המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הדיון הציבורי במצרים על שינוי שיטת הבחירות לנשיאות
30/6/2005

 

הדיון הציבורי במצרים על שינוי שיטת הבחירות לנשיאות

 

במסגרת תהליך הרפורמות במצרים אושרה ב-25 למאי 2005 במשאל עם הצעת הממשלה המצרית לשינוי שיטת הבחירות לנשיאות במצרים. [1] על פי דו"ח של משרד הפנים, ההצעה התקבלה ברוב של 82% והשתתפו במשאל העם כ- 17 מליון בוחרים מתוך כ- 32 מליון בוחרים בעלי זכות הצבעה.[2] 

                       

במשאל העם אושר תיקון סעיף 76 בחוקה המצרית לצד הוספת תת סעיף 192. תיקונים אלו מאפשרים עריכת בחירות ישירות לנשיאות מצרים בין יותר ממועמד אחד, במקום משאל העם שהיה נהוג עד כה. על פי התיקון יוכלו נציגי מפלגות ומועמדים עצמאיים להתמודד לנשיאות, אולם נציגים אלו צריכים לעמוד במספר תנאים: מועמד עצמאי שירצה להציג את מועמדותו לנשיאות יצטרך לפחות תמיכה של 250 נבחרים.[3] מאידך, מועמדים מטעם המפלגות הקיימות יוכלו להגיש מועמדות ללא תנאי בבחירות הקרובות. אולם בבחירות שיערכו בשנת 2011 המועמד צריך להיות ממפלגה הפעילה באופן חוקי לפחות חמש שנים רצופות, ושחבריה זכו בבחירות האחרונות לפחות בחמישה אחוז מהמושבים בפרלמנט ובמועצת השורא.[4]

 

מפלגת השלטון, שקראה לאזרחים להשתתף בהמוניהם במשאל העם ואף הסתייעה באנשי הממסד הדתי לעידוד ההשתתפות בבחירות - קיבלה בברכה את אישור נוסח התיקון במשאל העם וראתה בכך ניצחון מכריע הסולל את הדרך לביסוס רפורמות ודמוקרטיה במצרים. ברוח זו פורסמו מאמרים רבים בעיתונות הממסדית המצרית המשבחים את תיקון החוק. בנוסף הוקמה התנועה האזרחית

 "אל- אסתמראר" ["ההמשכיות"] כמשקל נגד לתנועות האופוזיציה האזרחיות העצמאיות.

 

התיקון לסעיף החוק לא התקבל בעין יפה בקרב חוגי האופוזיציה במצרים שכללו בין היתר את תנועת "כפאיה", "האחים המוסלמים" וכן מפלגות כמו "אל-ופד", "אל-נאצרי" ו"אל-תגמע". גורמים אלו טענו כי תיקון החוק מציב תנאים בלתי אפשריים להגשת מועמדות מצד מפלגה פוליטית או מועמד עצמאי ומאפשר למעשה רק את מועמדותם של נציגי המפלגה הלאומית השלטת. לפיכך הם קראו לאזרחים להחרים את משאל העם.[5]  לאחר פרסום תוצאות משאל העם טענו חוגים אלה כי תוצאות המשאל מזויפות ולא משקפות את התוצאות האמיתיות ואת רצון העם.

 

כמו כן, הוקמו לאחר פרסום התוצאות תנועות אופוזיציה נוספות כמו תנועת "האיחוד הלאומי לשינוי דמוקרטי", המורכבת בעיקר מפעילים נאצריסטים;[6]  תנועה חדשה לשינוי שהוקמה על ידי אינטלקטואלים, אומנים וסופרים;[7] ותנועת עיתונאים לשינוי הפועלת למען חופש הביטוי ועיתונות עצמאית.[8]    

 

דו"ח זה יסקור את הדיון הציבורי במצרים סביב התיקונים החוקתיים שאושרו במשאל העם והשלכותיהם הפוליטיות.

 

מובארכ: התיקון יפתח אופקים חדשים בדרך לדמוקרטיה

כצפוי, תמכו המפל"ד והנשיא המצרי חוסני מובארכ בראשה, בהצעה לתיקון החוקה המצרית, עודדו את העם המצרי להצביע בהמוניהם במשאל העם וקידמו בברכה את תוצאות משאל העם.

בנאום טלוויזיוני לעם המצרי, יום לפני עריכת משאל העם, אמר חוסני מובארכ: "אני מלא ביטחון כי תיגשו להשתתף במשאל העם כדי ליצור מחר חדש למולדתנו וכדי לגלות אופקים חדשים בחיינו הפוליטיים."  כמו כן אמר: "שבעת העקרונות שכללה יוזמתי [לשינוי שיטת הבחירות] נועדו לפתוח אופקים חדשים בתהליך הדמוקרטיה שלנו, ובה בעת לשמור על שלום ובטחון המולדת ועל רצונה החופשי. התקנות בנוגע להצגת המועמדות לנשיאות, שקבעו מועצות הפרלמנט שלנו נועדו לאפשר לבוחרים  [לבחור בין] חלופות אמיתיות של מועמדים היכולים להתמודד עם סוגיות ובעיות ההווה ויש להם השקפה רצינית וברורה שתגשים את שאיפות העתיד."[9]

 

הממסד הדתי במצרים: השתתפות במשאל -  חובה דתית

לצד הממשלה המצרית עמדו אנשי הממסד הדתי שתמכו בתיקון הסעיף וטענו כי ההשתתפות במשאל העם היא חובה דתית, דבר שהתפרש בעיני חוגי האופוזיציה כתמיכה בנשיא מובארכ. שר ההקדשים, ד"ר מחמוד חמדי זקזוק, אמר כי "ההשתתפות במשאל העם היא חובה דתית.  כל הדתות המונותיאיסטיות קוראות לדו-שיח ולהשתתפות חיובית ולא למאבק, נסיגה ופאסיביות." [10]  כמו כן, אנשי הדת ומרצים באוניברסיטת אל-אזהר ביקשו מאזרחי מצרים למלא את חובתם הלאומית בטענה  כי האסלאם מעודד השתתפות חיובית למען בניית המולדת ותחייתה בכל התחומים.[11]  

 

ד"ר עלוא אמין, מרצה להלכה באוניברסיטת אל-אזהר, אמר לשבועון האסלאמי הממסדי "עקידתי": "ההשתתפות החיובית בסוגיות הנוגעות לרפובליקה [כלומר למצרים] היא כמו עדות במשפט [כפי שנאמר בקוראן:2;286 ] : 'ולא תעלימו את העדות ומי שיעלים אותה הרי יש חטא בלבבו'. לכן, כאשר אדם נקרא למסור עדות בעניין [כגון משאל העם] - חובה עליו להיענות לקריאה וללכת ולהביע את דעתו, בין אם היא תומכת או מתנגדת. באשר לאדם פאסיבי שלא משתתף בעניינים הציבוריים ובסוגיות המצריות - הרי שזה דבר אסור מבחינת ההלכה, מפני שהאסלאם אוסר על הפאסיביות ומצווה על לקיחת אחריות..."[12]

 

על פי דיווחים בתקשורת הערבית, גם לאחר משאל העם המשיך הממסד הדתי לקחת חלק בתעמולה לטובת הנשיא מובארכ. היומון הקטרי "אל-שרק" דיווח מפי מקורות מצריים כי לאחרונה דן שיח' אל-אזהר, ד"ר מחמד סיד טנטאוי עם אוסאמה אל-באז, יועצו המדיני של מובארכ, ועם ושר ההקדשים זקזוק על סיוע של מוסד אל-אזהר בגיוס תמיכת העם בנשיא מובארכ. עוד נמסר כי משרד ההקדשים הורה לדרשנים לשבח בדרשות יום השישי את ממשלת מצרים ואת מובארכ, ובמקביל להשמיץ את ארגוני האופוזיציה ולתארם כמי שפועלים נגד המולדת ומשתפים פעולה עם מדינות זרות ובראשן ארה"ב וישראל.[13]

 

בתגובה הכחיש אוסאמה אל-באז את הדברים ואמר ליומון "אל-מצרי אל-יום", כי כלל לא דן עם שיח' אל-אזהר בנושא זה. לדבריו "הנשיא מובארכ מתנגד לכך ומבין כי אילוץ המוסד הדתי לתמוך בו יזיק לו באופן אישי." אולם אל-באז ציין כי אין הדבר מונע משיח' אל-אזהר עצמו, לתמוך בנשיא מובארכ ולקרוא לתמיכה בו.[14]  

 

העיתונות הממסדית: העם המצרי הראה רצונו ברפורמה

העיתונות הממסדית קיבלה בברכה את תיקון סעיפי החוקה, שלדעתה משקף התחלת שלב חדש של עשייה לאומית לביסוס הדמוקרטיה והרפורמה במצרים.

 

אבראהים נאפע, העורך הראשי של הימון הממסדי "אל-אהראם" כתב: "תיקון [סעיף 76] לכשעצמו מייצג התחלה ממשית של רפורמה פוליטית. אמרתי יותר מפעם אחת שהתיקון ילווה ברפורמות מהותיות אחרות - הן בחוקה עצמה והן בכל החוקים שיקבעו בנוגע להליך הפוליטי ולבחירות שיתקיימו באדמתנו במהלך השנה הנוכחית. תמיד אמרתי שכאשר רכבת הרפורמה נעה איש לא יוכל לעצור אותה. מניסיוננו אני יכול גם לומר שכל אבן שתונח בבסיס הרפורמה בתחומיה השונים היא כמו לבנה שאפשר יהיה להוסיף עליה בהדרגה [לבנים נוספות], כדי שהבניין יעמוד על יסודות חזקים ואיתנים. לכן הופתעתי מהחלטות האופוזיציה להחרים את [משאל העם] ואת הדעה האחרת שהיא הבסיס העיקרי לכל דמוקרטיה מיוחלת."[15]

 

לאחר משאל העם כתב נאפע: "רוב המשתתפים במשאל העם על תיקון סעיף 76 תמכו בתיקון ובכך צעדנו צעד חשוב בדרך הרפורמה. הסכמת העם לתיקון שהכינו מועצת העם והשורא מראה באופן ברור שהעם חפץ להמשיך [בדרך] של שינוי ורפורמה."[16]

 

גלאל דוידאר, העורך הראשי של היומון "אל-אח'באר", דחה גם הוא את הקריאה להחרמת משאל העם מצד חוגי האופוזיציה וכמה מהמפלגות: "אני חושש שהעמדות השליליות של המפלגות הפוליטיות החוקיות יגרמו להם לרצות לברוח מאחריות פוליטית משותפת בתהליך ההפלגה בספינת הדמוקרטיה במצרים לאופקים חדשים. קיוויתי שמפלגות אלו ישברו את המצור שהטילו על עצמן, אשר גרם להן לצפות לאסון טרם התרחשותו. [זאת] מאחר שגברה בהן התחושה שאין להן נוכחות ברחוב המצרי ושהן אינן יכולות לשכנע את האזרחים לבחור את נציגיהן, בין אם למשרת נשיא הרפובליקה בבחירות ישירות ובין אם לחברות במועצת העם... תיקון סעיף 76, לצד תיקונים [אחרים] בחוקים הקשורים לבחירות, לזכויות הפוליטיות, למועצת העם ולמועצת השורא [מהווים] הזדמנות עצומה למפלגות אלו לעסוק במלאכת העשייה הפוליטית וביצירת תשתית עממית חזקה שתתמוך בתהליך הדמוקרטיה במצרים..."[17]

 

לאחר משאל העם כתב דוידאר: "הנהירה חסרת התקדים להשתתף במשאל העם על תיקון החוקה היא תגובה מכריעה המדגישה את שקידתו של העם על זכויותיו הפוליטיות ועל מילוי חובתו הלאומית. אכן, מה שארע בוועדות הבחירות הוא דחייה של כל הטענות השליליות והתבוסניות  שבאמצעות צעקות וטענות כוזבות ניסו לשכנע את האזרחים לעמוד לצד [הנמנעים מההשתתפות] כדי שהם לא יקיימו את תפקידם להעשיר, לחזק ולהניע את החיים הפוליטיים."[18]    

          

תנועה אזרחית למען המשך כהונת מובראכ

לאחר משאל העם הוקמה התנועה האזרחית "אל-אסתמראר" ["ההמשכיות"] התומכת בהמשך כהונתו של הנשיא מובארכ. בגילוי דעת מטעמה, פנתה התנועה לחוסני מובארכ  "להמשיך ולהציג מועמדות לתקופת כהונה נוספת, כדי לשמור על היציבות שהיא הבסיס לשגשוג ולקידמה וכדי להמשיך את תהליך החירות, הדמוקרטיה ושלטון החוק. [זאת] מאחר והגיע הזמן שכל העולם ישמע את קולם של בני מצרים הנכבדים, המבינים שמובארכ מייצג את היציבות האמיתית במדינתנו שרבים אורבים לה, ובהם מדינות זרות הטוענות שהן דואגות לזכויות העם המצרי, בשעה שהן מתעלמות מזכויות העם הפלסטיני." [19]

 

האופוזיציה: התיקון הוא בבחינת "רצח הדמוקרטיה"

האופוזיציה המצרית התנגדה לנוסח התיקון וקראה להחרמת משאל העם. לטענתה, תנאי תיקון החוק לא מאפשרים למועמדים עצמאיים או לנציגי מפלגות קיימות להגיש מועמדות לנשיאות כל עוד יש למפל"ד רוב במועצת השורא, במועצת העם ובמועצות המקומיות. כן דרשה האופוזיציה ליישם רפורמות מקיפות, החל מחופש ייסוד מפלגות ופרסום עיתונים וכלה בביטול חוקי החירום.

 

עבד אל-עזיז אל-נחאס, בעל טור ביומון מפלגת האופוזיציה "אל-ופד", כתב: "מה שארע במועצת העם ב-10 במאי חשף באופן גלוי את החשיבות המירבית של  הבחירות לנשיאות עבור המפלגה השלטת מאחר ו[תיקון החוקה] גרם לכך שהבחירות יצטמצמו לשם אחד שיוצג על ידי המפלגה הלאומית, כדי שזו תזכה בנשיאות, מבלי שיהיה [למעשה] שום מתחרה אחר בזירה. זאת לאור התנאים הבלתי אפשריים שנקבעו לגבי המפלגות הפוליטיות ו[המועמדים] העצמאיים!

 

האירועים האחרונים חושפים שהרפורמה הפוליטית היא סתם אשליה ובזבוז זמן. החיים הפוליטיים במצרים הולכים מדחי אל דחי בברכתם של חברי הממשלה שבפרלמנט. הדיבורים על כך שהמפלגות חלשות ושהממשלה זרקה את הכדור למגרשן הם דיבורים מאוסים ומופרכים. [זאת] מסיבה פשוטה והיא שהמפלגות כבר שותקו, מאחר ובמצרים כובלים את הידיים מבחינה פוליטית. ביטוי לכך הוא שילוב המפל"ד בכל המגזרים במדינה, החל ממשרדי הממשלה וכלה במנגנוני השלטון המקומיים, דרך השליטה על כל אמצעי התקשורת. זאת בנוסף לחוק החירום, החוק [המסדיר את הליך הבחירות לפרלמנט] ומנגנונים וחוקים אחרים המאפשרים לממשלה לקבוע בקלות את אחוז [נציגיה] במועצת העם, במועצת השורא ובמועצות המקומיות. לסיכום, מה שארע בפרלמנט בנוגע ליוזמת הנשיא מובארכ לשינוי סעיף 76 בחוקה, לא רק מרוקן את היוזמה מתוכנה, אלא קובר את החיים הפוליטיים במצרים."[20]

 

פארוק אל-עשרי, כתב בשבועון האופוזיציה הנאצריסטי "אל-ערבי" במאמר תחת הכותרת "רצח הדמוקרטיה": "התאכזבתי ואיבדתי תקווה מהנוסח המתוקן של מועצת העם לסעיף 76 בחוקה, אשר למעשה רוקן מתוכן את יוזמת הנשיא. כל העניין הועבר למועצת העם, למועצת השורא ולמועצות המקומיות בניגוד לרצון הציבור, על מנת שהמצב הנוכחי הרע והמביש יימשך, וכדי להבטיח את המשך העריצות ואת השליטה הבלעדית של מפלגה אחת בראשות הנשיא. זאת לצד המשך חוקי החירום הקיימים מזה רבע מאה..."[21]

 

התנועה האזרחית המצרית לשינוי, "כפאיה", המרבה לקיים הפגנות נגד משטרו של מובארכ, פרסמה גילוי דעת הקורא להחרים את משאל העם: "במקום שהשלטון ייענה לדרישות הציבור, הוא החל להוליך שולל ולתמרן בניסיונות כושלים חסרי כל אחריות לאומית, כדי להתחמק ולהכשיל את ההתעוררות ואת התנועה העממית חסרת התקדים למען החירות והדמוקרטיה, שסימניה הופיעו בקרב הסטודנטים, הפועלים, הפלאחים, העיתונאים והמרצים באוניברסיטאות...

התנועה קוראת לכל המצרים להחרים את ההצגה של משאל העם, להחרים את קומדית הבחירות לנשיאות ולהחשיב אותן כבטלות."[22] 

 

גם תנועת האחים המוסלמים קראה להחרים את משאל העם בטענה שהנוסח הנוכחי מאפשר רק למועמד של המפל"ד להציג מועמדות לנשיאות. התנועה נטלה חלק בהפגנות שנערכו ברחבי מצרים במסגרתן דרשה עריכת רפורמה פוליטית שתכלול גם את ביטול חוקי החרום במדינה. בכירים בתנועה, לצד פעילים רבים אחרים - כדוגמת מחמוד עזת, מזכ"ל התנועה, ועצאם אל-עריאן, בכיר נוסף בתנועה - נעצרו.

 

המנהיג הרוחני של התנועה, שיח' מחמד מהדי עאכף, פרסם גילוי דעת בו קרא לעם המצרי להחרים את משאל העם וטען כי הנוסח המתוקן "רוקן את התיקון לגמרי מתוכנו" ומנע את הצגתו של מועמד אמיתי לכהונת הנשיאות חוץ מהמועמד של המפלגה השלטת. יתרה מזאת, [הפרלמנט] הציג בפנינו נוסח יותר גרוע ממה שהיה לפני התיקון." עאכף קרא לשלטון המצרי "למלא את רצון העם ולענות על דרישותיו לרפורמה פוליטית כוללת בכך שתסיים את מצב החירום ותאפשר חירויות מקיפות כמו חופש ייסוד מפלגות ופרסום עיתונים, שחרור עצורים ואסירים פוליטיים וביטול בתי המשפט וחוקי החירום." וכן קרא "להרכיב ועדה משפטית עצמאית שתפקח על הבחירות הבאות לנשיאות ולפרלמנט."[23]  

 

במסגרת פעילות האופוזיציה הקימו לאחרונה אנשי אופוזיציה איסלאמיסטיים מצריים החיים כיום באירופה ארגון אופוזיציה למשטר של מובארכ תחת השם "החזית להצלת מצרים".[24] האחראי על ההסברה בארגון, אוסאמה רושדי, שהיה בעבר דובר של תנועת "אל-גמאעה אל-אסלאמיה", אמר במהלך הועידה הראשונה של הארגון שנערכה בלונדון: "בשעה שהעם המצרי שואף כמו עמים אחרים בעולם לחרות, לשלטון חוק ולמדינה [המנוהלת] על ידי מוסדות, דבק הנשיא מובארכ בעיקרון המונופול של השלטון, בזיוף הבחירות, בהמשך מצב החירום ופגיעה בזכויות האדם, בהרחבת המעצרים של המתנגדים הפוליטיים ובהמצאת כתבי אישום נגדם ו[במדיניות] של עינוי העם הגובה ברציפות קורבנות.

 

לנוכח התגברות הלחצים מבית ומבחוץ, הדורשים רפורמה במצרים, ניסה מובארכ לעקוף דרישות אלה עוד ב- 26.2 כשדרש ממועצת העם והשורא לתקן את סעיף 76 בחוקה... אולם עד מהרה התבהר לעם ששלטון זה מוליך שולל ועורך תמרון פוליטי ריק מתוכן, וכי הוא מתעקש לבוז לעם המצרי, שראש ממשלתו הצהיר לאחרונה שהוא עדין לא בשל לדמוקרטיה."[25]

 

האופוזיציה: תוצאות משאל העם זויפו

האופוזיציה טענה כי החרם חסר התקדים נגד משאל העם הצליח וכי תוצאות משאל העם זויפו על ידי המפל"ד ואינן משקפות את רצון הציבור. כמו כן טענה האופוזיציה כי המשטר הפעיל אלימות קשה כנגד מתנגדי משאל העם שכללה גם הטרדות מיניות של מפגינות.

 

אחמד אבו אל-מעאטי, בעל טור בשבועון האופוזיציה הנאצריסטי "אל- ערבי", כתב כי רחובות קהיר והמחוזות הריקים הם ההוכחה הטובה להצלחת החרם חסר התקדים של הציבור נגד משאל העם:  "מה שארע ביום משאל העם היה קומדיה על פי כל קני מידה. קומדיה זו אין לה כל קשר לשיעור שהכריז עליו מחשב משרד הפנים אודות המשתתפים, המאשרים, השוללים והנמנעים. רחובות קהיר והמחוזות, שהיו ריקים מאדם לאורך כל יום ההצבעה - הם ההוכחה הטובה למידת [הצלחת] החרם חסר התקדים של הציבור נגד ההשתתפות בהצגה השפלה הזו.

 

הקומדיה באה לידי ביטוי בגל של מעשי אלימות שרחובות מצרים היו עדים להם והגיעו עד חילול כבודן של הצעירות והנשים, שכל פשען היה שהן השתתפו בהפגנה לא אלימה נגד משאל העם, או כשהן אמרו לא למבארכ על מפתן אגודת העיתונאים, או באגודת עורכי הדין..."[26]

 

סיד עבד אל-עאטי, בעל טור ביומון של מפלגת האופוזיציה "אל-ופד", כתב כי כדי להבטיח אחוז השתתפות גבוה במשאל העם "גייס השלטון למטרה זו מכוניות של הממשלה בה דחפו את הפועלים והפקידים בעל כורחם לקלפיות ההצבעה, לא כדי לומר את דעתם הכנה, אלא כדי להסכים לתיקון סעיף 76 בחוקה, שמאפשר למפלגה השלטת להיות בשלטון כל החיים." כמו כן טען כי השלטון "סימן את פתקי הבחירות [לטובת משאל העם], זאת לאחר שהועדות התרוקנו לגמרי מבוחרים ולאחר שהמוני העם נענו לקריאת מפלגות האופוזיציה הלאומיות [להחרים את המשאל]. שערוריית משאל העם הוכיחה שאין תקווה לרפורמה פוליטית רצינית כלשהי במדינה זו, כל עוד מרכזי הכוח שולטים במצרים והשלטון הנוכחי יישאר."[27]

 

היומון "אל-מצרי אל-יום" טען כי בבעלותו סרט "המוכיח כי היו זיופים מכוונים שביצעו חלק מהמפקחים באחת מהוועדות באזור הבחירות של מניה אל-נצר במחוז אל-דקהליה. מפקחי הוועדות מילאו את כל פתקי משאל העם בתשובה 'כן' ושמו אותם בקלפיות ההצבעה, כדי ששיעור ההשתתפות יהיה כפי שרצתה  הממשלה ו[כך] הגיע שיעור ההסכמה על נוסח התיקון ל-83% מכלל המשתתפים. את הזיוף צילם אחד הנוכחים במקום באמצעות מצלמת הפלאפון... בבעלותנו תמונות נוספות של האירוע והיומון "אל-מצרי אל-יום" מוכן למסור את הסרט לשלטונות הנוגעים בדבר כדי שיחקרו את האירוע וינקטו בהליכים הנחוצים."[28]  

                            



[1] על דבריו של מובארכ והתגובות לו ראו דוח ממרי

[2] אל-אהראם, מצרים, 27.5.2005

[3] מבין 250 הנבחרים צריכים להיות לפחות 65 חברים נבחרים מהפרלמנט, לפחות 25 חברים ממועצת השורא ומהמועצות המקומיות של המחוזות, לפחות 10 חברים מכל מועצה מקומית ב-14 מחוזות לפחות. אל-אהראם, מצרים, 11.5.2005

[4] אל- חיאת, לונדון,1.6.2005

[5]  אל-חיאת, לונדון, 22.5.2005.

[6] אל-אהראם, מצרים, 7.6.2005 ,8.6.2005

[7] אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 10.6.2005

[8] אל-קדס אל-ערבי,לונדון, 7.6.2005

[9] אל-אהראם, מצרים, 25.5.2005

[10] אל-אהראם, מצרים, 25.5.2005

[11] אל-אהראם, מצרים,25.5.2005

[12] עקידתי, מצרים, 17.5.2005

[13] אל-שרק,קטר,26.5.2005

[14] הדברים צוטטו ביומון הבינערבי אל-קדס אל-ערבי,לונדון, 29.6.2005

[15] אל-אהראם, מצרים, 19.5.2005

[16] אל- אהראם, מצרים, 27.5.2005

 [17] אל- אח'באר, מצרים, 11.5.2005

[18] אל- אח'באר, מצרים, 26.5.2005

[19] אל-חיאת, לונדון, 1.6.2005

[20]  אל-ופד, (מצרים), 15.5.2005

[21] אל- ערבי, מצרים, 15.5.2005

17.5.2005www.ikhwanonline.net  [23]

[24] בארגון פעילי אופוזיציה בולטים כמו הד"ר כמאל אל-הלבאוי,  הדובר לשעבר של תנועת האחים המוסלמים, שמשמש כיועץ של הארגון ואוסאמה רושדי, הדובר לשעבר של תנועת אל-גמאעה אל-אסלאמיה, שמשמש כחבר בוועד הפועל ואחראי על ההסברה של הארגון. ב-23 במאי 2005 ערכה החזית  לראשונה ועידה בלונדון בנוכחות עיתונאים ואנשי תקשורת.

 [25] www.saveegyptfront.com 2.6.2005.

[26] אל-ערבי, מצרים, 29.5.2005

[27] אל-ופד, מצרים, 29.5.2005

[28] הדברים צוטטו ביומון הבינערבי אל-קדס אל-ערבי, לונדון, 7.6.2005