כללי

 

נשיא לבנון, מישל סולימאן, יוצא למאבק נגד ארגון חזבאללה ונשקו

 

א.ב. פיקאלי*

 

הקדמה

בחודשים האחרונים חל סחף נוסף במעמדו הפוליטי והציבורי של ארגון חזבאללה בלבנון שנגרם בעיקר בשל תמיכתו במשטר הסורי נגד האופוזיציה.[1] סחף זה מוצא ביטוי בעמדותיהם של בכירים פוליטיים בלבנון, שבמהלך השנים האחרונות היו בעלי בריתו של חזבאללה, הגנו על נשקו ותקפו כל מי שהעז לקרוא לפירוקו, ולאחרונה החלו להשמיע ביקורת חריפה על הארגון ולהתבטא נגד הנשק שבבעלותו.

 

הבולט שבהם נשיא לבנון, מישל סולימאן, לשעבר מפקד צבא לבנון, שבתקופה האחרונה התבטא כמה וכמה פעמים נגד חזבאללה, קרא להגביל את השימוש בנשקו ואף רמז שהוא עושה שימוש בנשקו למטרות שאינן 'התנגדות'. מדובר בהתפתחות משמעותית וחסרת תקדים במיוחד מצידו של סולימאן, שכן נשיאי לבנון מאז הסכם טאיף, שנחתם ב-1989, נבחרו בברכתה של סוריה וככאלה הם תמכו בחזבאללה ובנשקו.

 

בכירים נוספים שתקפו את נשק חזבאללה הם מנהיג הדרוזים וליד ג'ונבלאט שב- 11 באוגוסט 2012 אמר כי "אי אפשר להמשיך את השותפות המעורפלת בין הצבא, העם ו[נשק] ההתנגדות על חשבון המדינה, הצבא, הבטחון, הכלכלה וגורל [העם הלבנוני]";[2] וראש ממשלת לבנון נג'יב מיקאתי שאמר לאחרונה בתגובה לשיגור המל"ט של חזבאללה לשמי ישראל, כי "כל פעילות לבנונית בשטח נגד ההפרות הישראליות כלפי ריבונות לבנון אסורה מחוץ להסכמה הלאומית".[3]

 

נראה, כי הנסיגה המשמעותית שחלה בכוחה והשפעתה של סוריה בלבנון בשנה וחצי האחרונות בעקבות האירועים בסוריה, הביאה לכך שבכירים אלה מעיזים לנקוט בעמדות יותר עצמאיות ואף למתוח ביקורת על סוריה וחזבאללה. כמו כן יתכן כי  לאור מעמדו ההולך ומתערער של אסד והאשמתו ברצח עמו הם אינם רוצים כי ידבק בהם קלון ההזדהות עם משטר זה.

 

ראוי לציין, כי היחלשותו של חזבאללה באה לביטוי גם בביקורת הציבורית הגוברת נגד הארגון בעקבות פרסום מסמכים ברשת אל-ערביה, לפיהם הארגון הוא שהתנקש, בהוראת סוריה, בחייו של העיתונאי הלבנוני ג'ובראן תויני בשנת 2005; בהאשמת חזבאללה במעורבות צבאית בדיכוי המרד בסוריה; בדיווחים על כך שהארגון לא מקיים את ועידת המפלגה במועדה בשל המצב בסוריה ועוד.

 

סולימאן פועל לחימוש צבא לבנון ולהגבלת השימוש בנשק של חזבאללה

סולימאן, שנבחר לנשיא לבנון במאי 2008 בברכתם של סוריה וחזבאללה, החל מאז מאי 2012 לנקוט עמדות עצמאיות, בתחילה כלפי סוריה[4] ובהמשך גם כלפי חזבאללה והנשק שבבעלותו, המהווה, לדעת רבים בלבנון, איום על הסדר הפנימי, ובפרט לאחר אירועי ה-7 במאי 2008, בהם השתמש הארגון בנשקו נגד יריביו בלבנון. כאמור, מפנה זה בעמדת סולימאן כלפי השניים התאפשר עם ירידת כוחם של סוריה וחזבאללה בלבנון.

 

את מטח הביקורת הראשון נגד נשקו של חזבאללה ונגד הסיסמא 'הצבא, העם, וההתנגדות',[5] - המעניקה לגיטימציה לחזבאללה לפעול נגד ישראל לצד צבא לבנון - ירה סולימאן בראשית אוגוסט 2012, בנאומו ביום השנה ה-67 לייסוד צבא לבנון, עת אמר: "המדינה דוחה כל  תואנה או נסיבות שנועדו לכפות על הצבא ויתור על מחויבותו כלפי שטח כלשהו מאדמת לבנון ... אין מקום לשותפות [של גורם כלשהו] עם הצבא והכוחות החוקיים והרשמיים [של לבנון] בכל הנוגע לביטחונה, ריבונותה ולשליטתה המוחלטת על הכוח, שהם הזכויות הבלעדיות של המדינה".[6]  יצוין, כי יתכן מאוד שכמפקד צבא לבנון לשעבר

 

ב-20 בספטמבר 2012 הגיש סולימאן מסמך לחברי הדיאלוג הלאומי הלבנוני - פורום שבו חברים הגורמים הפוליטיים הבכירים בלבנון, שהחל ב-2008 לדון ב'אסטרטגית ההגנה'[7] של לבנון במטרה לפתור את הויכוח על הנשק של חזבאללה, ושחידש את פעילותו ביוני 2012 ביוזמתו של סולימאן ובברכתו של המלך הסעודי-   מסמך המציג את עמדתו ביחס לכפילות שבין נשקו של הצבא לנשקו של חזבאללה. במסמך מציע סולימאן "לאשר חוק חימוש צבא לבנון לטווח בינוני, ולהקצאת המשאבים המספיקים לפיתוח יכולותיו האנושיות והצבאיות, כדי שיוכל להכין תוכנית להגנה על האדמה, האוויר ומימי  המדינה". עד להשגת יעד זה הציע סולימאן ש"כל הצדדים יסכימו לגבי המסגרת והמנגנונים המתאימים לשימוש בנשק ההתנגדות, לגבי הקביעה מי שולט בו ולגבי אישור מסירתו לידי הצבא, הממונה הבלעדי על הפעלת מנגנוני הכוח". סולימאן גם הדגיש כי "ההתנגדות אינה מתחילה אלא לאחר כיבוש".[8]

 

החלק הראשון של הצעת סולימאן, הדן בחימוש הצבא, בא לשמוט את התירוצים של חזבאללה מזה עשרות שנים, כי רק לו, ולא לצבא, יש יכולות להגן על לבנון, לאחסן ולתפעל נשק זה. יצוין כי ממשלת לבנון אף אישרה לאחרונה תוכנית חומש לצבא[9] וביקשה מן האיחוד האירופי סיוע במימונה. החלק השני בהצעת סולימאן מתייחס לשלב הביניים - עד חימוש הצבא, שלב שיימשך, לדברי סולימאן, בין שנה לשנתיים –  שבו השימוש בנשק ההתנגדות והשליטה עליו, ייעשו בהסכמת כל הגורמים הפוליטיים במדינה. סולימאן שב ומדגיש כי הצבא הוא הגוף היחיד הממונה על "הפעלת מנגנוני הכוח", אף כי הצעתו לעשות זאת תוך הסכמה כללית, עלולה לשבש השגת יעד זה. במהלך ביקורו באורגוואי בתחילת אוקטובר אמר סולמיאן "החלטנו לחמש את צבא לבנון למשך חמש שנים כדי שהוא לבדו יוכל לשאת נשק בלבנון ולהגן על אדמתה".[10] 

 

בעל הטור ביומון אל-אח'באר נקולא נאציף דיווח, כי חזבאללה לא אהב את ההצעה של סולימאן ושיגר אליו מסרים הקוראים לו שלא להציג את המסמך, ולהימנע מלהתערב בחילוקי הדעות בין כוחות ה-8 במרץ לכוחות ה-14 במרץ בנוגע לנשק של חזבאללה.[11]

 

סולימאן מערער על הזיקה בין הנשק של חזבאללה להתנגדות

סולימאן אף ניסה ליצור אבחנה בין המושג נשק ההתנגדות [המקאומה] לבין נשקו של חזבאללה, כדי למנוע מחזבאללה לעשות שימוש בנושא ההתנגדות ונשקו לאינטרסים מפלגתיים צרים, עדתיים-שיעיים  או חיצוניים-איראניים וכדי להגביל את חזבאללה ונשקו. אבחנה זו עולה גם מתוך דברים שהשמיע סולימאן בפני הקהילות הלבנוניות הגולות במדינות אמריקה הלטינית.בנאום בפני הגולה הלבנונית בארגנטינה בתחילת אוקטובר וגם עם חזרתו ללבנון, הבהיר סולימאן כי נשק ההתנגדות נועד להגנה על לבנון ואדמתה בלבד [ ולא למשל להגן על איראן מפני תקיפה ישראלית], ויש להפקיע כל נשק שנעשה בו שימוש אחר הן בתוך המדינה [רמז לחזבאללה באירועי ה-7 במאי 2008] והן מחוצה לה שאינו נגד ישראל [כמו, למשל, באירועים בסוריה].[12] באבחנה זו רומז סולימאן כי חזבאללה עושה שימוש בנשקו גם למטרות אחרות שאינן מטרות 'התנגדות', כלומר נגד יריביו הפוליטיים במדינה ונגד המורדים בסוריה. ואף רומז להתנגדותו לשימוש בנשק זה כדי להגן על איראן.

 

במהלך ביקורו בפרו הוא הבהיר, כי הצעת אסטרטגית ההגנה שלו קובעת, כי עד לחימושו של הצבא כראוי, "הצבא [ולא חזבאללה] ישתמש בנשק ההתנגדות רק במקרה של תוקפנות ישראלית על אדמת לבנון [ולא, למשל, תקיפה ישראלית באיראן] ולא למען שום מטרה אחרת פנימית או חיצונית [כמו, למשל, בסוריה]. השימוש בנשק זה ייעשה לבקשת הצבא במקרה של תוקפנות [ישראלית על אדמת לבנון] ובהחלטת הממשלה [ולא חזבאללה]".[13] התנגדותו של סולימאן לאפשרות שחזבאללה ישתמש בנשקו במקרה של תקיפה ישראלית על איראן באה גם לידי ביטוי גם בנאומו באורוגאווי באומרו: "מהיום לא נרשה שלבנון תהפוך לזירה של שליחת מסרים למאן דהוא, או מקום להגנה על משטר או מדינה כלשהם פרט ללבנון".[14]

 

נעים קאסם: ההתנגדות וחזבאללה – חד הם; אל תחשבו על פירוק נשקנו

בתחילה שמר חזבאללה על איפוק ביחס ליוזמתו של סולימאן, אך הוא הזדעק להגיב כאשר סולימאן ביקש לערער על הזיקה בין נשק הארגון לנשק ההתנגדות. וכך אמר סגנו של נאסרללה השיח' נעים קאסם: "בלבנון יש מפלגה אחת ושמה חזבאללה. אין לנו זרוע צבאית וזרוע פוליטית. אין אצלנו חזבאללה ומפלגת ההתנגדות. חזבאללה הוא מפלגה פוליטית ומפלגת ההתנגדות. ההבחנות שמנסים אנשים מסוימים לעשות הן אסורות ולא קיימות".[15]  בהמשך אמר: "איש אינו מתחרה עם המדינה על הבלעדיות על הנשק ... ואולם אם כוונת הסיסמא [למדינה יש בלעדיות על הנשק] הוא לפרוק את ההתנגדות מנשקה, אזי אנחנו אומרים להם שזהו הדבר האחרון שהם יכולים לחשוב עליו".[16] השיח' מחמד יזבכ, ראש הגוף השרעי של חזבאללה, הגיב גם הוא על הנסיון לערער על נשק הארגון באומרו: "אנו נשמור בכל מחיר על נשקנו, הנחשב אצלנו לדם הפועם בעורקנו".[17]

 

היומון אל-אח'באר הידוע כמקורב לחזבאללה התגייס אף הוא למתקפה על סולימאן. במאמר ב- 10.10.2012 צוטט גורם בכוחות ה-8 במרץ שאמר, כי סולימאן חזר "מפרו אדם אחר ... עמדותיו במהלך אירועי ה-7 במאי 2008 גרמו לכוחות ה-8 במרץ, ובפרט לחזבאללה, להסכים למינויו כנשיא לבנון ... הוא החל לשנות את עמדותיו בפומבי כאשר נקט בעמדה... כלפי מעצרו של השר לשעבר מישל סמאחה [המואשם בהעברת מטענים מסוריה ללבנון][18] ... יתירה מכך הוא [אמר כי הוא] ממתין לשיחת טלפון מנשיא סוריה בשאר אל-אסד [כדי לקבל הבהרות בפרשת סמאחה הנ"ל] ... הימים עוברים והנשיא שוקד יותר על עמדותיו הקיצוניות כלפי סוריה. הוא לא בירך את אסד לרגל חג סיום הצום ... האם הוא שכח שהסורים העדיפו אותו על פני 25 קצינים מארונים אחרים [לנשיאות המדינה] ... הוא תוקף את סוריה ומנטרל את חזבאללה, אולם ניטרול חזבאללה לא ארך זמן רב וממדינות אמריקה הלטינית הוא תוקף את נשק ההתנגדות במשחק גלוי לעין העושה הבחנה בין נשק חזבאללה לנשק ההתנגדות". המאמר ממשיך לטעון כי  "המתקפה [של סולימאן] על נשק ההתנגדות לא תעבור בשתיקה [מצד חזבאללה]".[19]

 

חברי  פרלמנט ממפלגת השינוי והרפורמה שבראשותו של מישל עון, בעל בריתו של חזבאללה ןסוריה, נרתמו גם הם למשימה ובחרו לתקוף את עמדותיו של סולימאן כלפי סוריה, דבר שנמנעו עד כה לעשות. חבר פרלמנט ממפלגה זו, נביל נקולא, אמר: "האיש [סולימאן] שאנו שומעים מפיו היום התרברבויות נגד סוריה, שיבח בעבר את תפקידה של סוריה בלבנון"; ח"פ אחר ממפלגה זו פאדי אל-אעור אמר: " חלק מהעמדות של נשיא המדינה אינו עולה בקנה אחד עם תפקיד הנשיאות [המחייב] ניטראליות ושמירה על כל לבנון"; [20] ח"פ מרואן פארס מהמפלגה הסורית הפאן ערבית הסוציאליסטית אמר: "סולימאן שבר את הכלים ביחס לכוחות ה-8 במרץ".[21]

 

עם זאת, יתכן וחזבאללה מבקש להגיע להסדר עם סולימאן. כך לפחות עולה ממאמר של בעל הטור ביומון אל-אח'באר, ג'אן עזיז. לדבריו, רק סולימאן יכול לגשר על הפערים הגדולים הקיימים בין שני המחנות בלבנון, אך קודם לכך עליו לחזור בו מדבריו במדינות אמריקה הלטינית. הוא גם מציע לסולימאן "ללכת בחשאי לנאסרללה כדי לדון בנושא" ולאחר מכן אל פואד אל-סניורה, יו"ר סיעת אל-מסתקבל.[22]

 

* א.ב. פיקאלי חוקרת את זירת לבנון במכון ממרי