כללי

 

מאמרים בעיתונות סעודית: די לשיח האנטישמי; עלינו ללמוד מהצלחות היהודים

 

בחודש האחרון פרסמה העיתונות הסעודית כמה מאמרים חריגים במיוחד, שמתחו ביקורת חריפה על השיח האנטישמי בחברה הערבית והמוסלמית וקראו להימנע מן ההכללות האנטישמיות ביחס ליהודים. במאמרים  נטען כי דברי הקוראן בגנות היהודים חלו רק על קבוצת יהודים מסוימת בתקופת זמן מסוימת ולא התייחסו לכלל היהודים וכי דווקא השנאה העיוורת כלפי היהודים באשר הם, מנעה מהמוסלמים ומהערבים ללמוד מניסיונם של היהודים ולהתקדם.

 

יצוין כי מאמרים חריגים אלו היוצאים נגד היחס האנטישמי ליהודים התפרסמו בצל דיון ער בסעודיה על שאלת הנורמליזציה עם ישראל. דיון זה ניצת עקב ביקור של משלחת סעודית ביולי 2016 בראשות אנור עשקי, גנרל סעודי בדימוס וראש מרכז המזה"ת למחקרים מדיניים בג'דה בישראל ופרסום תמונה של חברי המשלחת עם פוליטיקאים ישראלים. עשקי אמנם ציין כי "הוא מייצג את עצמו בלבד" וכי "הגורמים הרשמיים בסעודיה לא ידעו מראש על הביקור מאחר שהפגישה היתה אישית" וכי הביקור היה בהזמנה של הרשות הפלסטינית, אך עם זאת הוא הבהיר, כי "הממלכה אינה מונעת מאיש לקיים ביקורים מעין אלה" וגם לא שלל שתוף פעולה מודיעיני עקיף בין ישראל לסעודיה בתחום המאבק בטרור.[1]  

 

אנור עשקי (במרכז בחליפה חומה) עם חברי כנסת מישראל

 

הביקור שנתפס כמהלך סעודי לנורמליזציה עם ישראל, עורר ביקורת חריפה בתוך סעודיה ומחוצה לה. ברשתות החברתיות נפתחו כמה האשטאגים בגנות הביקור, בהם גם ההאשטאג "סעודים נגד נורמליזציה"[2]. ככל הנראה בעקבות הביקורת, התנער משרד החוץ הסעודי מעשקי וטען כי "אנשים כמו אנור עשקי אינם מייצגים אותנו, אין להם כל קשר לגורם ממשלתי והם אינם משקפים את עמדת ממשלת סעודיה."[3]

 

למרות התנערות המשטר הסעודי מביקור עשקי בישראל והכחשתו כי מדובר בניצני נורמליזציה עם ישראל, ייתכן כי פרסום המאמרים נגד השיח האנטישמי בעיתונות הסעודית, דווקא בעיתוי זה, אינו מקרי ומטרתו להתחיל להכשיר את דעת הקהל בסעודיה לתהליך של נורמליזציה עם ישראל .   

 

להלן תרגום חלקים נבחרים מן המאמרים שפורסמו בעיתונות הסעודית נגד האנטישמיות:

 

בעלת טור סעודית: תיאור היהודים בקוראן אינו מיוחס לכלל היהודים

בעלת הטור הסעודית סהאם אל-קחטאני דחתה את ההכללות האנטישמיות בדבר אופיים של היהודים,  בטענה כי הסטריאוטיפ של היהודי שמופיע בקוראן - רוצחי הנביאים, כופרים, מחרחרי ריב ומלווים בריבית – מתייחס לקבוצה מסוימת בתקופת זמן מסוימת וכי ייחוס מזימות ליהודים לאורך ההיסטוריה נובע מחוסר האונים של הערבים וחיפוש אחר אשמים אחרים לכישלונותיהם. חרף זאת, כתבה אל-קחטאני, שהיא מאמינה בקיומה של "מזימה יהודית נגד הערבים", אך הדגישה כי מזימה זו לא היתה יכולה לצאת לפועל לולא בורותם של הערבים. במאמרה כתבה: "הזיכרון [הקולקטיבי] של התרבות הערבית ממשיך עד היום לקבל בירושה את הדמות הסטריאוטיפית של היהודים. יש הרואים בסטריאוטיפ זה תוצר של הטקסטים בקוראן, [שם היהודים] הם רוצחי הנביאים, כופרים, מחרחרי ריב ומלווים בריבית.

 

אין זה נכון לייחס את אשמת יצירת הסטריאוטיפ של היהודים לקוראן. כשהקוראן מתאר עם כלשהו, הוא מתארו בהתאם להתנהגותו והגותו בפרק זמן מסוים. תיאור זה תקף במסגרת [אותן] הנסיבות ו[אותו] סוג התנהגות, ואינו מציין תכונה ייחודית קבועה. ההוכחה לכך היא שכשם שיש [בקוראן] בקרב היהודים רוצחים ומחרחרי ריב, יש ביניהם גם נביאים וצדיקים, וכן העובדה שהאסלאם התיר נישואין של מוסלמי ויהודייה. אילו היה ב'גזע היהודי' פגם ייחודי קבוע כי אז האסלאם לא היה מתיר נישואים כאלה כדי לשמור על שלמותו ותקינותו של האדם המוסלמי. 

 

אשר [לשאלה] כיצד הפכה המסגרת הנסיבתית לסטריאוטיפ, עניין זה הוא תוצר של הערכה סובייקטיבית של פרשני הדת הקדומים אשר הפכו - בכוונה או שלא בכוונה - את אותן נסיבות לתכונה ייחודית קבועה, שביססה את 'יצירת הסטריאוטיפ היהודי בזיכרון הערבי'. על השפעתם של יוצרי ההגות הדתית הראשונים נוספים ההיסטוריה, הגיאוגרפיה והפוליטיקה.

 

בזיכרון של המורשת התרבותית הערבית, ההיסטוריה של היהודים קשורה ל'מזימה'. מאחורי כל אסון בהיסטוריה הערבית, מאז ימי 'מלחמת האוהל'[4] ו[מאז] רצח [הח'ליף השלישי] עת'מאן בן עפאן, עבור בנפילת החליפויות האסלאמיות ועד לכיבוש פלסטין, עומדות ידיהם הנעלמות של היהודים! כך חינך אותנו הפונדמנטליזם הערבי שבכל הנוגע ליחסי הערבים והיהודים יש לקשור [בין היהודים והמזימות].

הזיכרון הערבי התרגל לנוסחה זו  כתכסיס הגנתי. הוא עשה זאת כדי להרחיק מעל עצמו את אשמת מבצע [הפשע], כדי להפוך את עצמו לקורבן וכדי להתחמק ממתן דין וחשבון ו[נשיאה] בעונש.

איני מכחישה את רעיון "מזימת היהודים נגד הערבים", משום שאני מאמינה שזו אכן קיימת, אבל מזימות אלו לא היו מגשימות את מטרתן אילולא בורותם של הערבים, אופיים הקלוקל והפילוג השורר בשורותיהם. האויב הראשון של הערבים הוא הערבים [עצמם]."[5]

 

בעל הטור יאסר חג'אזי: עלינו להיפטר מהשנאה והעוינות ליהודים

בעל הטור יאסר חג'אזי כתב שני מאמרים בהם קרא להיפטר מהעוינות והשנאה ליהודים בשיח התרבותי הדתי והמוסדי המציג את היהודי כדמות שטנית ואף קרא לערבים לקחת חלק במלחמה נגד יודופוביה: "מילדות – אני  כיתר ילדי הערבים - גדלתי על עוינות ושנאה ליהודים. ההצדקה לכך לא נעצרה בנושא הסכסוך הערבי-הישראלי ובטענה כי 'הם כבשו את ארצנו', אלא שההסבר תמיד היה: 'היהודים הם אויבי הערבים, אויבי האנושות; יש בהם את כל התכונות הרעות של בני אדם; הם נבראו במצב של רוע, רשע, שקר, בגידה, הונאה וכל מה שיש בו כדי להזיק לבני האדם בכלל ולערבים המוסלמים בפרט...  מי אחראי להפצת ההכללה הזו?... כמה גזלה הכללה זו מהשכל הערבי את יכולתו לראות את הדברים באמות מידה מציאותיות, שאינן מאשימות עם [שלם] בגין חטא של בודדים או חטא של סיפורים היסטוריים?...

 

בבית הספר, בטלוויזיה, במקומות ההתכנסות של הגברים והנשים ובדרשות יום שישי היו מגדפים את כל היהודים וממטירים קללות עליהם ועל צאצאיהם. שם התואר הדתי שלהם על-פי פרשנויות וביאורים של בני אדם הוא 'אלה אשר חמת אללה ניתכה עליהם'[6]. מעולם לא נתנּו את הדעת להכללה זו ולא עמדנו על חומרת העובדה שאנו מטילים על עם שלם את האחריות לחטאי האנושות כולה. זוהי תפיסה שאם מהרהרים בה היטב מגלים שמשמעותה היא ישועה סופית עבור עם אחד על חשבון עם אחר, ומשמעות של הקרבה וקורבן. זאת משום שתולים את החטאים על צווארם של היהודים המהווים קורבן של כל האנושות ובכך הם משתווים לשטן בתרבותם של הערבים המוסלמים, שכן היות השטן דמות מטאפיזית מחייב שמשהו או מישהו יהפכו לגשמי, אז מנקודת המבט הערבית-האסלאמית היהודי הוא הנציג הטבעי של הדמות העל טבעית הזו [השטן]. 

 

החינוך הדתי הִתמיד בגזענותו ובשנאתו במיוחד כלפי היהדות והיהודים, וגם החינוך הלאומי למרבה הצער לא היה נקי מגזענות דתית ואתנית. [כך נטען כי] הספר המקודש של [היהודים] מסולף; דתם מסולפת; חכמיהם ורבניהם מושחתים ומטיפים לרוע ולמזימות; עשיריהם מלווים בריבית; ענִייהם בוגדניים ומרגלים; מדעניהם רוצחים המייצרים וממציאים כל מה שיש בו כדי להשמיד אנשים. איש לא חשף את המזימה היהודית הזו, זולת הערבים המוסלמים האחוזים בחרדות הללו... האם היו לשנאה הזו סיבות לפני כיבוש פלסטין? האם מדובר בסילופים כתוצאה מדיכויו של המנצח החזק את המובס החלש? האם השנאה של הערבים המוסלמים למיעוטים הדתיים והאתניים היא זו שטיפחה את [הסילופים] הללו?

 

על פי התפיסה הערבית-האסלאמית... היהודים יישארו לנצח נצחים בגיהינום ואילו ליתר האומות יש סיכוי לזכות ברחמי אללה. כיצד אפשר לראות בחינוך מעין זה חינוך תרבותי ראוי במסגרת התפיסות והמונחים של העולם כיום? כיצד ניתן לראות בו חינוך תרבותי בעוד שמקור הסמכות ממנו נגזרות כל אמות המידה שלו כלפי כל המדעים, ההיסטוריה והתרבויות [השונות] הוא הפרשנויות של הטקסטים הדתיים הקדומים...

 

אפשר בהחלט למצוא ישראלים ויהודים ומוסדות יהודים העומדים לצד זכויות הפלסטינים ונגד ישראל... אך מנגד לא ניתן למצוא ערבי שמנקה את היהודים - בהיותם עם... ככל העמים - מכל התארים השליליים הבלתי אנושיים שהודבקו להם, ולא ניתן להאשים שום עם בעולם במה שמאשימים בו את היהודים. מי [מאתנו] דורש לשים קץ ליודו-פוביה...? מי דורש בגלוי להתייחס אל היהודים כאל יתר בני האדם, שיש בהם רעים ויש בהם טובים? האם יש מוסד ערבי אסלאמי המגן על היהודים - על שלל עדותיהם ומוצאיהם האתניים - ופועל למען הפסקת ההסתה נגדם ולהפסקת נידויַים בשל היותם יצורים שטניים בדמות אדם?

 

מי יתחיל להשלים עם הרעיון ההומני המנקה אנשים ומוסדותיהם מאחריות למאבק היסטורי-דתי? מי יתחיל להכיר בטעויות באשר לזכויותיו של האחר? מי ימחק את ההדרה, את הגזענות ואת האנוכיות ממערכת שיקוליו הארציים?... העולם לא יקבל ולא יסבול בשום אופן הדרה של אנשים. שומה עלינו להיפטר משרידי הגזענות והמאבקים האתניים הדתיים הכלולים בשיח התרבותי הדתי והמוסדי שלנו. הדבר יהווה צעד בדרך לחיים בדו-קיום עם העולם ויסתום פרצה עצומה שמנוצלת על ידי הקיצוניות המערבית [נגדנו], שהתגובה היחידה שלנו עליה היא להתנער מ[השיח הנוכחי שלנו] ולייצא שיח תרבותי פלורליסטי ברמה הרשמית; שיח שיקבל את העולם הן בפרשנויות של הטקסטים שלו והן בפעילויות שלו בשטח."[7] 

 

חג'אזי במאמר נוסף: שינוי השיח נגד היהודים הוא צעד בדרך לדו קיום

במאמר נוסף, כתב חג'אזי כי ביטול השיח האנטישמי הוא צעד בדרך לייבוש מקורות הטרור וטענות המערב נגד האסלאם: "כשם שאנו מתנגדים לשיח של [דונלד] טראמפ וגזענים מערביים ואירופיים שכמותו, כאשר הם מייחסים לערבים המוסלמים כולם את הטרור בגלל מיעוט של בני עמנו, כך אנו לא יכולים לייחס לבני דת [אחרת] תכונות נתעבות ביותר רק בשל קיומם של איבה ומאבק בשטח עם חלק מהם, או אפילו עם רובם, שראויים לעמוד לדין בבתי הדין הפליליים הבינ"ל – כמו ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלו. שהרי נתניהו לא מייצג את היהדות... כפי שאבו בכר אל-בגדאדי [מנהיג דאעש] לא מייצג את האסלאם...

 

מה אומרים תכניות הלימוד שלנו, ערוצי הלוויין שלנו ובימות הדרשנים שלנו על האחר/היהודי באופן כללי...? האם אנחנו מבדילים בין יהודי לישראלי?...

 

איננו יכולים להיאבק בעולם שמאשים אותנו וגם לא לשנותו, אבל אנו יכולים להשתנות או לפחות להתחיל להתנער מהתפיסות הללו שמייחסות לכל בניה של דת [מסוימת, תכונות שליליות] המזיקות להם ופוגעות בכבודם ובאנושיותם. משמעות [הדבר] היא לחלוטין לא נורמליזציה, מיתון [עמדות] או ויתור על מו"מ להקמת מדינה פלסטינית בגבולות המוכרים [ברמה] הבינ"ל... שתי הדתות לא יכולות לפתור את הסכסוך בשטח... הסכסוך הוא לא בין האסלאם לבין היהדות - גם אם האויב הישראלי שלנו מעוניין להציגו ככזה – אלא הוא סכסוך בין בעלי זכות ואדמה לבין כובשים ופושעי מלחמה...

 

האם אנו או כל מוסד ערבי רשמי, מסוגלים לוותר על שיח ההכללה שמשחיר את פני האחר? ... החל מסילוק כל שריד של גזענות שקיימת בכל חוק בר תוקף, עבור בתוכניות הלימוד, בדרשות במסגדים ובבימות הדרשנים ובערוצים... כדי להגיע בסופו של דבר ליצירת שיח שונה על בסיס עקרונות היחסים הבינ"ל וזכויות אדם... שבעקבותיו יבוא שיח יצירתי ומקצועי שידבר על האחר/היהודי בשפה חפה לחלוטין מכל גזענות; שפה שמכבדת את האנושיות שלו ואת זכותו לחיות מבלי שיהווה סמל של בגידה, רוע ורמאות.

 

זהו צעד בדרך לדו-קיום אם אנחנו רוצים בו; זהו צעד [בדרך] לייבוש מקורות הטרור אם אנו רוצים לייבשם; זהו צעד ב[דרך] לריסון הימין באירופה ואנשים כמו טראמפ שמזינים את הגזענות שלהם בגזענות שמפיץ השיח הערבי/האסלאמי (העממי) תחת כסות דתית, שהעולם לא מקבל אותה עוד או אינו חייב לקבלה. העולם יכבד את התרבות שלך אם אינה רוחשת לו איבה."[8]

 

הכותב הסעודי אבראהים אל-מטרודי: יש להפיק תועלת מניסיון והצלחות היהודים

בעל הטור ביומון הסעודי אל-ריאד ד"ר אבראהים אל-מטרודי פרסם ב-21 ביולי 2016 מאמר בו קרא להתגבר על האיבה ליהודים ולהפיק תועלת מניסיונם ומהצלחותיהם אף שהם אויבים. לדבריו, היהודים הם אומה שבודדה והורחקה מן החיים, אך נותרה חיה וערנית והמשיכה לבנות את עתידה, ובניה הגיעו לראש הפירמידה במדע, בהגות ובכלכלה. אל-מטרודי כתב במאמרו:

 

"... השנאה מעוורת ומוציאה את האדם משווי משקל. כאשר הוא מפשפש בזיכרונו, הוא מוצא אצל יריבו רק פגמים ושלל מגרעות... אלה ששונאים קוטפים פירות מרים בדמות אבדן היכולת ללמוד מיריביהם ולזכור את מעלותיהם, וכך הולך לאיבוד הדבר היקר ביותר של האדם – להיות בעל בינה ולהתאים את עצמו לתקופה המודרנית, משום שמי שאינו מפיק תועלת מיריביו בעולם הזה ייאלץ בסופו של דבר לצאת ממנו, להתפלש בשוליו ולהביט בנוסטלגיה על חורבות העבר.     

 

האחרים שאני רוצה לדבר על ניסיונם ולהתבונן בהיסטוריה המודרנית שלהם הם האומה היהודית... היום אנו  מוצאים בתרבותנו בנוגע ליהודים רק קללות וגידופים, חזרה על דברי גנאי ורישום דברים רעים. מעולם לא ראיתי מישהו שמדבר על ניסיונם בעת החדשה והיחלצותם ממצב שבו העמים הציקו להם ורדפום. מעולם לא קראתי על מוסלמי שמאיץ בנו לשנות את [מבטנו על] קורות חייה של האומה הזאת בעת המודרנית ולהתוודע לשיטות שנקטה כדי להיחלץ מהדרתה, עד שהפכה בעיני רבים מאתנו לאומה המובילה את העולם דרך מוסדותיה וכופה עליו את רצונה.    

 

שווה בנפשך שחלק מאנשיך, שהיו פעם תחת שליטתך, הפכו למנהיגי העולם לאחר כמה עשורים. מה היית חושב על כך? [ודאי] היית אומר: אלה שדים, אלה שטן, או שהיית מביט בדרך חייהם, בוחן את אורחותיהם כדי ללמוד איך הגיעו לאן שהגיעו והפכו למנהיגים לאחר שחיו כבני חסות וכעת לדעת רבים מאיתנו הפכו את אומות העולם לבני חסותם.

 

האזהרה של חלק מהאבות המייסדים של ארה"ב מפני היהודים וכניסתם לארה"ב[9], לא מנעה מהם לבנות בה את תהילתם. קינאנו בהם על כך ופירשנו את העניין בלי להתפעל, דבר שהשכיח מאתנו את המאמצים שהם השקיעו. ההתייחסות הרעה הזאת גרמה לנו שלא נחשוב ללמוד מכך, להתבונן ולחקור את הסיבות. אנו הבלשנים הסתפקנו בהתפעלות מכך שהם החיו את שפתם העברית שכמעט נכחדה. אנו מתפעלים מהצורה שבה הם יצרו את שפתם ועוד יותר מכך שבנו את אותו מעמד שגרם לעולם לנהוג לפי רצונם [של היהודים] ולא לפי רצוננו.

 

זאת אומה שכמעט נכחדה משום שלשונה נכחדה, ששומרת על מורשתה, על ערכיה ועל האידיאלים שלה. יש קשר בין היכחדות שפה להיכחדות אומה. אחר כך היא קמה לתחייה כשהיא מעוררת תקווה, שהייתה רחוקה, בלב אנשיה. האם איננו צריכים ללמוד דבר מה ולעיין היטב בהיסטוריה המודרנית שלה?!   

 

האומה היהודית מעוררת השתאות גדולה מזו שמעוררים היפנים

אל-מטרודי מתח ביקורת על הערבים שהרחיקו עד יפן על מנת ללמוד מניסיונה ומיכולת התקדמותה, במקום לחקור את היהודים, שהם יותר קרובים להם מבחינה גיאוגרפית ותרבותית. הוא כתב: " היהודים ידעו בעידן המודרני - ונניח כרגע לעבר -  הצקות מצד כל מדינות העולם ששמו אותם בשכונות מיוחדות להם. העמים חתרו להוציאם ולחפש להם מושב קבע. זאת אומה שבודדו אותה מן החיים והרחיקוה, אך היא נשארה חיה וערנית והמשיכה לבנות את עתידה, ובניה הגיעו לראש הפירמידה במדע, בהגות ובכלכלה...

 

אם כן מדוע בני האומה הזאת – גם אם הם אויבינו – לא זכו למחקרים סביב יציאתם מהמנהרה האפלה שהעולם רצה שהם יישארו בה? מדוע התעסקנו ביפנים בשעה שהיהודים קרובים יותר אלינו? הרי מצבם [היה] דומה למצבנו כעת. ראוי יותר שנתבונן בהיסטוריה החדשה שלהם, שכן הם אויבינו בעבר ובהווה...

 

[ההתמקדות בתחייה היפנית] הרחיקה אותנו מהפלא של האומה היהודית זו שנוכחותה בשיח הדתי והתרבותי מפחידה אותנו. זאת האומה הנחשבת ליריבה איומה שלנו בעבר ובהווה ולכן היא זו שיכולה להעיר אותנו מתרדמתנו משום שהיריבות עם הקרוב אליך היא בעדיפות ראשונה מאחר שההשפעה שלו גדולה יותר. האם נוכל לפקוח את עינינו ולראות את דרכם בעידן הזה?

 

האם אנו יכולים להיות ניטראליים ולשכוח את האיבה כך שנוכל להפיק תועלת ממפת הדרכים של היהודים שתחילתה הייתה מצערת, אך בסופה הפכה אומה זו לדבר שמעסיק אותנו ביותר ומפחיד אותנו כל העת. אחד מעיקרי החכמה הוא שהאדם יתעניין במקור הסכנה וייחס לה חשיבות כדי להבין כיצד נוצר מקור הסכנה וכיצד הפך לסיוט מעיק. ניתן יהיה לעשות זאת רק אם נגלה פתיחות להצלחת האומה הזאת שלמרות היותה מיעוט מפוזר היא השתתפה בעיצוב דעת הקהל העולמית עד שהפכה למופת ביכולת לערער כל החלטה שאינה מחזקת את קיומה או את השפעתה...

 

האומה היהודית מעוררת התפעלות והשתאות יותר מזו שמעוררים היפנים. את התהילה היא השיגה במאמצים, בתכנון ובניהול נכון. העולם היום אינו מאמין – כפי שרבים מאתנו אוהבים – בשלטון הדת או בדת  אלא מאמין באינטרסים שלו ובהשתתפות בעיצוב החיים. זה ההיגיון של החיים השולט היום וככל שתחזיק בו יותר כך תגדל השפעתך. דבקות היהודים בהיגיון הזה גרמה להם להצליח לבנות את התהילה הזאת המזעזעת את חשיבתנו ומעוררת את קנאת רובנו. אם כי העולם של היום אינו מעניק לך דבר בלי תמורה שאתה צריך לשלם או מאמץ שאתה צריך להשקיע.   

 

מצבה של האומה היהודית מביך אותנו יותר מכל אומה אחרת. אנו מתעלמים מכך שהיא חיה ברווחה ובקדמה והיא השתתפה בעיצוב תרבות העולם. אלה מתוכנו המדברים על אודותיה עסוקים באזהרה מפני מעשיה ומפני הרוע והארס שהיא זורעת במחשבה העולמית. וזה ההרגל של הפחדנים ומנהגם בהתמודדות עם מי שחולק עליהם בכל מקום...    

 

כיצד הצליחו היהודים -  כשהעולם רוקם מזימה נגדם - לצאת ממצב של הדרה והפכו לאומה המביכה אותנו ביותר והמשפיעה עלינו ביותר. כיצד השיגה האומה הזאת מה שאנו לא יכולים להשיג למרות ההבדל העצום בינינו לבינם בכל דבר במספר, במרחב השטח הגיאוגרפי ובמשאבים הלאומיים...

 

היהודים בניגוד לערבים מבינים את הגיון התקופה ואת רוחה

היהודים הם אומה מתחרה והחיים הם תחרות. ההבדל בינינו לבינם איננו באהבת העולם את דתם ובשנאתו את דתנו, אלא בהבנתם את הגיון התקופה ורוחה ובבורותנו בנוגע להגיון התקופה ורוחה כאשר אנו מובלים על ידי קבוצה של מטיפים המביטים אל כל מה שקורה בעולם דרך משקפי הדת [ועוסקים בשאלה] כיצד נוקטים נגדה תחבולות... רבים מהמטיפים אינם יכולים להבין  שהתחרות היא בין האומות ולא בין הדתות.

 

מצבנו הנוכחי יימשך עד שיקום דור שינהג כמו האומות [האחרות] ויפיק תועלת מניסיון האחרים ולא יפחד מהם; דור שהדת והאמונה בה אינם מונעים ממנו להשתלב עם הזולת ולהאמין בו ויחשבו טובות על הרעיונות החזונות והתאוריות שהוא יוצר. דור המתחרה באומות ההן בתעשייתן הראשונה - תעשיית החיים.  אז יראו דרשנים רבים שהאומות משנות את ראייתן כלפינו ויתחרטו... על זמנים שבילו בשטיפת מוחם של האנשים שהבעיה של אותן אומות היא דתנו - הדת שאומרים עליה שהיא: דת הטבע האנושי, השכל וההיגיון..."[10]