כללי

 

העולם הערבי: תמיכה בהפלת מורסי, לצד גינוי המהלך הצבאי

 

מאת ב. צ'רניצקי *

 

הקדמה

ב-3 ליולי הדיח שר ההגנה המצרי, עבד אל-פתאח אל-סיסי את הנשיא המכהן, מוחמד מורסי, ומינה לנשיא זמני את עדלי מנסור, ראש ביה"ד החוקתי העליון. זאת לאחר שמורסי דחה אולטימטום שהציב לו אל-סיסי, 48 שעות קודם לכן,[1] להיענות למה שכינה אל-סיסי דרישות העם, שכללו את התפטרותו ועריכת בחירות מוקדמות.[2]

 

הדחתו של מורסי ע"י הצבא עוררה גל של תגובות בעולם ובעיתונות הערביים.

התגובות התומכות ביותר במהלך הצבאי באו מסעודיה ואיחוד האמירויות, שמאז עליית האחים המוסלמים במצרים, חוששות מפני התחזקות תנועה זו בתוכן, עד כדי איום על השלטון הקיים בהן.[3] ואכן, מלך סעודיה, היה המנהיג הראשון בעולם שבירך את העם המצרי ואת מנהיגיו החדשים על שהוציאו את מצרים בשלב זה ממנהרה "שרק אללה יודע את מימדיה והשלכותיה".[4]

 

העיתונות הממסדית בסעודיה ובאמירויות תקפה בחמת זעם את האח"ס וראתה בהדחת מורסי את קצו של שלטון האסלאם הפוליטי. בעלי טורים סעודים אף השוו את שלטון האח"ס לשלטון הנאצי בגרמניה. כותבים אחרים בעיתונות הסעודית מתחו ביקורת על המהלך הצבאי, בטענה כי הוא אינו דמוקרטי.

 

לצד ברכתו של אמיר קטר שיח' תמים בן חמד אאל ת'אני לעדלי מנסור על מינויו לנשיא זמני והודעת משרד החוץ הקטרי כי קטר עומדת לצידו של העם המצרי,[5] נשמעה בעיתונות הקטרית הממסדית ביקורת חריפה נגד הדחת מורסי ע"י הצבא. יתרה מכך, סיקורי הערוץ הקטרי אל-ג'זירה, את האירועים במצרים בימים האחרונים, מלמדים כי הערוץ נוטה לצד האח"ס, מה שמעורר מורת רוח בקרב מצרים רבים, ואף גרם להתפטרויות של עובדים מצרים בערוץ.[6]

 

ירדן, שבה קיימת אופוזיציה חזקה מקרב האח"ס, מיהרה גם היא לברך את הנשיא החדש. שר החוץ הירדני, נאסר ג'ודה, שיגר מברק ברכה לצבא על המהלך שעשה ומאוחר יותר בירך המלך עבדאללה את הנשיא הממונה, עדלי מנסור.[7]

 

בסוריה, שם מהווים האח"ס מרכיב מרכזי באופוזיציה הנלחמת במשטר, הביעו הנשיא אסד והעיתונות הממסדית סיפוק מן המהלך של צבא מצרים וראו בו מכה לאח"ס בסוריה.

 

מול מחנה המברכים הגדול ניצבת תנועת האח"ס – שנדהמה מן המהלך הצבאי – וטוענת, בין השאר, כי מדובר במעשה אנטי-דמוקרטי שבוצע נגדה כחלק ממזימה ציונית-יהודית-אמריקאית, בסיוע גורמים ערביים יריבי האח"ס.

 

העיתונים בסעודיה ובאמירויות: שמחה על קץ שלטון האסלאם הפוליטי

הפלת משטרו של מורסי התקבלה בברכה בקרב השלטון בסעודיה ובאיחוד האמירויות, והדבר השתקף בעיתונות הממסדית במדינות אלה. מאמרים בעיתוני סעודיה והאמירויות מתחו ביקורת על משטר האח"ס, שלדבריהם, כשל בשל חוסר ניסיונו בניהול ענייניה של מצרים והובילה לאבדון. במאמרים גם בלטה השמחה לאיד על כישלון האסלאם הפוליטי במצרים, תוך הבעת תקווה כי כישלונו והפלתו יועתקו לשאר המדינות בהן הוא שולט.

 

"ייתכן שלאח"ס לא תהיה תקומה במשך עשורים"

במאמר המערכת של היומון הסעודי אל-שרק נכתב כי הדחת מורסי על ידי הצבא היא רעידת אדמה פוליטית במצרים ובאזור: "נראה כי תקופת האסלאם הפוליטי בשלטון הסתיימה עוד בטרם החלה. שנה אחת של שלטון האח"ס במצרים הספיקה כדי לקבור את הניסיון הזה בעודו בחיים. טעויות ומשגים [שביצעו שלטון זה] סייעו להדחתו של ד"ר מוחמד מורסי בהחלטת הצבא המצרי. זוהי רעידת אדמה פוליטית במלוא מובן המילה שהשלכותיה [כבר] הגיעו לרוב הבירות הערביות ובמיוחד לבירות [שעברו] את האביב הערבי...

 

חסידיו של חסן אל-בנא נמצאים כעת במצב הגרוע ביותר שהיו [אי פעם]. הנשיא שלהם במצרים אולץ לעזוב את מקומו בכס השלטון, בכירי [התנועה] שלהם קרובים מאוד לחזור לבתי המעצר, והדבר הגרוע ביותר מבחינתם הוא שהם הפכו להיות כמעט מנודים, ויתכן שלא תהיה להם תקומה במשך עשורים. אחיהם [לתנועה] בתוניסיה חוזרים ואומרים ש'תוניסיה היא לא מצרים' וחוששים מתנועת 'תמרוד [קרי: tamarrud] תוניסיה'... אחיהם בעזה (חמאס) עוקבים אחר המצב בשתיקה רועמת כשהם חוששים... מנקמתו של הממשל המצרי החדש בהם. גם מצבם של האח"ס בירדן לא נראה טוב יותר לאחר נפילתה של דוגמת המופת [המצרית]... ההידרדרות היתה מהירה יותר מציפיותיהם של מתנגדי [האח"ס], והסיכויים שלהם לחזור קלושים..."[8]

 

"צעירי תמרוד נתנו לאח"ס ויזת יציאה סופית מההיסטוריה של מצרים"

במאמר ביומון הסעודי הממסדי אל-מדינה, טען בעל הטור עבד אל-מונעם מוסטפא כי נפילת מורסי מייצגת את נפילת תנועת האח"ס לא רק במצרים, אלא בעולם כולו: "ייתכן כי תומכי תנועת האח"ס במצרים לא הבינו תוך כדי השתלשלות האירועים סביבם, כי נפילת תנועתם לאחר ניסיון השלטון הראשון [שלה] במדינה הערבית הגדולה ביותר במזה"ת, היא רגע יציאתם הסופית מההיסטוריה... האמת היא שגורלה של תנועה זו, שהולידה את רוב תנועות האסלאם הפוליטי, ביניהן תנועות [הדוגלות] באלימות מזוינת בשם הדת, תלוי עד מאוד בשאלה האם יהיו לה חזון, יכולת, והנהגה טובה שתהיה מסוגלת לנהל את המפלה [הזו ואת] השלכותיה. נטיית ההנהגה הנוכחית [של התנועה] להסית לאלימות ולקרוא לתומכיה למסור את נפשם כדי להגן על מה שמכנה התנועה 'הפרויקט האסלאמי' – כל אלה עלולים לסגור את דלת ההיסטוריה פעם אחת ולתמיד בפני התנועה וכל שלוחותיה באזור ובעולם...

 

מהפכני אל-תחריר, צעירי תנועת 'תמרוד' וכל הכוחות המצריים הפועלים, לא הצליחו רק להפיל נשיא כושל, גזעני או פאשיסטי, אלא הם גם נתנו לתנועת האח"ס ויזת יציאה סופית מההיסטוריה של מצרים, וייתכן גם מהאזור... מה שקרה במצרים הוא ביסודו כתיבת הפרק הראשון בספר יציאת מצרים [הכוונה לספר שמות] האח"סי..."[9]

 

"תוכנית האח"ס במצרים נכנסה לשלב של גסיסה"

במאמר המערכת של היומון הממסדי אל-ח'ליג' של איחוד האמירויות, נכתב כי האח"ס אינם שונים ממי שקדם להם וכי לא היתה להם תוכנית זולת ההגעה לשלטון: "תוכניתם של האח"ס במצרים נכנסה לשלב של גסיסה, וזאת לאחר שנה בשלטון. התברר כי אין להם תוכנית אמיתית שתהווה 'מנוף' להצלת מצרים... במהלך שנת שלטונם, התברר כי [האח"ס] אינם שונים מקודמם בשלטון. תוכניתם היתה רק [להגיע] לשלטון והסיסמה "האסלאם הוא הפתרון" היא רק סולם לכך... נפילת האח"ס ותוכניתם במצרים לא ייעצרו שם, אלא יהיו לכך השפעות על כל תוכניות האסלאם הפוליטי בשאר העולם הערבי והאסלאמי..."[10]

 

העם המצרי יזדקק לשנים רבות כדי לתקן את הנזק שגרמו האח"ס

סאלם אל-חומיד, בעל הטור ביומון הממסדי אל-אתחאד של איחוד האמירויות, הצדיק את שמחת המצרים על נפילת שלטון האח"ס אותו כינה "תנועת ההרס והחורבן": "מה שאנחנו רואים כעת הוא שכרון ניצחון ומגיע לעם המצרי להרגיש כך... הרמאות [של האח"ס] שהצליחה [לעבוד] על חלק מהעם התפוררה במהירות למול עיניו ברגע שהאח"ס עלו לשלטון. הם המיטו על עצמם קלון במהירות כאשר החישו את ההיערכות לשלטון אללה עלי אדמות ואת האח'ואניזציה של המדינה, תקפו את החוקה... והכפיפוה לטובת האח'ואניזציה הכוללת של מוסדות המדינה. הם גרמו לעם המצרי לאבד מספר שנים שהוא לא יוכל לפצות עליהן בעתיד הנראה לעין... מה ששלטון האח"ס במצרים גרם במהלך תקופת שלטונם הקצרה מאוד יצריך מהעם המצרי מאמצים רבים ושנים רבות כדי לתקן את הנזקים החברתיים השונים שנגרמו במהלכה... ללא ספק, השפעות שלטון האח"ס העושק לא יעברו בִן לילה, למרות שלטונם הקצר, וזה מוכיח את יכולתם הרבה להרס וחורבן. בפשטות, ניתן לתאר את תנועת האח"ס כ'תנועת ההרס והחורבן...'"[11]

 

הצבא ו[המפגינים] של ה-30 ליוני עושים יד אחת [12]

 

 

שלטון מורסי היה דיקטטורי ופאשיסטי

בעלי טורים סעודים הדגישו כי שלטון האח"ס לא נהג לפי כללי הדמוקרטיה, ואף השוו אותו לשלטון הנאצי:

 

הבעיה של האח"ס – דבקותם במנטאליות פאשיסטית

עבד אל-רחמן אל-ראשד, מנכ"ל אל-ערביה והעורך לשעבר של היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, הדגיש כי אף-על-פי שטרם עלייתם לשלטון הביעו האח"ס תמיכה בדו-קיום עם גורמים אחרים, הרי שלאחר הבחירות הם נקטו גישה פאשיסטית, בדומה לזו שנקט היטלר בגרמניה:

 

The Brotherhood's problem can be summed up in one word: Fascism. As painful and hurtful as this word is, it unfortunately properly describes the mentality leading the Brotherhood. Nazism was a national movement in Germany and Fascism was also as such in Italy. Nazism won in democratic elections but Hitler and his party cancelled institutions and decided to eliminate their rivals claiming that the national project Hitler is leading justifies such a move. 

The Brotherhood kept talking about believing in co-existence with people of different ideas, of accepting the peaceful transition of power and most importantly of working within institutions. But once they attained authority, they clashed with the political parties that began the revolution.

 

They eliminated the parties that voted for them whether they were youths, Nasserites and others as well as parties who allied with them against their rival Ahmad Shafiq. After winning the presidency, the Brotherhood engaged in a dispute with state institutions… [

 Then the Brotherhood became enemies with media outlets by filing complaints to either arrest media figures or have media outlets pay fines. Two weeks ago, they issued a decision to stop the broadcast of the five biggest opposition private TV channels under weak investment excuses.

Angering the army, threatening the judiciary, excluding allies of youths and leftists and becoming rivals with the biggest media sector made Mursi's collapse inevitable...

 

The Brotherhood's problem is that of intellectual understandings and behaviors. They are not ready yet to transform into a democratic civil organization. They still have the same fascist mentality, and they believe their stances are the only right ones, claiming that they alone represent Islam and rejecting to politically co-exist with others! Their behavior since day one expressed ignorance of the most important skills for governance: pragmatism.

 

They lost the greatest opportunity for them to govern Egypt, the most important and the biggest country in the Arab world, because of their superiority]. They also made the Egyptian people lose the greatest chance in a historical transition towards a peaceful, democratic and civil system that changes the country. And they are not alone at this. The experiences of political Islam organizations are similar."[13]

 

"האח"ס רצו להגיע להישגיו של היטלר"

מוג'אהד עבד אל-מתעאלי, טען במאמרו ביומון הממסדי הסעודי אל-וטן, כי מטרת האח"ס היתה ליצור שלטון הדומה לזה של היטלר, או שלטון ארוך טווח כמו זה של הנשיא לשעבר, מובארכ, באמצעות אח'ואניזציה של החברה והעלאת מורסי לדרגה של ח'ליפה: "ניסיון השנה שחלפה מעורר חשד כי [האח"ס ניסו לנקוט] אח'ואניזציה של המדינה, במטרה להגיע לאותם הישגים של היטלר, כך שראינו [מעין] גסטפו אסלאמי. לכל הפחות [מטרת האח"ס] היתה להגיע לאותם הישגים של המפלגה הלאומית הקודמת [קרי, המפל"ד בראשות הנשיא לשעבר, מובארכ] [המתמצים] בישיבה נצחית על כס השלטון. הנימה של הנאומים בשנה הראשונה שהעלו את מורסי לדרגת הח'ליפים ישרי הדרך, והתקשורת האסלאמצרית[14] שדיברה על השליט כעל בעל השררה [ולי אל-אמר], הח'ליפה הראשון והאיש ההגון- [כל אלה] מרמזים על כך שהשנה הרביעית [לכהונתו עלולה הייתה להיות רווית] נאומים המאשימים בכפירה את מי שלא יבחר באחד מהח'ליפים ישרי הדרך האחרים במפלגת האח"ס. הסלפיה היא הכלי הטוב ביותר לכך, שכן [אנשיה] הם המומחים ל[האשמה בכפירה]. הם אינם מבינים עד היום שהשליט במדינה האזרחית הוא רק 'משרת של העם' ולא צלו של אללה על פני הארץ…"[15]

 

מורסי אוחז בכס השלטון: "החלטת העם - בטלה; החלטת

 הצבא - בטלה; החלטת המדריך [הכללי של האח"ס]- !!!" [16]

 

 

הסתייגות ממעשי הצבא המצרי

מאמרים באל-חיאת: התערבות הצבא מעידה על כישלון הדמוקרטיה במצרים

אליאס חרפוש, הכותב ביומון הסעודי אל-חיאת, היוצא לאור בלונדון, טען במאמרו, כי אין זה ראוי שהצבא כמוסד יגן על הדמוקרטיה וכי התערבותו במשברים במצרים מעידה על כישלונם של התהליך הפוליטי במדינה ושל הפוליטיקאים המצרים: "הצבא במצרים הוכיח, באמצעות העימות הנוכחי עם שלטון האח"ס, כי הוא עדיין רואה את עצמו ככוח היחיד שניתן לבטוח בו לשם הגנה על המולדת ועל האינטרסים העליונים שלה ו[הגורם] היחיד המופקד על עתידה ו[סבור] כי תפקידו עולה על תפקידם של המוסדות החוקתיים הנבחרים, ובכללם, הנשיאות. [אולם], כאשר הצבא הופך ל'מקור סמכות' בהכרעת סכסוכים מפלגתיים ובניהול ענייני המדינה – המשמעות היא התמוטטות התהליך הפוליטי והוכחה ודאית לכשלון הפוליטיקאים בניהול ענייני מדינתם. הפוליטיקאים המצרים הרואים בצבא 'מושיע' במשברים במצרים אינם משרתים את הצבא ואף לא את מצרים...

 

נכון שהאח"ס טעו בכך שמיהרו לאחוז במוסרות השלטון במדינה... המשפטיים, התחיקתיים והתקשורתיים, אולם הצבא אינו המוסד הראוי להגן על התהליך הדמוקרטי, לא במצרים ולא בשום מקום אחר... האם אנו צריכים להזכיר כי צבא מצרים לא התערב ולו פעם אחת כדי להגן על קולו של אופוזיציונר אחד או למען הצלת חיים או מאסר של ליבראל או של אסלאמיסט? העלות של שלוש שנים נוספות של שלטון מורסי היתה יכולה להיות נמוכה יותר מהעלות של תפקיד פוליטי שימלא הצבא מחדש במצרים. [אם זה יקרה] – זו תהיה מכת המחץ לתהליך הדמוקרטי שעלה למצרים רבות לפני ה-25 בינואר."[17]

 

טיעונים דומים הופיעו במאמרו של ח'אלד אל-דח'יל, בעל טור אחר באל-חיאת: "ביום רביעי שעבר הרחיקו הכוחות החמושים המצריים את מוחמד מורסי, הנשיא הנבחר הראשון בהיסטוריה של מצרים. הם לא הסתפקו בכך ושמו אותו במעצר... הטענה היא שהמבוי הסתום הפוליטי והסכנות הנובעות מכך הם שחייבו את התערבות הצבא כדי להרחיק את מורסי. ייתכן שזה נכון, אבל הדרך בה הורחק הנשיא סותרת לחלוטין את אופי המהפכה ומטרותיה...

 

60 שנה לאחר מהפכת ה-23.7 [מהפכת הקצינים החופשיים ב-1952], מצרים עדיין זקוקה לצבא כדי להרחיק את הנשיא בצעד יוצא מן הכלל... ייתכן שהרחקת [מורסי] היתה מוצדקת, מאחר שהוא לא הצליח למצוא מוצא מהמבוי הסתום נוכח הסלמת המצב המהפכני, אבל ישנה בעייתיות גדולה בכך שזה נעשה ללא מסגרת חוקתית וללא צעדים חוקיים. משמעות הדבר שמשרת הנשיא עדיין אינה חסינה... ולקולות הבוחרים שהעלו אותו לשלטון אין ערך או חסינות..."[18]

 

הצבא יורה בראש לתוצאות הבחירות במצרים [19]

 

 

עורך אל-קדס אל-ערבי: הפיכה צבאית בפנים אזרחיות

עבד אל-בארי עטואן, עורך היומון אל-קדס אל-ערבי היוצא לאור בלונדון, שהיה ידוע בשנאתו לנשיא המצרי הקודם, מובארכ, מתח אף הוא ביקורת על הצבא המצרי ועל שר ההגנה אל-סיסי, וטען כי מדובר בהפיכה צבאית שבה נהג אל-סיסי כאילו היה המדריך הכללי של האח"ס או המדריך הרוחני העליון באיראן:[20]

 

"הגנרל עבד אל-פתאח אל-סיסי הוכיח שהוא הנשיא בפועל של המדינה, כשם שהוא הדגיש שהממסד הצבאי הוא היחיד שיכול להפוך על פניהן את תוצאות הקלפיות בכל עת בטענה של 'היענות לשאיפות המוני העם והשמירה על האינטרסים הלאומיים שלו'. זוהי הפיכה צבאית בפנים אזרחיות, בכיסוי דתי והבטחה דמוקרטית. זה מה שמסביר את השתתפות שיח' אל-אזהר והפטריארך הקופטי בהחלטה להרחיק את הנשיא מורסי ואת תנועת האח"ס ולזרוק אותם אל הלא נודע... הגנרל אל-סיסי לא הלך בדרכו של מורהו הפילדמרשל חוסין טנטאוי ועמד בראש מועצה צבאית, אלא העדיף להיות זה שמייצר מלכים ולשבת על מושב ההנהגה מבלי להנהיג, בדיוק כמו המדריך הכללי של האח"ס או המדריך העליון של המהפכה האיראנית...

 

הצבא המצרי תכנן היטב את היום הזה וייתכן שהוא למד מהניסיון של עמיתו התורכי במילוי תפקיד המגן על המדינה האזרחית והמונע מהקיצונים האסלאמיים להגיע לשלטון אפילו דרך הקלפיות... [בכך] שהוא הבטיח את נאמנותם ותמיכתם של מוסד אל-אזהר, הכנסייה הקופטית, חזית ההצלה והאופוזיציה ותנועת 'תמרוד' הכוללת את דור הצעירים. הוא הפעיל אותם ואת תומכיהם כדי לתמוך בהתערבותו הנחושה...

 

התקדים של אלג'יריה חוזר במדויק במצרים, להוציא הבדלים קטנים – באלג'יריה הממסד הצבאי הכשיל בחירות בהן ניצחו האסלאמיסטים לפני ההכרזה על התוצאות. במצרים הממסד הצבאי הכשיל את הבחירות לאחר שהוכרזו התוצאות..."

 

במאמר אחר שלו, הזהיר עטואן כי ה"הפיכה הצבאית" עלולה להביא את האיסלאמיסטים הקיצוניים לאחוז בנשק: "...אמש [5 ליולי] ירדו לכיכרות במחוזות מצרים השונים מאות אלפים מתומכי הזרם האסלאמי בדרישה לשיבת הנשיא שלהם, כשהם מאיימים לנקוט אלימות אם דרישתם זו לא תיענה. הם או מקצתם אומרים ועושים. ראינו זאת בבירור באפגניסטן, עיראק, סוריה, לוב ותימן...

 

ההפיכה הצבאית תשרת, בסופו של דבר, את הקבוצות הקיצוניות בתוך הזרם האסלאמי, ובאח"ס בפרט. [ההפיכה] מדגישה את התפיסה של אל-קאעדה ושל הארגונים האחרים, המתנגדת לדמוקרטיה, והרואה בה חידוש מערבי המהווה סטייה מהלכות הדת.[21] [לפיכך], הם דורשים לאחוז בנשק ולא להצביע בבחירות [כאמצעי] להקמת מדינה אסלאמית, אשר תהווה גרעין למדינת ח'ליפות.[22]

 

ההפגנות במצרים לפני שנה- ייפול שלטון הצבא;

וכיום- ייפול שלטון המדריך [הכללי של האח"ס] [23]

 

 

קטר: האמיר מברך את הנשיא החדש; ביקורת בעיתונות הקטרית על מהלך הצבא

העורך הראשי של היומון הקטרי אל-וטן, מוחמד אל-מרי, חיזק את הודעת משרד החוץ הקטרי וכתב: "...המדיניות הקטרית הייתה תמיד בעד העם המצרי האח [ותמכה] בבחירות שהוא עשה באופן שיגשים את שאיפותיו לדמוקרטיה וצדק חברתי. [זאת] כפי שהצביעה הודעת משרד החוץ [שבירכה על הדחת מורסי] ואשר חזרה והזכירה את עמדת קטר שתמכה בעם המצרי במהלך מהפכת ינואר 2011 ואת התמיכה במצרים בשלבים הקשים שבאו לאחר מכן.

 

כפי שהובהר בהודעה, קטר תמשיך לכבד את רצון הרפובליקה הערבית של מצרים והעם המצרי, על כל מרכיביו, כפי שעשתה ללא הרף בשלבים היסטוריים שונים, ללא קשר ל[גורם] שנמצא בשלטון... עמדת קטר כלפי האירועים [האחרונים] עולה בקנה אחד עם עמדותיה בעבר ולא סותרת אותן, כפי שחושבים כמה גורמים. בכך היא מאששת תמיד שהיא לא מתויגת, שהיא אינה בעלת אידיאולוגיה [מסוימת], לא [פועלת לטובת] קבוצה [מסוימת] ואין לה אג'נדות פרטיות. קטר אינה תומכת במפלגה ספציפית או גורם ספציפי... על חשבון האחר, אלא היא תומכת בשלטון הנבחר על ידי העם באופן לגיטימי. קטר משוכנעת כי התמיכה מגיעה למצרים כמדינה, כעם וככלכלה, ולא כאינדיבידואלים או קבוצות..."[24]

 

עם זאת, ביומונים אחרים בקטר נשמעה ביקורת חריפה כלפי מהלכי הצבא המצרי:

היומון הממסדי הקטרי אל-ערב כתב: "אנו מקווים שהמצרים יבינו.. שארצם זקוקה לדיאלוג לאומי מקיף הכולל את מגוון [הקבוצות בעם] מבלי להדיר שום [גורם] ומבלי להסית בתקשורת נגד אף מצרי, דבר שיביא להרגעת המשבר. [על הצבא] המצרי לחזור לבסיסיו כשהוא מתיר לבעלי התבונה במצרים [למצוא] פתרון פוליטי. אנו לא רוצים לראות את הכוחות החמושים המצריים נגררים לפוליטיקה. משימתם הראשונה צריכה להיות שמירה על ביטחונה של מצרים..."[25]

 

בעל הטור מוחמד צאלח אל-מוספר, כתב במאמר ביומון אל-שרק הקטרי: "מצרים הולכת בצעדים מהירים לעבר הלא נודע. להערכתי, הדחתו של הנשיא מוחמד מורסי היא בגידה במדינה, למרות כל ההסגות מהאופן שבו הוא ניהל את מצרים... ד"ר מורסי הוא נשיא המדינה והמפקד העליון של הכוחות המזוינים. אם כך, כיצד מרשה לעצמו שר ההגנה, הגנרל אל-סיסי, לקרוא לאופוזיציה לדיאלוג לפני כמה חודשים ללא רשותו של המפקד העליון ונשיא המדינה? כיצד הוא נותן אולטימטום של 48 שעות לנשיא ולממשלתו להיענות לדרישות העם ומשמעות הדבר [שאם לא יענו לאולטימטום] יודחו מן השלטון. זאת ביודעו שהעם חצוי לשני מחנות... אל-סיסי צריך היה להיות נאמן לשבועתו ולהגן על החוקה במקום להפר אותה...

 

המצב במצרים לא יתייצב לאחר כל מה שקרה. ביכולתו של הצבא, כלומר הגנרל אל-סיסי, לבחון מחדש את המצב ואין בושה במציאת פשרה שתשיב את מצרים לחיים דמוקרטיים. הגנרל אל-סיסי ואנשיו רכשו בצבא את המיומנות לערוך תמרונים והתפתלויות [באמצעותם] הם יוכלו להשיב את מצרים למקומה על ידי חזרת הנשיא הנבחר, ד"ר מוחמד מורסי, לתפקידו. יש לכך תקדימים בהיסטוריה, שהבולט שבהם הוא המקרה של נשיא ונצואלה, [הוגו] צ'אבס, שחזר לנשיאות המדינה לאחר שהודח על ידי הצבא וארגן מחדש את המדינה. אם הדבר לא ייעשה, מצרים תיכנס למעגל סגור של אלימות ואי-יציבות..."[26]

 

עמדת סוריה: ניפוץ תקוות האח"ס לשלוט בסוריה

בשאר אל-אסד, נשיא סוריה הנלחם על שלטונו, בין השאר מול תנועת האח"ס ואסלאמיסטים אחרים, ציין כי הדחתו של מורסי מבטאת את נפילת שלטונו של האסלאם הפוליטי, שאופיו סותר את הטבע האנושי: "במצרים נפל מה שמכונה האסלאם הפוליטי, זו נפילה של הסוג הזה של השלטון שהאח"ס ניסו לשכנע את האנשים [להאמין בו] ולא רק במצרים... ייתכן שמה שקרה לפני שנה היה תגובה טבעית מבחינתו [של העם המצרי] בהשוואה למשטר הקודם, אבל לאחר שנה שלמה התבררה התמונה [האמיתית] לעם המצרי וההתנהלות של האח"ס סייעה, כך נראה, לחשוף את השקרים שהפיצו בתחילת המהפכה העממית במצרים. העם המצרי הוא עם אציל והוא הצליח לחשוף את הדבר במהירות... סוג זה של שלטון הוא כושל מאחר שהוא אינו עולה בקנה אחד עם טבע האדם..."[27]

 

תורכי סקר, בעל טור ביומון הסורי הממסדי תשרין, טען כי נפילת האח"ס במצרים עשויה לקצר את המשבר בסוריה: "...נפילת שלטון האח"ס בכזו מהירות ובדרך הזו היא נפילה של תופעת האח'ואניזציה של המשטרים הערביים עליה התבססה ארה"ב כדי לפצות על תבוסותיה באזור... ייתכן שההשלכה העיקרית של האירועים במצרים היא שהתמוטטות הניסיון הזה תהיה בבחינת התמוטטות אבני הדומינו והמשטרים אותם יצרה ארה"ב... מאחר שאין עתיד למשטרים כאלה על האדמות הערביות..." לדבריו, נפילת משטר האח"ס במצרים מנפצת את תקוות האח"ס הסורים לתפוס את השלטון במדינה והיא עשויה לקצר את המשבר בסוריה בשל הפגיעה באחד ממקורות היצוא של חמושים לטובת המורדים בסוריה.[28]

 

אח"ס וחמאס: הפלת מורסי - מזימה ישראלית-אמריקאית

בקרב האח"ס במצרים ובמדינות ערב אחרות נשמעות טענות כי ארה"ב עומדת מאחורי הדחתו של הנשיא מורסי: בנאום שנשא בכיר התנועה במצרים, מוחמד אל-בלתאגי, בעצרת תמיכה במורסי בכיכר ראבעה אל-עדאויה, הוא טען כי יועץ של הנשיא סיפר לו כי "כמה רגעים [טרם ההדחה] הגיעה למורסי זו שתכננה את כל הקנוניה הזו, שגרירת ארה"ב, אן פטרסון, ובאו גם ג'ון קרי ושה"ח של אחת ממדינות ערב ואמרו למורסי שהם יאפשרו לו להמשיך להיות נשיא בתקופת המעבר, בתנאי שכל הסמכויות יינתנו לרה"מ שהם יביאו..." לדברי אל-בלתאגי, פטרסון "היא זו שמנהלת את ענייני המדינה ברגעים אלה".[29]

 

גם מועצת השורא של תנועת האח"ס בירדן פרסמה ב-3.7.13 בתום כינוס חירום בעקבות הדחת מורסי הודעה בה הטילה על ארה"ב את האחריות ל"הפיכה הצבאית במצרים". בהודעה נאמר: "אנשי אמריקה משיבים מחדש את המשטר הקודם על שחיתותו, עריצותו ותלותו באויב הציוני ובשגרירות האמריקאית..."[30]

 

בעלי טורים המקורבים לתנועת החמאס, טענו כי הדחת מורסי הינה תוצאה של מזימה חוצת יבשות, שלישראל, ליהודים ולארה"ב יש חלק חשוב בה. בעל טור באתר המקורב לחמאס, ד"ר פאיז אבו שמאלה, כתב: "האירועים במצרים אינם תוצרת מצרית וגם אינם יציר כפיו של העם המצרי שאינו יודע מהי מלחמת אחים עדתית ולא יסכים שיחלקו אותו לנאמנויות. המתרחש במצרים הוא פרי יצירה ציונית מובהקת בחותם יהודי, סגורה בעטיפה אמריקנית. משווקים אותה כמה גורמים מצריים המרוצים מהיותם כלי המסייע לישראל לחבל במזיד באנרגיה של מצרים, במעמדה, בהווה שלה ובהיסטוריית ההתנגדות האצילה שלה.

 

האירועים במצרים גורמים לשביעות רצון בקרב הציונים והיהודים בלבד. אלה הימרו על כישלון הדמוקרטיה הערבית בכלל באמצעות הכשלת הניסיון הדמוקרטי במצרים. הם הפעילו את כספיהם ואת אמצעי התקשורת כדי להביא לקרע בעם המצרי ולגרום לו ספק בנוגע ליכולתו להגיע לתחייה בעצמו. האירועים במצרים הם מזימה חוצת יבשות שתוצאותיה חוצות את גבולות מצרים ונועדה להשפיע על אזור המזרח הערבי כולו."[31]

 

בעל טור אחר באתר המקורב לחמאס, ד"ר עיסאם שאוור, כתב: "הדמוקרטיה, הקלפיות והבחירות ההוגנות העלו את האח"ס לשלטון בפרלמנט ובנשיאות. החוקה הראשונה של מצרים נוצרה הודות לבחירות הדמוקרטיות, אולם כל אלה חלפו עם הרוח עקב התערבות אמריקנית, גורמים ערביים ואסלאמיים, הפסולת של העם המצרי ומיעוטים כגון חילונים, אנשי שמאל ונאצריסטים וקבוצות מאוסות הקשורות בטבורן לאמריקנים...

 

הדמוקרטיה נכשלה במצרים והיא תיכשל בכל מדינה ערבית שיהיו בה בחירות הוגנות, ואין להצטער על כך, אולם האסלאם יישאר על כנו על אפם ועל חמתם של ארה"ב, של החילונים ושל כל הכופרים הערבים. האסלאמיים ישובו וישלטו, ואילו נפילת הדמוקרטיה, ההתנגדות לה והבעיטה בה ע"י המטיפים לה הן דבר טוב ולאו דווקא שלילי. כרגע אין מקום עוד בינינו אף לרברבן אחד או לכופר הנושאים רעיונות מערביים. הוכח כי המטיפים לדמוקרטיה הם שקרנים שפלים. הניסיון הוכיח שהם רק משתפי פעולה עם ארה"ב, עם ישראל ועם כל גופי המודיעין המערביים הרועים בשדות מדינות ערב. ידענו זאת והיינו בטוחים בכך, אך כעת יש הוכחות לכל מי שעיניו טחו מלראות..."[32]

 

* ב. צ'רניצקי היא חוקרת במכון ממרי