כללי

 

 

 

כותב סעודי: הישענותם של פלסטינים על ההתנגדות החמושה היא התאבדות פוליטית; הסוגיה הפלסטינית כבר איננה הנושא הראשון במעלה אצל הערבים

 

ב-24.1.2017 פרסם העיתונאי הסעודי מוחמד אאל אל-שיח', מאמר בטורו ביומון הסעודי הממסדי אל-ג'זירה, תחת הכותרת "אין לפלסטינים [שום מוצא,] אלא שלום". במאמרו מתח אאל אל-שיח' ביקורת על התנועות הפלסטיניות הדוגלות בהתנגדות חמושה, כדוגמת תנועת החמאס ותנועות השמאל הפלסטיני, בטענה כי הסתמכות על התנגדות החמושה ודחיית אופציית השלום היא התאבדות פוליטית.

 

אאל אל-שיח' קרא לארגונים הללו להבין כי פתרון שתי המדינות הוא הפתרון היחיד עבור הפלסטינים אשר זוכה לתמיכת רוב הקהילה הבינלאומית. זאת לטענתו לנוכח המציאות בה הקונגרס האמריקאי נוקט עמדות פרו ישראליות ואילו העולם הערבי - הטרוד כיום במלחמות אזרחים ובטרור מבית - כבר אינו רואה בסוגיה הפלסטינית, סוגיה ראשונה במעלה עבורם.  הוא טוען כי את המחיר בגין התעקשות על התנגדות חמושה ישלמו הפלסטינים.

 

מאמרו של אאל אל-שיח' עורר תגובות מגוונות ברשת החברתית טוויטר, הן בתמיכה והן בהתנגדות לדבריו.

 

המאמר ביומון אל-ג'זירה

 

להלן עיקרי מאמרו של אאל אל-שיח', ותגובות נבחרות למאמר:

 

מוחמד אאל אל-שיח': רק בורים בפוליטיקה דוגלים בהתנגדות חמושה. פתרון שתי המדינות - היחיד שניתן לדרוש

"שבעה מתוך עשרה מהתומכים הגדולים ביותר [במועמדים] לבחירות לקונגרס האמריקאי הם יהודים. אם נוסיף לכך את העובדה שארגון איפא"ק היהודי, הוא הלובי המשפיע החשוב ביותר בארה"ב, הדבר הופך את הקונגרס האמריקאי לפרלמנט השומר על ישראל ומסייע לה יותר מהכנסת הישראלית עצמה.

לדעתי, ערבים רבים, ובמיוחד הפלסטינים המעמידים פני מוסלמים אדוקים ברצועת עזה [קרי חמאס], אינם מבינים את המציאות הזו ואת משמעות השלכותיה: משמעות הדבר היא שישראל שואבת את כוחה ואת מעמדה העולמי מארה"ב – הכוח החזק ביותר על פני כדור הארץ באופן כמעט מוחלט. גם רוסיה – שחלק מהערבים החלו להמר על כך שהקשר עמה יסייע לבעיותיהם – מתייחסת לישראל כאל קו אדום, לאור השפעתם וכוחם של היהודים בה. הוא הדין לגבי מדינות האיחוד האירופי, בריטניה, קנדה ואוסטרליה.

 

משכך, אפשר לומר שההישענות על ההתנגדות החמושה כדי להתייצב מול כל המעצמות הבינלאומיות הללו, והרחקת אופציית השלום, ובמיוחד פתרון שתי המדינות – כעולה מדברי הפלסטינים הלאומנים הקיצונים ואלו מהם המעמידים פני מוסלמים אדוקים – הם סוג של התאבדות פוליטית, שרק בורים בפוליטיקה דוגלים בה.

 

אני יודע שהישראלים מתנגדים להצעה לפתרון שתי המדינות וחותרים להתחמק ממנה. עמדתם זו זכתה לאחרונה לתמיכת הקונגרס האמריקאי שגינה את החלטת מועצת הביטחון הנחרצת נגד בניית התנחלויות ישראליות בגדה המערבית... מבלי להזכיר כלל את פתרון שתי המדינות. אלא שלדעתי פתרון שתי המדינות הוא הפתרון הזמין היחיד שאותו ניתן לדרוש, ושזוכה לתמיכת רוב הקהילה הבינלאומית.

 

התעקשותם של הלאומנים השמאלנים שקוראים להתנגדות, ושל אלו המעמידים פני מוסלמים אדוקים ושמוטים פוליטית, בין סונים ובין שיעים, לקרוא להתנגדות, משרתת בסופו של דבר את האינטרס של הימין הישראלי, ומספקת לו תירוצים המחזקים את עמדתו [המבקשת] להוכיח שהפלסטינים לא רוצים שלום ולא פתרון [של הסכסוך] עמם, אלא מלחמה.

 

דבר נוסף שהפלסטינים צריכים להבין, הוא שהערבים של היום הם לא הערבים של אתמול, ושחלה נסיגה במעמדה של הסוגיה הפלסטינית אצל הערבים. היא כבר אינה הסוגיה הראשונה במעלה עבורם, שכן יש מלחמות אזרחים שוחקות ואמתיות בארבע מדינות ערביות; בנוסף, המלחמה בטרור האסלאמי-לכאורה, היא הדאגה הראשונה במעלה שמדירה שינה מעיני כל הערבים ללא יוצא מהכלל. איוולת היא לבקש מאדם להקריב את בעיותיו ואת האינטרסים הלאומיים שלו ולסייע לבעיה שלך...

 

לא נותר לי אלא לומר לאחים הפלסטינים שהעקשנות, הווכחנות התמידית וההימור על ההמון הערבי, הם עניין אבוד, ושבסופו של דבר רק אתם לבדכם תשלמו את מחיר העקשנות והווכחנות הללו. [[1

 

תגובות שונות למאמר של אאל אל-שיח': אם רוצים שלום, יש לעשות ויתורים; אין שלום עם הכובש

מאמרו של אאל אל-שיח' צויץ גם בחשבון הטוויטר שלו  ועורר תגובות מגוונות. בעוד חלק מן המגיבים חיזקו את דבריו ותמכו בביקורתו על הפלגים הפלסטינים, אחרים זעמו עליהם ותמכו בתנועות ההתנגדות.

 

כך למשל, המשתמש הסעודי עמר אבו בכר, כתב: "דברים הגיוניים, במיוחד הטענה שדעתם של הערבים  הוסחה מהנושא הפלסטיני עקב בעיותיהם הפנימיות וההתנגדות לחדירת איראן [למדינות ערב]."[2]

 

הפוסט של המשתמש עמר אבו בכר

 

תמיכה בטענותיו של אאל אל-שיח' הופיעה גם בציוצים של משתמש בשם עאדל אל-מאלכי אל-יאפעי מריאד. הוא כתב: "היטבת [לכתוב], אדון מוחמד. אם [הפלסטינים] רוצים לחיות בשלום אין ברירה אלא לתת ויתורים. שכן, אין תועלת בערבים וגם לא בפלסטינים עצמם." בציוץ נוסף כתב: "בהנחה שישראל היתה נסוגה מכל השטחים הכבושים, אז היינו רואים שהפלסטינים היו נלחמים אלה באלה. שכן, פת"ח רוצה לשלוט ואילו חמאס חושבת שהיא ראויה יותר..."[3]

 

המשתמש הסעודי אל-חוסיין מוטיע כתב בתגובה למאמרו של אאל שיח': "תמצית המאמר היא שעל חמאס להודיע בגלוי ובבירור על תמיכתה בפתרון שתי המדינות, על בסיס גבולות 67, ולשכוח את הסיסמה 'מהים עד הנהר'".[4]

 

המשתמש מוחמד מותפאא'ל השיב לתגובה זו של אל-חוסיין מוטיע, בדברי תמיכה בחמאס: "#חמאס היא היחידה שמתייצבת נגד הכיבוש. עליך לעמוד לצדם ולתמוך בהם נגד הכיבוש. הפכת [למי] שמתייצב נגדם וקורא להם להיכנע לכובש!".[5]

 

המשתמש מותפאא'ל תקף את אאל אלשיח' בציוץ בו כתב: "לעזאזל איתך, תומך בזוי בציונים. אדמת #פלסטין היא של הפלסטינים, של הערבים ושל המוסלמים בלבד. אין שלום עם כובש, ומה שנלקח בכוח יוחזר אך ורק בכוח."[6]

 

גם המשתמש הפלסטיני בדר מדוח' מתח ביקורת על המאמר במספר ציוצים. כך למשל צייץ: "... מה הייתה עמדתך אילו מולדתך, ארצך וביתך היו נלקחים בכפייה והיית מגורש מהם, אתה ומשפחתך, והיו משליכים אתכם בגלות?!"[7]

 

דברי ביקורת נוספים נכתבו על ידי השדרן בערוץ אל-ג'זירה ג'מאל ריאן, אשר שיתף את המאמר בחשבון הטוויטר שלו תחת התגובה: "לאור המציאות הערבית-ישראלית, אותה פרט הכותב הזה, היה ראוי שהוא יקרא לפלסטינים לא לחתום על שום הסכם כניעה עד שהמציאות הזו תשתנה."

 

ציוצו של ג'מאל ריאן[8]