המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מצרים וסוריה מהדקות יחסים: אל-סיסי תומך בצבא סוריה; דיווחים: סיוע צבאי מצרי לסוריה
1/12/2016

 

עוד התקרבות בין מצרים לסוריה: אל-סיסי תומך בצבא סוריה; דיווחים: סיוע צבאי מצרי לסוריה  


מאת נ. מוזס


הקדמה

בשבוע האחרון חלה עוד התקרבות מצד מצרים לעבר סוריה, שבאה לידי ביטוי בתמיכתו הפומבית של נשיא מצרים עבד אל-פתאח אל-סיסי במלחמתו של "הצבא הסורי" בארגוני "הטרור" ובכמה מאמרים שפרסם היומון המצרי הממסדי אל-אהראם, בזכות הידוק יחסי שתי המדינות, נוכח האתגרים המשותפים מולם הן ניצבות.

 

סממנים נוספים להתקרבות בין המדינות הם ביקורו הפומבי של עלי ממלוכ, ראש המשרד לביטחון לאומי הסורי, בקהיר בחודש אוקטובר 2016, ודיווחים על סיוע צבאי וסיוע הומניטרי מצרי לסוריה.  

 

מנגד, תמיכתו של הנשיא אל-סיסי בצבא סוריה עוררה גם ביקורת במצרים שבאה לידי ביטוי במאמרים בעיתונות המצרית שקראו לנשיא להבהיר את עמדתו בנוגע לסוריה ולא לשלוח כוחות צבא לשם.

 

ההתקרבות בין מצרים לסוריה מתרחשת על רקע המתיחות הגוברת בין מצרים לסעודיה בשל חילוקי הדעות החריפים בנוגע למשבר הסורי.[1] היומון אל-קדס אל-ערבי היו"ל בלונדון, דיווח בשבוע האחרון כי מאמצי מזכ"ל הליע"ר מוחמד אבו אל-ר'יט ומאע"מ לתווך בין סעודיה למצרים נכשלו.[2]

 

להלן תרגום דברי אל-סיסי וקטעים נבחרים מהמאמרים בעיתונות המצרית:

 

הנשיא אל-סיסי: אנו תומכים בצבא הסורי

בראיון לטלוויזיה הפורטוגזית ב-22.11, הביע הנשיא אל-סיסי לראשונה תמיכה פומבית בצבא המשטר הסורי, אך דחה את האפשרות שכוחות מצרים יפעלו בסוריה במסגרת כוחות האו"ם. לדבריו, "עדיף שכוחות [הצבא] הלאומים של המדינות ישמרו על הביטחון והיציבות במקרים אלה, כדי שלא יהיו רגישויות בשל נוכחות כוחות אחרים. הדבר הראוי ביותר הוא לתמוך בצבא הלאומי של מדינות אלה, למשל בלוב, כדי שיאכוף את שליטתו על השטחים הלובים, יטפל בגורמים הקיצונים ויביא את היציבות הדרושה. כך גם בסוריה. אנו תומכים בצבא הסורי וכך גם בעיראק..." אשר למאמצים הבינ"ל למאבק בטרור, ציין אל-סיסי כי עדיף "להכשיר את הצבאות הלאומיים להתמודד עם ארגוני הטרור, במקום נוכחות כוחות בינ"ל [במדינות]... אין מנוס מאיחוד המאמצים הבינ"ל למאבק בטרור [אך] עדיף לתמוך בצבאות הלאומיים בלוב, בסוריה ובעיראק כדי שהם יטפלו בטרור."[3]

 

דברים אלה נאמרו כיומיים לאחר ששה"ח הסורי וליד אל-מעלם הצהיר כי "חלה התקדמות בשיח המצרי בהשוואה לעבר" אך ציין כי זה "עדיין לא תואם את רמת הציפיות שלנו. הסיבה [לציפיותינו] פשוטה – כשסוריה ומצרים ביחד, מצבה של האומה הערבית טוב. מצרים העצומה, על עמה וצבאה, לא יכולה לעמוד בחיבוק ידיים נוכח המתרחש בסוריה, כפי שסוריה לא יכולה שלא לגלות סולידריות עם הצבא המצרי שנלחם בטרור בסיני. [כיום] נותרה עוד קפיצה קטנה [שעל מצרים לעשות] כדי שדברים יחזרו למצבם הטבעי."[4]

 

בסוריה, בירכו על הצהרת התמיכה של הנשיא אל-סיסי בצבא הסורי בראיון לטלוויזיה הפורטוגזית. שגריר סוריה במוסקבה, ריאד' חדאד אמר: "אנו מצפים לתפקיד חיובי של מצרים בפתרון המשבר הסורי. אנו מברכים על כל מאמץ מצרי לשים סוף לטרור בסוריה ומצפים לתפקידה החיובי."[5] היומון הסורי הממסדי אל-בעת' אמר כי עמדתו "הבולטת לעין" של הנשיא אל-סיסי שהביע תמיכה בצבא הסורי "מצביעה על חזרה קרובה של מצרים לתפקידה המוביל בסיוע לפתרון המשברים ברחבי האומה."[6] באתר החדשות www.dp-news.com המקורב למשטר הסורי נכתב כי "בימים האחרונים היו הצהרות חיוביות משני הצדדים המצרי והסורי, שסוללות את הדרך לחידוש הקשרים בין שני המשטרים."[7]

 

דיווחים על סיוע צבאי מצרי לסוריה

הצהרות "חיוביות" אלה של הבכירים משתי המדינות, מגובות על פי דיווחים שונים גם בצעדים בשטח.

ב-17.10 ביקר בקהיר עלי ממלוכ, ראש המשרד לביטחון לאומי הסורי. על פי אתר החדשות הסורי המקורב למשטר www.dp-news.com ממלוכ נפגש עם לואא' ח'אלד פוזי, סגן ראש מנגנון הביטחון הלאומי המצרי והשניים סיכמו על "תיאום העמדות המדיניות בין סוריה למצרים והידוק התיאום במאבק בטרור אתו שתיהן מתמודדות."[8] היומון הסעודי אל-חיאת דיווח כי בביקור דן ממלוכ עם הבכירים המצרים בשליחת קציני צבא מצריים לחזיתות הלחימה בסוריה, הגברת שתה"פ הביטחוני ולאפשר למצרים להשתתף בהענקת סיוע הומניטארי לתושבי חלב.[9]  כעבור שבועיים דיווחה סו"י האיראנית תסנים כי ממשלת מצרים "נחושה להגיש סיוע צבאי ולשלוח כוחות לסוריה להשתתף במערכה נגד הטרוריסטים... שתי הממשלות יודיעו רשמית בקרוב על התיאומים ביניהן במאבק בטרור."[10]

 

מוחמד בלוט, כתב ביומון הלבנוני אל-ספיר המקורב למשטר הסורי, דיווח ב-24.11, יומיים לאחר דבריו של הנשיא אל-סיסי, כי "המצרים הפסיקו להשקיף על המתרחש בסוריה ולא לעשות דבר והחליטו... להתערב בצורה הדרגתית בסוריה." לפי הדיווח, כבר יותר משנה מנהלות סוריה ומצרים מגעים ביטחוניים חשאיים שהתגברו בשבועות האחרונים. בסוריה נמצאים כעת שני קצינים מצרים בכירים מאוד העורכים סיורים בחזיתות, כולל קוניטרה, ואף השתתפו בישיבה של הדיביזיה הסורית המוצבת באזור. עוד דווח, כי ב-12.11 הגיעה לבסיס חה"א בחמאה יחידת טייסי מסוקים מצרית הכוללת 18 טייסים. לדברי מקור סורי, אחרי ינואר 2017 יגיעו לסוריה כוחות מצרים גדולים שישתתפו בפעילות הצבאית ולא יסתפקו רק בסיוע בבסיס חה"א חמאה. לטענת בלוט, בקרוב צפוי לבקר בסוריה דיפלומט מצרי בכיר, ייתכן שה"ח סאמח שוכרי או אחד מעוזריו הבכירים.[11]

 

מצרים מיהרה להכחיש את הדיווח האחרון באל-ספיר. דובר משה"ח אחמד אבו זיד הדגיש כי קהיר לא שלחה כוחות צבא מצרים לסוריה. בכיר צבאי כינה את הדיווח "דברי הבל וטיפשות חסרי כל השפעה מאחר שמדובר בשקר וכזב" וציין כי "התפיסה של ההנהגה הכללית והמדינה המצרית ומדיניותה מתבססות על אי התערבות בענייני הפנים של מדינות אחרות."[12] אולם היומון הלבנוני אל-ספיר המשיך לעמוד מאחורי הדיווח.[13] ב-28.11 שב והכחיש משרד החוץ המצרי את הדיווח באל-ספיר והדגיש כי "דיווחים אלה קיימים רק בדמיונם של מי שמפיצים אותם ומטרתם ברורה לכל". דובר משה"ח הבהיר כי לפני שליחת חיילים או ציוד מצרי מחוץ לגבולות המדינה, יש לנקוט צעדים חוקתיים ומשפטיים "שלא נעשים במסתרים וללא ידיעת העם המצרי."[14]      

  

סממן נוסף להתקרבות הוא שמצרים היא המדינה הראשונה שמתאפשר לה להשתתף במאמצי ההצלה בחלב. כך, בסוף אוקטובר, אמר מוחמד ת'רות סלים, מיופה הכוח המצרי בדמשק, כי ארצו, בתיאום עם משרד החוץ הסורי והאו"ם, תיקח חלק במאמצי ההצלה בחלב ותפקח על פינוי הפצועים והמבוגרים דרך מעברים בטוחים, שהקימו המשטר הסורי ורוסיה במזרח חלב. לדבריו, זהו ביטוי ל"הערכה מכל הצדדים" לה זוכה מצרים.[15] 

 

מאמרים באל-אהראם תומכים בהידוק יחסי מצרים-סוריה

למצרים ולסוריה יש הזדמנות פז לשרטוט מזרח תיכון חדש

הרצון המצרי בהתקרבות לסוריה בא לידי ביטוי גם במאמרים ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם, שקראו בעקבות ניצחון טראמפ, למשטר המצרי להדק את היחסים עם סוריה נוכח האתגרים המשותפים איתם הן מתמודדות וכדי למצב עצמה שוב כמנהיגת העולם הערבי.

 

העיתונאי המצרי אל-האמי אל-מליגי[16] קרא לשתי המדינות לנצל את ההזדמנות ההיסטורית שנקרתה בעקבות ניצחון טראמפ, לאחד כוחות ולפעול לעיצוב מזרח תיכון כראות עיניהן. הוא כתב: "... יחסי מצרים-סוריה, מתאפיינים כבר תקופה ארוכה בחוסר בהירות מסיבה לא ברורה, למרות שהמשותף בתפיסת שתי המדינות רב ועמוק יותר מכל המחלוקות הטבעיות.

 

הניתוק בין המדינות מעולם לא היה רציני, אולי מאחר שכולם יודעים שגם אם היחסים הידרדרו, קשרי הדם בין המדינות חזקים מכדי שניתוק על רקע פוליטי יערערם. יתר על כן, ככל שהמחלוקות בין המדינות גברו, [בתום המשבר] היחסים ביניהן התחזקו. זה עלה בברור לאחר הפילוג שארע בסוף 1961 [עת פרשה סוריה מקע"מ]. כולם צפו שפירוק הקהילייה הערבית המאוחדת [קע"מ] יהיה החוליה הראשונה בניתוק הסופי בין המדינות, אך התברר שזה היה אחד הצעדים הראשונים לקראת מלחמת אוקטובר 1973, שהניבה את הניצחון הצבאי הערבי הראשון על ישראל.

 

למרות כל הקשר ההיסטורי המשותף והליכוד העממי שלא ניתן להפרידו, ההגדרה העיקרית של היחסים הרשמיים בין המדינות היתה תמיד שהם לא היו טובים כפי שיכלו להיות [אך] גם לא רעים עד כדי ניתוק. הדבר דומה לפיצול מרצון במשפחה בה האחים ממשיכים בחייהם במסלול אחד אבל בנפרד. הרי, מה הדבר הראשון שעולה על דעתכם כשאתם חושבים על מצרים ועל סוריה? אחווה ואחדות...

[לשתי המדינות] היסטוריה ארוכה שהכל בה משותף, ושאינה יכולה כלל להסביר תקופה ארוכה של [יחסים] צוננים. למרות שבעשור האחרון התחלפו במצרים ארבעה נשיאים, דבר לא השתנה ברמה הרשמית. אני אומר 'רשמית' מאחר שמעולם לא חל שינוי באהבה ובליכוד של שני העמים. אפילו הסורים שהיגרו מארצם לרחבי העולם בשל המשבר האחרון, לא הצליחו בשום מקום כפי שהצליחו במצרים...

לדעתי, לא תהיה בהיסטוריה הזדמנות טובה יותר לשתי המדינות לנקוט שוב [צעד משותף] כמו באוקטובר 1973, הזדמנות לשתי המדינות להחליט לפזר את הערפל... ולארגן מחדש את האזור. מצרים היא המדינה היחידה כעת שנהנית מהתמיכה העממית והרשמית שמאפשרת לה לפעול  לעצירת המתרחש בסוריה, על כל השלכותיו על האזור, ולהפוך אותו לניצחון אוקטובר החדש ...

 

הגעת טראמפ לנשיאות ארה"ב, וההתכנסות פנימה [של ארה"ב] לפחות בטווח הקצר והנראה לעין, מהווים הזדמנות פז עבור בני האזור כולם ובמיוחד עבור שני קטבי [הכוח] של הערבים, להיפטר מהמזה"ת החדש המתוכנן [עבורם] ולתכנן בעצמם מזרח כראות עיניהם. אין היום אפילו מכשול אחד המונע מהמדינות להיזכר בהמנון הלאומי המשותף..."[17]       

 

יש להעלות את דרג הייצוג הדיפלומטי של מצרים בסוריה ובאיראן 

ד"ר גמאל זהראן, בעל טור ביומון אל-אהראם, העריך כי תקופת נשיאותו של טראמפ בארה"ב תוביל לשינוי מהותי ואף לרעידת אדמה וראה בכך הזדמנות עבור מצרים לחזור לתפקידה כמנהיגת העולם הערבי, בין היתר ע"י שיקום יחסיה עם סוריה. הוא כתב: "... מנגנון היוזמה הברור במדיניות החוץ של מצרים [הוא שיש]  להביא לשיא את הפעילות הדיפלומטית המצרית שהיתה במהלך שלוש השנים האחרונות. התמיכה המצרית בתפקיד הרוסי בסוריה, ששיאה בהצבעה לטובת הצעת ההחלטה הרוסית והצרפתית [במועצת הביטחון],[18] היא צעד לקראת גיבוש מחדש של התפקיד המצרי באזור. לכן נחוצה יוזמה דחופה להעלאה של הייצוג הדיפלומטי מול סוריה לדרג של ראש משלחת. [העובדה שהדבר לא נעשה] עד כה, היא אות קלון על הדיפלומטיה המצרית.  מספיק גם עם הייצוג [הדיפלומטי] הלקוי ללא הצדקה מול איראן. יש להעלות גם אותו כדי לשרת את האינטרס הציבורי. מוזר שמדינות המפרץ לוחצות על מצרים לא להעלות את דרג הייצוג הדיפלומטי עם איראן, בעוד לכולן יש יחסים דיפלומטיים איתה. האין זה מוזר [וברור] שהמטרה היא גימוד תפקידה האזורי של מצרים?!.

 

מאמץ מצרי גדול שיתווה מחדש את תפקידה האזורי של מצרים נוכח התפתחויות אזוריות ובינ"ל חדשות ונוכח בחירת נשיא אמריקאי בעל תפיסות קרובות לשלנו ונשיא רוסי, פוטין, שהוא תומך אמיתי בבעיות הערביות ובמצרים במיוחד, מאמץ זה הפך להיות וודאי ולא [רק] הכרחי..."[19]                  


על מצרים וסוריה לשתף פעולה נוכח האתגרים המשותפים

ד"ר ריאד' סניח, בעל טור ביומון אל-אהראם, קרא למצרים ללמוד מניסיונה של סוריה כיצד לעמוד במזימות ובלחצים המופעלים עליה וקרא לשתי המדינות לשתף פעולה נוכח האתגרים המשותפים איתם הן מתמודדות: "... [היחסים] בין מצרים לסוריה אינם כמו [היחסים] בין מדינות אחרות. מאפייני חיי היום-יום והאויב המשותף יוצרים דמיון בין המדינות. לכן חשוב ללמוד את המקרה הזה [המשבר הסורי] היטב כדי לסכל את המזימה ולהכשיל את חורשי המזימות. הטרור במצרים ובסוריה אינו הסכנה הגלויה היחידה המאיימת על שתיהן ...  עלינו לשתף פעולה ולפעול יחד בהתאם לאסטרטגיה אחת כדי שמדינותינו תצאנה [מהמצב הנוכחי] כשידן על העליונה ותנחלנה תבוסה למי שרוצה לפגוע בארצותינו ולהמיט עליהן חורבן. ייתכן שהמצור הכלכלי על כל אופניו וצורותיו הוא אחד מהמכנים המשותפים העיקריים בין מצרים וסוריה במסגרת המזימה לחלק את שתי המדינות הללו ולהכניסן למלחמות ארוכות ולסכסוכים פנימיים, שיפגעו בקבלת ההחלטות שלהן ויכפיפו אותן להגמוניה הציונית, כדי שתיישמנה את מדיניותה השטנית כלפי האומה והאזור שלנו...

 

מצרים וסוריה הן שני אגפיה של האומה הערבית, ואף אחת מהן לא תוכל להתפתח בלי זולתה. זה מובן היטב הגורמים חורשי המזימה מן החוץ, המשתמשים באותם התרחישים בזה אחר זה – החל משיגור קבוצות של שכירי חרב חמושים כדי להפיץ הרס בשטח וכלה בהטלת מצור כלכלי שיהדק את טבעת החנק [סביב] העם כדי ליצור כאוס, שיפגע בלכידות החברה ויאפשר למדינות זרות לחדור למוקדי הלחץ ולפעול בחברות אלו.

 

סוריה ומצרים מתמודדות יחד עם מלחמה תוקפנית של כנופיות טרור חמושות וסובלות ממצור כלכלי, לחצים פוליטיים והטעייה בתקשורת. עליהן לשתף פעולה וללמוד מניסיון העבר הקרוב והרחוק."[20]

 

ביקורת בתקשורת המצרית על תמיכת אל-סיסי בצבא הסורי

בעל טור ביומון אל-וטן: אל למצרים להתערב צבאית בסוריה

מנגד, הצהרת הנשיא אל-סיסי על תמיכתו בצבא הסורי עוררה תדהמה וביקורת בקרב כמה עיתונאים, גם כאלה הנחשבים לתומכיו. כך, ד"ר מחמוד ח'ליל, בעל טור ביומון אל-וטן העצמאי קרא למצרים להימנע מלהתערב בסוריה – לטובת צד זה או אחר, ולהתחשב בשיקולים מדיניים כדי לא לעורר משברים מול מדינות אחרות. הוא כתב : "טוב עשה מקבל ההחלטות כשהרחיק את מצרים מכניסה לביצה הסורית, שהיא לא פחות מסוכנת מהביצה התימנית, אליה סירבה מצרים להכניס את כוחותיה למרות הלחצים מצד סעודיה. זאת מאחר שהכל יודעים שלכניסת כוחות קרקע מצרים בתימן בשנות ה-60' של המאה הקודמת היתה השפעה שלילית עלינו וגרמה לנו בעיות מיותרות. כפי שאנו מתנגדים לכך שמישהו יתערב בעניינינו, כך גם אל לנו להתערב בענייני האחרים. זכותו של העם הסורי להחליט על גורלו כרצונו, מאחר שתהיה אשר תהא מידת הדיכוי של משטר אסד, הוא לא ימשיך לשלוט לו העם הסורי יחליט על כך.


מקבל ההחלטות המצרי הסתפק בקביעת עמדה מדינית בנוגע למתרחש בסוריה מבלי להתייחס לכעס שהיא עלולה לעורר ב[מדינות] המפרץ.

חשוב מאוד שההחלטה המצרית תהיה עצמאית, אך חשוב עוד יותר שההחלטות והעמדות יקבעו לאור [בחינה] דקדקנית של שיקולים מדיניים, במיוחד בנושאים שאין לנו כל קשר אליהם."[21] 

 

עמאד אל-דין אדיב, בעל טור ביומון אל-וטן כתב: "... האם משמעות דברי  הנשיא אל-סיסי שכעיקרון ארצו תומכת בצבא הרשמי בכל משטר, כולל בסוריה, היא שהוא תומך במשטר בשאר אל-אסד? אל לנו לפרש את דבריו של הנשיא, רק הוא יכול להציג את המשמעות המלאה והברורה והסופית של דבריו היום, מחר או מחרתיים." אדיב ציין כי תמיכתו של אל-סיסי בצבא הלאומי מובנת לאור השתייכותו לממסד הצבאי אך תהה "האם ניתן לראות בצבאו של בשאר אל-אסד צבא לאומי או שמדובר בצבא של משטר עריץ?!..."[22]

 

מאמר ביומון אל-ופד:  על הנשיא להבהיר מהי עמדת מצרים ביחס לסוריה

עלאא' עריבי, בעל טור ביומון מפלגת אל-ופד כתב: "... נראה כי העמדה המצרית בנוגע למצב בסוריה אינה ברורה ומאד מבלבלת עבור מדינות רבות, ערביות וזרות, גדולות וקטנות. איש אינו יודע בדיוק – נגד מי מצרים ובמי היא תומכת? האם היא תומכת בדרישות העם הסורי או בהישארות בשאר אל-אסד? האם היא תומכת באופוזיציה או בתקיפת ערים ואזרחים? האם היא מתייחסת לאופוזיציה החמושה כמקשה אחת עם ג'בהת אל-נוצרה וטרוריסטים אחרים או שהיא רק נגד אל-קאעידה? האם היא תומכת בבשאר [אל-אסד] כהתרסה כלפי סעודיה והממשל האמריקאי או בשל חשש לביטחונה הלאומי מפני הטרוריסטים?... מהו סוג התמיכה ומה היקפה? על הנשיא להבהיר ולהסביר."[23]    

 

אחד מעורכי היומון אל-מצריון: החלטה זו חסרת תוקף חוקתי

ביקורת חריפה יותר הטיח מחמוד סולטאן, אחד מעורכי היומון האסלאמי אל-מצריון, הנחשב ליומון אופוזיציוני לאל-סיסי. במאמרו הבהיר סולטאן כי ביקורתו על תמיכת הנשיא אל-סיסי בצבא סוריה היא על הנשיא ולא על הצבא מאחר שמדובר בהחלטה פוליטית של הנשיא ולא החלטה של הממסד הצבאי והנשיא לבדו הוא שנושא באחריות להחלטה זו ובאחריות לתוצאותיה. הוא כתב: "דבריו של הנשיא על תמיכתו בצבאו של בשאר אל-אסד היא ההצהרה המצרית הרשמית הראשונה בנוגע לאופן השתתפות מצרים במשבר הסורי והיא מצביעה בברור על קיומה של תמיכה [מצרית במשטר הסורי]. כשמדברים על הצבא הסורי, מדברים על תמיכה צבאית בו... עד עתה אין אנו יודעים מה סוג, היקף וצורת התמיכה הזו: האם מדובר על חימוש או על השתתפות הכוחות המצרים?... בין אם תמיכה כזו קיימת באמת... או שהיא עדיין בשלבי הכנה, יש לערוך דיון חוקי וחוקתי בנושא. האם הנשיא רשאי להכריז רשמית על תמיכתו הצבאית בצבא בשאר [אל-אסד], מבלי לשאול מהי עמדת מועצת ההגנה הלאומית וללא אישור שני שליש חברי הפרלמנט?


יהיה מי שיגיד 'על איזה פרלמנט אתה מדבר? הרי הפרלמנט הוא בבחינת 'חותמת גומי' לנשיא ואם הנשיא יציג בפניו החלטה להילחם בסוריה, הוא יצביע פה אחד [וללא שאלות]', אבל התעלמות ממנו מעלה שוב את השאלה עד כמה הנשיא מכבד את מוסדות המדינה... החלטה זו של אל-סיסי לתמוך בצבא בשאר בצורה כזו היא חסרת תוקף בהתאם לחוקה. אנו מצפים מהנשיא לגלות יותר רגישות כלפי קדושת הדם המצרי והסורי. שהפושע בשאר רוצח עמו והורס ארצו ילך לגיהינום."[24]         



[2] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 21.11.2016

[3] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 23.11.2016

[4] סו"י סאנא (סוריה), 21.11.2016

[5] אל-וטן (סוריה), 24.11.2016

[6] אל-בעת' (סוריה), 24.11.2016

[7] ו www.dp-news.com, 23.11.2016

[8] ו www.dp-news.com, 23.11.2016

[9]   אל-חיאת (לונדון), 14.11.2016

[10] ו www.tasnimnews.com, 3.11.2016

[11] אל-ספיר (לבנון), 24.11.2016

[12] אל-ג'רידה (כווית), 25.11.2016

[13] אל-ספיר (לבנון), 25.11.2016

[14] אל-אהראם (מצרים), 28.11.2016

[15] אל-וטן (מצרים), 20.10.2016

[16]  אל-מליגי הואשם בעבר בתמיכה במשטר אסד. אתר אופוזיציה סורי אף טען כי הוא "מסנדקי הכנופיה של אסד בקהיר"  http://all4syria.info, 29.7.12

[17] אל-אהראם (מצרים), 15.11.2016

[18] ההצבעה המצרית בעד הצעת ההחלטה הרוסית במועצת הביטחון ב-8.10.16 העלתה על פני השטח את המתיחות בין מצרים לסעודיה. ראו דוח ממרי

[19] אל-אהראם (מצרים), 24.11.2016

[20] אל-אהראם (מצרים), 18.11.2016

[21] אל-וטן (מצרים), 28.11.2016

[22] אל-וטן (מצרים), 24.11.2016

[23] אל-ופד (מצרים), 24.11.2016

[24] אל-מצריון (מצרים), 24.11.2016