המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הסלמת המאבק בין רפסנג'אני וח'אמנאי לכלל עימות גלוי וישיר
14/7/2014

הסלמת המאבק בין רפסנג'אני וח'אמנאי לכלל עימות גלוי וישיר


הקדמה


העימות בין האשמי רפסנג'אני והנשיא חסן רוחאני והמחנה שלהם לבין המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי, ומשה"מ שהסלים בהתמדה בשנה האחרונה ובמיוחד בחודשים האחרונים, קיבל בשבועות האחרונים מפנה חריף. ראו דוח ממרי.[1]

 

הדבר נובע מהחמרת הנסיבות החיצוניות שעימן מתמודדת איראן: חלוקת עיראק ע"י דאעש והאיומים על שלמות איראן הן מצד המחנה הסוני שסעודיה ניצבת בראשו והן מצד הכורדים, שכוונתם להכריז עצמאות מאיימת על איראן עקב ההשפעה הצפויה על המיעוט הכורדי באיראן ועל שאר המיעוטים האתניים. כמו כן החריף לאחרונה האתגר שהמחנה האידיאולוגי מכנה תרבותי כלומר חדירת ההשפעה המערבית באמצעות האינטרנט והלוויינים .

 

איראן הגיעה למשבר זה בלי שתספיק לבסס את ההגמוניה הגרעינית אליה היא חותרת  שנועדה להרתיע את העולם הסוני ובלי שיש לה תשובה לסכנת דאעש ולאיום הסוני בכללותו.

 

בתסכולו, פונה המחנה האידאולוגי לאיום גובר על המחנה הפרגמטי. ראה דו"ח ממרי.[2]

 

במסגרת החרפה זו התקיפו המנהיג ח'אמנאי, ראשי משה"מ ובטאון המחנה האידאולוגי, כיהאן,  את רפסנג'אני ורוחאני תוך נקיטה בשמם (דבר שנזהרו מלעשות בעבר) ואילו רפסנג'אני ורוחאני הסלימו את תשובותיהם לכלל עימות גלוי וישיר.

 

יצוין כי ב-9.7.2014 בריאיון עיתונאי ליומון היפני ajw.asahi.com הנחה רפסנג'אני את רוחאני כיצד לפעול בסוגית הגרעין מול המערב ובזכות שתה"פ של איראן עם ארה"ב בעיראק בניגוד מוחלט לעמדתו המוצהרת של ח'אמנאי נגד שת"פ כזה.[3]

 

מסמך זה יסקור את  ההתבטאויות הקשות של ראשי שני המחנות:

 

מתקפת המחנה האידאולוגי

המנהיג ח'אמנאי

בנאום ב-22.5.2014 במג'לס האשים המנהיג העליון של איראן עלי ח'אמנאי במרומז את האשמי רפסנג'אני ובכירי הממשלה הקוראים להדברות עם המערב בבגידה: "אנשים הרוצים להפיץ פיוס וכניעה אל מול הבריונים ולהאשים את המשטר האסלאמי בחרחור מלחמה, למעשה מבצעים בגידה... כל בכירי המדינה בתחומים שונים, כולל התחומים הכלכלי, המדעי, התרבותי, קביעת מדיניות, חקיקה ומו"מ עם זרים, צריכים לדעת שאנחנו בעיצומו של מאבק ובמסלול של המשך המאבק על קיומו של המשטר האסלאמי והישרדותו... אין ברירה אלא להמשיך במאבק ולהשליט את רעיון המאבק בכל ענייני המדינה, בין בנושאי [מדיניות] פנים ובין בנושאי [מדיניות] חוץ... 

לא ניתן לסיים את המאבק והג'יהאד מפני שהשטן וחזית השטן תמיד קיימים, אולם ייתכן שבתנאים שונים יהיה הבדל בסגנון ובשיטות של הג'יהאד והמאבק. המאבק הזה יסתיים מיד כשהחברה האנושית תצליח לגאול את עצמה מהרשע של חזית היהירות שבראשה עומדת אמריקה, שמעבירה את טפריה על הגוף, והנפש והמחשבה של האנושות..."[4]

 

בנאומו ב-2 ביולי 2014  אמר ח'אמנאי כי "ישנם כאלה המפגינים רגישות כלפי השימוש החוזר ונשנה במילה אויב. אולם, הקוראן שב וחזר על המילה שטן והמסר הוא שאין להתעלם מהשטן ומהאויב...התעלמות מהאויב החיצוני היא טעות אסטרטגית עצומה שתזיק לאיראן. המאבק בתוכנית האויב ובאתגר העוין שהוא מציב לאיראן מצריך תנועה וניהול ג'יהאדי בזירה המדעית [של הגרעין]...

 

ישנם כמה בעלי במות [קרי שנושאים נאומים מעל גבי במות] המפקפקים בעיקרון ההתקדמות המדעית של איראן. הם מדברים מתוך חוסר ידע, ויש לקחת אותם לסיור מדעי בכל מיני מקומות כדי שהם יבינו את התקדמותנו המשובחת בתחומי הרפואה, הגרעין, הננוטכנולוגיה... ולא ידברו יותר מתוך חוסר ידע."[5]

 

בנאומו ב-7 ביולי 2014 הזהיר ח'אמנאי את בכירי הזרם הפרגמטי בממשלה: "אל תאמרו לא מתירים לנו [לפעול כדי לשרת את העם], כיוון שכבר אמרו זאת גם בתקופות קודמות וזה בלתי מקובל... עליכם לארגן את המהלכים שלכם על בסיס עקרונות המהפכה, להימנע מעיסוק בנושאים שוליים ולהתמקד בפתרון בעיות העם...

 

אני תומך בממשלה ואסתייע בכל יכולתי כדי לסייע לה. יש לי אמון בבכיריה... כל ביקורת כלפיה צריכה להיות הוגנת... הנשיא הנכבד וכמה בכירים מדברים פחות או יותר על תמיכה במדיניות כלכלת ההתנגדות [שח'אמנאי התווה] אבל הצורך המעשי הוא בפעולה. אסור שנתמוך בהצהרותינו בכלכלת ההתנגדות אך בפועל תנועתנו תהיה איטית....

 

סיסמת המתינות [של רפסנג'אני ורוחאני] היא טובה מאוד ואני תומך בה כיוון שהיא תמיד מגנה קיצוניות. [אך] עליכם להיזהר שלא תדחקו באמצעותה כמה חוגים מאמינים מהזירה הפוליטית כיוון שאותו חוג מאמין [המחנה האידיאולוגי] נחלץ לסייע [למשטר] מהר יותר מכולם בעתות סכנה והוא מסייע באופן אמיתי ב[פתרון] הבעיות. מתינות היא בדיוק האסלאם. משמעה מאבק חריף בכופרים [ארה"ב והמערב], הסברת פנים האחד לשני, ציווי המותר ואיסור האסור. מתינות אין פירושה שנמנע מזרם מאמין [בזרם האידאולוגי ובמיוחד משה"מ] לעשות פעולות שהוא חש שהן חובתו..."[6]

 

היומון כיהאן

ב-25 במאי 2014 הקשה כיהאן: "יש לשאול את תומכי ומפיצי קו הפיוס ואידיאולוגית הכניעה [ברמיזה לרפסנג'אני ולרוחאני]: איזה ניצחון, שלווה, רווחה והישג אתם יכולים להראות שהושג ללא התנגדות כלפי הבריונים? אם יש לכם דוגמא, ואין לכם, תגידו. איזה כתובת יכול קו הפיוס והכניעה לכוחות היהירים [המערב וארה"ב] לתת שלא תוביל לבסוף לחרפה, השפלה, בזיזת המשאבים הטבעיים והעושר הלאומי, חנק, התפשטות ה עוני, ערעור הביטחון, חיי עבדות מצד האומות שמסכימות לשלטון [המערב]? אם יש לכם דוגמא וכתובת, וכפי שאנו ואתם יודעים אין לכם, הציגו...

 

האמת הבלתי ניתנת להכחשה היא שמפיצי קו הפיוס והתיאורטיקנים הנוכחיים של אידיאולוגיה הכניעה חבים את חייהם השלווים, כסאותיהם ואפילו כל נשימה ונשימה שלהם לאותם אלו שהם מכנים בחוצפה ובכפיות טובה 'קיצונים'... בכל פעם שהאויב ניצב במסלול הבריונות והסחיטה שלו מול קו ההתנגדות, הוא פונה לאישים פייסנים המתאפיינים בפחד, רדיפת [חיי] רווחה, וחיי נהנתנות כדי להיאבק בעמידה האיתנה ובהתנגדות של העם וליצור שסע בסכר שהם רואים מולם...

 

בפנייה לפייסנים ולכותבי מרשם הכניעה [רמיזה לדרישת רפסנג'אני מאיתאללה ח'ומיני לסיים את מלחמת איראן-עיראק ב-1988 והחלטת האו"ם 598] יש לומר: אם אתם אנשים הגונים, עליכם לנשק אלף פעמים את ידיהם של הנדבנים שלכם על כל נשימה שאתם נושמים ועל כל צעד שאתם צועדים בשלווה ובביטחון. ואולם, אתם מכנים אותם קיצונים בגלל כפיות הטובה שלכם."[7]

 

ב-23 ביוני 2014 פרסם כיהאן קטע שאמר רפסנג'אני לפני כמה שנים: "'הפגנות ברחוב בתנאי תסיסה [במדינה] וכשהאויב נוכח [באזור] הן מאוד מסוכנות. זאת כיוון שהרחוב הוא מקום לא בטוח. כל אחד נכנס, כל אחד צועק סיסמא, כל מי שרוצה זורק אבן אלא אם כן יש משמעת ברזל, דבר שלא קיים. כיצד קבוצה מסוימת יכולה לקרוא לעם להצטרף אליה. אנשים לא מכובדים אלה שבאו וגרמו את כל הנזק הזה, אם נרצה למצוא את השורש שלהם עלינו לחפש בתוכנו, ונראה שהסוגיה הראשית היא אנוכיות וסיעתיות...'

 

כיהאן הוסיף: "כל מה שקראתם בתחילת המאמר הזה... הם דברים שאמר האשמי רפסנג'אני, בדרשות יום שישי כמה שנים לפני הפיתנה, דברים נכונים שנובעים מהבנת ההכרח לשמר את המהפכה ונותרו חקוקים בהיסטוריה... 

 

כיצד ייתכן שמנהיגים ופוליטיקאים מבצעים שינויים משמעותיים כ"כ בעמדותיהם ומדברים בצורה מנוגדת לדבריהם שלהם ולאמונתם מאמש. זהו נושא חשוב שאין לעבור עליו לסדר היום. זה שלפי הפרשנות של רפסנג'אני, מגלומניות ואנוכיות משפיעים כ"כ על האדם עד שהוא רואה עצמו נשגב יותר מקולות האומה, זהו אינו דבר חסר חשיבות שנוכל לעבור עליו בקלות... שינוי סדר החשיבות בלקסיקון האידיאולוגי של כמה פוליטיקאים הוא סיבה חשובה שאפשר לראות בו מקור לפרוץ הפיתנה ב-2009 ולאירועים שקרו לאחריה. בעבר... היום, כדי לשמר את האינטרס הסיעתי, אפשר לעשות עסקה עמם [עם אויבי המשטר במערב] להיפגש איתם ואפילו לקבל מהם סיוע פיננסי... זאת מול עם שרק עשה את חובתו והצביע למועמד אחר, שונה מזה שהמועמד לו הצביעה הקבוצה התאוותנית [המחנה הפרגמטי]...

 

כך או כך [לגבי הענישה של מחוללי הפיתנה 2009], איש לא קיבל עונש למעט כמה בודדים... ההתנהלות הזאת [מצד המשטר] גרמה לחוצפה מצד כמה אנשים שבאים היום בדרישות כלפי העם והמשטר, ומציגים את עמדותיהם מן העבר כ[דרישות] עבור העם ובגלל העם [הכוונה לרפסנג'אני]. הם שכחו שחבריהם דיברו על שקריות הזיופים, ושנתניהו כינה אותם הנכס הגדול של ישראל באיראן. יש כמה המסלפים את ההיסטוריה כדי לטהר ולזכות את ראשי הפיתנה ואומרים שהמשטר לא מוכן לסלוח לראשי הפיתנה בשעה שהנביא מוחמד סלח לאבו סופיאן ... ראשי הפיתנה [באיראן] וחבריהם אינם אלא אלמנטים של השטן הגדול [ארה"ב] שלמעשה רצו לסלול את הכביש לשיבתם [של האמריקאים] לשלטון באיראן... כעת נחזור לדברי רפסנג'אני מראשית המאמר... ונשאל לפי קנה המידה הנכון שעולה מדבריו, האם לאלה שהציתו את הפיתנה, ועדיין מתעקשים על אותה מגמה ומתודה שטנית יש מוסר ודת אסלאם?"[8]

 

במאמרו ב-1 ביולי 2014 הגיב כיהאן להאשמות רפסנג'אני: "לאחרונה פרסם האתר של האשמי רפסנג'אני דברים שנשא בפגישתו עם כמה סטודנטים [הכוונה לנאום "המתאסלמים החדשים"- האשמה שרפסנג'אני כיוון נגד המחנה האידאולוגי ראה בהמשך]. אם הוא אכן אמר את הדברים, הם מפליאים ותמוהים מאוד...

 

יש לשאול את הדובר [קרי את רפסנג'אני] למי הוא מתכוון בביטוי המתאסלמים החדשים, והכרחי להצביע על כמה נקודות בהקשר זה. [הכינוי] המתאסלמים החדשים נאמר למישהו שהצטרף לאחרונה לאסלאם ועד אז כפר בדת האסלאם. אפשר גם שהביטוי ייאמר כביקורת פוגעת למישהו שעד אתמול לא היה מחויב אופן מעשי לאסלאם, למרות היותו מוסלמי, והיום הוא מחויב [לאסלאם] יותר מהמוסלמים שמחויבים [לאסלאם] זה מכבר. אם מישהו מאמין באסלאם ובמהפכה, ולדבריך [רפסנג'אני], הוא הוא מתאסלם חדש, זה עדיף פי כמה ממוסלמי ומהפכן שמתחרט על עברו, פונה לקראת סכסוך, משמח את אויבי האומה בהצהרותיו, וצועד בדרך שמנוגדת למטרות האמאם [ח'ומיני] והשהידים של המהפכה. העובדה שהמשטר והמהפכה מצליחים להוסיף מדי יום קבוצה חדשה [של אנשים] לשורות תומכיהם ומאמיניהם לא ראויה לביקורת פוגעת אלא להודאה לאל...

 

ב-2009 היו כמה, שאחרי חודשים של הצתת אש ותוהו ובוהו שעברו את הגבול... אחרים, מהמוסלמים הוותיקים [הכוונה לרפסנג'אני] שתקו ולא השמיעו קולם נגד [המפגינים]... אם בשעת ה-ש' וביום שבו עצם המשטר נתון לאיום ולסכנה, הותק [של רפסנג'אני במשטר] במאבק אינו משמש [להגנה על המשטר] איזה יעילות יש לרקורד הזה? כמו בעשרות ומאות דוגמאות היסטוריות אחרות, אנו מסיקים כאן שלוותק באסלאם אין ערך לכשעצמו אלא אם הוא עטוף במהות נוספת...

 

אסור להתעלם מנקודה חשובה נוספת שעולה מדבריו של רפסנג'אני. יציאתו של רפסנג'אני נגד כמה שרוצים להשאיר את השלטון בידיהם לנצח ובירושה היא במקומה. ואולם מוטב היה אילו היה שם לב גם לדרכו של הנביא [מוחמד] שנמנע מלהזהיר ילד שלא יאכל תמרים, כיוון שהוא [מוחמד] עצמו אכל תמרים.

 

בכל מקרה, מה העם חושב כשהוא שומע את המילים האלה ממישהו שהיה 8 שנים יו"ר המג'לס, 8 שנים נשיא, התמודד שוב בבחירות לנשיאות [ב-2005] והפסיד בהן, שוב התמודד בבחירות לנשיאות [ב-2013] ונמצא לא כשיר... אם מישהו שינה את דעותיו ונסוג מעברו מדוע הוא מצפה שהעם שיצטרף אליו בהתחרטות הזאת? לפני כמה שנים בדרשת יום שישי, הוא נקט עמדה חריפה ביותר נגד אי עטיית החג'אב ונושאים נוספים והשתמש בביטויים חסרי תקדים כלפי האנשים האלה. השאלה כיצד השקפתו המהפכנית השתנתה לגישתו הנוכחית אינה חשובה כאן, אך הציפייה הזאת [של רפסנג'אני] שהעם והמשטר יחברו להצטערות שלו, מפליאה."[9]

 

תגובת המחנה הפרגמטי

האשמי רפסנג'אני

בנאומו ב-26 ביוני 2014 בפני סטודנטים אמר רפסנג'אני: "המתאסלמים החדשים פוגעים במהפכה ובעם. הקבוצה האופורטוניסטית הזאת שלא השתתפה במאבק [נגד השאה הפהלוי, כנראה משה"מ] רואה היום את השלטון כדבר שיישאר אצלה לנצח ויעבור בירושה. אלו הקנאים לכוח, אלו שלא יכולים לוותר על הכוח, אלו שרואים את הכוח כדבר שנשאר אצלם לנצח ומועבר בירושה – מוטב להם שיחשבו אחרת. כמה הם ניסו שלא לאפשר [שרותי] אינטרנט במדינה. כמה לוויינים הם אספו מעל גגות הבתים. איני יודע כמה השפעה היתה לכך. פעולתם לא החלישה ולו במעט את התודעה בקרב העם אלא רק הוסיפה לו... מכשול נוסף הוא פנימי [בדמות] האופורטוניסטים ואלה המתאסלמים החדשים המפגינים תאוותנות ביחס למהפכה. המהפכנים הראשיים [בציניות] שבזמן שלאיש לא היתה תקווה שניתן לסלק את משטר השאה ואת אמריקה, היו באים לזירה רק כדי לצאת ידי חובה, ומילאו את בתי הכלא. מרביתם סולקו מן הזירה כיום [רומז להפסד המחנה האידאולוגי בבחירות]..."[10]

 

יוזכר שבנאום בפני סטודנטים פעילים ופעילים פוליטיים ב-14.6.2014 גינה רפסנג'אני את "האשליות של האנשים שרואים בכוח את זכותם מלידה" והגדיר את הסלמת המתח בזירה הפנימית כ"פעולה של אנשים שיודעים כי אין להם מקום בקרב העם... ההשתלחות והפרובוקציה [שלהם] כשפת הבורים, כשל מי שיכולתו [להתמודד רגשית עם תסכול] מועטה..."[11]

 

ב-8 ביולי אמר רפסנג'אני: "צביעות, העמדת פנים, חקירות, הכפשות, העלבות, האשמות, שקרים, התערבות בענייני אחרים, חשיפת סודות והצתת סכסוך בין אנשים [האשמות שרפסנג'אני מכוון נגד המחנה האידיאולוגי] הם חיילי הבורות ומרחיקים את בני האדם מהתרבות הדתית. החטא הכי חמור הוא עושק כלפי בני האדם. האל תומך באנשים המדוכאים ויודע איך לקחת את זכותם מידי העושק. כל החטאים של בני האדם, חוץ מחק אל-נאס [במקור, הכוונה לזכויות אזרחיות], ניתנים לסליחה בפני האל באמצעות חזרה בתשובה. לכן, לחק אל-נאס יש חשיבות יוצאת דופן. לפני הבחירות המנהיג [ח'אמנאי] כינה את קולות העם חק אל-נאס. אם משפט המפתח הזה יוכנס לזירת התרבות הפוליטית במדינה, איראן תהיה יציבה ובטוחה לנצח בזכות קולות העם בבחירות. לפי חוקת המשטר, כל אמצעי השלטון במשטר ברפובליקה האסלאמית של איראן תלויים בקולות העם, ולעם יש תפקיד ישיר בבחירות צירי המג'לס והנשיא, ותפקיד בלתי ישיר בבחירת המנהיג."[12] 

 

רוחאני

בנאומו בכנס ב-12.6 אמר רוחאני: "מספר אנשים, שאמנם הם מעטים, אך בעלי כלי תעמולה רבים, רוצים להחליש את התקווה הזו [של המתינות שזכתה בבחירות] השוכנת בלב העם. אנחנו מודיעים לכל אלה הבוחרים בדרך ובדיבור המנוגדים לבחירת העם [ש]העם מודיע ... שהוא אינו מקבל אלימות וקיצוניות ... שיש לו ממשלה אחת, אומה אחת ושלטון אחד... ושאף קבוצה ואף סיעה אינן יכולות לנכס לעצמה את המהפכה... נראה שכמה אנשים עדיין חיים בתקופת האבן."[13]

 

בכנס הרשות השופטת ב-21 ביוני 2014 אמר רוחאני: "כל המדינה, מהבכיר ביותר שהוא המנהיג [ח'אמנאי] ועד ל[אחרון] העם, כולם שווים בפני החוק, השופט יכול לטפל במסגרת  החוק בכל בכיר שנושא באחריות כלשהי, אם ביצע עבירה או קיימת תלונה [נגדו].. רק העם משתתף בבחירות הישירות שנערכות במדינה ומצביע בהתאם למצע של המועמדים, ומי שיזכה מביניהם במרבית הקולות, נבחר ישירות ע"י העם [לאמור, הוא רוחאני, להבדיל מח'אמנאי שמונה ע"י מועצה לפני 25 שנה], עומד בראשות הרשות המבצעת ואחראי על יישום החוקה... על כולם [לאמור, גם על המחנה האידאולוגי] לכבד את ההצבעה הזאת."[14]

 

ב-10.7.2014 יצא נשיא איראן רוחאני להגנת פטרונו, האשמי רפסנג'אני, סמל המהפכה הנמצא לדבריו מעל לסכסוכים המפלגתיים, והביע "צער על שכמה אנשים עוסקים בהרס הדמויות משרתות המהפכה [הכוונה לרפסנג'אני] בלי לכבד את שיקולי השריעה והמוסר" ואמר: "לאותן דמויות אין קשר לאף אחת מהסיעות במדינה [לא למחנה האידאולוגי ולא למחנה הפרגמטי]. הן קשורות לכל המהפכה והמשטר ואסור להשמיץ בקלות את [מי שהם] הנכסים הגדולים של המהפכה."[15]

 

היומון אבתכאר:

במאמר מערכת ב-10 ביולי 2014 טען היומון אבתכאר, המזוהה עם תומכי רפסנג'אני, כי "מאז אותו יום שפורסם משפטו של איתאללה האשמי רפסנג'אני בדבר 'המתאסלמים החדשים'... כמה חוגים תופפו על תופי ההכפשה ... בשל החשש מן המעמד ומן ההשפעה של דברי איתאללה רפסנג'אני בחברה – שהוכח בבחירות לנשיאות ב-2013, שאף אם יפסלו אותו – שמש הגותו [של רפסנג'אני] מראה את הדרך. כעת כשהאווירה הפוליטית במדינה מתקדמת בהדרגה לקראת הבחירות למג'לס ולמועצת המומחים [ב-2016], המשימה, החובה והמטרה הכי חשובות של מתנגדיו הפוליטיים של רפסנג'אני הן התנגדות לכל משפט שלו...

 

 ללא ספק, זרם מסוים [המחנה אידאולוגי] יחוש חובה תקשורתית להחריף את הגישה הבלתי מוסרית והמתסיסה עד לבחירות אלו. לכן לגישתם איתאללה רפסנג'אני הוא האישיות הכי חשובה, שהרי הם יודעים שאם נאומיו יפורסמו בחברה, יתרחש סיפור גבורה נוסף [רמז לניצחון צפוי של המחנה הפרגמטי בבחירות למועצת המומחים אשר בסמכותה למנות המנהיג העליון] בזכות השכנוע ההגיוני [שלו]. סיפור גבורה שכמה [חוגים] לא יאהבו כיוון שאם כל העם יבוא [לזירה], לא יישאר להם מקום בשלטון."[16]

 

ב-10 ביולי 2014 דיווח כיהאן: "נאסרה כניסת [היומון] כיהאן למוסד הנשיאות באיראן. הבכירים הנוגעים בדבר במוסד הנשיאות אסרו להפיץ את היומון כיהאן במוסד הזה. הבכירים האלה יצרו קשר [עם מערכת כיהאן] ובקשו שלא לשלוח את כיהאן למוסד הנשיאות וזאת לאחר שהיומון שוגר והופץ למוסד הנשיאות בעשורים האחרונים ... הבכירים הנוגעים בדבר במוסד הנשיאות לא הבהירו ממה הם מודאגים שהם אוסרים להפיץ את כיהאן במוסד הזה."[17]

 



[5]ו www.leader.ir, 2.7.2014

[6]ו www.leader.ir, 7.7.2014

[7]  כיהאן (איראן), 25.5.2014.

[8]  כיהאן (איראן) 23.6.2014

[9] כיהאן (איראן), 1.7.2014

[10] אתר לשכת רפסנג'אני (איראן), 26.6.2014

[11] פארס (איראן) 14.6.2014

[12] ג'ומהורי-י אסלאמי (איראן), 9.7.2014.  יוזכר שח'אמנאי הגדיר ב-2.7.2014 את ה"אויב" "אמריקה השטן".

[13] פארס (איראן), 12.6.2014

[14] אנתח'אב (איראן), 21.6.2014.

[15] איסנא (איראן), 10.7.2014 בעקבות הביקורת על רוחאני, יצאו שני פעילים רפורמיסטיים, עלי שכורי-ראד ומנתג'ב-ניא, להגנתו ומתחו ביקורת על המחנה האידאולוגי. שכורי-ראד, לשעבר חבר המג'לס השישי (200-2004) אמר שלקיצונים יש הזדמנות להציל את עצמם אם יתמכו בממשלה שקמה בזכות קולות העם כיוון שהמשך מאבקם בה יביא לסילוקם מהזירה הפוליטית במוקדם או במאוחר ע"י העם. אילנא (איראן), 12.7.2014. מנתג'ב –ניא כינה את אלו שעלבו ברוחאני, מיעוט המתנגד לרצון העם ועולב במי שהעם בחר. שרק (איראן), 13.7.2014.

[16] אבכתאר (איראן), 10.7.2014 

[17] כיהאן (איראן), 10.7.2014