המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
חמאס על דרישות בלייר: לא ניסוג מעקרונותינו במסגרת פתרון בעיית עזה
16/3/2015

 

חמאס בתגובה לדרישות טוני בלייר: לא נוותר על עקרונותינו במסגרת פתרון בעיית תושבי עזה

 

ב-15 בפברואר 2015 ביקר שליח הקוורטט, טוני בלייר, בעזה והציב לחמאס דרישות כדי לקדם את התהליך המדיני ואת שיקום עזה. הדרישה החשובה ביותר מחמאס הייתה לקבל את פתרון שתי המדינות כסיום הסכסוך ובכך להיענות למעשה לתנאי הקוורטט: נטישת הטרור, כיבוד הסכמים קודמים והכרה בישראל. עוד דרש בלייר מחמאס הבהרות לגבי זהותה: האם היא תנועה פלסטינית הפועלת בשטחי הרש"פ, או שהיא שייכת לתנועה אסלאמית בעלת שאיפות אזוריות וכן להעניק למצרים ביטחונות שעזה לא תשמש בסיס לפעולות טרור נגדה.

 

בלייר קרא לפלסטינים ליישם את הסכם הפיוס בין פת"ח לחמאס ודיבר על הצורך בפתיחת המעברים כדי שעזה תהיה פתוחה לעולם. מישראל ביקש בלייר לתמוך בשיקום ולפתוח את המעברים בינה לבין עזה. מצרים התבקשה להוביל את המו"מ המדיני. 

 

בכירי חמאס וכותבים באתרים המזוהים עימה דחו על הסף את הדרישות שהציג בלייר, בטענה שהם מסוכנים לבעיה הפלסטינית ובהדגישם כי גם אם תסכים חמאס למדינה בגבולות 1967, היא לא תוותר על זכויותיה ולא תכיר בישראל. אשר לדרישה שחמאס תבהיר מהי זהותה, נחלקו הדעות בין מי שטענו כי היא תנועה פלסטינית לבין מי שקבעו כי היא חלק מן האומה האסלאמית.  

 

בלייר בעזה[1]


 

הצעותיו של בלייר ודרישותיו מחמאס, מישראל וממצרים

בביקורו בעזה הציג בלייר את עמדת הקוורטט בנוגע לתהליך המדיני, לשיפור חיי הפלסטינים ובייחוד בעזה ולתפקידם של ישראל, מצרים, הרש"פ וחמאס בנושאים האלה.

 

בפגישתו של בלייר עם נציגי ממשלת ההסכמה הלאומית הפלסטינית ועם נציגי המגזר הפרטי והציבורי הוא טען כי השגת שלום כרוכה ביסודות הבאים: "היסוד הראשון - שיפור יסודי בחיי היום-יום של הפלסטינים; היסוד השני - מדיניות פלסטינית אחידה על בסיס ברור התומך בשלום ובפתרון שתי המדינות, כלומר, מדינת פלסטין ריבונית ומדינת ישראל בטוחה ומוכרת; היסוד השלישי - מדינות האזור ימלאו תפקיד טוב יותר בשיתוף עם הקהילה הבין-לאומית החייבת לשאת באחריות ולהוביל את הנושא."[2] 

 

בלייר טען כי יש צורך לשלם את משכורות [עובדי הרש"פ] ולהגיע להסכם בנוגע לתשתיות חיוניות של עזה כגון: אנרגיה, מים ומגורים... אנו זקוקים לשינוי בעזה כדי שגבולותיה יהיו פתוחים והיא תחדש את הקשר שלה לעולם. לשם כך דרוש פיוס בפוליטיקה הפלסטינית [בין פת"ח לחמאס], ולמען הפיוס אנו זקוקים לאחדות על בסיס התמיכה בשלום." [3] 

 

מקצת הדרישות של בלייר הופנו לחמאס: "הקהילה הבין-לאומית זקוקה להבהרות מחמאס: האם היא תנועה לאומית פלסטינית שיעדה הוא להשיג מדינה פלסטינית או שהיא חלק ממערכת ותנועה אסלאמית בעלת שאיפות אזוריות הנוגעות לממשלות שמחוץ לעזה? האם חמאס מוכנה לקבל מדינה פלסטינית בגבולות 1967 כסיום הסכסוך או שאינה מוכנה? במקרה [של קבלת מדינה וסיום הסכסוך] תוכל הקהילה הבין-לאומית לתמוך בשיקום [עזה] ובפיוס. מצרים צריכה לקבל ערבויות בנוגע לביטחונה המושפע מעזה וכן ביטחונות שעזה לא תהיה בסיס לשום פעולות טרור בסיני, ושיהיה שיתוף פעולה עם ממשלת מצרים שמטרתו למנען."

 

בדברי בלייר היו גם דרישות מישראל, ממצרים ומהרש"פ: "מעברי עזה צריכים להיות פתוחים כך שיוכלו להקל את המעבר של אנשים וסחורות כדי שעזה תוכל להיות קשורה לעולם החיצון וכדי לפתח את כלכלתה. גם ישראל צריכה לפעול ככל יכולתה לתמוך בשיקום עזה ולפתוח את מעבריה לכניסה מרבית של סחורות ולהימנע מהרס [דומה] לזה שקרה בשלוש מלחמות בשש שנים. לאחר מכן מצרים צריכה להוביל מו"מ על עתיד עזה בטווח הארוך כולל בנושאי נמל תעופה ונמל ימי כפי שהוסכם לאחר המלחמה האחרונה.

 

תכנית זו בנוגע לעזה צריכה להיות חלק מהסכם רחב יותר לאחר שתוקם ממשלה בישראל שיכלול בבסיסו שיפור יסודי של חיי הפלסטינים בגדמ"ע. כל זה יסלול את הדרך לבחירות פלסטיניות ולחידוש המו"מ לשלום."[4]

 

בכירי חמאס: לא נוותר על עקרונותינו במסגרת פתרון בעיות תושבי עזה; לא נכיר בישראל

בכירי חמאס ראו בדרישותיו של בלייר תנאים תמורת שיקום עזה והם דחו אותם בהדגישם כי התנועה לא תוותר על עקרונותיה. כך למשל: בכיר בהנהגת חמאס מחמוד אל-זהאר אמר לאתר המזוהה עם הגא"פ  כי בלייר מאמץ את עמדת ישראל וכי חמאס דוחה את התנאים ובראשם קבלת פתרון שתי המדינות וסיום הסכסוך: "חמאס ופלגי ההתנגדות לא יוותרו על עקרונות תמורת פתרון בעיות בחיי היום-יום שמהן סובלים תושבי עזה. אי אפשר לקבל את תנאי טוני בלייר כלל משום שהם מסוכנים ביותר לבעיה הפלסטינית. כל גורם פלסטיני שיקבל את מסריו ואת תנאיו של בלייר ובכלל זה חמאס, יעשה טעות חמורה ופשע היסטורי כבד ששום בקשת סליחה לא תועיל... אנו מוכנים למדינה בגבולות67, אך לא נכיר בישראל או בבעלותה על טפח מפלסטין. התניית שיקום עזה בקבלת סיום הסכסוך היא מקח וממכר זול שחמאס לא תקבל, ויש לה חלופות בעניין."[5] 

 

בכיר אחר בחמאס מוסא אבו מרזוק, אמר: "הבעיה אינה אצלנו אלא בצד הישראלי, ובלייר צריך להפנות את דבריו לישראל ולשאול אותה אם תסכים למדינה פלסטינית שבירתה ירושלים, לפינוי ההתנחלויות ולנטישת ההשתלטות על אדמות הגדמ"ע הכבושות. על קבלת פתרון שתי המדינות כסוף הסכסוך ולא כעניין זמני, אמר: "חמאס לא תחתום על הפקעת זכויותיו של העם הפלסטיני ותקוותיו. למה לא נדרוש מישראל לתת לפלסטינים את זכויותיהם במולדתם וליישם את החלטות האו"ם בנוגע לשיבת הפליטים הפלסטיניים לבתיהם ולרכושם?"[6]  

 

בעל טור באתרי חמאס עיצאם שאוור, כתב: "אם המערב יצליח לכפות על ישראל את ביצוע מה שהוסכם עליו לאחר תבוסתה והיא תוכיח שהיא רצינית ומכבדת הסכמים, תוכל חמאס לחשוב על פתרון מדיני ארוך טווח. אולם ישראל, האמירויות, מצרים וכל מי שחורש מזימות נגד העם הפלסטיני, צריכות למחוק את המחשבה שחמאס תכיר בלגיטימיות של הכיבוש בשטחים שנכבשו בשנת 1948."[7] 

 

שוני בתגובות בכירי חמאס לגבי זהותה: תנועה פלסטינית או חלק מתנועה אסלאמית

אשר להבהרה שדרש בלייר מחמאס לגבי זהותה - האם היא תנועה פלסטינית הפועלת למען מטרות פלסטיניות או חלק מתנועה אסלאמית בעל שאיפות אזוריות, הרי שהיא עוררה תגובות שונות בקרב בכירי התנועה, ששיקפו את הזרמים השונים בתנועה – זה הרואה בתנועה חלק מכלל האומה המוסלמית וזה המדגיש דווקא את הפן המקומי של חמאס כתנועה אסלאמית פלסטינית.

מחמוד אל-זהאר אמר: "חמאס מאמינה באומה אחת אסלאמית והיא לא תחזור בה מן העיקרון הזה. לא ניענה לדרישה שהבעיה הפלסטינית תהיה לאומית ולא אסלאמית ושלא תחרוג מגבולות פלסטין, משום שפלסטין היא חלק שורשי מהאומה הערבית והאסלאמית. חמאס היא תנועה לאומית [וגם] חלק מהאומה [האסלאמית]."[8] 


לעומתו, מוסא אבו מרזוק טען כי לתנועתו אין שאיפות אזוריות: "בלייר מתכוון לארגון האחים המוסלמים העולמי, והרי ידוע שרבים משתמשים במונח הזה כתירוץ יותר מעובדה, משום שלכל תנועה אסלאמית [בכל מדינה] יש הנהגה מקומית שיצרה אקלים וזירה פוליטית משלה, ואין דבר המחבר בין המדיניות השונה והמנוגדת בכל מדינה ומדינה שבהן נמצאות הנהגות אלה. הטענה שיש תנועה אסלאמית בעלת שאיפות אזוריות דורשת הוכחה, כגון קיומן של תכנית ומדיניות. היכן הן?" לדבריו, "חמאס היא תנועת שחרור פלסטינית ששטח פעילות ההתנגדות שלה הוא פלסטין, ואין לה אינטרס או תכנית לתקוף מישהו גם אם יש מחלוקת באידיאולוגיה או במדיניות. חמאס אינה עושה שום פעולה מחוץ לפלסטין." [9] 

 

"בלייר הוא צד בברית שההתנגדות הביסה... אין לו זכות להציב תנאים"

באשר לדרישה של בלייר בדבר מימוש הפיוס בין פת"ח לחמאס, אמר מוסא אבו מרזוק: "אנו תומכים במימוש כל סעיף בהסכם הפיוס עם פת"ח." [10]

 

עיצאם שאוור תקף במאמרו דרישה זאת של בלייר: "בלייר הוא צד בברית שהובסה ע"י ההתנגדות וע"י גדודי אל-קסאם, ואין לו זכות לקבוע תנאים, אלא לבצעם לפני שיהיה פיצוץ גדול... אין לו זכות להתערב בפיוס או ביחסי חמאס – מצרים. הפיוס הוא עניין פנימי, ואילו היחסים עם מצרים הם תוקפנות מן הצד המצרי אשר קבע כי גדודי אל-קסאם הם ארגון טרור בשעה שאירופה מחקה את חמאס מרשימת ארגוני הטרור.

 

הצד המצרי ממשיך בדמוניזציה של ההתנגדות הפלסטינית ובהגברת הלחץ על רצועת עזה, ואילו חמאס מגלה איפוק ופועלת לשקם את מרקם היחסים שמשטר אל-סיסי ואמצעי התקשורת הנפסדים שלו פוגעים בו כל העת. אירופה צריכה ללחוץ על המשטר הלא לגיטימי במצרים כדי להפסיק את ההתגרות בגדודי אל-קסאם ובעם הפלסטיני כולו."[11]  


 



[1]ו www.amad.ps, 15.2.2015

[2]ו www.amad.ps, 15.2.2015

[3]ו www.amad.ps, 15.2.2015

[4]ו www.amad.ps, 15.2.2015

[5]ו http://paltoday.ps, 19.2.2015

[6]ו אל-רסאלה (עזה), 17.2.2015

[7]ו http://felesteen.ps, 18.2.2015

[8]ו http://paltoday.ps, 19.2.2015

[9]ו אל-רסאלה (עזה), 17.2.2015

[10]ו אל-רסאלה (עזה), 17.2.2015

[11]ו http://felesteen.ps, 18.2.2015