מצב האסירים בעולם הערבי על רקע עסקת החזבאללה

על רקע עסקת שחרור האסירים שנערכה בין ישראל לבין ארגון החזבאללה כתבו בעלי טורים על מצבם של אסירי בבתי הכלא בעולם הערבי. להלן עיקרי המאמרים:

בעל הטור אחמד אל-רבעי כתב במאמרו ביומון "אל-שרק אל-אוסט": "שיבתם של מאות אסירים ערביים, בעלי אזרחויות ערביות שונות, מבתי הכלא הישראליים מעלה שאלות בעניין שתיקתן של החברות הערביות ומוסדותיהן בנושא מעצרם של אזרחינו. [כל] אדם יכול לתהות בעצב על הסוד העומד מאחורי שתיקתן של הממשלות ושל מוסדות החברה האזרחית הערבית – למעט [אלה] שבלבנון – בנושא אסיריהם. שאלה זו מציגה על הפרק את סוגיית ערך האדם וחשיבותו ואת סוגיית תפקידם של מוסדות החברה האזרחית [בעולם] הערבי.

כאשר הכוויתים התדפקו על כל הדלתות..., כאשר הם תלו על חזם את תמונות אסיריהם שבעיראק בכל הועידות [שנערכו] באו"מ ובליגה הערבית, ונאבקו על מנת שהבעיה תישאר חיה במצפונם של האנשים - היו מי שגינו את העמדה הכוויתית והטיחו בפני הכוויתים בגלוי כי הם מקימים את העולם על רגליו 'בגלל חמש מאות איש' שגורלם אינו ידוע... אם האחריות להגנה על חירות האדם...[אינה] נכללת בין החובות החשובות ביותר של החברות [הערביות] ושל מוסדותיהן האזרחיים, איזה תפקיד אחר יש למוסדות אלה? איזו תקווה יש [להתחוללותן של] צמיחה, של קדמה ושל התפתחות [בעולם הערבי] אם בני אדם מושלכים לבתי הכלא למשך עשרות שנים בגלל בעיה לאומית [פוליטית] ואף אחד אינו נחלץ להגנתם?

ישראל גילתה נכונות לשחרר מאות אסירים ערביים בתמורה לגופותיהם של חייליה בשל סיבה פשוטה, והיא שלדעת הקהל הישראלית יש תפקיד [בהפעלת] לחץ על הפוליטיקאים בכל הקשת הפוליטית וסוגיה זו היא עניין יסודי במערכת הבחירות הישראלית. בהשוואה לכך, במדינות ערביות רבות איננו עשויים לראות אף לא מאמר מערכת אחד בנושא... האסירים הפוליטיים בבתי הכלא שלהן... מאות סורים, ירדנים [ואזרחים ערביים] אחרים שוחררו [בעיראק] בידי כוחות הברית לאחר שתיקה מבישה מצדם של מוסדות החברה האזרחית אשר נהגו למחוא כף לעריץ סדאם  ולשתוק לנוכח המעצרים שעשה. על מנת שניחלץ מן המשבר המוסרי שבו אנו חיים אנו חייבים להודות בקיומו..."[1]

כותב בעל הטור אחמד עמראבי ביומון הקטרי "אל-וטן": "שחרור מאות האזרחים הערביים מבתי הכלא הישראליים אירע בעת ובעונה עם כניסתו של חג הקורבן... ולאסירים הערביים שיצאו מבתי הכלא הישראליים היו שתי סיבות לשמוח – שמחת החירות ושמחת המפגש עם קרוביהם בחג הקורבן. [אבל], מי יוכל להפיץ שמחה בנפשם של אלפי האסירים הפוליטיים הערביים העצורים בבתי הכלא הערביים?

אחד מעמיתיי הסב את תשומת לבי לתמונות האזרחים הלבנונים והפלסטינים בעת שהגיעו לביירות ולרמאללה ולכך שפניהם נראו קורנות מבריאות ואיתנות כאילו הם שבים מחופשה באירופה. מוסר ההשכל [ממראם] הוא ברור: בתי הכלא הישראלים עולים על בתי הכלא בעולם הערבי. עמיתי אמר לי כי לו היו אסירים אלה יוצאים מבתי כלא ערביים היית רואה פנים קודרים [המתנשאים] מעל לשלד עצמות. [זאת], כמובן, מבלי להזכיר את אלה הנושמים את נשימותיהם האחרונות בתוך בתי הכלא, מגודש העינויים הפיסיים והפסיכולוגיים.

[כך למשל], חולפים ימי החג על האסירים הפוליטיים היושבים בבתי הכלא הערביים ככל הימים... שכן, עם חלוף החודשים והשנים, שבהם היום והלילה נעשים שווים זה לזה, האסירים שבצינוקים מאבדים את תחושת הזמן. בעוד שלאסירים האזרחים הנאשמים בעבירות פליליות, כמו גנבים, רוצחים אנסים ומועלים מותר להיפגש עם מבקרים מבני משפחתם בצורה מסודרת הרי שהאסירים הפוליטיים, במרבית המקרים, אינם נהנים מזכות יתר זו אפילו במועדים וחגים. אם מגלה אחד מאסירים אלה באמצעות אחד הסוהרים, כי חג מסוים נחוג או עומד על הסף, עשויה ידיעה זו רק להעצים את עצבותו. הוא לא יראה את הוריו, את אחיו, את אישתו וילדיו, גם לא במסגרת ביקור בבית הכלא. [לעומת] אסירים פליליים היודעים במדויק מתי מסתיימת תקופת ענישתם האסיר הפוליטי אינו יודע מתי ישוב לחיות חיים רגילים מחוץ לחומות [הכלא]. גם 'בני המזל' שהובאו למשפט  ונגזר עליהם עונש קצוב אינם בטוחים לעולם אם יעזבו את בתי הכלא בתום התקופה המוקצבת. שכן, הם עשויים להיות משוחררים מן הכלא על מנת לשוב אליו מייד כאסירים 'מנהליים'.

זוהי האפליה 'המעמדית' הקיימת [בעולם הערבי] בין אסירים פליליים לבין אסירים פוליטיים... בעוד שאסירים פוליטיים [חשופים] לעינויים מצד בעלי השררה הרי שפושעים גדולים, כגוו סוחרי סמים עשירים נהנים מכל מנעמי החיים כאילו הם חיים מחוץ [לחומות] הכלא..."[2] 

בעל הטור ע'סאן סלימאן אל-עתיבי כתב ביומון הכוויתי "אל-קבס": "האומה הערבית...מאוהבת בשירי תהילה ושבח... בימינו על מנת שהמשורר או הכותב יקבל מעמד אצל השליט עליו להיות שקרן וצבוע... למען 'עיניהם היפות' של שליטנו אנו [הערבים] התייחדנו בחידושי לשון שלא היו ולא נבראו... וכך, לאחר המצאתם של מושגים אלה, החלו אסונותיה של האומה הערבית, החל מן האחדות הערבית... וכלה בהשלכתה של ישראל לים [כאשר במציאות] ישראל משחקת בנו כפי שילד משחק עם גור. אסוננו, אנו הערבים, הוא שאנו אומרים דברי שקר ואחר כך אומרים כי השקר שלנו הוא דבר אמת... חיינו את שקר 'צבאות הערבים אשר לא יובסו [לעולם'] ואת שקר 'הטילים שישמידו את ישראל', והתעוררנו לגלות תבוסה משפילה שבה הרסה ישראל את כל צבאות הערבים בזמן שיא...

זה מספר ימים שהעיתונות הערבית דנה בעסקת חילופי השבויים בין ישראל לבין החזבאללה, שבמסגרתה שוחררו כחמש מאות אסירים ערביים בתמורה לגופותיהם של כמה חיילים ישראלים. כלי התקשורת הערביים החלו לנפח את [דימויו של] החזבאללה עד כי מנהיג הארגון החל לחשוב שהוא כבר הביס את ישראל. האמת היא [שהעסקה] המחישה לנו את ערכה של גופת חייל ישראלי לעומת זילותו של האדם הערבי. [היא גם] המחישה לנו את עומק האווילות הערבית. שכן, ביום שלאחר שחרור האסירים נאסרו [במדינות ערב] אחרים במקומם, ולו היו [למשטרים הערביים] די בתי סוהר הם היו אוסרים את כל תשע האומות הערביות."[3]

בעל הטור ח'אלץ ג'לבי כתב ביומון הסעודי "אל-וטן": "400 אסירים ערבים הוחלפו בתמורה לאיש צבא ישראלי אחד והערבים היללו את הניצחון המוחץ! באותו חג עצוב יצאו יותר ממאה [אסירים] מבתי כלא של מהפכות [במדינות] ערביות [שונות] לאחר שנמקו בהם כמה שנים בשל השקפותיהם. אבל אף אחד לא קרא קריאות הלל לשחרורם. שכן, [מספר גדול] פי כמה של אסירים כמותם [נשאר] בתוך בתי הכלא, [ואילו האזרחים] הנמצאים מחוץ לבתי הכלא חיים בכלא גדול ללא סורגים וללא חומות, רועדים מאימת זרועות המודיעין ומן הדוח"ות הסודיים העשויים להשליך כל אדם בכל רגע לבית הכלא הקטן...

למראית עין, קיבלה עליה ישראל את ההשפלה [הכרוכה בקיום] משא ומתן עם מפלגה ולא עם מדינה, במטרה לפדות אדם יחיד בתמורה למאות אסירים. אולם [רק] ילד אינו מבין... את המסר [הטמון באירוע זה]... פוליטיקה, חישובים מספריים ומוסר הם שפות שונות. בעולם החישובים האריתמטיים [עסקת] שחרור האסירים אומרת שישראל ראתה בשלוש גופות ואדם חי אחד שווי ערך לכל מספר אחר [שתצטרך לתת בתמורה], גם אם היה מגיע למאות ולאלפים. בעולם ההיגיון המוסרי פירושו של דבר שבעיני ישראל כאשר חייו של ישראלי, גם אם מוצאו ערבי, מונחים על כף המאזניים, הם נחשבים יקרים מאוד.

בעת שחילופי השבויים מתנהלים [עשוי] אזרח ערבי להיות מושלך למאסר למשך שנה מכיוון שגלש באינטרנט וקרא באתר של האופוזיציה... זהו ערכו של האזרח הערבי בעיני חלק מן המשטרים הערביים לעומת ערכו של האזרח בעיני ממשלת ישראל. מתי נפקח את עינינו, ניווכח בעובדות ולא נהלל את הניצחון הגלוי אלא נבכה על עצמנו ועל מצבנו הירוד... מתי נפקח את עיננו לראות את המומים שיש בנו ונמתח ביקורת על עצמנו..? חלק מן הפוליטיקאים [הערביים] שאינם מסוגלים לראות מעבר לקצה חוטמם יעצו [לנו לאמץ את] שיטות החזבאללה, עצה שכמוה כמתן אספירין למי שסובל ממורסה מדבקת... היעלמותה של ישראל אין משמעה היעלמות בעיותיהם של הערבים; חובתנו לפקוח את עיננו ולראות אמת מחרידה זו. בעייתנו היא פנימית והסכסוך הערבי-ערבי הוא המהותי והוא היסודי ואילו הסכסוך הערבי-ישראלי הוא השולי..."[4]