המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סיפוק בכנסיה הקופטית במצרים מאישור חוק הכנסיות ע"י המשטר; העימות הבין-דתי נמשך
9/10/2016


שביעת רצון בקרב הקופטים במצרים בעקבות אישור חוק הכנסיות; העימות הבין-דתי נמשך


מאת כ. מיטל


בחודשים האחרונים הולכת וגוברת המתיחות בין קופטים למוסלמים במצרים, הגולשת לעימותים אלימים חוזרים ונשנים בין מוסלמים לנוצרים קופטים באזורים הכפריים במצרים עילית, במחוזות אל-מניא ובני סויף[1], והסלמה במחאה של הכנסייה בנושא,[2]  שאף חייבה את מעורבות הנשיא אל-סיסי, שכדי להרגיע את הרוחות בקרב הקופטים נפגש עם הפטריארך הקופטי, האב תאודורוס השני ביולי 2016[3]. נוכח אירועים אלו, פעלה ממשלת מצרים יחד עם נציגות של הכנסייה הקופטית במדינה,[4] כדי לקדם את החוק שמסדיר את בניית ושיפוץ הכנסיות במצרים, ואשר אושר סופית על ידי הנשיא אל-סיסי ב-28.9.2016.[5]

 

החוק מסדיר את בנייתן ושיפוצן של כנסיות ושל בניינים נלווים להן ומגדיר תחילה את המושג כנסייה ומושגים נוספים הקשורים לה ולחוק המוצע. ע"פ החוק בקשה לבנייה או שיפוץ של כנסיה תוגש בידי הנציג המשפטי של העדה הקופטית למושל המחוז הרלוונטי, אשר אמור להחליט בנושא הבקשה תוך ארבעה חודשים ואם מדובר בסירוב עליו להיות מנומק. עפ"י חוק זה, גודלה של הכנסייה והמבנה הצמוד אליה יוגדרו בהתאם לכמות התושבים ולצרכי המקום.[6]

 

בתחילת אוגוסט 2016 דווח על הסכמה בין ממשלת מצרים לכנסייה הקופטית באשר לשינויים בנוסח החוק המוצע,[7]  אך זו עוררה מחלוקת בקרב חברי הפרלמנט, בפרט אלו ממוצא קופטי: בעוד חלקם בירכו על החוק ואמרו שהוא יתרום מאוד לסיום העימות הדתי, אחרים ובהם חבר הפרלמנט עאטף מח'ליף, טענו כי ישנם סעיפים בחוק שהם לא ברורים, כמו הסעיף הנוגע לשטח הכנסייה[8]. על פי סעיף זה: "שטח הכנסייה שעבור בנייתה מבקשים אישור וכן המבנה שנלווה לה, יותאם למספר ובני העדה הנוצרית באזור בו תוקם הכנסייה וצרכיהם, תוך התחשבות בשיעור גידול האוכלוסין..."[9]

 

הכנסייה הקופטית אורתודוקסית עצמה פרסמה הודעה שבה הביעה את התנגדותה לנוסח החוק שעליו הוסכם, וטענה כי היא "הופתעה משינויים לא מקובלים ומתוספות לא מעשיות שעלולות לסכן את האחדות הלאומית המצרית, בשל מורכבותם והכשלים שבתוכם ובשל אי ההתחשבות ברגשותיהם הלאומיים של הקופטים במצרים ובזכותם האזרחית."[10]

 

בעקבות התנגדות זו של חלק מהקופטים וכמה מחברי הפרלמנט לנוסח החוק שהוצע על ידה, מיהרה הממשלה לדון בסעיפים שבמחלוקת כדי להכריע בנושא, מחשש  להגברת המתיחות עם הקופטים[11]. פגישה ראשונה התקיימה בין נציגי הכנסייה לבין השר לעניינים חוקתיים ופרלמנטריים מג'די אל-עגאתי[12] ופגישה שנייה התקיימה בין רה"מ המצרי שריף אסמאעיל לבין הפטריארך תאודורוס השני.[13]

 

ב-25.8 הודיעה הכנסייה כי הגיעה לנוסח מוסכם עם הממשלה באשר לחוק זה[14] והוא אושר על ידי הפרלמנט המצרי         ב-30.8 תוך התנגדות קשה של המפלגה הסלפית אל-נור, שחבריה נמנעו מהצבעה ועזבו את הישיבה לאחר שאושר.[15] חבר הפרלמנט מטעמה, מוחמד אסמאעיל גאדאללה אמר כי החוק יוביל למחיקת זהותה האסלאמית של המדינה.[16]

בסופו של המהלך, הודה הפטריארך הקופטי, האב תאודורוס השני, לבכירי המדינה ובהם הנשיא אל-סיסי וראש הממשלה אסאמעיל, על אשרור החוק, והדגיש כי "החוק נועד לתקן טעות שנמשכה 160 שנה."[17]

 

לעומת התגובות החיוביות מאוד של נציגי הכנסייה הקופטית, עורר חוק זה תרעומת קשה כבר בשלבי אישורו השונים בממשלה ובפרלמנט, בקרב אנשי ציבור ותקשורת רבים, בקרב קופטים, אישים ליברליים ואישים מוסלמים. כך למשל, הצהיר עורך הדין נגיב גבריאל, קופטי אורתודוקסי, כי החוק לא מגשים את השוויון בין האזרחים והביע התנגדות לסעיף השני בו, שמגדיר את התנאים לשטחה של הכנסייה ביחס למספר הנוצרים באזור ספציפי, בטענה כי סעיף זה לא חל על מסגדים.[18] כמאל זאח'ר, מתאם פעולות הזרם הקופטי-חילוני במצרים, מתח ביקורת על הליך האישור המהיר של החוק בפרלמנט וטען כי הוא מפלג בין מוסלמים לנוצרים.[19] לדבריו, כמה תנועות קופטיות, אישי ציבור, פוליטיקאים וגורמי חברה אזרחית, פנו  במזכר רשמי לנשיא אל-סיסי וביקשו ממנו לא לחתום על החוק ולהחזירו לפרלמנט.[20] הטענה המרכזית נגד החוק היא שהוא מפלג ומפלה בין הנוצרים לכלל החברה במצרים וכי עדיף היה לכלול את סוגית בניית הכנסיות בחוק כללי יותר שמסדיר בנייתם של מקומות פולחן באשר הם.[21]

 

הנשיא אל-סיסי והפטריארך הקופטי, האב תאודורוס השני[22]



להלן יובאו קטעים ממאמריהם של כותבים מצרים קופטים ומוסלמים המשקפים את השיח שהתקיים בנושא לאורך הליך אישור החוק בממשלה ולאחר מכן בפרלמנט:

 

חברי פרלמנט קופטים: יש להחיל חוק אחד עבור כנסיות ומסגדים

חבר פרלמנט קופטי: החוק במתכונתו הנוכחית לא פותר את בעיית הכנסיות

עימאד גאד, קופטי, חבר הפרלמנט המצרי וסיו"ר מרכז אל-אהראם למחקרים פוליטיים ואסטרטגיים, טען טרם אישור החוק, כי החוק שהוצע לא ישנה את המציאות הקשה עימה מתמודדות הכנסיות וכי עצם חקיקת חוק נפרד לכנסיות יביא לפילוג בין נוצרים לבין מוסלמים וקרא להחיל חוק אחד לבתי תפילה באשר הם. הוא כתב:

"החוק במתכונתו הנוכחית אינו פותר את בעיית הכנסיות הישנות ואינו מטפל בבעיית בניית כנסיות חדשות. הממשלה התחמקה מכך במכוון, כשמאחורי הקלעים ניצבים מנגנוני הביטחון - ובפרט הביטחון הלאומי -  הערוכים לצוד ניסוחים מעורפלים ולנצלם לצורך הטיפול בנושא זה כולו. זו הסיבה לכך שהכנסייה האורתודוקסית הביעה תקווה שהיישום יתבצע ביושר ובהתאם להבטחות שניתנו.

החוק מקנה למושל המחוז הרלוונטי את הזכות לקבל החלטה בנוגע לבקשה [להקים או לשפץ כנסייה] תוך ארבעה חודשים, אך אינו קובע דרך פעולה במקרה של דחיית הבקשה, לא סנקציה על מושל סרבן ולא מסלול להגשת תלונה על  גרימת עוול או סרבנות מצד מושל המחוז... לפיכך, אין כל חדש ... בנושא בניית כנסיות חדשות, מושל המחוז רשאי לדחות את הבקשה ועל המסורב לפנות לערכאה משפטית ולעבור את ההליך של הגשת תלונה שיכולה להימשך שנים..

 

אשר למסר העולה מן החוק -  הוצאת חוק לבנייה ושיפוץ של כנסיות בנפרד מחוק בנייה ושיפוץ של מסגדים, רק יעמיקו את [מצב] ההפליה בין [אזרחים] מצרִים על רקע דתי ויגרמו לפילוג האחדות בין מצרי מוסלמי למצרי נוצרי ובין מסגד לכנסייה, כך שלכל אחד מהם יהיה מרחב משלו וחוק משלו. לפיכך, שומה על כל המצרִים לאחד כוחות כדי להתנגד לחוק הזה ולדרוש חוק משותף לבתי תפילה...

 

יש לחוקק חוק, בן שני סעיפים בלבד, שיפתור את הבעיה מן השורש וישים קץ למתח הטמון בלבבות זה עשרות שנים  ולוויכוח סביב הנושא הזה, באמצעות קביעת כללים אובייקטיביים אחידים למסגדים ולכנסיות. תנועת 'מצרִים נגד אפליה דתית' כבר ניסחה את שני סעיפי החוק החדש. סעיפו הראשון אומר: 'כל בתי התפילה הנוצריים הבלתי מאושרים ואשר מתקיימים בהם טקסי פולחן דתי בעת הוצאת החוק הזה יקבלו רישיון, כך שסעיפי החוק [החדש] הזה יחולו [רק] על בתי התפילה הנוצריים שאמורים להיבנות או שאמורים להתבצע בהם הגבהה, הרחבה, חיזוק או שיפוץ[']. הסעיף השני קובע כי: 'כל התקנות הנהוגות ביחס להקמה, תחזוקה, שיפוץ והרחבה... של בתי תפילה של אזרחי מצרים המוסלמים או ביחס להצמדה של מבנים למתן שירותים להם, יחולו על בתי התפילה של האזרחים המצרים הנוצרים'. כך בפשטות רבה יסתיים הוויכוח העקר סביב בניית כנסיות."[23] 

 

אינטלקטואל קופטי: חייבת להיות הסכמה חברתית באשר לחוק בניית הכנסיות

גמאל אסעד, אינטלקטואל קופטי ולשעבר חבר הפרלמנט המצרי, תקף מחד את מפלגת אל-נור האסלאמית סלפית, וטען כי בהתנגדותה להצעת החוק היא תומכת מפורשות בשלילת הזכויות והאזרחות של הקופטים ובהדרתם; מאידך, הוא תקף את "הפעילים הקופטים" המכעיסים במעשיהם את המוסלמים ומפלגים בינם לבין הנוצרים. הוא כתב:

 

"כל חוק נועד להסדיר את הקשרים הפנימיים בין חלקי הציבור הרחב ובינו לבין השלטון. חייבת להיות הסכמה חברתית לגבי חשיבותו של אותו חוק כדי ליצור הסכמה שתאפשר את מימושו...  [במקרה שלנו] יש מכשולים שמונעים מאתנו להעלות בדעתנו שבעיית הכנסיות נפתרה עם הוצאת החוק, שכן הזרם הסלפי שאותו מייצגת מפלגת אל-נור דוגל באמונות ובדעות העולות בקנה אחד עם האינטרסים המפלגתיים והמדיניים שלו ומנצל את המישור הדתי לטובת המישור הפוליטי...  בדחיית חוק הכנסיות [על ידי מפלגת אל-נור] לא מדובר בביטוי מדיני ופרלמנטרי רגיל, אלא בהצהרה מפורשת [מצדה על תמיכה] בשלילת הזכויות והאזרחות של האחר ובהדרתו, תוך התעלמות מהחוקה...  

 

מצד שני, יש מי שמכוּנים 'הפעילים הקופטים', שהם הצד השני של אותו מטבע, גם אם באופן פסיבי, שכן הם מתנהגים באותה הדרך [כמו מפלגת אל-נור] וגורמים לאותן תוצאות. אלו ואחרים סוחרים בבעיה כדי להפגין נוכחות ומשלים את עצמם שהם ממלאים תפקיד כאשר אינם בקיאים בו. מה שמוזר הוא שהפעילים הללו מתיימרים לדרוש מדינה אזרחית אך בה בעת הם נוקטים דרך שמנציחה מדינה דתית, מדברים בשם העדה ודורשים דרישות עדתיות על רקע עדתי, דבר שמרגיז את הרוב המוסלמי, כאילו שהדבר נועד למנוע בניית מסגדים ולא להשיג חוק עבור הכנסיות. זאת, במקום לפעול בנושא זה למען יצירת סביבה פוליטית [אוהדת] הכוללת ומאחדת את כולם, שכן בהעדר שביעות רצון מצד כולם ושיתוף של כולם בעיה זו ובעיות אחרות לא יבואו על פתרונן. לפיכך, לפני [קבלת]החוק חשוב יותר לחסל את האווירה שאותה הם מנצלים ותפקיד זה מוטל על כולם בכל הרמות, ובראשם אל-אזהר והכנסייה."[24]

 

כותבים מצרים מוסלמים: חוק הכנסיות פוגע בשוויון בין נוצרים למוסלמים

כותב מצרי: בניית בתי תפילה אינה רק זכות של הנוצרים; יש להחיל חוק עבור כולם

ד"ר אוסאמה אל-ר'זאלי חרב, כותב מוסלמי בעל טור יומי באל-אהראם, טען טרם אישר הפרלמנט את החוק, כי הצעת  החוק מבטאת כישלון של המדינה האזרחית וחוק האזרחות וקרא לפרלמנט לדחותו. לדבריו, נחוץ חוק כללי יותר לבניית בתי תפילה בכלל, דבר שצריך להידון קודם כל בין האזרחים הנוצרים והמוסלמים, לא בין הנוצרים לממשלה. הוא כתב:

 

"הדיון המתנהל היום בפרלמנט סביב הצעת חוק בניית כנסיות הוא בבחינת כישלון של המדינה האזרחית במצרים ושל חוק האזרחות, וההיסטוריה תבוא חשבון עם כל מי שנטל בו חלק, נוצרים או מוסלמים. [זאת מהסיבות הבאות]:

-        הטענה שחקיקת החוק הזה היא מימוש של סעיף 235 של החוקה - שקובע כי 'הפרלמנט יוציא, במושב הראשון שלו לאחר הפעלת החוקה הזו, חוק להסדרת בנייה ושיפוץ של כנסיות באופן שיבטיח את חופש הפולחן הדתי של הנוצרים' - אינה שוללת את האפשרות שהדבר ייעשה במסגרת חוק כללי יותר לבניית בתי תפילה. סעיף 64 של החוקה מחזק את טענתי זו, שכן הוא קובע שחופש הפולחן הדתי והחופש להקים בתי תפילה, הוא זכות המעוגנת בחוק, כלומר שהסעיף אינו מצמצם את הסדרת החוק בנדון לכנסיות בלבד.

-        הצדדים בוויכוח הזה הם לא רק הממשלה והכנסייה, אלא הם לפני הכול האזרחים הנוצרים והאזרחים המוסלמים [של מצרים], אליהם יש להוסיף בהמשך את מוסדות הדת. הטענה כי הכנסייה היא זו שמייצגת את הקופטים, היא טענה עדתית מובהקת. הדיון צריך להתנהל בין כל האזרחים, הקופטים והמוסלמים, כאזרחים שווי זכויות וחובות, ללא שום הבדל או אפליה.

-        יהיה זה מצער וגם מביש לחזור בנו מן החוק האחד לבניית בתי תפילה, הן מוסלמיים והן נוצריים, ולדבר על בניית כנסיות בלבד...

 

אני קורא לפרלמנט להתנגד להצעת החוק לבניית כנסיות ולחזור לתפיסת החוק האחד לבניית בתי תפילה. אם הפרלמנט המצרי יעשה כן, כי אז ייחקק שמו בהיסטוריה... לבסוף, אני פונה לנשיא אל-סיסי ואומר שבואו לקתדרלת סנט מרק [האורתודוקסית-הקופטית באלכסנדריה] כדי לברך את הקופטים לרגל חגיהם, היה צעד נבון של התעניינות שהקופטים קיבלו באהבה, בהערכה ובהכרת תודה, כראוי לו, אולם זכויותיהם המלאות של הקופטים במצרים של אחרי מהפכות ה- 25 בינואר וה- 30 ביוני [עדיין] טעונות [שיפור] רב."[25]

 

כותב מוסלמי: החוק הוא פשע של הכנסייה נגד הנוצרים הנאבקים ומפקיע מהם את השוויון במולדת

חמדי רזק, עיתונאי מוסלמי הכותב ב"אל-מצרי אל-יום", מתח ביקורת על הכנסיות במצרים שנתנו את הסכמתן לחוק תמורת אישור להתקין פעמון וצלב על מגדל הכנסייה, והאשימן כי בכך מימשו את תכניתם של המוסלמים הקיצונים להדיר את הנוצרים ולשלול מהם את אזרחותם. הוא כתב:

 

"הנוסח ה- 15 של הצעת החוק לבניית כנסיות מזכיר במפורש מגדל פעמונים של כנסיה עם פעמון וצלב. האם הבעיה היא הפעמון והצלב?...

 

שלוש הכנסיות [האורתודוקסית,הקתולית והאוונגליסטית] חתמו מרצון על מה שלא עלה בידם של האחים המוסלמים ושל הסלפים ותומכיהם להשיג. תכניתם ההיסטורית של האחרונים הייתה להפקיע את האזרחות מהנוצרים ולבדלם במולדתם באמצעות פעמון וצלב. [כאילו אמרו] 'הנה הפעמון והצלב שהופכים אותך לנוצרי במולדת [קרי במצרים] ולא לאזרח בה, אתה ד'מי [בן חסות] של אחרים.

 

הרשעות של "המדינה הסלפית" היא נוראה, היא תלתה נוצרים מצווארם על פעמון ועל צלב בעודה מחוקקת את החוק המביש שלה. הנוצרים התחילו לצרוח: איפה הפעמון? איפה הצלב? והפעמון והצלב הסיחו את דעתם מחוק שמפקיע מהם את האזרחות ומרחיקם מהכלל, כאילו שנושא הנוצרים תלוי בצלב...

 

החוק הזה הוא פשע בעל יסודות מושלמים נגד המולדת, ואישורו בהסכמתן של שלוש הכנסיות הוא פשע שלהן נגד הנוצרים. כל מי שפעל למען החוק הזה, כמוהו כמי שנעץ סכין בעמקי לבה של המדינה ... וקיבל את אישור החוק, כאילו הייתה זו גזרת גורל.

 

המאבק של המצרִים למען שוויון במולדת אחת הפך לאשליה, הסיכויים לאזרחות הצטמצמו לכדי צלב מעל מגדל הפעמונים... מצרים המולדת לא תקבל אבחנה בין מוסלמי ונוצרי, כנסיה ומסגד, מגדל פעמונים וצריח מסגד, פעמון וקריאה לתפילה [אצל המוסלמים], סהר וצלב. במשך כל ההיסטוריה של מצרים הסהר שלה מחבק את הצלב והצלב נמצא בלב הסהר, כי כך הותוותה מצרים.

 

אם הממשלה פשעה בהציעה את החוק הזה, הרי שפשעה של הכנסייה חמור אף יותר. שתיהן פשעו נגד המדינה האזרחית, נגד כל מצרי ונגד המוסלמי אף לפני הנוצרי. בזמן האחרון הפכנו - אנו המוסלמים והנוצרים -  לאחים, וזו למרבה הצער תולדה של ההליכה המזיקה [של הממשלה] עם הסלפים.   

 

אתם המקימים רעש בנושא הצלב, היכן הסיסמא 'אזרחים ולא נתינים'? מי החליט לגבי ההפרדה הבלתי הוגנת הזו בין חוק למסגדים לבין חוק לכנסיות?... הסובלנות אבדה עמוק בלבבות והמולדת שלנו הפכה למקום... בו הנוצרים מתפללים במולדתם בחסות החוק ... איננו תלויים בחסדי הסלפים ואל תפלו בינינו על בסיס הדת. החוק הזה הוא אפליה עדתית ממדרגה ראשונה...

 

חוק לגבי פעמון וצלב... [הוא] חוק שמחזירנו, בחסותכם לתקופות הקדומות של "בני החסות" [כינוי לנוצרים ויהודים שחיים בחסות שלטון מוסלמי]. האם זהו חוק יאה למצרִים? לנו אין שום קשר לחוק הזה והפעמון תלוי על צווארינו כולנו, שולטים ונשלטים." [26]



[1] על האירועים האלימים והצתות הבתים שהתרחשו במחוזות אלה כנגד אזרחים קופטים ראו דוח ממרי

[2] כך למשל, אמר הפטריארך הקופטי האב תאודורוס השני כי בשלוש שנים אירעו 37 מקרי תקיפה של קופטים וכי הכנסייה שרסנה את הקופטים בתוך ומחוץ למצרים, לא תוכל לעשות זאת לאורך זמן, וראו אל-מצרי אל-יום (מצרים), 25.7.16; טענה נוספת של הקופטים הגולים בארה"ב, ובהם הגמון בכנסיה הקופטית שם המכונה "מרקס עזיז", היא כי אל-סיסי הונה אותם לגבי הטיפול בסוגיה. הקופטים בתוך מצרים שהם מתומכי הנשיא, הדפו ביקורת זאת. וראו אל-מצריון (מצרים), 21.7.2016, אח'באר אל-יום (מצרים), 23.7.2016

[3] כאמור לעיל, בניסיון להדוף את הביקורת ולהרגיע את הרוחות נפגש הנשיא אל-סיסי עם האב תאודורוס השני ב-28.7 ודן עימו בעניין המתיחות העדתית והחשיבות של האחדות הלאומית, וראו אל-אהראם (מצרים), 29.7.2016

[4] הכנסייה הקופטית במצרים מורכבת משלושה זרמים: אורתודוקסי, קתולי ואוונגליסטי

[5] אל-שורוק (מצרים), 28.9.2016

[6] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 30.8.2016

[7] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 2.8.2016

[8] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 4.8.2016

[9] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 30.8.2016

[10] אל-אהראם (מצרים), 19.8.2016

[11] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 19.8.2016

[12] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 8.8.2016, אל-וטן (מצרים), 15.8.2016

[13] אל-אהראם (מצרים), 23.8.2016

[14] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 25.8.2016. את נוסח החוק המלא ראו אל-מצרי אל-יום (מצרים), 27.8.2016

[15] אל-אהראם (מצרים), 31.8.2016, אל-וטן (מצרים), 30.8.2016

[16] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 30.8.2016

[17] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 31.8.2016

[18] ו http://rassd.com/, 31.8.2016. באשר לבניית מסגדים - במצרים אין חוק מוגדר לבניית מסגדים, וזו נעשית רק על פי תנאים לבנייתם שהוגדרו בשנת 2001 על ידי שר ההקדשים דאז ד"ר מחמוד חמדי זקזוק ואושרו על ידי הממשלה. על פי התנאים של השר זקזוק - בניית מסגד תיעשה רק במקום שיש בו צורך להקמת מסגד בשל ריכוז התושבים בו שהמסגדים הקיימים לא יכולים להכיל. המרחק בין מסגד קיים למסגד המיועד לא יהיה פחות מ-50 מטר. כמו כן המסגד לא ייבנה על אדמה שנגזלה או שיש סכסוך לגבי הבעלות עליה. גודל המסגד לא יהיה פחות מ-175 מטר מרובע. מי שאמון על אישור בניית המסגדים הוא משרד ההקדשים. חוקר בשם עבד אל-ר'ני הנדי, חבר המועצה העליונה לעניינים אסלאמיים ומתאם התנועה העממית לעצמאות אל-אזהר אמר כי החוק האחרון שהסדיר בניית מסגדים נחקק בשנת 1949 בתקופתו של נשיא מצרים נאצר אבל הוא עסק רק בניהולם של מסגדים גדולים ולא נחקק חוק המסדיר בנייה וניהול של מסגדים בכלל. אל-הנדי הבהיר שהתנאים של השר זקזוק הם בגדר תקנות בלבד ולא חוק ושהם אינם מיושמים כעת משום שלא נעשות פניות למשרד ההקדשים טרם בניית מסגד, וראו: אל-וטן (מצרים), 20.7.2016.

[19] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 1.9.2016

[20] אל-וטן (מצרים), 6.9.2016

[21] בהקשר זה ראו מאמרו של עאדל נעמאן שטען כי החוק הוא חוק סלפי, וראו אל-מצרי אל-יום (מצרים), 31.8.2016, וכן מאמרו של ד"ר מצטפא אל-פקי שאמר כי היה מעדיף שחוק זה ייקרא 'חוק בניית מקומות הפולחן'. עם זאת, הוא אומר כי החוק הוא גאווה לממשלה ומקווה שישים קץ לאיבה העדתית במדינה. ראו אל-מצרי אל-יום (מצרים), 30.8.2016.

[22] אל-אהראם (מצרים), 29.7.2016

[23] אל-וטן (מצרים), 27.8.16

[24] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 5.9.2016

[25] אל-אהראם (מצרים), 31.8.2016

[26] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 28.8.2016

תגיות