המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
רפסנג'אני מול ח'אמנאי (ב): עימות בנוושא הגרעין והשיחות עם ארה"ב
29/7/2013

 

מאבק המנהיגות בין ח'אמנאי לרפסנג'אני מחריף –

עימות בשאלת קיום שיחות ישירות עם ארה"ב ובסוגית הגרעין (חלק ב')

 

מאת: א. סביון, י. מנשרוף וא. ח'ראזי

 

הקדמה

בשבועות האחרונים נראים בטהראן סימנים להחמרה במאבק המנהיגות בין המנהיג העליון עלי ח'אמנאי לבין מי שבעבר היה מספר 2 בהנהגת איראן, האשמי רפסנג'אני. העימות הוא בנושא קיום שיחות ישירות עם ארה"ב ובסוגית הגרעין.

 

מאז הבחירות ביוני 2013 אותן הוא רואה כניצחון שלו,[1] מגביר רפסנג'אני את לחצו על ח'אמנאי לקיים שיחות ישירות עם ארה"ב ולקבל החלטה גורלית בנושא הגרעין כפי שעשתה ההנהגה האיראנית ב-1988 עת נדרשה להכריע בשאלת סיום מלחמת שמונה השנים עם עיראק בתנאים קשים משום שלא יכלה להמשיך במלחמה.[2]

 

רפסנג'אני פועל כעת כמנהיג מקביל לח'אמנאי ומתווה דרך אחרת למדיניות ח'אמנאי בשאלות אלה, אותה הוא פורש בפני הציבור בהזדמנויות שונות.

 

כך למשל בפגישה עם אנשי אקדמיה ב-21 ביולי 2013, מתח רפסנג'אני ביקורת על מדיניותו הקיצונית של ח'אמנאי ואמר: "איננו יכולים להיות ברוגז עם העולם ולחשוב על שיפור הדדי [ביחסי איראן עם העולם]. החשיבה הקיצונית הזאת מפריעה לדרישות העצמאות של העם בכל השלבים של המהפכה האסלאמית... אלו שהביאו את המדינה למצבה כיום יכולים לשקול את אמירותיהם, את מחשבותיהם ואת התנהלותם כדי לסייע לשיפור העניינים באווירת [ה]תחרות [המאפיינת את היחסים הבינ"ל]. התנאי לכך הוא כמובן התרחקות מהטחת עלבונות ומהאשמות [ע"י מקורבי ח'אמנאי כלפי אלו החותרים לשפר את מעמדה של איראן קרי, מחנה רפסנג'אני] שכלל אינן הולמות רטוריקה מתונה."[3]

 

רפסנג'אני איננו מהסס לגייס את דמותו של איתאללה רוחאללה ח'ומיני למאבק שהוא מנהל נגד מדיניותו הקיצונית של ח'אמנאי. לצורך מאבק זה הוא מציג את מדיניותו של ח'ומיני ואת החלטותיו ההיסטוריות ובראשן – קבלת ההחלטה על סיום מלחמת איראן-עיראק – כמופת למתינות שבה יש לנהוג כעת. החלטה זו שהיתה עבור ח'ומיני כ'שתיית כוס התרעלה' – מונח שהשתרש מאז במדיניות האיראנית כשם קוד להשלמה עם תבוסה מדינית ולשינוי מדיניות קיצוני כדי להציל את המשטר ואת המדינה גם במחיר וויתור על עקרונות המדיניות המוצהרת – הופך אצל רפסנג'אני למודל שיש לאמץ כעת נוכח המצב אליו הגיעה איראן.

 

ב-20 ביולי 2013 פרסמה לשכתו של רפסנג'אני ריאיון מיוחד איתו לרגל יום השנה לקבלת החלטת האו"ם 598 בעניין הפסקת האש במלחמת איראן-עיראק. בריאיון – שכותרתו היא "קבלת החלטה [598] ארעה כתוצאה ממתינות האמאם [ח'ומיני]: האיתאללה [רפסנג'אני] מספר על שתיית כוס התרעלה" – הוא מספר כיצד התקבלה החלטה גורלית זו ע"י ההנהגה האיראנית ובראשה איתאללה ח'ומיני, כיצד שוכנע ח'ומיני להודיע על סיום המלחמה ומה היה חלקו של רפסנג'אני בהחלטה זו.

 

רפסנג'אני מפרט בריאיון את ההתנהלות המתונה והאחראית של איראן בהנהגת ח'ומיני בתקופת המלחמה, כמדיניות שהיא צריכה לאמץ כיום מול העולם ובמיוחד מול ארה"ב כדי להבטיח את האינטרסים שלה. לטענתו,  דווקא החלטות מתונות אלה הן שהקנו לאיראן את הניצחון ואת ההישגים ולכן הן חייבות להנחות את מדיניות איראן כיום. לדבריו, באותן נסיבות, אמריקה הוכיחה את נכונותה להיכנס למלחמה נגד איראן ובנסיבות אלה איראן לא הגיבה להתגרויות האמריקאיות בכוח, כפי שיכלה לעשות - סגירת מיצרי הורמוז, או פגיעה באינטרסים אמריקאיים או הכרזת ג'יהאד על אמריקה - אלא להיפך: היא הגיבה במתינות ובערוץ דיפלומטי והוכיחה שהיא שוחרת שלום – ובו בזמן שמרה על זכותה העקרונית.

 

רפסנג'אני נמנע מלהשיב קונקרטית על שאלה מוזמנת בריאיון, בדבר האנלוגיה המתבקשת בסוגיית קבלת ההחלטה הגורלית על סיום המלחמה מול עיראק ו'שתיית כוס התרעלה' לסוגית הגרעין של היום, בטענה שאנלוגיה כזו תיעשה בעתיד. עם זאת, ברור שהוא סבור כי יש לגזור גזירה שווה בסוגית השיחות עם האמריקאים, כדי לפתור את משבר הגרעין.

 

בהזדמנות זו חוזר רפסנג'אני ומציין כי החלטה בנושא הגרעין תיפול בינו לבין ח'אמנאי ושאר חכמי האומה ומדגיש, בדרכים שונות, את מעמדו ההיסטורי הבכיר ואפילו העולה על זה של ח'אמנאי, כמי שנבחר ע"י איתאללה ח'ומיני לנהל את המלחמה, בעוד ח'אמנאי היה פצוע ובלתי כשיר למשימה זו.

 

ברור מעמדה זו שרפסנג'אני רואה עצמו כמנהיג הראוי לעסוק בניהול משבר הגרעין, ושהוא למעשה המנהיג היחיד באיראן כיום המסוגל לנהל אותו בהצלחה מול ארה"ב. יתרה מזו, בחלקים האישיים של תיאור קבלת ההחלטות בעבר יוצר רפסנג'אני את הרושם הברור, שלו היה ח'ומיני בחיים כיום הוא, ללא ספק, היה מטיל על רפסנג'אני את ניהול המערכה העיקרית שבה מצויה איראן כיום על מנת שתתנהל בדרכו של רפסנג'אני, שהיא דרכו של ח'ומיני.

 

עמדתו של המנהיג ח'אמנאי בנושא הגרעין והשיחות מול ארה"ב לא איחרה לבוא וכבר למחרת, ב-21.7.2013, פרסמה לשכתו את דברי המנהיג העליון, שעיקרם קבלה עקרונית של שיחות ישירות עם ארה"ב, כדרישת רפסנג'אני, בתנאי שמכירים את מטרותיו של הצד השני [קרי ארה"ב] ולא נכנעים לו. ראה נספח.

 

להלן עיקרי הראיון של רפסנג'אני כפי שפרסמה לשכתו:[4]

 

רפסנג'אני קורא לח'אמנאי לשתות את 'כוס התרעלה' מול ארה"ב

[שאלה]: "מדוע האמאם [ח'ומיני] בחר בך [לנהל את המלחמה נגד עיראק]?

[רפסנג'אני]: בקשר לסיבת בחירתי, האפשרות היתה לבחור בי או באיתאללה ח'אמנאי. האמאם [ח'ומיני] אמר: 'ידו של איתאללה ח'אמנאי נפגעה [בניסיון של המג'אהדין ח'לק להתנקש בחייו בטהראן ב-27 ביוני 1981] ויש לו בעיות מסוג זה. הוא גם נשיא ועליו לנהל את המדינה.' אבל אני הייתי במג'לס והיה עליי לנהל את המג'לס והיו לי גם שני סגנים. האמאם אמר: 'לך יש שני סגנים, ואם לא תהיה במג'לס לא יקרה משהו חשוב. זו היתה הסיבה.' באותה העת יחסיי עם משה"מ היו מאוד כנים כיוון שאני הקמתי את משה"מ...

 

[שאלה]: בכל מלחמה יש לנו קבוצה שהגיעה למטרה וניצחה וצד אחר ... שהובס. השאלה שעומדת לאחר שמונה שנות הגנה אמיצה ומקודשת על משטר הרפובליקה האסלאמית היא מדוע לא רואים במדינה סמל ואות כלשהו של ניצחוננו? ... מדוע לדעתך, למרות כל התעודות המוצקות וההיסטוריות [המעידות על ניצחון איראן] אין דיווחים על חגיגת ניצחון לאומית [באיראן] ביום השנה לקבלת החלטה [598] והוכחת צדקתה של הרפובליקה האסלאמית [של איראן] בסוף שמונה שנות המלחמה?

[רפסנג'אני]: ... פעלנו כך שהעולם ראה שאנו מתנהגים באחריות וראה שאיננו הרפתקנים [אלא] מדברים בהגיון ונלחמים למען האמירה ההגיונית שלנו. הם ראו את הגמישות שלנו בנושאים שבהם הם לא חשבו שנפגין גמישות. באותם תנאים [של המלחמה], יכולנו ליצור בעיה לאחרים במיצרי הורמוז, אבל לא עשינו זאת ואמרנו 'ביטחון או לכולם או לאף אחד'... יכולנו באותה העת לנקום באמריקאים בצורה רבה יותר בהרבה מקומות [אך] לא היה צורך שנעשה זאת. האמאם [ח'ומיני] הנחה את העניינים. לבסוף, פעלנו בהגיון: גם הראינו שאנו שוחרי שלום וגם התעקשנו על זכותנו וגם הגענו לאותה הנקודה שהיינו צריכים להגיע. כאן היה הניצחון האמיתי...

 

[שאלה]: ברשותך, נפנה באופן מעמיק יותר ל[פרק הזמן שבין] יולי 1987 ליולי 1988. מר רפסנג'אני,  אמרת שהאסטרטגיה שלך היתה ברורה וידעת בדיוק לאיזו נקודה אתה רוצה להגיע... נראה שפעלת בתמיכת האמאם [ח'ומיני] במסלול שלא השביע את רצונם של הקיצוניים באיראן ומחוצה לה... ושרצו להכשיל לחלוטין את המסלול הדיפלומטי שקידמת. בשנים 1987-1988 היו שתי הוכחות ברורות לגמרי לכך. אחד המקרים האלה היה מתקפת המסוק האמריקאי על אוניה איראנית שכורה. מפקד משה"מ ביקש [להשיב] תגובת דמים לאמריקאים וכשהאמאם שמע על כך הוא ביקש ממך [רפסנג'אני] שתמנע פעולות מסוג זה. המקרה השני ארע ביולי 1988, כשהאמריקאים ביצעו פשע כשתקפו את מטוס [הנוסעים] איירבאס [האיראני], וסללו את הקרקע למעשה לכישלון דיפלומטי ולהיווצרות מלחמה חדשה. למחרת היום בו תקפה אוניית המלחמה האמריקאית את מטוס האיירבאס, איתאללה מנתזרי שיגר מסר תנחומים לאמאם [ח'ומיני] שבו ביקש [ממנו] להצהיר על ג'יהאד נגד האינטרסים האמריקאים. האמאם הודה לו על מכתבו ואמר 'בנושא הזה, עליכם לעמוד מאחורי רפסנג'אני.'... שתי ההוכחות הברורות האלה מעידות על תמימות הדעים בינך לבין האמאם בנושא [הניהול] המדיני של המלחמה. כלומר, אתה קידמת את אותה החשיבה שהאמאם קידם? משום שלולא כן, שני האירועים האלה יכלו לשנות את המסלול [הדיפלומטי] הזה. מהי דעתך על שתי  תגובות האמאם האלה ...? מה היו ההשלכות על המסלול הדיפלומטי שלנו, אילו היינו משיבים בחיוב לשתי ההצעות האלה?

[רפסנג'אני]: אילו היינו נכנסים בעצמנו לסוג של מלחמה מול האמריקאים, עיראק היתה שבעת רצון לחלוטין וגם הערבים, והיתה נפתחת חזית חדשה, שלא האמאם ולא אני רצינו בה. כמובן שעשינו זאת במפרץ הפרסי במידת מה. כלומר, כשהאמריקאים התעקשו והניפו את דגליהם על אוניות של כווית, או ליוו את שיירות הנפט שלהם [של כווית], היה זה סוג של מלחמה נגדנו ואנו הראנו לאמריקאים – לא בצורה גלויה ומוצהרת – שהם אינם יכולים לעשות זאת. או שעליהם להיכנס לשדה הקרב באופן מפורש, או שיחדלו [מלהניף את דגלם על אוניות ערביות]. בחלק הזה [של המלחמה] הבסנו את האמריקאים לחלוטין וזה המיט קלון על מעמדם באזור. המדיניות שלהם היתה ללחוץ על איראן מכמה בחינות: מן ההיבט הכלכלי, הם רצו לנתק את [יצוא] הנפט שלנו. בהיבט הצבאי, הם נתנו לסדאם אמצעים שחרגו מהתוכניות הצבאיות שלהם. בנוסף, אמריקה הראתה שהיא מוכנה להיכנס למלחמה נגדנו... 

 

[שאלה]: מר האשמי, האמאם [ח'ומיני] משתמש במכתב הזה [בו הצהיר שאיראן מסכימה להפסיק את המלחמה] במילות מפתח, האחת לצד השנייה. האחת היא כוס התרעלה והשנייה היא זיהוי האינטרס [של המשטר] ... לשני ביטויי המפתח האלה הוענקו פרשנויות קיצוניות. לצעירים של היום אין תפיסה נכונה כלפי נושא כוס התרעלה וכלפי זיהוי האינטרס [של המשטר] שהאמאם קבע. האם תוכל להתייחס לשימוש שעשה האמאם בשני הביטויים האלה האחד לצד השני באותו מכתב?

[רפסנג'אני]: בישיבה מסוימת היינו חמישה אנשים שבאו לאמאם [ח'ומיני] כדי לומר לו כיצד מתנהלת המלחמה. האם אנו רוצים להמשיך או לא? אני אמרתי את דעתי הנחרצת שאיני רואה אינטרס [למשטר להמשיך את המלחמה]. לאמאם היה קשה לחתום ולקבל זאת באותם תנאים... הישיבה שלנו נמשכה אל תוך הלילה. הוצעו דרכי פעולה. הוא [ח'ומיני] אמר 'אמרנו לעם שאפילו אם המלחמה תימשך עשרים שנה, נעמוד איתן ושהמלחמה תימשך עד לניצחון ולהסרת הפתנה [מצד עיראק]. אם כעת נבוא ונעשה זאת [נכריז על סיום המלחמה] בבת אחת, איזו תשובה ניתן לעם וללוחמים? זה ישבור את ליבם.

 

באותה ישיבה דנו בנושאים האלה. אנו קיבלנו זאת ולא התווכחנו אבל [עדיין] דנו בסוגיה האם זה כעת האינטרס [של המשטר] שנמשיך [את המלחמה] בצורה הזאת? דנו בכך. האמאם השתכנע שכעת עלינו לעשות זאת והגיע למסקנה שזה האינטרס שלנו להסכים לכך. אבל עלתה לדיון השאלה כיצד נעשה זאת. [אמרתי לו] 'אם קשה לך להצהיר על כך אני אפתור את הבעיה. אני ממלא מקומך [בפיקוד על הכוחות המזוינים] ויש לי זכות לחתום בסוגיות האלה. אלך ואקבל [את הצעת האו"ם להפסיק את המלחמה]. ייתכן שלאחר מכן אתה מיד תגיד הוא [קרי רפסנג'אני] חרג [מסמכותו] והיה צריך לקבל רשות ממני כמפקד הכללי של הכוחות. אתה תוכל אז להעמיד אותי למשפט. מוטב להקריב אדם אחד מלהגיע לכל הבעיות האלה.' הוא הביט עליי בידידות ואמר 'לא, זה לא טוב'. הוא בעצמו הציע הצעה שמאוד הסעירה אותנו. לא קבלנו אותה, ואמרנו שאין זה נכון [לקבל אותה].

 

[שאלה]: האם לא הזכרת את ההצעה הזאת בעבר?

[רפסנג'אני]: לא, לא אמרתי אותה בשום מקום.

 

[שאלה]: מהם שמות חמשת האנשים שנכחו בישיבה ההיא?

[רפסנג'אני]: היינו ראשי [שלוש] הרשויות: [אני רפסנג'אני] יו"ר המג'לס, הנשיא [ח'אמנאי], ראש הרשות השופטת [איתאללה מוסוי ארדבילי], ראש הממשלה [מיר חוסין מוסוי] ואחמד [ח'ומיני] שבדרך כלל השתתף בישיבות שלנו.

 

[שאלה]: האם חוץ ממך, גם אחרים הציעו הצעות כלשהן?

[רפסנג'אני]: איני זוכר, האמאם [ח'ומיני] העלה הצעה אך אנו דחינו את הצעתו. לאחר מכן, עלתה הצעה שלישית שהאמאם אמר 'כעת משעלינו להסכים [להפסקת המלחמה] לך ותזמין את בכירי העם מכל רחבי המדינה ותגיד להם בדיוק את מה שאמרנו כאן. תגיד להם וגם תסביר להם בישיבה מיוחדת שלא תתפרסם. הם ישוכנעו ולאחר מכן גם הם יגנו על מה שאנחנו עושים... הנשיא [ח'אמנאי] ערך את הישיבה ההיא כדי שנסביר [מדוע אנו מסכימים להפסיק את המלחמה]. הזמנו כמה אנשים. בתוך כך אחמד [ח'ומיני] הודיע שהאמאם כתב בעצמו מכתב ויודיע [את דבר ההחלטה]. אנו בכלל לא ציפינו לכך. לאחר מכן, נודע לנו תוכן המכתב. לאחר מכן התנהל האמאם [ח'ומיני] תוך שהוא לוקח בחשבון את האינטרס [של המשטר]. הוא הגיע לכלל החלטה לאחר ישיבה ארוכה אחת ומו"מ שלו עם ראשי [שלוש] הרשויות בהם הוא נתן אמון מוחלט. סיפרנו [לו] על המצב הכלכלי, על מצב ייצוא הנפט ועל המצב בשדה הקרב ועל המצב של הכוחות המסורים שאיננו יכולים לנהל באופן נכון. סיפרנו על הבעיות של המשפחות שלהם ושל אסירי [המלחמה] ועל בעיות אחרות. לאחר שהסברנו את כל זאת הוא הסכים.

 

יותר מכל, הסכנה [הכי גדולה] היתה השימוש מצד עיראק בנשק כימי נגד הערים הגדולות. אמרתי שאם למשל מחר תבריז תוכה [בנשק כימי] כמו ח'לבגה, מה נוכל לעשות? מה יהיה? הם יכולים לפגוע [בנשק כימי] בקלות מרובה בתבריז, אורומיה ואפילו בטהראן. אנו בחנו את כל זאת. כולנו ידענו שמדינות המערב והרוסים מוכנים לתת [לעיראק] הכל כדי שנפחד ונסכים [להפסיק את המלחמה].

 

בתנאים האלה האינטרס [של המשטר] היה ברור. העניין של להסכים או לא להסכים היה ממש מר/קשה לאמאם והיה כמו כוס תרעלה. השאלה כיצד נודיע זאת לעם כבר קשורה לסוגיה הבאה. היה זה ממש מר לאמאם לספר זאת ללוחמים שבחזית ולמשפחות של השהידים ושל פצועי המלחמה. היה דרוש זמן עד שתתברר התוצאה של הפעולה הזאת. הסוגיה של האינטרס [של המשטר] תמיד מתנהלת כך. כלומר, כאשר מישהו מבצע משהו המנוגד למסלול השגרתי למען האינטרס [של המשטר], יש בעיות באותו הרגע. רבים ממורמרים וחלק שמחים ולכן אנו רואים שלאחר ההודעה על קבלת החלטה [598] הלכו קבוצות בהוראת האמאם [ח'ומיני] אל החזיתות מלווים במכתב של האמאם כדי להסביר[ה] ללוחמים.

 

האמאם בחוכמתו השתמש באופן נכון במשפט 'אני שותה את כוס התרעלה'. כלומר בחרתי לשתות. כלומר איש לא כפה עליו זאת. נוצר מצב שהוא בחר בכך בשביל האינטרס [של המשטר]. לדעתי, הוא השתמש במשפט הזה מתוך מחשבה וחיזוי המצב. הוא גם ציית לאינטרס [של המשטר] וגם הראה לעם את חוסר שביעות רצונו [ממנה], שהוא לא רצה שכך יהיה...

 

[שאלה]: ...האם אתה חושב שהאמאם [ח'ומיני] היה מטיל במצב דהיום על המועצה [לאבטחת האינטרס של המשטר] את קבלת ההחלטה ואת האחריות לכך ...

[רפסנג'אני]: ... חילוקי הדעות התחילו כבר מהמועצה [ההיא] היו אנשים שלא הסכימו [לקבל את ההחלטה] אבל באותה הישיבה שהיתה לנו איתו [עם ח'ומיני] הסכמנו חמשת האנשים פה אחד [שיש להפסיק את המלחמה]... כאשר הוקרא מכתב האמאם [ח'ומיני] בישיבה, היו כאלה שבכו בקול רם מפני שהם לא ידעו את כל העניינים הקשורים לכך...

אם נרצה לעשות כעת אותו דבר [כמו אז] יהיו חילוקי דעות. רק אם המדיניות תהיה שהמנהיג [ח'אמנאי] או האמאם ירצו להעביר [את האחריות] שלו באופן מלא לכתף של מישהו אחר ולהגיד שמוסד חוקי החליט, אז זה יכול להיות, אבל אז זה לא היה [כך] ומפקד כל הכוחות הוא היה האחראי.

 

... [שאלה]: כמו שלום חודיביה?[5]

[רפסנג'אני]:  זה היה ממש דומה. פה היה בדיוק אותו דבר. השלום של אמאם חסן[6] היה גם הוא אותו דבר... האמאם [ח'ומיני] הוא מפקד כל הכוחות ובאחריותו להורות על מלחמה ושלום. אני הייתי ממלא מקומו. גם לאחרים היו דעות והם ייעצו ... האמאם ידע מה קורה במלחמה כל דקה...

 

[שאלה]: אני מבקש לשמוע את דעתך בנוגע להשוואה בין שני התיקים מלחמה איראן-עיראק ו[תיק] הגרעין? בשני התיקים הזכות של העם ושל המשטר היא בלתי מעורערת. אם נשים את שניהם בשתי כפות מאזניים מהו דמיון והשוני שאתה רואה בין שני התיקים האלה? האם נוכל ללמוד לקח ממלחמת איראן-עיראק עבור תיק הגרעין?

[רפסנג'אני]: איני רוצה לדבר על כך מכיוון שכעת זירת קבלת ההחלטות לוהטת. אם נאמר שיש דמיון בין תיק מלחמת איראן-עיראק לבין תיק הגרעין זהו סוג של שיפוט מוקדם. אם ביום מן הימים ידובר על כך, זה צריך להיות ביני, בין המנהיג [ח'אמנאי] וחכמי האומה כדי שהמשטר יקבל כל החלטה שירצה. אבל כעת אין בין שתי התיקים האלה שום קשר..."

 

נספח: עמדת המנהיג העליון ח'אמנאי בשאלת שיחות ישירות עם ארה"ב

בתגובה ללחצו של רפסנג'אני פרסם המנהיג העליון ח'אמנאי את עמדתו בשאלת קיום שיחות ישירות עם האמריקאים בסוגית הגרעין:[7]

 

"We have always believed in interaction with the world, but the main issue in dealing with the world is that any interaction must be based on a proper recognition of the 'other side' and on understanding their goals, because if we do not recognize them properly they will step on us...

"Early this year, I also said that I am not optimistic about negotiating with the U.S., although in years past I have not rejected negotiating with it on certain issues such as Iraq...[The] Americans are unreliable, unreasonable, and dishonest...

"Within the last few months, the American officials took a stand which once again underlined that there should be no optimism regarding [negotiating] with them... When interacting with the world, the art is to continue on your own path without letting the 'other side' [i.e. the U.S.] obstruct your forward motion. If interaction with the world makes you retreat, that is a loss. If the meaning of an agreement and mutual understanding is [that the other side] tells you 'you must to back down from your path,' and you say, 'Very well,' that is a loss. Our officials and politicians must take note of this."

 

 
 * ו* * א. סביון היא ראש זירת איראן במכון ממרי; י. מנשרוף וא. ח'ראזי חוקרים את זירת איראן במכון

 

 

 

[1] ראו דוח ממרי: הבחירות באיראן עוד פרק במאבק בין ח'אמנאי לרפסנג'ני

[3] אנתח'אב (איראן), 21.7.2013. 

[4 ו /www.hashemirafsanjani.ir 20.7.2013

[5] שלום חודיביה הוא הסכם שביתת נשק שחתם הנביא מוחמד עם תושבי מכה בשנת628  למשך עשר שנים. ההסכם הוא תקדימי במסורת המוסלמית בין מוסלמים לכופרים.

[6] הסכם שחתם האמאם השני חסן, בנו של עלי, עם מעאויה הסוני לאחר סדרת קרבות ללא הכרעה על הנהגת המוסלמים. ההסכם נועד להיות זמני.

[7]  אתר המנהיג, 21.7.2013