עורך יומון מצרי ממסדי: המוסר הכפול של שליט קטר ואשתו
חבר הפרלמנט המצרי ועורך היומון המצרי הממסדי "אל-גומהוריה", מחמד עלי אבראהים מתח במאמרו ביקורת חריפה על שליט קטר ואשתו הדוגלים לכאורה בדמוקרטיה, אך כאשר מדובר בביקורת על המשטר הם הצרו את צעדיהם של המבקרים.[1] להלן תרגום קטעים מן המאמר:
כל קטר זה אישה אחת וערוץ טלוויזיה אחד
"בכל פעם שמתחתי ביקורת על קטר יצאה נגדי קבוצת עמיתים [עיתונאים] ושיגרה חיצי [ביקורת] כדי להגן על מדינה [קטר] שכולה אישה אחת וערוץ טלוויזיה אחד. בקיצור נמרץ, קטר היא השיח'ה מוזה – אשת אמיר קטר, השיח' חמד בן ח'ליפה - וערוץ הטלוויזיה הוא "אל-ג'זירה". ללא השיח'ה, מוזה נאצר אל-מסנד, וללא אל-ג'זירה ידעכו קולה של קטר, נוכחותה והשפעתה התקשורתית והמדינית. קטר היא מדינת שיח'ים ולא מדינה במובן המקובל. אללה השפיע [על השיח'ים האלה] הרבה מטובו, אך הם לא ניצלו את משאביהם לבנות מדינה ממוסדת, אלא הקדישו את זמנם לוועידות פסגה, למתן חסות ללוחמים ולגנבים דוגמת סעד אל-דין אבראהים[2] ולחלוקת פרסים לתמיכה בדמוקרטיה ובחופש הביטוי, אף שהם רחוקים מאוד משני [הערכים] האלה.
עיתוני קטר אינם יכולים לתקוף את נושא השחיתות של שרים, שיח'ים או המשפחה השלטת. איש אינו מעז לפרסם תמונות מביקורי בכירים ישראליים באל-דוחה ואף עורך עיתון אינו מרהיב עוז בנפשו לפרסם תמונות של מפציצים אמריקנים נוחתים בבסיסי צבא אמריקניים וממריאים מהם באל-עודייד, אל-סיליה או אום-צלאל. קטר כולה היא בסיס אמריקני.
התקשורת שאותה מנהלת השיח'ה מוזה, אשת האמיר, היא תקשורת של 'עין אחת' או תקשורת עיוורת בעין אחת... התקשורת הזאת רואה את הפגמים של האחר ומפריזה בהיקפם, אך אינה רואה את הפגמים והליקויים הממלאים את האי הקטן [קטר] הנתפס ע"י העולם כמקום הגדול ביותר שבו קיימים בסיסים צבאיים אמריקניים מחוץ לארה"ב. כמו כן מוצבים בה כ- 45 אלף חיילים, יותר ממספר חיילי צבא קטר.
הרפורמות הכושלות של השיח'ה
השיח'ה מוזה אל-מסנד הקדישה את עצמה ואת כספה להנחלת הדמוקרטיה במדינות המתפתחות ולקיבוע עקרונות חופש העיתונות באזורים שהיא רואה צורך לטפחם. השיח'ה מתנהגת כאילו [קטר] היא מעצמה המעניקה חסות לרפורמות פוליטיות ולחופש ביטוי בעולם כולו. לפני שנתיים קיבל ממנה סעד אל-דין אבראהים עשרה מיליון דולרים כדי לתמוך בדמוקרטיה בעולם הערבי. במאי 2007 הוא קיבץ כמה אופוזיציונרים [מצריים] לאל-דוחה מתוך מחשבה שבאמצעותם הוא ישנה את מפת האזור. השיח'ה מוזה אל-מסנד ובעלה האמיר, שביצע הפיכה נגד אביו, שכחו שעמי האזור אינם מאמינים במשתפי פעולה והם לא יסכימו שמישהו ידבר בשמם או יהיה אפוטרופוס שלהם באמצעות כספם של אחרים.
מוזה נכשלה בביצוע רפורמות פוליטיות שראתה בהן פרויקט לאומי שלה. בהמלצת הממשל האמריקני הקודם היא בחרה בסעד אל-דין אבראהים כמנהל הפרויקט וכמתאם ומפיץ רעיון 'האנרכיה הבונה' שאומץ ע"י שרת החוץ לשעבר, קונדוליסה רייס, בטענה שזוהי הדמוקרטיה. כאשר פחתה השפעתו של סעד אל-דין אבראהים בתום כהונת ממשל בוש וכאשר לא הצליח לשווק את עצמו בצורה חיובית לממשל האמריקני החדש, חשבה השיח'ה מוזה להביא אדם אחר, מחובבי המופע התקשורתי באל-דוחה, כדי שיסייע לה במשימתה המקודשת – [השגת] חופש עיתונות ותקשורת בעולם הערבי. נראה שמוזה רצתה 'לשכפל' את המודל של ערוץ "אל-ג'זירה" במולדת הערבית ולהוציא לאור עיתונים [שיפעלו] באותה מתכונת.
מוזה בחרה באזרח צרפתי, רוברט מינארד, לנהל את מרכז אל-דוחה לחירות ולתקשורת בשנה שחלפה וזאת לאחר שהורחק מארגון 'עיתונאים ללא גבולות'... היא העסיקה את מינארד מיד היות שקטר מתמחה בבחירת נרדפים ואנשים עם בעיות פוליטיות ובהצבתם במוקד העניינים. אך נראה שמוזה לא הסבירה לו מהם הקווים האדומים, הירוקים והצהובים השולטים בחברה הקטרית והחשוב שבהם - שאין למתוח ביקורת בנושאי פנים.
מינארד סבר שהמרכז שאותו נקרא לנהל צריך [לגבש] המלצות ותוכנית פעולה שתחל בענייני פנים כדי שיהיה אמין בפנייתו לגורמים מחוץ לקטר, אך הוא השלה את עצמו. מר מינארד כתב מכתב גלוי לשיח'ה מוזה ובו מתח ביקורת על המצב בקטר, שאין בה חופש עיתונות או איגוד עיתונאים ושיש לשנות בה את החוקים כדי להסדיר את חופש העיתונות. כמו כן מתח ביקורת על השתתפות נשיא סודאן, עומר אל-בשיר, בוועידת הפסגה הערבית באל-דוחה, משום שהדבר סותר את החוק הבין-לאומי ומהווה זלזול בבית הדין הבין-לאומי שהוא אחד ממנגנוני האו"ם.
תארו לעצמכם כיצד נראו פניה של השיח'ה מוזה כאשר קראה את המכתב הגלוי ששלח אליה רוברט מינארד. היא מיד הורתה לגרשו מקטר והנחתה את העיתונות לפשוט את עורו בעודו בחיים. כך היא הניעה את העיתונות לתקוף את מינארד, מתחה עליו ביקורת חריפה וטענה כי גורש משום שחתר לעורר אנרכיה בשם חופש העיתונות, לא כיבד את המצב הפנימי בקטר ומתח ביקורות חוזרות ונשנות על היעדר חופש העיתונות...
השיח'ים של קטר מעל לכל ביקורת
העניינים הפנימיים של אל-דוחה, חוקיה, שריה והשיח'ים שלה הם מעל לכל ביקורת, הם קודש הקודשים שאסור לאיש להתקרב אליו או להתנגד לו. האל ישתבח, העיתונות ואמצעי התקשורת בקטר מכוונים את ביקורתם אל האחר בלבד. הם רואים את הפגמים שלנו, אך לא מתירים לאיש לראות את הפגמים שלהם עצמם. הביקורת כלפי ענייני הפנים של קטר היא 'שטח סגור'. עיתונאי שרוצה לכוון את חצי ביקורתו עושה זאת לכוון מערב למצרים, משום שהיא מדינה גדולה שיש בה חרות ודמוקרטיה, עיתוניה נושכים את הממשלה ואין גבול לביקורת. ענייני הפנים במצרים מותרים ואם מישהו ימתח ביקורת לא ינזפו בו. ככל שהביקורת [החיצונית] תהיה קשה [ניתן למצוא] כמותה [גם] בעיתונים המצריים.
אנשי ממשל או אנשי תקשורת בקטר שוכחים שאנו מסכימים לקבל ביקורת מן המצרים, אך איננו מקבלים שהביקורת תמומן ע"י קטר או תתבצע באמצעות עיתונות מגויסת או באמצעות אירוח אופוזיציונרים ב"אל-ג'זירה", כדי שיתנו דרור ללשונם נגד מצרים תמורת 500 או אלף דולרים.
אשר לגירוש מינארד מקטר, נדהמתי מן האשמה שטפלו עליו כי הזמין את העיתונאי הדני, שעמד בראש מסע הקריקטורות נגד הנביא בקופנהגן, להשתתף בטקס שנערך באל-דוחה בימים 2 – 3 במאי לציון יום העיתונות הבין-לאומי בשיתוף עם אונסק"ו. השתתף בו גם העמית אבראהים עיסא, עורך "אל-דוסתור", בהזמנת מרכז אל-דוחה לחופש העיתונות. כולנו יודעים שרשימת המוזמנים בכל כינוס מוצגת בפני היו"ר של הכינוס וגורמי הביטחון וזאת בכל מדינה במפרץ, באסיה או באירופה. לפיכך הזמנת העיתונאי הדני נעשתה בהסכמת ממשלת קטר ובהסכמתה של מוזה עצמה, כפי שנעשתה הזמנתו של כל עיתונאי מצרי, או אנגלי שנכח בכינוס.
לכן היה זה מוזר לקרוא בעיתוני קטר את הביקורת על מינארד על שהזמין את העיתונאי הדני. העיתונאים הקטרים לא שמו לב שלזרים אסור להזמין איש ללא הסכמה בכתב של מישהו שערב לו. השיח'ה מוזה היא שהייתה ערבה למינארד ולא מישהו אחר. היא שהזמינה את העיתונאי הדני ולא מינארד שעבד אצלה.
בכל אופן גירוש מינארד מקטר הוכיח את שכתבתי מזה שנים על אודות ערוץ "אל-ג'זירה" ועיתוני אל-דוחה. אני מציב בפניכם אתגר: ציינו את שמות האסירים הפוליטיים בארצכם, פרסמו את שמות ההרוגים בתאונות דרכים ע"י מכוניות ממהרות של אישים בכירים ביותר, דברו על עושרו של האמיר או על הכסף שמפסידים שרי קטר במשחקי הימורים בלונדון ובשוויץ, כתבו על אודות מאבקי הנשים להציע את בניהן כיורשי האמיר, או על ההשתלטות על אדמות התושבים כדי לבנות עליהן וילות וארמונות או על אודות פרשיית הזמרת המפורסמת עם אחד מן הבכירים והתעקשותו שהיא תבצע הפלה עקב חששו... וכיו"ב.
ענייני הפנים בקטר אינם מעניינים אותנו משום שהם מעניינים את הקטרים בלבד. אני מייחל שענייני הפנים של שאר המדינות יכובדו ע"י קטר כפי שאנו מכבדים את ענייניהם האישיים ואיננו מפרסמים את סודותיהם הרבים. אילו חשבנו לפרסם את 'סיפורי אל-דוחה', רכילות, סודות ושמועות ודאי היה זוכה פרסום זה לתפוצה רחבה יותר מזו של עיתוני קטר... האמריקנים מגינים על קטר [בעוד] היא מעודדת את האחים המוסלמים ואת הסלפים. [בנוסף], המשפחה השלטת בקטר מפולגת. אשר לקשריה של קטר עם ישראל – הרי הם הדוקים מכדי להיות מושפעים מכמה מלים [המושמעות נגדה] בועידת פסגה שגרתית או מיוחדת [הכוונה לוועידה שכינסה קטר ב-16 בינואר 2009]."
