כללי

הבחירות ל"וועידה הלאומית הכללית" בלוב - תמונת מצב

מאת ב. צ'רניצקי*

רקע

הבחירות ל"וועידה הלאומית הכללית" בלוב, שתשמש מעין גוף מחוקק זמני במדינה, מתקיימות ב-7 ליולי - חודש אחרי המועד המקורי - בפיקוחה של ה"נציבות הלאומית העליונה של הבחירות"[1].מ200 חברים ייבחרו ל"וועידה הלאומית", מהם 120 עצמאיים שייבחרו בבחירה ישירה ו- 80 ברשימות מפלגתיות. ואולם, נראה כי לפחות חלק מהמפלגות הציגו מועמדים מטעמן גם ברשימת העצמאיים.[2]

חודש לאחר הבחירות, צפויה ה"וועידה הלאומית הכללית" למנות ראש ממשלה וגוף שינסח בתוך ארבעה חודשים את החוקה, אשר תוצג למשאל עם 30 יום לאחר ניסוחה.[3] אם תאושר ברוב של שני שלישים, היא תובא לאישור הגוף המחוקק; אם לא יאשר המשאל את החוקה - יתוקן נוסחהּ, והיא תוצג למשאל עם שני, בתוך חודש מן המשאל הראשון.[4] אתר הנציבות פרסם כמה קריטריונים להגשת מועמדות לוועידה הכללית, ובהם: על המועמדים להיות בעלי אזרחות לובית; חברים היום, או בעבר, בממשלה או בגופי המועצה הזמנית לא יוכלו להיות מועמדים וכך גם ראשי מועצות מקומיות.[5]

 

אתר "הנציבות הלאומית העליונה של הבחירות": "קולך - עתיד מדינתך"

http://hnec.ly/

 

אתגרי השלטון המרכזי בלוב

עם בחירתה, תצטרך "הוועידה הלאומית הכללית", יחד עם ממשלת לוב, להתמודד עם שלל גורמים המכרסמים בשלטון המרכזי במדינה, בראשם כוחות המשתמשים באלימות ומשבשים את הסדר הביטחוני; ועם הדרישה, בעיקר במזרח לוב, לכונן פדרציה, דבר שעלול להחליש את השלטון המרכזי.

 

א. הסכנה מפני אנרכיה ביטחונית

הגורמים העיקריים העשויים להקשות על השלטון לבנות מדינה יציבה ומצליחה, הם: מיליציות השולטות על חלקים נרחבים בלוב ובעיקר בטריפולי;[6] מאבקי שליטה אלימים בין שבטיים שהובילו למאות הרוגים ופצועים;[7]  איומים מצד תומכי משטרו של מועמר אל-קד'אפי לשעבר, לחולל מהפכה חדשה ולהחזיר על כנו את השלטון הקודם.[8] גורם נוסף, המעורר דאגה בקרב הלובים והן בקרב המערב, הוא ארגונים המזוהים ככל הנראה עם אל-קאעדה. כך למשל, דווח כי ארגון "גדוד השיח' השבוי עומר עבד אל-רחמן", ביצע פיגועים בלוב כנגד גורמים זרים בלוב כנקמה על חיסולו של אבו יחיא אל-ליבי, מספר 2 באל-קאעדה, אשר על פי דיווחים אמריקאיים חוסל ביוני השנה.[9]

העובדה שבלוב יש חברה המבוססת על נאמנות שבטית וללא תודעה פוליטית עמוקה, בין השאר, משום ששלטונו של אל-קד'אפי לא התיר הקמת מפלגות – מעצימה קשיים אלה.[10]

ב. הדרישות להקמת פדרציה

תולדותיה של לוב ידעו תקופות בהן במדינה היתה מחולקת לחבלים אוטונומיים ותקופות של שלטון מרכזי. עם התבססות השלטון החדש בלוב, החלו להישמע במחוז המזרחי במדינה קריאות לכינון שלטון פדרטיבי, המבוסס על חלוקת המדינה למחוזות אוטונומיים. בתקופת השלטון העות'מני חולקה לוב של היום לשני חבלים: חבל ברכה במזרח; וחבל טריפולי במערב – חלוקה שביטל השלטון האיטלקי בלוב.[11] עם קבלת העצמאות בשנת 1951, שב והקים המלך אדריס אל-סנוסי משטר פדרטיבי, הפעם בן שלושה אזורים: במזרח - אזור ברכה, שמרכזו העיר בנגאזי, שהפכה למרכז שלטוני בתקופה זו; במערב- אזור טריפולי, ובדרום - אזור פזאן. בשנת 1963 בוטלה חלוקה זו והמלך כונן שלטון מרכזי. עם עלייתו של מועמר אל-קד'אפי לשלטון בשנת 1969, לאחר שסילק את המלך אידריס, הוא הפעיל משטר ריכוזי שבליבו העיר טריפולי בעוד מעמדו של האזור המזרחי הלך וירד.[12]

כיום חוששים רבים מתושבי חבל בנגאזי - שבו 80% מעתודות הנפט של המדינה[13] -  שהשלטון ידיר אותם מהחיים הפוליטיים-כלכליים-חברתיים, כפי שעשה אל-קד'אפי, והם תובעים להגדיל את מספר המושבים שהוקצה לאזור המזרחי ב"וועידה הלאומית הכללית." לאחרונה קראו כמה מתומכי הפדרציה להחרים את הבחירות על רקע זה.[14]  כמה ימים לפני הבחירות ל"ועידה הלאומית הכללית" אף פרצו כמה מתומכי הפדרציה למשרד ה"נציבות העליונה של הבחירות" בבנגאזי  והרסו רכוש כמחאה על דחיית דרישותיהם.[15]

ב-6 למרץ 2012 התכנסו בבנגאזי כ-3000 מנהיגים מקומיים ומינו לראש מועצה שתנהל את ענייני מחוז ברכה את אחמד זוביר אל-סנוסי - בן דודו של המלך אדריס אל-סנוסי, שנכלא ב-1969 על ידי משטר אל-קד'אפי לאחר שניסה להדיחו, ושוחרר כעבור 31 שנים. סנוסי אף שימש כחבר במועצה הזמנית.[16] המשתתפים הודיעו כי הם מכירים במועצה הזמנית כסמל לאחדותה של לוב וכנציגתה בזירה הבינלאומית.[17]    

הודעת משתתפי הכינוס עוררה תגובות קשות בלוב ואת חששה של המועצה הזמנית. ראשה, מוצטפא עבד 

אל-ג'ליל, אמר כי זו "מזימה חיצונית" ואף איים להפעיל כוח, אם יידרש, כדי לשמור על אחדותה של לוב.[18]

מפגינים בבנגאזי: "לא לשבטיות, לא לפדרציה, כן לאחדות הלאומית"

 

אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 3.7.2012

 

370 מפלגות מתמודדות

לפי פרסומי "הנציבות העליונה של הבחירות", נרשמו למעלה מ-2,700,000 מצביעים; למעלה מ-2600 מועמדים עצמאיים ולמעלה מ-370 מפלגות.[19] מבין מאות המפלגות שנרשמו, יתמקד דו"ח זה במפלגות שלהן מועמדים רבים לגוף המחוקק ומפלגות שסוקרו בהרחבה בתקשורת הלובית והבינ"ל, דבר העשוי להעיד על כוחן בשטח.

מאפיינים עיקריים של המפלגות המתמודדות:

א. נראה כי קיים קונצנזוס בלוב באשר להפיכת השריעה למקור החקיקה העיקרי, זאת בניגוד גמור לשלטון החילוני שהנהיג מועמר אל-קד'אפי. הראייה לכך היא כי כיום גם מפלגות חילוניות מציינות במצען את מעמד האסלאם בלוב.

ב. ככלל, מפלגות המייצגות את המורדים מדגישות את השוויון האזרחי בין כל תושבי לוב, ללא קשר למקום יישובם או שבטם. הדבר ראוי לציון משום שלוב היא חברה שבטית שבה לצד שבטים ממוצא ערבי, יש שבטים ברבריים ואחרים, שמשטרו של  אל-קד'אפי הדיר. כך גם אזורים גיאוגרפיים שתושביהם טוענים כי הודרו בתקופתו של אל-קד'אפי.

ג. מפלגותיהם של כמה מן הגורמים הפוליטיים שיוזכרו בדו"ח זה, אינן מופיעות ברשימת המפלגות שפרסמה הנציבות העליונה של הבחירות. גורמים אלה, בראשם, ד"ר עלי אל-סלאבי (מנהיג אסלאמיסט) ועבדאללה נאכר (עומד בראש קבוצת מורדים מזנתאן),זוכים לסיקור רב בתקשורת. ייתכן שמפלגות אלה כלל לא הציגו מועמדים מטעמן ברשימת המפלגות, או שהציגו מועמדים רק ברשימת העצמאיים. אפשרות נוספת היא כי אותם גורמים כרתו בריתות עם קואליציות אחרות המופיעות תחת שם אחר.

א. מפלגות אסלאמיות

1. "מפלגת הצדק והבנייה" (חזב אל-עדאלה ואל-בנאא')- מייסוד האח"ס

ב-2-3 למרץ 2012, הודיעה תנועת האח"ס בכנס בטריפולי, בו השתתפו כ-1,350 חברי תנועה ואסלאמיסטים אחרים, על הקמת מפלגת "הצדק והבנייה". לראשה נבחר מוחמד חסן סואן, שהיה נתון במאסר בזמן שלטונו של אל-קד'אפי, בגין פעילות פוליטית. המפלגה כוללת כמה גופים ובהם מועצת שורא בראשות עוה"ד, מוסטפא אל-מאנע, הכוללת 45 חברים ואשר שמה שונה ל"מועצה העליונה", כנראה על מנת להפריד בין שמות מנגנוני המפלגה לאלה של תנועת האח"ס.[20] למפלגה יש המנון[21] ומוסדות כגון "ועידה כללית", גוף משפטי וכמה לשכות ובהן: לשכה פוליטית, לשכה לצעירים ולשכה להסברה[22] לדברי היומון הלובי אל-וטן, חברים רבים מהמועצה הזמנית הקיימת נכחו בכנס ההקמה.[23]

האח"ס הציגו את המפלגה כבלתי תלויה בארגונם. כך למשל, אמר המפקח הכללי של האח"ס בלוב, בשיר אל-כבתי, טרם הקמת המפלגה: "המפלגה תהיה עצמאית במדיניותה ומן התנועה, וזו לא תטיל חסותה עליה או על חבריה."[24] לסו"י הגרמנית אמר סואן, ביוני 2012, כי רק 500 חברים מתוך 10,000 הרשומים בתנועה כיום, שייכים לאח"ס.[25]

המפלגה הצהירה כי עקרונותיה נשענים בראש ובראשונה על תפקיד האסלאם בחיים הפוליטיים, לצד עקרונות המאפיינים שלטון דמוקרטי, בדגש על מעמד הנשים והצעירים ופיתוח כלכלי של המדינה: "האסלאם הוא דת המדינה והשריעה היא המקור העיקרי לחקיקה, במסגרת כוונות השריעה שמטרתן להבטיח חיים של כבוד לאנשים "; "המדינה תהיה אזרחית ודמוקרטית" כולל ריבוי מפלגות,  "הפרדת רשויות ושלטון החוק", "מעבר השלטון בדרכי שלום", "מתן זכויות אזרחיות וכיבוד אמנות בינ"ל"; "צעירים משני המינים הם עמוד התווך של לוב"; "לנשים זכויות וחובות אזרחיות שוות לאלה של הגברים"; "צמיחה כלכלית, בניית כלכלה חופשית קידום המגזר הפרטי", "חלוקה שווה של המשאבים על בסיס של צדק חברתי", "חיסול השחיתות"; "בניית מוסדות המדינה על עקרון אי ריכוזיות מנהלתית"; דגש מיוחד על החינוך ועל הבריאות; פיוס לאומי.

המפלגה הדגישה את שאיפתה לבנות מחדש את לוב כמדינה שתקדם את הדמוקרטיה, ותנהג לפי עקרונות הצדק בניגוד לשלטון אל-קד'אפי: "מטרתה העיקרית של [המפלגה] היא האינטרס הציבורי... תוך שימת קץ לבעיות מהן סבל עמנו לאורך עשרות שנים של עריצות והרס, ליצור משטר המסוגל להנהיג את המדינה, לקבל החלטות בצורה שקטה [קרי, לא אלימה], ולהסיר את כל המכשולים הניצבים מול תהליך הצמיחה.. מפלגת הצדק והבנייה...שואפת לבנות את לוב כמדינה מאוחדת, חזקה ומתקדמת... שתתגאה בשורשיה ההיסטוריים, שתהיה בעלת קשרים עם האחר ותהווה חלק מהציוויליזציה האנושית."[26]                         

יצוין כי מתנגדי האח"ס טוענים כי האח"ס מנסים להשתלט על הפוליטיקה באמצעות קשרים לכמה מפלגות, בנוסף למפלגת "הצדק והבנייה" כגון: למפלגת "אל-אומה" ולמפלגת "אל-וטן" [ר' בהמשך].[27] בראיון לסו"י הגרמנית אישר סואן כי קיימים חברים מקרב תנועת האח"ס שהצטרפו למפלגות אלה, אך לא ראה בכך פסול. סואן, כאמור, גם ציין כי מפלגתו הציגה מועמדים גם ברשימת העצמאיים, מה שעשוי לתמוך בטענת מתנגדי התנועה.[28] גם הקשרים האפשריים של האח"ס עם איש הדת ד"ר עלי אל-סלאבי, הנהנה מקשרים טובים גם עם יוסוף אל-קרדאוי [ר' להלן] עשויים לתמוך בטענה זו.

סמל מפלגת "הצדק והבנייה" : להפצת הצדק וקידום הבנייה

http://www.ab.ly/ar/

 

2. גורמים אסלאמיים נוספים

מנהיג  אסלאמי נוסף, בעל השפעה וקשרים רבים בפוליטיקה הלובית, הוא איש הדת ד"ר עלי אל-סלאבי. אל-סלאבי, המרבה להתראיין בתקשורת הלובית וכן בערוץ הקטרי אל-ג'זירה, ריצה שמונה שנות מאסר בתקופת שלטונו של אל-קד'אפי. עם שחרורו ועד המהפכה שהה בקטר ונהנה מתמיכתה ומקשרים חזקים עם ד"ר יוסוף אל-קרדאוי, ראש איחוד חכמי הדת המוסלמים, בו חבר אל-סלאבי. [29] אל-סלאבי הצהיר בראיון ליומון "הדיילי טלגרף" בנובמבר 2011, על כוונתו להקים מפלגה בשם "המערך הלאומי לחירות, צדק ופיתוח", ואולם מבדיקה ברשימות הנציבות העליונה של בחירות לא נמצאה מפלגה בשם זה.[30]

לאל-סלאבי יש קשרים טובים עם עבד אל-חכים בלחאג', מנהיגו לשעבר של ארגון הג'יהאד שהיה מקורב לאל-קאעדה,"הגמאעה הלובית האסלאמית הלוחמת", והוא היה מהאישים הבולטים שהובילו לשחרורו ב-2009 של בלחאג', ושל עשרות אסלאמיסטים ג'יאהדיסטים נוספים לאחר מו"מ עם סיף אל-אסלאם אל-קד'אפי.[31] היומון הבריטי הגרדיין דיווח כי אל-סלאבי אף תומך במפלגת אל-וטן של בלחאג'.[32] אל-סלאבי זוכה גם לתמיכת גורמים מרכזיים במועצת המעבר, ביניהם של מוצטפא עבד אל-ג'ליל, שמינה אותו לאחרונה לנהל מגעים עם בכירים לשעבר בשלטון מועמר אל-קד'אפי השוהים במצרים. [33]

יצוין כי לעיתים קרובות הוצג אל-סלאבי כמי שמשתייך לאח"ס ואולם, האח"ס התנערו ממנו, לאחר היוודע דבר מגעיו עם אנשי השלטון הקודם.  אם אכן השתייכותו של אל-סלאבי לאח"ס נכונה, הרי שאין לשלול האפשרות כי מדובר בניסיון נוסף של האח"ס להרחיב השפעתם באמצעות גורמים אחרים.[34]

 

ב. מפלגות חילוניות

1. "קואליציית הכוחות הלאומיים" (תחאלפ אל-קוא אל-וטניה)

 קואליציה המורכבת מארבעים ארגונים פוליטיים, למעלה ממאתיים ארגוני חברה אזרחית ומעצמאים. הקואליציה כוללת מועצה עליונה המהווה מעין גוף מחוקק של הקואליציה ובה יש נציג לכל ארגון. לראש הגוף הזה נבחר מחמוד ג'יבריל, ששימש בעבר כראש הגוף הביצועי של המועצה הזמנית.[35]  נטען נגד קואליציה זו שהיא תומכת ברעיון חלוקת המדינה לשלושה אזורים וכן באסלאם של דרך האמצע ("אל-אסלאם אל-וסט"), כדי למשוך קולות של מצביעים אסלאמיים ובכך להחליש את התנועות האסלאמיות המתמודדות בבחירות.[36]

מפלגה בולטת בקואליציה זו היא מפלגת "הזרם הלאומי של דרך האמצע" (אא'תלאפ אל-תיאר אל-וטני אל-וסטי) בראשות ד"ר עלי אל-תרהוני, כלכלן שחי 31 שנים בגלות בארה"ב בשל התנגדותו למשטרו של אל-קד'אפי, אשר הספיק לכהן במשך כמה חודשים כשר הכלכלה והנפט לאחר המהפכה. הזרם הלאומי מבהיר כי, מטרתו להוות כוח פוליטי מתון שישמור על משאבי המדינה וריבונותה, לבנות כלכלה מודרנית שתבטיח חיים של כבוד לכלל האזרחים, על בסיס של שקיפות וצדק ולבנות מערך תקשורתי ותחבורתי שיחבר בין כל חלקי המדינה.

בפגישת הייסוד של המפלגה, נקבע כי האסלאם הוא דת המדינה הלובית; שהמפלגה תפעל להקמת מדינה מודרנית, אזרחית וחוקתית, תוך הפרדת רשויות; להקמת מערכת משפט עצמאית; לכיבוד זכויות אדם ושמירה על הריבונות הלאומית; להקמת צבא חזק, פיתוח המוסדות הביטחוניים ומשמר הגבול; להעברת השלטון המנהלי והביצועי למוסדות ולמנגנוני השלטון המקומי והתנגדות לשלטון מרכזי [בניגוד לשלטון פדרטיבי].[37]

2. "החזית הלאומית" (אל-ג'בהה אל-וטניה)

במרץ 2012 הודיע ארגון "החזית להצלת לוב" כי יהפוך למפלגה פוליטית. הארגון הוקם בשנת 1981 כאופוזיציה חמושה למועמר אל-קד'אפי. הארגון שפעל מחו"ל ניסה כמה פעמים להדיח את השליט. הנודע שבהם התרחש בשנת 1984 כאשר לוחמי הארגון פשטו על מעוזו של אל-קד'אפי, באב אל-עזיזיה בבירה, ונכשל. כמה שנים לאחר מכן ניסו פעילי הארגון לקשור קשר עם קצינים בצבא לוב, ואף הקימו את "הצבא הלאומי הלובי" על אדמת צ'אד.[38]  בראש המפלגה נבחר לעמוד מוחמד יוסוף אל-מקריפ.[39]

לדברי מזכ"ל המפלגה, אבראהים סהד, עידן השימוש בנשק הסתיים, לאחר שבעבר נזקקו לו מאחר ולא היתה דרך אחרת להדיח את אל-קד'אפי. הוא הדגיש כי המפלגה תומכת בדמוקרטיה ובהפרדת רשויות; בהעברת השלטון בדרכי שלום ובשת"פ עם יתר מוסדות החברה.[40] עקרונות המפלגה שפורסמו באתרה, www.jabha.ly, כוללים התחייבות להתנהלות פנימית דמוקרטית, תמיכה בפיוס לאומי וראיית הדיאלוג כדרך לפיתרון סכסוכים. המפלגה קוראת להקים מפעל לאומי למען קידום נשים בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה והחברה ועומדת על הצורך בפיתוח הכלכלה והחינוך, כולל לימודים אוניברסיטאיים בחינם; הפצת התודעה הפוליטית והמודעות לזכויות אדם; איסור על האדרת מפלגות ואישים פוליטיים בתוכניות הלימוד. [41]לדברי מזכ"ל המפלגה, סהד, זוכה המפלגה לתמיכה בעיקר בערים טריפולי, בנגאזי, מצראתה ודרנה [42]

סמל "החזית הלאומית"                                 אבראהים סהד, מזכ"ל מפלגה

         

דף פייסבוק של החזית                                                  www.aljazeera.net    

ג. מפלגות בהנהגת המורדים

1. מפלגת "המולדת" (אל-וטן) בייסוד עבד אל-חכים בלחאג'

עבד אל-חכים בלחאג', היה בעברו מנהיג בארגון הג'יהאד "הגמאעה הלובית האסלאמית הלוחמת" וישב שש שנים בכלא הלובי. הוא השתחרר לאחר שחזר בו מתמיכתו בג'יהאד.[43] התנועה הפכה בינתיים ל"תנועה הלובית לרפורמה" ויש לה מפלגה בשם "אל-אומה- אל-וסט", אשר לפי היומון אל-חיאת, חבר בה גם אחיו של אבו אל-יחיא אל-ליבי. [44]

במהפכה הלובית נטל בלחאג' חלק בהשתלטות המורדים על הבירה, טריפולי. לאחר המהפכה הוא עמד  בראש המועצה הצבאית בטריפולי (המועצות הצבאיות, הכפופות למועצה הזמנית, הוקמו בהעדר מנגנוני ביטחון. מטרתם היתה לשמור על הביטחון ברחובות). לקראת הבחירות לוועידה הכללית, הודיע בלחאג' על התפטרותו מראשות המועצה הצבאית ואף אמר כי אף שלא  פורקה,  תפקידה הסתיים לאחר שלוחמיה הצטרפו למשרדי הפנים וההגנה.[45] נראה כי בכך, ויתר בלחאג', שיש המעריכים כי הוא חותר להיות הנשיא הבא,[46]  על המאבק המזוין.[47]

עבד אל-חכים בלחאג'

http://www.thawralibya.net   

בדף הפייסבוק של המפלגה נכתב כי המפלגה מאמינה במקור סמכות אסלאמי. אחד ממקימי המפלגה, העיתונאי הלובי אסמאעיל אל-קריתלי, שעבד באתר ערוץ אל-ג'זירה-www.aljazeera.net הסביר כי הכוונה היא שהאסלאם יהווה מקור עיקרי לחוקים.[48]

עוד נכתב כי המפלגה מאמינה בשותפות מלאה של חבריה, בחופש ביטוי, בקידום נשים וצעירים ובהבטחת חיים של כבוד לכל תושבי לוב. כן נאמר כי המפלגה תומכת ביישום תוכניות פיתוח מקומיות; שאסור להתנות מתן זכויות אזרחיות במיקום גיאוגרפי  ושיש לשמור על אחדותה של לוב.[49] על הנשק נאמר שהוא צריך להיות בידי הצבא הלובי ולהגן על ביטחון המדינה.[50] יצוין כי מבקריו של בלחאג' טוענים כי הוא סוכן של קטר.[51]

2. מפלגת "הפסגה" (אל-קימה) בראשות עבדאללה נאכר

עבדאללה נאכר, יליד 1972, עומד בראש המיליציה "מועצת מורדי טריפולי." נאכר הגיע לטריפולי עם קבוצת מורדים מזנתאן, השולטת על חלק משדה התעופה הבינ"ל בבירה. לדבריו, כ-100,000 מורדים משתייכים למועצת המורדים.[52] נאכר סירב לפרק את המיליציה שלו, על אף בקשת השלטון החדש, וזאת, לטענתו, משום שלא הוצעו להם תגמולים ראויים.[53] נראה כי המיליציה של נאכר  צברה מידה מסוימת של השפעה בטריפולי בין השאר, באמצעות טיפול בצרכי התושבים.[54]

לפי פרסומים שונים, נאכר רואה עצמו כמתחרה של בלחאג'.[55]  מתנגדיו רואים בו בריון, המהווה מודל חדש לקד'אפי.[56] בכנס הפתיחה של המפלגה השתתפו אקדמאים, פוליטיקאים ומורדים. המפלגה מגדירה עצמה כ"מפלגה פוליטית, דמוקרטית לאומית לובית המאמצת את הערכים ההומניטאריים הידועים בקרב עמי העולם." מטרות ועקרונות התנועה הם: הקמת מדינת חוק המקיימת הפרדת רשויות; מדינה אזרחית פלורליסטית, כאשר המפלגה תומכת במסירת השלטון בדרכי שלום. המפלגה מדגישה את רצונה לצרף אליה אנשים מכל מרכיבי החברה הלובית ללא הבחנה על רקע גיאוגרפי, שבטי או גזעי ולשלב את האזרחים בעשייה הפוליטית הציבורית, ובכך לחזק את עקרונות החירות, הדמוקרטיה, זכויות אדם והאחדות הלאומית.[57]

המפלגה רואה באסלאם דת רשמית של המדינה ומקור חקיקה עיקרי, תוך הבטחת חופש פולחן ללובים שאינם מוסלמים. המפלגה גם שואפת לעצב מחדש את מערכת החינוך תוך חיזוק מעמדם של חכמי הדת וקידום הידע הדתי. כן מבטיחה המפלגה לעודד פעילויות תרבותיות, כלכליות, חברתיות ופוליטיות לפי השריעה.

המפלגה שמה דגש על בנייה מחדש של כלכלה לאומית מתקדמת תוך ניצול  המשאבים הלאומיים ותמיכה בעסקים קטנים ובינוניים כמנוף לצמיחה; אימוץ הצעירים והצעת מקומות עבודה עבורם ושיתופם בתהליך קבלת ההחלטות.

המפלגה רוצה בבנייתה מחדש של מערכת הבריאות; גיבוש אסטרטגיה למלחמה באבטלה, בפשיעה ובבערות; קידום  צדק חברתי ומתן זכויות לכל שכבות האוכלוסייה, בעיקר לצעירים ולבעלי צרכים מיוחדים. כן תשאף המפלגה להשבת "כספיה הגזולים של לוב" והעמדתם לדין של המעורבים בפרשיות שחיתות ורצח ודרישה לשפוט את מקורבי המשטר הקודם. המפלגה מבטיחה לפעול לאיסוף הנשק והעברתו למחסני הצבא, לטפל בפצועים, במשפחות השהידים. כמו כן, הביעה המפלגה תמיכה בנושאים ערביים ואסלאמיים, ובראשם, הנושא הפלסטיני.[58]

יצוין כי על אף הסיקור הנרחב בתקשורת הלובית ובכלל, על פעילותו הפוליטית של נאכר, לא הופיעו כלל מעמדים מטעם מפלגתו של נאכר לפי רשימות המועמדים ל"וועידה הכללית" שפרסמה הנציבות העליונה של הבחירות".[59]

*ב. צ'רניצקי היא חוקרת במכון ממרי*