המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
התגברות התקפות המוסלמים על הקופטים במצרים
5/6/2011


התגברות התקפות המוסלמים על הקופטים במצרים

 

מאת ל. עזורי ו-נ. שמני*

 

הקדמה

מאז מהפכת ה-25 בינואר 2011 אירעו במצרים כמה עימותים בין מוסלמים לקופטים והתגברו ההתקפות על כנסיות קופטיות[1]: בראשית מרץ פרצו עימותים בכפר סול שבמחוז חלואן על רקע הריסת כנסייה;[2] בכפר קינא שבמצרים עילית הותקף (23.3.2011) קופטי בידי חבורת סלפים שכרתו את אוזנו על רקע יחסיו עם מוסלמית;[3] רבים מתושבי קינא ערכו הפגנות ממושכות במחאה על מינויו של קופטי למושל המחוז, עד להחלטת הממשלה להשעות את המינוי בשלושה חודשים;[4] באפריל פרץ סכסוך בין מוסלמים לקופטים בעיר אבו קרקאס שבמחוז אל-מניא, בגלל מבנה שהקים קופטי מול ביתו המפריע לתנועת המכוניות. כמה בתי קופטים הועלו באש, מספר מוסלמים וקופטים נפצעו ועשרות נעצרו;[5] בעין שמס אירעו עימותים אלימים בהפגנת מוסלמים נגד קופטים (19.5.2011), בעקבות החלטת הממשלה לפתוח מחדש את כנסיית הבתולה שהייתה סגורה כשלוש שנים.[6]

 

התנגשויות אלה הגיעו לשיא, כאשר התחוללו עימותים סביב כנסיית מארי מינא באימבאבה שבמחוז אל-גיזה בקהיר (7.5.2011) בהם 12 קופטים ומוסלמים נהרגו ומאות נפצעו. במקרה זה צרו מאות מוסלמים על הכנסייה בדרישה לשחרר צעירה קופטית – עביר טלעת פח'רי - שלטענת בעלה המוסלמי, נחטפה לאחר שהתאסלמה, ומוחזקת בכנסייה בניגוד לרצונה.[7]

 

מאז ערכו קופטים הפגנות רבות ברחבי מצרים ושביתת שבת ממושכת מול בניין הטלוויזיה, בדרישה להגן על זכויותיהם ולהעמיד לדין את האחראים לאירועים אלה. יצוין כי במצרים היו כבר קודם לכן כמה פרשות דומות של צעירות קופטיות שהתאסלמו, לכאורה, ונטען כי הן מוחזקות בידי הכנסייה.[8] לאחר המהפכה, החלו הפגנות מוסלמים נרחבות מול כנסיות במצרים בתביעה לחשוף מה עלה בגורלן, ואלו עוררו את חששה של האוכלוסייה הקופטית, וגררו הפגנות נגדיות.[9]

 

כותבים מוסלמים וקופטים בעיתונות המצרית הצביעו על גורמים שונים לאירועים. אחריות לא מבוטלת הוטלה על השלטון הצבאי, בטענה שכוחות הביטחון מתמהמהים בטיפול במקרים כאלה ונוהגים בחוסר תקיפות נגד התוקפים; יש שהפנו אצבע למשטר הקודם, וטענו כי נאמניו פועלים ליצירת אנרכיה כדי לחולל מהפכה נגדית; חלקם האשימו בהתנגשויות מוסלמים סלפים, אשר מטילים אימה על תושבי מצרים המוסלמים והקופטים מאז המהפכה; אחרים תלו את האשם בכנסייה, בטענה שהיא שמה את עצמה מעל החוק, וכי חוקיה הנוקשים בענייני גירושים הם שמניעים את הצעירות להתאסלם; אחרים ייחסו זאת למסורות חברתיות של אפליית נשים.[10]

להלן עיקרי התגובות מהעיתונות המצרית ומאתרים קופטיים :

הצבא רוצה שהעם יבקש ממנו להישאר בשלטון

הכותב הנוצרי איהאב שאכר מתח ביקורת מרומזת על התנהלות הצבא וכוחות הביטחון בטיפול בעימותים בין המוסלמים לקופטים: "העולם כולו היה עד למחזה ולטבח שהתרחש באימבאבה, להתקפה על כנסיית מארי מינא ברחוב אל-אקצר ולהצתת כנסיית הבתולה ברחוב אל-וחדה. מה שקרה, למרבה הצער, משקף באופן ישיר את חולשתם של האחראים על המדינה כרגע... אני מקווה בכל ליבי שאני טועה בהערכותיי ובמסקנותיי. הרי לא יעלה על הדעת שהצבא, שעמד לצדה של המהפכה מראשיתה, הוא זה שעומד מאחורי המתרחש.

 

אחד מ[אנשי הצבא] אמר לי כי, לפי הערכתו, הצבא רוצה שהנשיא הבא יהיה מתוך המוסד הצבאי, אך הוא אינו רוצה ואינו יכול להכריז על כך, ולכן הוא מאפשר למדינה להתפתל בדרך זו, כדי שהעם בעצמו ידרוש נשיא מתוך המוסד הצבאי. ראוי לציין כי דווח שהצבא הגיע לאימבאבה שעתיים וחצי לפחות לאחר פרוץ האירועים. הצבא אינו מיובא, הוא חלק מהעם המצרי ומכל קבוצותיו, ולכן צפוי שהוא יכיל גם קיצונים וקנאים. ראוי שהמועצה הצבאית תבהיר את עמדתה ואת מדיניותה בימים הבאים, תשליט את אחיזתה על המדינה, ותחיל את החוק על מעוררי המהומות והפתנה..."[11]

 

המשטר הקודם חותר לחבל במהפכה

במאמר של הכותבת נהי מוחמד מוג'אהד ביומון המצרי הרשמי אל-אהראם, נאמר: "ההתקפה המתועבת שהתרחשה ביום ראשון שעבר [8.5.11] על כנסיית מארי מינא [וכנסיית] הבתולה באזור אימבאבה... היא תסריט מדויק אותו חיברו אצבעות נסתרות, פנימיות וחיצוניות גם יחד, בניסיון להמשיך את מצב האנרכיה במצרים ואף להצית את אש הפתנה העדתית שלא היה כמותה בהיסטוריה, תוך ניצול הוואקום הביטחוני....

 

[היו] שמועות שקריות [שונות]: האחת, שהגברת קמיליה [שחאתה] התאסלמה ועונתה ע"י הכנסייה; השנייה, שהיא לא התאסלמה; השלישית, שהמסיתים להתקפה על כנסיית מארי מינא היו סלפים, והסיפור של הגברת עביר [פח'רי] הוא אמיתי; [שמועה] אחרת הכחישה את המקרה והטילה את אשמת ההסתה על הנוצרים בטענה שהם חותרים להשיג יותר זכויות; עוד ועוד שמועות בלי סוף. אני בטוח שכל [השמועות] הללו הם סיפורים בדויים שיש מאחוריהם מטרה ושחוברו על ידי שברי המשטר הקודם, כדי לגדוע את פירות המהפכה. ביניהם נכללים חברי מועצת העם, מועצת השורא, המועצות המקומיות והמפל"ד וקציני ביטחון המדינה, בנוסף לאויביה בחו"ל..."[12]

 

הסלפים הכשירו את הקרקע לאירועי אימבאבה

במאמר ביומון המצרי העצמאי אל-יום אל-סאבע, כתב מחמוד גאד: "אולי הסלפים חפים מאירועי הדמים באימבאבה, אך אין ספק שיש ביניהם מי שהכשיר את האווירה לכך שהאדם הפשוט ברחוב הנוטה יותר לדתיות, יאמין לשמועה כי הכנסייה מחזיקה באישה מוסלמית, דבר החורג מכל היגיון... אולי זה לא ימצא חן בעיניכם שטופלים אשמה של עמידה מאחורי טבח אימבאבה על הסלפים, ואף תאשימו אותי ב'חילוניות'..., אך אני מבטיח לכם שאותו אדם פשוט שכולנו לקחנו חלק בשלהוב רגשותיו... היה מוכן בעיניים עצומות להתקפה על הכנסייה ואף בירך על כך. מבלי לחשוב, הוא מסר את שכלו לבן זוגה של עביר, אותו אדם מסתורי שבא מאסיוט לאימבאבה [וטען כי עביר פח'רי מוחזקת בכנסייה], כשהוא נושא בידיו את הפתנה..."[13]

 

הכנסייה מתנהגת כמדינה בתוך מדינה

העיתונאי חלמי מחמוד אל-קאעוד כתב ביומון המצרי העצמאי אל-מצריון המקורב לזרם האסלאמיסטי  כי הכנסייה מתנהגת כמו מדינה בתוך מדינה: "בעיית קמיליה, בפשטות, אינה טמונה בהיותה מוסלמית או לא מוסלמית, אלא בהיותה אישה שנעצרה, שחירותה הופקעה, ושהושמה מאחורי חומות, הכול בניגוד לחוק. קמיליה היא לא לבדה, יש איתה אחרות... מדינת הכנסייה סבורה כי הן חלק מאזרחיה, ומחובתה להגן עליהן מפני האסלאם ומפני התערותן במדינה המצרית הערבית האחות.

מדינת הכנסייה אשר נוהגת בטרור מחשבתי ומרד עדתי, והייתה בת בריתו של המשטר הקודם, חתרה לשני דברים חשובים: האחד הוא הפרדת העדה [הקופטית] מהחברה האסלאמית שהיא סביבתה הטבעית, תוך שהכנסייה נהנית מהפריבילגיות שהמשטר הקודם המטיר עליה... השני הוא שלילת האסלאם מהמוסלמים באמצעות [זריעת] אימה מפני קיצוניות, פונדמנטליזם, טרור וסלפיות. ההתנגדות לשריעה האסלאמית ולסעיף השני בחוקה [המגדיר את האסלאם כדת המדינה ואת השריעה כמקור החקיקה העיקרי] הייתה אחד מהסימנים הבולטים של קריאת התגר העדתית על הרוב המוחץ המוסלמי...

הפלת מדינת הכנסייה היא דבר הכרחי בעידן המהפכה, כדי שעל גדות הנילוס תישאר מדינה אחת ששמה מצרים. הדיבורים [על אשמת] הסלפים והתנועות האסלאמיות [ביצירת המהומות] הם שקר זול..."[14]

חוקי הכנסייה בנושא גירושים נוקשים מדי

העיתונאי פרג אסמאעיל הצדיק את התנהגותן של עביר פח'רי ואחרות, בטענה כי חוקי הכנסייה האוסרים עליהן להתגרש, מונעים מהן לחיות בכבוד ומאלצים אותן להתאסלם: "עביר [פח'רי] קיבלה על עצמה את האסלאם לא מתוך ידיעה או אמונה שבאה בעקבות לימוד. היא אישה פשוטה מאוד... שנחנקה בגלל ההחמרה בעמדת הכנסייה האורתודוכסית,  [המתירה] גירושים רק במקרה של ניאוף. חייה לצד בעלה היו גיהינום בלתי נסבל של מכות, השפלות וזוגיות בלתי אפשרית... כיצד יכולה עביר, או כל אישה אחרת, לחיות חיים כאלה בצל החמרה הלכתית, כשהכנסייה אינה עושה אף מאמץ כדי לצמצמה ולהקל על בני עדתה? החמרה זו של הכנסייה גרמה נזק למוסלמים שנאלצו לשאת בתוצאותיה, למרות שאין להם כל קשר אליה...

 

בנוסף, ישנו חוסר אמון בגורמים הרשמיים אשר לא עשו דבר בעבר במצבים בהם סירבה הכנסייה לציית לחוק האזרחי, והחשיבה את עצמה כמדינה בתוך מדינה, בעלת חוקים משלה, השולטת בבני עדתה המצייתים רק לה... איננו יכולים לדרוש מהכנסייה הקופטית לטפל בבעיית איסור הגירושים, זהו עניינה ועניין הנוצרים. אך אנו דורשים ממנה שסיפורה של עביר יהווה סיבה לסיום עידן 'המדינה הדתית' שהכנסייה הקימה, ולהפיכתם של המנזרים והכנסיות למקום פולחן ורוחניות, שאינו נכנס לנעליהם של [גופי] החקירות ובתי הכלא ..."[15]  

 

מסורת פרימיטיבית של אפליית נשים

בעל הטור ביומון אל-אהראם, חאזם עבד אל-רחמן, כתב כי אין לייחס לדת את ההשפלה שעוברות נשים נוצריות המבקשות, להתאסלם, לכאורה. הסיבה לכך, לדעתו, היא מסורת חברתית של אפליית נשים: "אחד ממקורות הפתנה האחרונה באימבאבה הוא מסורות חברתיות מיושנות השולטות בחברה כולה, ובאישה במיוחד. נורא מכך הוא שרבים אינם מעזים לקרוא לשינוי מסורות אלה כדי שהאישה תשוחרר מכבלי השעבוד ותחיה כאדם בעל חירות מלאה, לא פחות מגבר.

 

רק תאר לעצמך שמגזרים רחבים בקרבנו פשוט אינם מקבלים את רעיון זכות האישה למרוד ולחולל מהפכה, ולמרות שהיא עשויה להיות במיטב שנותיה, משפחתה מאלצת אותה להינשא לגבר שהיא אינה אוהבת, העלול להשפילה, להכותה או לקלל אותה. כלום אין זו זכותה להיפרד ממנו? כלום אין זו זכותה לחשוב ולתכנן מחדש את חייה כדי להשיב את גאוותה?...


הסיבה העיקרית לדיכוי והשפלה אלה איננה הדת, כי אם מסורות חברתיות מאובנות ומפגרות. אם, לרוע מזלה, אותה אישה היא ממצרים עילית, הרי שהמסורות והמנהגים שם שלובים חזק יותר בדת... אין זה מקרה שכל הנערות שאנו שומעים על התמרדותן הן ממצרים עילית. הן קיבלו  מידה של חינוך, החלו לעבוד וזכו בהכנסה כלכלית שנתנה להן לחוש מידה של עצמאות. לכן הן החלו להרגיש כי זכותן להחליט כרצונן איך ייראו חייהן ולמי להינשא. מדוע שהן לא יעשו כן אם הטלוויזיה אומרת כי זוהי זכותן? ואולם מה שקורה במציאות שונה מכך. יש כוחות חברתיים חזקים פוגעים בזכות זו –  המשפחה ושליטת האב, האם, האחים הגדולים, הדודים, בני הכפר, השיח'ים שלו וכו'.

 

למרבה הצער, עודנו חיים בחברה מפגרת, בה חירות האישה ואף חירות הגבר מוגבלים בכבלים חזקים. תאר לעצמך שמצרים מרדה וחיסלה את קשריה עם חוסני מובארכ לאחר שלושים  שנה, אך רוב בנותיה אינן יכולות עדיין להשתחרר מהכבלים שכובלים את חירותן ומונעים מהן להשתחרר ולבחור את החיים שהן רוצות..."[16]

 

בכיר בגמאעה: העיסוק בעביר פח'רי – שיבוש של סדר העדיפויות

בכיר בגמאעה האסלאמיה במצרים, ד"ר נאגח אבראהים, כתב במאמר שפרסם באתר של הארגון: "עביר פח'רי – הגברת ההיא שחיה עם בעלה הנוצרי חיים גרועים, בעלה גידף והכה אותה ואחר כך גרשה מביתה לאחר שילדה לו בת, משום שהוא הגיע מסביבה המעדיפה [צאצאים] זכרים על פני נקבות. היא חיה בבית הוריה תלויה באוויר - לא גרושה ולא נשואה. היא מצאה מפלט באסלאם ונפנפה בו לא מתוך אהבתו, אלא כדי לפתור את בעייתה, כדי שתהפוך מבעיה חברתית לדתית. אחר כך הפכה אותה הכנסייה לבעיה של החזקה בכוח של תושבת מצרית ללא צידוק משפטי. בהמשך הפכו אותה מקצת המטיפים לבעיה עדתית וקראו להפגין מול כנסיית אימבאבה שם הייתה עביר עצורה ... אחר כך הפכה ההפגנה ללחימה, לדם, למלחמת אזרחים ולהצתת הכנסייה שכמעט הבעירה את הארץ כולה. כמה חיי מוסלמים קופחו וכמה נפגעו למען אישה שמהימנות התאסלמותה מפוקפקת.

 

אישרו זאת כל אלה שחיו איתה בתקופה האחרונה. לטענתם, היא לא התפללה מאז שהתאסלמה ולא למדה לשנן דבר מן הקוראן. אכן היא התאסלמה, אך אין שריד לאסלאם הזה בליבה ובכל אחד אחר מאיבריה. מה מוסיפה עביר לאסלאם כדי שנהפוך עולמות למענה? הכנסייה עשתה שוב טעות קטלנית כאשר החזיקה בה ללא הצדקה, כאילו שעם התאסלמותה, אבדה הנצרות, שלה יש למעלה משני מיליארד [מאמינים] בעולם...

ההלכה הנוגעת לקביעת סדרי עדיפויות חסרה כאן לגמרי. יש לנו מיליוני מוסלמים במצרים ואיש אינו מתעניין בהם ולא חותר ללמדם את דתם. מקצתם ישנים רעבים ועירומים ואיש אינו מתעניין בהם. אלה ראויים לתשומת לב רבה יותר מזו של עביר, אך הייתה הזנחה מלאה של הלכת [קביעת] סדרי העדיפויות, ושל ההלכה הנוגעת [לקביעת המאבק] בשחיתויות. מי היה זכאי לקבל קדימות בטיפול, האם עביר [פח'רי] או כמה מוסלמים הזקוקים לכל דבר כדי שדתם תתנהל כסדרה ועולמם יתייצב?..."[17]

 

* ל. עזורי ו-נ. שמני חוקרות את זירת מצרים במכון ממרי

 

[1] גם בחודשים שקדמו למהפכה התחוללו עימותים רבים בין מוסלמים לקופטים שבהם ניסה הנשיא המודח חוסני מובארכ לפשר בין הצדדים. על כך ראה דו"ח ממרי. אירועים אלה הגיעו לשיא כאשר בערב ראש השנה הנוצרי (31.12.2010) התבצעה התקפת טרור על כנסיית אל-קדיסיין באלכסנדריה בה נהרגו 21 איש ונפצעו יותר מ-80.

[2] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 8.3.2011; אל-מצרי אל-יום (מצרים), 7.3.2011

[3] אל-אהראם (מצרים), 25.3.2011 

[4] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 28.4.2011

[5] אל-יום אל-סאבע; אל-דוסתור (מצרים), 20.4.2011

[6] אל-דוסתור (מצרים), 20.5.2011

[7] אל-אהראם; אל-שורוק; אל-יום אל-סאבע (מצרים), 8.5.2011

[8] אחד המקרים הוא זה של קמיליה שחאתה זאח'ר - אשת כומר קופטי, שנעלמה מביתה ביולי 2010, ונטען כי התאסלמה -בכוח או מרצון - והיא מוחזקת בידי הכנסייה, דבר שגרר הפגנות רחבות בדרישה לחשוף מה עלה בגורלה. פרשה דומה הסעירה את מצרים בדצמבר 2004 סביב התאסלמותה, לכאורה, של ופאא קוסטנטין, אגרונומית קופטית ואשתו של סגן הבישוף הקופטי במחוז אל-בוחיירה, שנטען כי היא מוחזקת בידי הכנסייה. לאחרונה הבטיח השלטון הצבאי לזמן את קמיליה לחקירה. בהמשך, היא הופיעה (7.5.2011) בתכנית  בערוץ הנוצרי אל-חיאת המשדר מארה"ב והעידה כי כלל לא התאסלמה וכי היא חיה בביתה עם בעלה ובנה. אל-אהראם (מצרים), 30.4.2011; אל-אהראם; אל-שורוק; אל-יום אל-סאבע (מצרים), 8.5.2011

[9] אל-גומהוריה (מצרים), 6.5.2011

[10] יש גם שטענו כי ישראל אחראית להתנגשויות אלה. על כך ראה דו"ח ממרי

[12] אל-אהראם (מצרים), 12.5.2011

[13] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 10.5.2011

[14] אל-מצריון (מצרים), 11.5.2011

[15] אל-מצריון (מצרים), 11.5.2011

[16] אל-אהראם (מצרים), 14.5.2011