המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הבחירות באיראן (א): עוד פרק במאבק בין ח'אמנאי לרפסנג'אני
16/7/2013

 

הבחירות באיראן – עוד אפיזודה במאבק רב השנים בין ח'אמנאי לרפסנג'אני על הנהגת איראן (א')

 

*מאת: א. סביון

 

·         רפסנג'אני לאחר הבחירות: "בבחירות אמר העם 'לא' למונופול" [של ח'אמנאי][1]

·         רפסנג'אני: "כל עוד אני חי, אתמוך ברוחאני ... האל יצליח את דרכנו כך שנפתור את הבעיות בסיוע העם. גם המנהיג יעזור"[2]

·         גומהורי-י אסלאמי (בטאונו של רפסנג'אני): "המדינה אינה רכושו הפרטי של אף אחד"[3]

 

הקדמה

משקיפים מדיניים וכלי תקשורת בעולם רואים את הבחירות באיראן כמאבק בין זרם רפורמיסטי (ונציגו כביכול -  חסן רוחאני) לבין זרם קיצוני או שמרני (ונציגיו - המועמדים שכשלו – ג'לילי, ולאיתי, קאליבאף ורזאי).

 

להערכתנו, את בחירות 2013 באיראן יש לראות על רקע שונה לחלוטין. הבחירות הביאו לביטוי גלוי את המאבק רב השנים בין ח'אמנאי המנסה לבצר את מעמדו כמנהיג יחיד ובלתי מעורער (ומסתמך על בכירי משה"מ ואיתאללות הנאמנים לו) לבין רפסנג'אני שבפעם הראשונה מאז הודח ע"י ח'אמנאי ממועצת המומחים (מרץ 2011),[4] התייצב באופן אישי להתמודדות על נשיאות איראן בצעד שהיווה קריאת תיגר על מנהיגותו של ח'אמנאי (רפסנג'אני מסתמך על חוגי הבאזאר, איתאללות מסורתיים הנאמנים לו ואישים מקורבים כגון מהדי כרובי, מיר חוסין מוסוי ומוחמד ח'אתמי המשתייכים למחנהו הפוליטי הנבנה כעת מחדש).

 

ח'אמנאי נגד רפסנג'אני

המאבק האמיתי בבחירות אלה היה לפיכך בין ח'אמנאי לרפסנג'אני, מאבק הנמשך בגלוי כבר 25 שנה מאז מות איתאללה ח'ומיני. לכן לא היסס ח'אמנאי לפסול את מועמדות רפסנג'אני שהיוותה איום על הנהגתו,[5] ורפסנג'אני – שועל הקרבות הפוליטי הוותיק באיראן – קיבל את פסילתו, שהיתה צפויה מבחינתו, והמשיך את המאבק ע"י הרצת המועמד חסן רוחאני, המשתייך למחנהו – מחנה אותו הוא מרכיב כעת מחדש – ובאמצעותו מתנהל מאבקו הנמשך בח'אמנאי.

 

הנושא הרפורמיסטי בבחירות 2013 היווה ומהווה מסך עשן מאחוריו מתנהלת ההתמודדות האמיתית בין רפסנג'אני שאיננו מוותר על הנהגת איראן לבין ח'אמנאי המנסה לבסס אותה גם באמצעים דתיים (ואכן מייד לאחר תבוסת מחנהו בבחירות חזרו מקורביו ושופריו המובהקים לכנותו "אמאם" על מנת למנוע כל ערעור על מעמדו מצד רפסנג'אני ומחנהו).[6]

 

נאום הניצחון של "זרם המתינות" על ח'אמנאי ומדיניותו

בהקשר זה יש להבין את מאמר המערכת של ג'ומהורי-י אסלאמי (בטאונו של רפסנג'אני) למחרת הבחירות כ"נאום הניצחון" של רפסנג'אני על ח'אמנאי ומחנהו (ראה נספח). במאמר מלמד רפסנג'אני את ח'אמנאי כיצד צריך לשלוט ומתווה את מדיניות מחנהו, שבראשו הוא עומד מזה שנים תוך ביסוסו מחדש. רפסנג'אני בחר למחנהו את השם "זרם המתינות" על מנת להדגיש שמחנה מתנגדיו (ח'אמנאי ונציגיו השונים) מייצגים אידיאולוגיה קיצונית. ואכן סיסמתו של חסן רוחאני, הן בקמפיין הבחירות ובמיוחד לאחריו, היא סיסמת "המתינות", אשר גם מזהה אותו עם מחנה רפסנג'אני.

 

ב"נאום הנצחון" ב-16.6.2013 יוצא ג'ומהורי-י אסלאמי בביקורת ישירה על מדיניות ח'אמנאי, בכלל זה גם על בחירתו של ח'אמנאי לפסול אישית את רפסנג'אני ערב הבחירות מלהתמודד בבחירות, באמירה שהמדינה אינה רכושו הפרטי:

 

"זרם המתינות מאמין – בניגוד לרודפי המונופול ולאלימים – שיש להעניק זכות ביטוי ופעילות ליריביו הפוליטיים. המדינה אינה רכושו הפרטי של אף אחד ושל שום זרם. כל אחד ואחד מהעם, מהחוגים,מהסיעות זכות לפעול ולהתבטא במסגרת החוקה, המוסר והחוק."[7]

 

לפיכך, השאלה בה עוסקים המשקיפים המדיניים והתקשורת במערב האם רוחאני הינו רפורמיסט היא חסרת רלוונטיות למשמעות האמיתית של הבחירות ותוצאותיהן. ההתמקדות בדמותו של רוחאני – הנשיא הנבחר –  כמבשר שינוי (במגמה רפורמיסטית) היא מוטעית ומסיטה את הדיון מהמאבק האמיתי המתנהל באיראן. המדובר הוא לא בשינוי ולא במאבק בין רפורמיסטים לקיצוניים (שכן הרפורמיסטים כבר חוסלו ע"י ח'אמנאי) אלא בחזרה לדפוסי המאבק רב השנים על הנהגת איראן בין ח'אמנאי לרפסנג'אני. "זרם המתינות" איננו אלא שם קוד למחנהו הפוליטי של רפסנג'אני שבבחירות האחרונות ניסה לחזור אישית למאבק ההנהגה ולאחר שנפסל הצליח לחזור בניצחון משמעותי באמצעות איש מחנהו – חסן רוחאני, אשר הרים על נס את סיסמת "המתינות."[8]

 

בהמשך להתייצבותו האישית של רפסנג'אני כמועמד לבחירות לנשיאות ובעקבות פסילתו חזר רפסנג'אני למתוח ביקורת קשה על ח'אמנאי. לא זו בלבד שהוא מאשים אותו ואת מדיניותו הקיצונית במצב אליו הידרדרה איראן אלא הוא גם מגמד את התפקיד שימלא ח'אמנאי בתיקון שהוא, רפסנג'אני, יסייע לרוחאני לחולל כעת: "כל עוד אני חי", אומר רפסנג'אני בהתרסה ברורה לח'אמנאי, שהוא לא הצליח ולא יצליח להביסו במאבק ההנהגה, "[כל עוד אני חי], אתמוך ברוחאני... ואסייע לו ככל שאוכל."  "[כל עוד אני חי], אנשום עבור המדינה, המהפכה והעם." המנהיג העליון ח'אמנאי אינו קיים בשיח של רפסנג'אני: "למרבה הצער, הבעיות שלנו רבות אך בעזרת האל תיפתח הדרך באמצעותה נוכל לפתור את הבעיות ולקיים יחסי גומלין עם העולם. אל לנו לייצר לעצמנו אויב. ראוי שנקיים יחסי גומלין עם העולם. האל יצליח דרכנו כך שנפתור את הבעיות בסיוע העם. גם המנהיג יעזור."[9] שוב, מקומו של ח'אמנאי, ששמו אף אינו נזכר, הינו לצאת ידי חובה ונועד לו תפקיד שולי מסייע במאבק העתידי לקומם את איראן.

 

דוגמא מאלפת למאבק המתחולל בין מחנות רפסנג'אני לח'אמנאי היא שאלת היחס לארה"ב במסגרת פתרון משבר הגרעין. רפסנג'אני מטיף ללא חשש, מזה כמה שנים וגם במהלך מאבק הבחירות, לצורך בהדברות עם האויב – ארה"ב, כדי שאיראן תוכל להשיג את מטרותיה האסטרטגיות בנושא הגרעין, קרי הכרה עולמית באיראן כמעצמה גרעינית תוך השארת תכנית הגרעין על כנה ובכללה אופציה צבאית.[10]

 

רוחאני, כנציג מחנה רפסנג'אני, משתמש בסיסמת ה"מתינות" כקוד לצורך בהדברות עם ארה"ב –  במטרה להשיג את האינטרס האיראני – שהיא האג'נדה של מחנה רפסנג'אני. (כזכור רפסנג'אני היה המנהיג האיראני שקיים את עסקות הנשק עם ארה"ב בתקופת המלחמה בעיראק).

 

בנאום הניצחון של בטאונו של רפסנג'אני ב-16.6.2013 שורטטה גם ההתייחסות שראוי למשטר האיראני לאמץ מול ארה"ב, ובתוכה כלולה שאלת הגרעין. בטאונו של רפסנג'אני מדגיש כי האינטרס האיראני יישמר במלואו, תוך הבהרת סיסמת "המתינות" של זרם רפסנג'אני. אם לא ניתן יהיה ל"הכניע" את האויב בסוגיה זו ולהכפיפו לאינטרס האיראני, מדגיש בטאונו של רפסנג'אני, זרם "המתינות" ישיב בשלילה לכל דרישה מערבית.

 

"מתינות – אין פירושה להגיע לידי הסדר עם זרם השררה [קרי ארה"ב] ואין פירושה התעלמות מזכותה של האומה האיראנית. האמירה העיקרית של זרם המתינות היא שניתן להגשים את זכות האומה תוך הסתמכות על ההיגיון ושבשום אופן אין לסבול את הדיבור האלים של זרם השררה [קרי המערב בראשות ארה"ב]. אפשר לבודד את זרם השררה באמצעות התנהלות חוקית והגיונית ותוך הסתמכות על התקנות הבינ"ל, ואם הוא לא ייכנע – יש לתת לתאוותנים [ארה"ב] תשובה שלילית תוך הסתמכות על עמידה איתנה. זהו ההיגיון של המתינות שהוא מאוד ישים בתוך [איראן] ושהחברה מוכת הקיצונים שלנו זקוקה לו מאוד."[11]

 

התייצבות מחודשת של רפסנג'אני למען אסירי התנועה הירוקה  

ביטוי נוסף בהתמודדות הפומבית של רפסנג'אני מול ח'אמנאי היא קריאתו המחודשת לשחרר את עצירי התנועה הירוקה. לשכת רפסנג'אני פרסמה ב-8 ביולי 2013 ציוץ בטוויטר,[12] המפנה לקליפ של דרשת יום שישי האחרונה ביולי 2009 של רפסנג'אני, בה קרא לראשי המשטר לשחרר את אסירי מחאת 2009 כדי לשקם את אמון העם במשטר (ראה קליפ ממרי טי וי).[13] בשל ביקורתו זו על מדיניות ח'אמנאי נשללה מרפסנג'אני מאז הזכות לשאת את דרשות המשטר. את הלינק עצמו לדרשה העלתה לשכת רפסנג'אני לאתרה בימים האחרונים (אין תאריך).[14]

 

גם תומכי ח'אמנאי, המרגישים מאוימים מעליית מחנה רפסנג'אני, מיהרו לתת את פרשנותם לסיסמת "המתינות" של זרם רפסנג'אני שעיקרה הצמדות לעקרונות שהתווה ח'אמנאי, על מנת לחייב את המחנה ואת רוחאני ולהזהיר אותם אם יסטו מדרכו של ח'אמנאי ומציות למרותו.[15] בכנס בסיג' הסטודנטים ב-8.7.2013 הזהיר מפקד הבסיג', מוחמד רזא נקדי, ממקורבי ח'אמנאי, את "זרם המתינות" שהצליח לתפוס את משרת הנשיאות:

 

"כל מי שיסטה ולו צעד אחד קדימה מדרכו של שלטון [חכם ההלכה] הוא חלק מן הח'וארג',[16] וכל מי שהולך צעד אחורה [משלטון חכם ההלכה] – [יישאר] תקוע במקומו. [רק] ההולך בדיוק צעד אחר צעד לצד שלטון [חכם ההלכה] יזכה לניצחון ולאושר האמיתי...[17]  מתינות פירושה לא לפחד מהאויב, לחשב באופן נכון את מהלכיו ולהיאבק בו בחוכמה. מתינות פירושה אומץ ולא לוותר.. יש להיזהר שבשנים הקרובות שיח ההתנגדות לא ייחלש ולשם כך להסביר לעם באיראן את המהות העיקרית של ארה"ב וישראל."[18]

 

עדות נוספת לכך שהמאבק הוא אישי היא החלטתו של המנהיג ח'אמנאי לחזור ולהעמיד לדין את ילדיו של רפסנג'אני, פאיזה האשמי ומהדי האשמי. התובע הכללי של טהראן דולת-אבאדי הבהיר ב-10.7.2013 כי הטיפול בתיקה של פאיזה האשמי, הנאשמת כעת בהפרת הסדר הציבורי, יתנהל במהלך חודש מרדאד (22 יולי-22 אוגוסט 2013). הוא הוסיף שבקרוב יחל גם הטיפול בתיקו של מהדי האשמי.[19]

 

לסיכום, את הבחירות ותוצאותיהן יש לראות במסגרת העימות רב השנים בין רפסנג'אני ומחנהו כמייצגי האתגר היחיד המשמעותי לח'אמנאי. המאבק של חוגים רפורמיסטים (כאלה שייצג מוחמד ח'אתמי) או של חוגים קיצוניים-משיחיים (כאלה שייצג אחמדי-נז'אד) הינם מאבקים משניים ומקומם כיום הוא בשולי המערכת הפוליטית באיראן והם אינם רלוונטיים למאבק הכוחות האמיתי המתחולל כיום בצמרת השלטון האיראני.

 

נספח: נאום הניצחון של רפסנג'אני – תקציר מתוך ג'ומהורי-י אסלאמי מה-16.6.13:

במאמר חוגג בטאונו של רפסנג'אני את נצחון מחנהו בתמיכה מובהקת של העם על פני מדיניות ח'אמנאי בשנים האחרונות, תוך אמירה שהוא אינו מתכוון להדיר את השמרנים הקיצוניים מן הפוליטיקה כפי שנוהג מחנהו של ח'אמנאי.

 

המאמר משרטט את מצע "מחנה המתינות" ובמיוחד התנהלותו מול האויב- ארה"ב – "זרם השררה," וכלולה בו שאלת הגרעין, תוך הבטחה כי האינטרס האיראני יישמר. דהיינו, המטרה של המשטר -  הכרה באיראן כמעצמה גרעינית תוך השארת תכנית הגרעין על כנה ובכללה אופציה צבאית. אם לא ניתן יהיה ל"הכניע" את האויב בסוגיה זו ולהכפיפו לאינטרס האיראני, מדגיש בטאונו של רפסנג'אני, זרם "המתינות" ישיב בשלילה לכל דרישה מערבית. להלן עיקרי המאמר:

 

1.    "הבחירה בחסן רוחאני לנשיאות היא אירוע חשוב עבור איראן... הנקודה החשובה ביותר היא שה'כן' שאמר רוב העם האיראני לחסן רוחאני הוא 'כן' למתינות ו'לא' לחשיבה הקיצונית. ב'כן' המוחלט שלו למי שהגיע להתמודדות [בבחירות] באמצעות הסיסמא 'מתינות' ולמי שפקפק בתוקף בחשיבה הקיצונית בכל נאומיו בתקופת תעמולת הבחירות והודיע שישים סוף לחשיבה המסוכנת הזו, [העם האיראני] העביר לאוזני כולם בקול רם את המסר לפיו הוא סולד מהזרם הקיצוני ומעוניין בשלטון של הזרם המתון במדינה. 

 

2. מתינות אין פירושה להגיע לידי הסדר עם זרם השררה, [קרי ארה"ב] והתעלמות מזכותה של האומה האיראנית. האמירה העיקרית של זרם המתינות הוא שניתן להגשים את זכות האומה תוך הסתמכות על ההיגיון ושבשום אופן אין לסבול את הדיבור האלים של זרם השררה [קרי המערב בראשות ארה"ב]. אפשר לבודד את זרם השררה באמצעות התנהלות חוקית והגיונית ובאמצעות הסתמכות על התקנות הבינ"ל, ואם הוא לא ייכנע – יש לתת לתאוותנים [קרי ארה"ב] תשובה שלילית תוך הסתמכות  על עמידה איתנה. זהו ההיגיון של המתינות שהוא מאוד ישים בתוך [איראן] ושהחברה מוכת הקיצונים שלנו זקוקה לו מאוד.

 

3.   לעולם אין לראות בניצחון זרם המתינות כסילוק אחרים. גישה כזו מנוגדת למהות המתינות. זרם המתינות שואף למשוך ולא לסלק. אפילו את הקיצונים יש להשיב למסלול המתינות באמצעות עצה ואכוונה. ממשלת המתינות היא ממשלת אחדות לאומית ועל-סיעתית שתסתייע בכל הכוחות הראויים והמיומנים מכל החוגים הפוליטיים. השיטה הזו תוכל להחזיר את החברה למעמד שבו היא ראויה למשטר הרפובליקה האסלאמית ולסלול את הדרך לפתרון הבעיות...

 

4. בנוסף לקולות שהצביעו לחסן רוחאני, יש לפרש גם את הקולות להם זכו כמה מועמדים שלא מיוחסים כלל לזרם הקיצוני כסוג של נטיית העם למתינות...

 

5.  תפקידו של המנהיג בעריכת בחירות כשרות וב[מתן] תחושת חופש לעם להצביע ראוי לשבחים רבים. מאז תחילת השנה [קרי מרץ 2013] ועד עתה, הוא הדגיש כמה פעמים שיש לו רק קול אחד ושאיש אינו יודע למי הוא מתכוון להצביע. בצעד החשוב הזה הוא מנע ניצול לרעה [בשמו] מצד רודפי הזדמנויות. בעת שהצביע בקלפי, הוא אף הודיע בכנות שאפילו משפחתו וילדיו אינם יודעים למי הוא מצביע. העמדה הברורה והתקיפה הזו מילאה תפקיד חשוב בעריכת הבחירות שקופות ולכן יש לשבחו על גישתו הנכונה.

 

6.   אין כל ספק שתמיכת האשמי רפסנג'אני בחסן רוחאני השפיעה רבות על משיכת העם אל הקלפיות ועל הכוונתם להצביע לרוחאני. רפסנג'אני הוא כעת סמל המתינות במדינה והתמיכה הרבה של העם ברישומו להתמודד בבחירות לנשיאות הראתה זאת בבהירות. למרות שהעם הצטער על סילוקו של רפסנג'אני מהמרוץ הזה, ההתנהגות המכובדת שלו בפרשה הזאת, קריאתו לעם להשתתף בבחירות, ותמיכתו ברוחאני השפיעו מאוד על חימום אווירת הבחירות ומילאו תפקיד עיקרי ביצירת סיפור הגבורה שהעם ביצע. זהו לקח חשוב עבור הקיצונים שככל שתקפו את רפסנג'אני יבשמונה השנים האחרונות [רק] הוסיפו לפופולאריות שלו, וכך לפי הערכותיהם אם הוא היה נשאר להתמודד בבחירות הוא היה זוכה ביותר משלושים מליון קולות.

 

7. זרם המתינות מאמין – בניגוד לרודפי המונופול ולאלימים – שיש להעניק זכות ביטוי ופעילות ליריביו הפוליטיים. המדינה אינה רכושה הפרטי של אף אחד ושל אף זרם. כל אחד ואחד מהעם, מהחוגים, מהסיעות זכות לפעול ולהתבטא במסגרת החוקה, המוסר והחוק...

 

8.      בחירות ה-14 ביוני הראו שבניגוד לתעמולה השלילית ולהערכות השגויות שהיו ושעודן ישנן לגבי אנשי הדת, העם האיראני מעוניין באנשי הדת... הבחירה ברוחאני הראתה את נטיית העם אל אנשי הדת וגם העבירה את המסר לאותה קבוצה מבין אנשי הדת שחברה לקיצונים שיש לשמר את כבודם של אנשי הדת ושאל לאנשי הדת להיגרר לקיצוניות...

 

9עלינו להזכיר כאן שחסן רוחאני מאמין באופן עמוק בשלטון חכם ההלכה ושללא ספק הוא יבצע את תפקידו במסגרת החוקה והמדיניות של המנהיג, ובניגוד לכמה בכירים נוכחיים הוא יימנע מליצור מתיחות. הוא מבין נכונה את התנאים הרגישים במדינה ותוך כבוד לאנשים הדגולים והסתייעות במנהלים המנוסים ובכוחות המיומנים יתאמץ לפתור את הבעיות הפנימיות והחיצוניות..."

 

 * א. סביון היא ראש זירת איראן במכון ממרי

** י. מנשרוף, חוקר זירת איראן במכון ממרי, השתתף בהכנת המסמך

      

 


[1] אילנא (איראן), 18.6.2013

[2] ו www.inn.ir, 10.7.2013.

[3] גומהורי-י אסלאמי (איראן), 16.6.2013

[6] ראו ברכת משה"מ ל"אמאם" ח'אמנאי לרגל קיום הבחירות בהצלחה. פארס (איראן), 16.6.2013. 

[7] ג'ומהורי-י אסלאמי (איראן), 16.6.2013

[8] יצוין כי מדובר באותו רוחאני אשר בשנת 1995 צוטט ביומון אטלאעאת של רפסנג'אני כאומר: "הסיסמא היפה 'מוות לאמריקה' מאחדת את אומתנו." ראו צילום הכותרת בגיליון אטלעאת מה-17.5.1995

[9] www.inn.ir, 10.7.2013. בפגישה זו אמר רפסנג'אני גם: "איני פוחד משנאתם של אלו החפצים ברעתה של המהפכה וגם לא משנאתם של הקיצונים חסרי השורשים. עד כה הם השיגו תוצאה הפוכה." אנתח'אב, 11.7.2013

[10] ראו דו"ח ממרי (4.4.12)

[11] ג'ומהורי-י אסלאמי (איראן), 16.6.2013.

[13] לצפייה בדרשה ראו קליפ ממרי

[14] לאתר של רפסנג'אני http://mcaf.ee/zerla

[15] גם אמיר מוחביאן, הפרשן הפוליטי הבכיר ומקורבו של ח'אמנאי, הזהיר את רפסנג'אני: "איני יודע אם רפסנג'אני מרוצה מפסילתו אך אני מעריך שהוא צפה אותה. רפסנג'אני יודע היטב שפעילות שלו מאחורי הקלעים בממשלת רוחאני או תפקודו כנשיא בסתר מאחורי רוחאני רק יזיקו קשות לרוחאני. עסר-י איראן (איראן), 25.6.2013.

[16] כינוי לפורשים מן האסלאם

[17] אילנא (איראן), 8.7.2013.

[18] פארס (איראן), 8.7.2013 

[19]ו www.sharghdaily.ir, 10.7.2013