המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
לבנון: ממשלת תמאם סלאם - ממשלת פשרה בין יריבים
21/2/2014


הממשלה החדשה בלבנון בראשות תמאם סלאם:

 ממשלת פשרה בין הצדדים היריבים

 

מאת  א.ב. פיקאלי *


הקדמה

ב-15 בפברואר 2014 הכריז תמאם סלאם על הקמת ממשלתו בלבנון, כעשרה וחצי חודשים לאחר שקיבל את המנדט לכך. בממשלה חברים כמעט כל הזרמים הפוליטיים - זולת מפלגת הכוחות הלבנונים בראשות סמיר ג'עג'ע, הנמנית על כוחות ה-14 במרץ. ממשלה זו  - הכוללת 24 שרים: 8 שרים לכל מחנה (מחנה ה-14 במרץ, מחנה ה-8 במרץ וגוש האמצע הכולל שרים מטעם הנשיא מישל סלימאן, רה"מ תמאם סלאם והמנהיג הדרוזי וליד ג'ונבלאט) -  צפויה לכהן עד תום כהונתו של נשיא לבנון הנוכחי, מישל סלימאן, ב-25 במאי 2014. ממשלתו של סלאם מחליפה את ממשלתו של נג'יב מיקאתי, שהוקמה ב-2011 , למעשה על ידי ארגון חזבאללה, ללא ייצוג של כוחות ה-14 במרץ, ואשר הפכה לממשלה זמנית לאחר התפטרות מיקאתי במרץ 2013.[1]

 

הרכבה של ממשלת סלאם , הכוללת גורמים גם מכוחות ה-8 בnרץ וגם מכוחות ה-14 במרץ, משקף במידה רבה את התובנה אליה הגיע חזבאללה בעיקר בשנה האחרונה - שאין ביכולתו לשלוט לבד במדינה תוך דחיקת רגליהם של כוחות ה-14 במרץ, ובעיקר של הזרם הסוני הגדול, זרם אל-מסתקבל - מן הממשלה.

 

הקמת הממשלה התאפשרה לאחר ששני המחנות הפוליטיים היריבים בלבנון – כוחות ה-14 במרץ בראשות זרם אל-מסתקבל וכוחות ה-8 במרץ בראשות חזבאללה – ויתרו על כמה תנאים שהציבו לאורך כל הדרך מאז מינויו של סלאם: כוחות ה-14 במרץ, להוציא את ג'עג'ע, ויתרו בראש ובראשונה על דרישתם מחזבאללה להוציא את לוחמיו מסוריה כתנאי לישיבה משותפת בממשלה, ואילו חזבאללה ויתר על הדרישה לקבל יותר משליש השרים בממשלה, מה שהיה מעניק לו זכות ווטו לגבי חלק מהחלטות הממשלה.

 

במקביל הסכימו הצדדים לדון על קווי היסוד של הממשלה לאחר כינונה ולהביאם בתוך חודש לאישור הפרלמנט, בהתאם לחוקה, זאת למרות שכוחות ה-14 במרץ דרשו במהלך החודשים האחרונים שקווי היסוד של הממשלה יסוכמו טרם הקמתה.[2] במהלך החודש הקרוב יצטרכו הצדדים – כוחות ה-14 במרץ וכוחות ה-8 במרץ - לדון בכמה סלעי מחלוקת עיקריים, כמו הכללה או אי הכללה של ההתנגדות בקווי היסוד,  כלומר - מתן או אי מתן לגיטימציה לנשקו של חזבאללה; וכמו הכללת "הצהרת בעבדא",  אותה ניסח הנשיא סלימאן ביוני 2012 ואשר סעיף 12 בה קובע את היותה של לבנון ניטראלית  במאבק בין הצירים האזוריים והבינ"ל, ואשר כוחות ה-14 במרץ טוענים כי הדבר מחייב את נסיגת לוחמי חזבאללה מסוריה.

 

ממשלת תמאם סלאם [3]


הגורמים להקמת ממשלת סלאם

סיבות שונות הובילו את הצדדים לוותר על התנאים והדרישות שלהם, כמעט כולן קשורות ליציבותה הפוליטית והביטחונית של לבנון.

 

חשש מוואקום במוסדות השלטון

נראה כי הסיבה העיקרית והדוחקת ביותר היא התקרבות מועד הבחירות לנשיאות שהמרוץ אליהם יתחיל ב-25 במרץ 2014. גורמים פנים לבנונים רבים וגם אזוריים ובינלאומיים חוששים מפני גלישה לכאוס שלטוני ולחוסר תפקוד של מוסדות השלטון במדינה, שיגרום מן הסתם להידרדרות המצב הביטחוני המעורער ממילא. החשש העיקרי היה מאי בחירת נשיא חדש בשל חוסר הסכמה בין הצדדים, דבר שהיה יוצר ואקום במוסד הנשיאות. במצב כזה של אי הקמת ממשלה חדשה ואי בחירת נשיא, היו שתי אפשרויות: הראשונה, העברת סמכויות הנשיא לממשלה הזמנית בראשותו של נג'יב מיקאתי, שאין בה ייצוג לכוחות ה-14 במרץ ולרוב הסוני, תסריט שכוחות ה-14 במרץ חששו מפניו. האפשרות השניה היתה שהנשיא סלימאן ימנה טרם סיום כהונתו יחד עם סלאם ממשלת טכנוקרטים, כפי שהוא אכן איים לעשות, תסריט שחזבאללה חשש מפניו.

כל זאת כאשר גם הפרלמנט הלבנוני, שהאריך את כהונתו ביוני 2013 ב-17 חודשים עד לאוקטובר 2014, אינו מתכנס כבר כמה חודשים, בשל חרם שהטילו עליו כמה סיעות גדולות, כל אחת מסיבותיה שלה. [4]

 

מאבק משותף בטרור ובארגוני הג'יהאד

סיבה נוספת שדחפה את הצדדים להגיע להסכמה על הקמת הממשלה הוא הצורך להיאבק בארגוני הג'יהאד הסונים שחדרו ללבנון בשנה האחרונה, כמו למשל ארגון ג'בהת אל-נוצרה, ושביחד עם קבוצות סוניות קיצוניות מקומיות וחלק  מהפליטים הסורים שהגיעו ללבנון, פועלים כדי לנקום בחזבאללה על לחימתו בסוריה לצד כוחות משטר אסד. ארגונים אלה ביצעו בחודשים האחרונים פיגועי התאבדות רבים נגד מטרות של חזבאללה, ובעיקר נגד הציבור השיעי התומך בו בדאחיה הדרומית של בירות ובצפון מזרח המדינה, והם מבטיחים להמשיך בכך. איומים אלה על חזבאללה וביצוע פיגועים תכופים נגד מעוזיו הוא דבר חסר תקדים בלבנון אשר הציב את הארגון במצב שהוא לא הכיר קודם לכן.

 

במאבקו נגד הארגונים הג'יהאדיסטים הסונים במדינה זקוק חזבאללה לשיתוף פעולה של זרם אל-מסתקבל, הזרם הסוני הגדול ביותר בלבנון,  דבר שיעניק למאבק זה לגיטימציה כדי שהוא לא ייראה כמאבק של שיעים נגד סונים, אלא כמאבק סוני-שיעי משותף נגד זרמים סונים קיצוניים.

 

בנוסף לצורך הביטחוני הדוחק, חזבאללה רוצה להוריד את רמת המתיחות העדתית בתוך המדינה שהגיעה לאחרונה לשיאים חדשים, והוא חושש מהתחזקות הזרמים הסונים הקיצוניים במדינה על חשבון זרם אל-מסתקבל הנחשב למייצג הזרם הסוני המתון. זרמים קיצוניים אלה, שמעוזם בטריפולי, בצידון ובבוקאע וחלקם אוחז בנשק, מהווים יריב סוני חזק ובלתי מתפשר, שההתמודדות מולו עלולה לאלץ  את חזבאללה לשוב ולהשתמש בנשקו בתוך המדינה, דבר שלעת עתה הוא איננו רוצה בו.

בנקודה זו ישנו שילוב אינטרסים בין חזבאללה לאל-מסתקבל. כלומר, גם לזרם אל-מסתקבל חשוב להיאבק בזרמים הסונים הקיצוניים והג'יהאדיסטים המכרסמים במעמדו ובהשפעתו בקרב העדה הסונית בתוך לבנון.

 

מגמה זו של זרם אל-מסתקבל עולה בקנה אחד עם החלטתה של סעודיה בתקופה האחרונה, פטרוניתו של אל-חרירי, להיאבק בקיצוניות האסלאמית ובטרור ואת הצו שפרסם המלך הסעודי עבדאללה בן עבד אל-עזיז בראשית פברואר 2014 האוסר יציאה לג'יהאד בסוריה.

 

הקמת הממשלה יכולה לתרום ליציבות המדינה מעוד כמה היבטים: חילוקי הדעות יידונו מעתה סביב שולחן הממשלה; הפרלמנט יוכל לשוב ולהתכנס בקביעות; תהיה כתובת לקבלת סיוע בינלאומי עבור צבא לבנון ועבור הפליטים הסורים הרבים השוהים בה.

 

נקודות התורפה ומאזן הרווח וההפסד של הצדדים החברים בממשלה

לממשלת סלאם מספר נקודות תורפה בולטות: קווי היסוד שלה אינם ברורים וחוסר הסכמה עליהם בין הצדדים עלול לגרום לנפילתה; זו ממשלה שתכהן תקופה קצרה, עד למינוי הנשיא הבא במאי, ולא ברור מה יהיה לאחריה; כמו קודמותיה, היא מושפעת מגורמים אזוריים ומהאירועים בסוריה.

 

בחינת מאזן הרווח וההפסד של כל צד בממשלה לעת עתה מלמדת כי כל אחד מהצדדים – הן חזבאללה והן זרם אל-מסתקבל - נאלץ לעשות ויתורים משמעותיים מבחינתו, אך במקביל גם יצא כשהישגים בידו:

חזבאללה, נאלץ לוותר על דרישתו לקבל יותר משליש מהשרים, כלומר זכות וטו בממשלה, אך מנגד, הצליח למנוע הקמת ממשלת טכנוקרטים בלעדיו ולהיכנס לממשלה תוך שהוא משאיר את כוחותיו בתוך סוריה. בנוסף, בנאום שנשא נאסרללה לרגל יום השהיד של הארגון ב-16 בפברואר 2014, למחרת הקמת הממשלה, הוא רמז כי הארגון קיבל ערבויות אחרות בתמורה לכך שוויתר על זכות הוטו בממשלה. לדבריו: "בעקבות התייעצות בין חזבאללה ואמל ויתרנו על שר שיעי, ואת הערבויות שאנו מבקשים ניתן להשיג בדרך אחרת".[5]  יצוין כי נאסרללה לא פירט מהן הערבויות שקיבל חזבאללה, אולם ביומון אל-ספיר התומך בחזבאללה  נטען כי נאסרללה רמז בכך שכוחות ה-8 במרץ קיבלו ערובה שתהיה להם זכות וטו בממשלה באמצעות השר השיעי מטעם הנשיא סלימאן, שיהיה למעשה שר לצד מחנה ה-8 במרץ.[6] כמו כן, יתכן מאוד שהערבות עליה דיבר נאסרללה, היא בדמותו של ראש הממשלה סאלם, שבראיון לרשת אל-מסתקבל ב-19 בפברואר הכריז "אם שמונה מחברי הממשלה מגוש מסוים יתפטרו אזי אני אהיה התשיעי".[7] הכרזה שמשמעותה שאם שמונת השרים של מחנה ה-8 במרץ יתפטרו אזי הממשלה תיפול.

 

זרם אל-מסתקבל מצידו נאלץ לוותר על התנאי שהציב במשך חודשים לישיבה משותפת בממשלה עם חזבאללה – שהנ"ל יסיג את כוחותיו מסוריה. אל-מסתקבל ויתר גם על דרישתו לסכם את קווי היסוד של הממשלה טרם הקמתה. מנגד, אל-מסתקבל זכה בכמה תיקים חשובים בממשלה: הפנים, המשפטים והתקשורת, והצליח למנות כשרים אישים שחזבאללה התנגד להם במשך זמן רב, כמו למשל, ראש כוחות ביטחון הפנים לשעבר, אשרף ריפי.  כמו כן ייתכן שזרם אל-מסתקבל אף קיבל הבטחה שסעד אל-חרירי יהיה ראש הממשלה הבאה שיחליף את סלאם.


במקביל גם גורמים אחרים יצאו מרווחים מהקמת הממשלה: מישל עון קיבל תיקים בכירים ויתכן שגם השיג הסכמה להיות הנשיא הבא; הנשיא מישל סלימאן הצליח להביא להקמת ממשלה עוד לפני סיום כהונתו, כפי שהבטיח; המנהיג הדרוזי וליד ג'ונבלאט שבע רצון מהקמת מממשלה רחבה, לאחר שפעל רבות להקמתה; סמיר ג'עג'ע, הנמצא מחוץ לממשלה, שמר על עקרונותיו, והודיע כי יתכן שיחבור אליה אם קווי היסוד שלה יענו על תנאיו.

 

ההתקרבות בין מישל עון לסעד אל-חרירי

פן נוסף ומעניין בהקמתה של ממשלה זו נוגע להתקרבות מזה כחצי שנה בין העומד בראש הזרם הלאומי החופשי, מישל עון, בעל בריתו של חזבאללה, לבין סעודיה וזרם אל-מסתקבל. נראה כי שאיפתו של עון להיות הנשיא הבא של לבנון, מחד, וכמה אכזבות פוליטיות שנחל בשנה האחרונה מבריתו עם חזבאללה וכוחות ה-8 במרץ מאידך, גרמו לו לגלות פתיחות כלפי מי שנחשבו ליריביו עד לא מזמן. נראה כי עון הבין שללא הסכמת כוחות ה-14 במרץ ובראשם זרם אל-מסתקבל, אין לו סיכוי רב לשבת על כס הנשיא בארמון בעבדא. המגעים בין הצדדים שהחלו בדרגים נמוכים התפתחו עם הזמן עד לכדי שיחות טלפון ישירות[8] ואף לפגישה בין שני המנהיגים, עון וסעד אל-חרירי. [9] ללא ספק התקרבות זו תרמה רבות להקמת ממשלתו של סלאם, כאשר שני הצדדים הסדירו במגעים ישירים את חילוקי הדעות ביניהם בכמה עניינים שעיכבו את הקמת הממשלה. כמו כן, מישל עון טען ששימש כגורם מתווך בין נאסרללה לאל-חרירי.[10]

 

האם לסעודיה ואיראן חלק בהקמת הממשלה?

בהקמת ממשלה זו, כמו בכל הממשלות הלבנוניות שקדמו לה, לא נעדר הגורם האזורי. נראה כי בעקבות לחצים בינ"ל שהופעלו עליהן, נתנו הן סעודיה והן איראן את הסכמתן לסעד אל-חרירי ולנאסרללה, בהתאמה, להקמת ממשלת סלאם, אף כי הן לא דחפו לכך במיוחד. במקביל, ישנן גם הערכות כי הקמת הממשלה בלבנון נעשתה במסגרת הסדר אזורי כולל בין סעודיה לאיראן.[11] הערכות אחרות טוענות כי מדובר בוויתורים שעשתה איראן לטובת סעודיה בלבנון ובמקומות אחרים באזור, כמחווה שנועדה להכשיר את הדרך להסדר בסוריה.[12]

 

יצוין כי זוהי הממשלה הראשונה מאז שנת 1976 שלמשטר הסורי אין בה חלק, כדברי מקורות בשגרירות הצרפתית בבירות,[13] ונראה כי הדבר מצביע על מגמה חדשה בלבנון המתבטאת בעליית כוחה של איראן על חשבון סוריה.

 

הציבור הסוני: זעם על אל-חרירי והאשמתו בבגידה

נקודה חשובה נוספת שראוי להזכיר היא חוסר שביעות רצון מהרכבת הממשלה הן מצד הציבור הסוני והן מצד הציבור התומך בחזבאללה בכלל, והשיעי בפרט.

 

סונים רבים בלבנון, ובמיוחד בטריפולי, בצידון ובבוקאע, חשים מקופחים בתקופה האחרונה ומפנים אצבע מאשימה כלפי התנהלות אל-חרירי. לטענתם, חזבאללה והשיעים הורגים בהם, בסוריה - בשל לחימתו של חזבאללה נגד המורדים שם; בלבנון - החל מרצח ראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי ב-2005, דרך אירועי ה-7 במאי 2008, ועד לחיסולו  של ראש ענף המידע בכוחות בטחון הפנים, ויסאם אל-חסן ב-2012, ושל השר לשעבר ויועצו הפוליטי של סעד אל-חרירי מוחמד שטח רק לפני כחודשיים.כעת, לאחר שזרם אל מסתקבל ניהל במשך חודשים רבים תעמולה חריפה נגד חזבאללה והתנה את כניסתו לממשלה בנסיגת כוחותיו מסוריה – הוא נסוג מכך.

 

ויתור על תנאי זה הפתיע והדהים סונים רבים, שחשו כי זרם אל-מסתקבל וסעד אל-חרירי העומד בראשו, נותנים לחזבאללה, כלומר לרוצח, גושפנקא, מה גם שהודעת אל-חרירי על הסכמתו לשבת בממשלה אחת עם חזבאללה באה בראיון שהעניק בשולי הדיונים של בית הדין הבינלאומי לרצח אביו בהאג, שהחל את עבודתו בינואר השנה.[14] כמה ימים מאוחר יותר, ב-20 בינואר 2014, אמר אל-חרירי בראיון לרדיו אירופה 1: "בשום אופן לא אשכח ולא אסלח [על רצח אבי], אולם לבנון חשובה יותר ממני ויש להקים ממשלה כדי שלאחריה ייערכו בחירות לנשיאות".[15] הקיצוניים שבהם טענו כי אל-חרירי בוגד בעדה הסונית ואף באביו בעבור כיסא; והיו אף כאלה שהודיעו על התנערותם ממנו כנציג העדה הסונית.[16] זרמים קיצוניים אלה ובפרט מפקדי השטח בטריפולי, העומדים בראש קבוצות חמושות המעורבות בעימותים חמושים נגד העלווים ונגד תומכי חזבאללה בעיר, חוששים גם לעורם, בעקבות הכרזת אל-חרירי לפני כחודש כי יש לערוף את ראשיהם של אלה הפוגעים בביטחונה של העיר. עתה נראה כי נוצר קרע מסוים בתוך העדה הסונית, והדבר אף הגיע לכדי דיווחים על חשש להתנקשות בחייהם של אישים בזרם זה ועל הגברת אמצעי הביטחון סביבם.[17] עם זאת יתכן ומינויו של בן העיר טריפולי, לשעבר מזכ"ל כוחות בטחון הפנים, אשרף ריפי, לשר המשפטים, נועד להרגיע ציבור זה, שלחלקו קשרים טובים והדוקים עם ריפי.

 

אכזבה בקרב ציבור תומכי חזבאללה

במקביל ניכר כי גם בקרב ציבור תומכי חזבאללה ישנה אכזבה מאופן כניסתו של הארגון לממשלה, ובעיקר, על מתן תיקים בכירים וחשובים לאישים הנמנים על האגף הניצי של סיעת אל-מסתקבל בפרלמנט, כמו אשרף ריפי מטריפולי הידוע בביקורתו על חזבאללה. הדבר בא לביטוי בנאום שנשא המזכ"ל חסן נאסרללה ב-16 בפברואר, למחרת ההכרזה על הקמת הממשלה, בו ניסה להרגיע את ציבורו באמרו: "טבעי גם שיהיו חילוקי דעות לגבי העניין בין בעלי ברית" ו"איננו חשים שיש פסול בהקמת הממשלה".[18]

 

ביטוי נוסף לכך ניתן היה לראות בכך שהיומון הלבנוני אל-אח'באר, התומך בחזבאללה, פרסם ב-17 בפברואר 2014, יומיים לאחר הקמת הממשלה, מאמרים רבים המנסים לשכנע את ציבור תומכי חזבאללה מדוע הסכמת חזבאללה על הקמת הממשלה היתה צעד חכם ומה הם הישגיו של חזבאללה בהקמת ממשלת סלאם. מאמרים אלה ניסו להתמודד עם הביקורת שנשמעה ככל הנראה בקרב הציבור השיעי על הויתורים שעשה הארגון  למחנה ה-14 במרץ.  כך למשל, במאמרו של בעל הטור סאמי כוליב נטען כי כיום ציר ההתנגדות ובראשו סוריה חשובים יותר לחזבאללה מעניינים פנים לבנוניים.[19]

 

ראוי לציין כי ביקורת על הסכמת חזבאללה להקמת הממשלה נשמעה גם בקרב אישים הידועים בהשתייכותם  למחנה ה-8 במרץ. השר הדרוזי לשעבר, ויאם והאב, הידוע בתמיכתו בחזבאללה, הביע זעם רב על ויתוריו של חזבאללה בהקמת הממשלה[20] ואילו ג'מיל אל-סיד, תומך בולט נוסף בארגון ואשר עמד בעבר בראש הביטחון הכללי בלבנון, אף הכריז על ניתוק קשריו עם כוחות ה-8 במרץ בעקבות הקמת הממשלה.[21] יתכן גם שבביקורות של אישים אלה, הידועים בתמיכתם במשטר הסורי, יש כדי להצביע על מורת רוחו של משטר אסד מממשלת סלאם, שככול הנראה לא היה לו חלק בהקמתה. אישוש לעניין זה ניתן למצוא גם במאמר ביומון אל-אח'באר שהביא מדבריהם של תומכי המשטר הסורי בלבנון שהתרעמו על חזבאללה ומישל עון, על שהגיעו להסכמה עם אל-חרירי על הקמת הממשלה, ובכך בעצם נתנו לו כתב זיכוי על מעלליו בסוריה, כטענתם.[22]


 

 * א.ב. פיקאלי חוקרת את זירת לבנון במכון ממרי

 



[1] על חזרת סעודיה למעורבות בלבנון, ראו דוח ממרי

[2] החוקה הלבנונית מחייבת הגשת קווי היסוד של הממשלה לאישור הפרלמנט עד לחודש לאחר כינון הממשלה.

[3] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 16.2.2014

[4] על פי החוקה הלבנונית הנשיא נבחר ברוב של שני שלישים מחברי הפרלמנט.

[5] אל-אח'באר (לבנון), 17.2.2014

[6] אל-ספיר (לבנון), 17.2.2014

[7]  אל-ספיר (לבנון), 20.2.2014

[8] אל-אח'באר (לבנון), 13.2.2014

[9]  אל-אח'באר (לבנון), 18.2.2014

[10] אל-אח'באר (לבנון), 18.2.2014. יש לציין כי היומון אל-מסתקבל אישר, מפי מקור בכיר בזרם, את הפגישה בין עון לאל-חרירי, אך הכחיש תיווך של עון בין אל-חרירי לנאסרללה. אל-מסתקבל (לבנון), 18.2.2014

[11] אל-ספיר (לבנון), 15.2.2014

[12] אל-אח'באר (לבנון), 17.2.2014

[13] אל-אח'באר (לבנון), 17.2.2014

[14] אל-מסתקבל (לבנון), 18.1.2014  ראו דוח ממרי בנושא משפטם של הנאשמים ברצח אל-חרירי

[15] אל-מסתקבל (לבנון), 21.1.2014

[17] אל-אח'באר (לבנון), 25.1.2014

[18] אל-ספיר (לבנון), 17.2.2014

[19] אל-אח'באר (לבנון), 17.2.2014

[20] אל-מסתקבל (לבנון), 17.2.2014

[21] אל-מסתקבל (לבנון), 16.2.2014

[22] אל-אח'באר (לבנון), 17.2.2014