המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עבודת דוקטורט סעודית מתירה דמם של יוצרים ערבים
19/12/2005

 

עבודת דוקטורט סעודית מתירה את דמם של אינטלקטואלים ויוצרים ערבים

 

לאחרונה הופץ ברחבי העולם המוסלמי ספרו עב הכרס של סעיד בן נאצר אל-ע'אמדי  "הסטייה באמונה כפי שהיא באה לידי ביטוי בספרות ובמחשבה המודרנית". הספר יצא לאור בדצמבר 2003 בסעודיה והוא מבוסס על עבודת מחקר שהגיש אל-ע'אמדי לאוניברסיטה האסלאמית על שם האמאם מחמד בן סעוד בשנת 2000 ואשר זיכתה אותו בדוקטורט בהצטיינות יתרה. בעבודתו מציין אל-ע'אמדי את שמותיהם של למעלה ממאתיים אינטלקטואלים ויוצרים ערבים מודרניים שאותם הוא מאשים בכפירה ומתיר לשפוך את דמם.

 

על רקע הפצת הספר פרסם החוקר והאינטלקטואל הירדני הליברלי, ד"ר שאכר אל-נאבולסי, מכתב פתוח אל עבדאללה בן עבד אל-עזיז מלך סעודיה ותבע "להקים ועדת חקירה בעניין מסוכן זה כדי לזכות את האוניברסיטה הממשלתית על שם האמאם מחמד בן סעוד מ[קלון] חוות הדעת הטרוריסטיות המשרתות אך ורק את הטרוריסטים בסעודיה ומחוצה לה."[1]

 

במאמר שכתב ביומון הקטרי "אל-ראיה" השווה אל-נאבולסי בין ספרו של סעיד אל-ע'אמדי לבין ספר דומה הנושא את השם "המודרניות במאזן האסלאם" שכתב מפיץ האסלאם הסעודי הפונדמנטליסט, עוץ' אל-קרני, בשנת 1988. גם בספר זה הואשמו בכפירה למעלה ממאתיים סופרים, משוררים, חוקרים, פילוסופים, אנשי אקדמיה, מבקרים ספרותיים ועיתונאים ערבים והותר לשפוך את דמם. ואולם, מסביר אל-נאבולסי, ספרו של אל-ע'מאדי מסוכן יותר מזה של אל-קרני הן משום שפורסם בשעה שהטרור הגיע לשיאו והעולם כולו עוקב אחר כל מעשה המצדיק את הטרור ומעודד בצורה כלשהי את הטרוריסטים, והן משום שהספר קיבל הכרה אקדמית, דתית ורשמית וחרג מתחום הבעת דעה אישית כאשר זכה להכרה של אוניברסיטת האמאם מחמד בן סעוד בריאץ'. לדבריו, "האוניברסיטה שהעניקה דוקטורט בהצטיינות לקצב תרבותי כמו סעיד אל-ע'אמדי הפכה לאיטליז תרבותי שבו נשחטו והופשטו מעורם למעלה ממאתיים אינטלקטואלים ערבים מודרניים..."[2]

 

ביקורת ספרותית על ספרו של אל-ע'אמדי מאת המשורר ומבקר הספרות המצרי, עבדאללה אל-סמטי, התפרסמה באתר האינטרנט הליברלי www.metransparent.com .[3] לדברי אל-סמטי, "הדבר המסוכן ביותר שיש בספר הוא קריאה ברורה לרצח והתרת דמם של יוצרים ערבים, שכן סעיד אל-ע'אמדי טוען כי: 'האמירות, המעשים והאמונות שהפיצו [יוצרים ערבים מודרניים] מחייבים לגזור עליהם את דין ה'רדה' ולהתיר את דמם.[4]  ואולם, באווירה הפוליטית החילונית המיובאת מן המערב הם הפיצו את הכפירה והאתאיזם שבלבם הנפסד..."

 

במחקרו מסביר אל-ע'אמדי כי "הואיל והתרבו החצים של הספקות המוטלים על ידי אויבי האסלאם... והם הפיצו את הרעלים האינטלקטואליים וההתנהגותיים שלהם בקרב הנוער המוסלמי בניסיון להטביעו בסטייה מדרך הישר, להוציאו מן האור אל החושך, להחליף את שכנועו הפנימי ואמונתו ולהשליכו לישימון הספקות, החשש וההבלים – חובה על המבינים זאת להבהיר לאומתם ולקהילתם את הסכנה הטמונה בהתנהגות זו...

 

הדבר המסוכן והנתעב ביותר שעשו אויבי האסלאם כדי להשיג את מטרותיהם הסוטות מדרך הישר הוא לנקוט באמצעים תרבותיים שהפן החיצוני שלהם הוא ספרות, שירה, תרבות וביקורת והפן הפנימי שלהם הוא כפירה, הטלת הספק והצביעות.

 

אויבי האסלאם הצליחו לזרוע באדמת המוסלמים את זרעי טינתם ולהצמיח בה את העץ המגונה - עץ החומרנות המקוללת. המוסלמים רואים ושומעים את האנשים הקוראים בפומבי לכפירה, המזמינים בברור אל האבדון והמפיצים בגלוי את השחיתות האינטלקטואלית והמוסרית פעם תחת מסווה 'הספרות המודרנית' ופעם אחרת תחת סיסמת 'התרבות האנושית'..."

 

אל-סמטי מסביר כי במחקרו קושר אל-ע'אמדי בין "מודרניות" לבין "חילוניות" שלדעתו הן "רעלים אינטלקטואליים" ו"תפישות הסוטות מדרך הישר". אל-ע'אמדי סבור כי בכוונת המחזיקים ברעיונות אלה "להפיץ סוגים שונים של זיוף", וטוען כי "מה שמחמיר את העניין הוא שלאנשים אלה [שבינתם] נשתבשה יש השפעה רבה במנגנוני ההכוונה והתקשורת של מדינות מוסלמיות רבות..."

 

"אל-ע'אמדי סבור שהמודרניות היא גידול זר שנועד להשלים את ההשתלטות הקולוניאליסטית של המערב על מדינות המוסלמים בדורות האחרונים. מטרתה להרוס, להחריב, לגרום לאנדרלמוסיה בענייני אמונה ואתיקה ולנטוע סטייה מדרך הישר, אתאיזם וספקות. המודרניות מבקשת להרוס את האסלאם ולהוציאו מהלבבות..."

 

"אל-ע'אמדי לא מניח לשום דבר – גדול או קטן – ביצירה המודרנית מבלי למתוח עליו ביקורת אשר מגיעה... לדרגות שונות של האשמה בכפירה, גידופים וגזענות. במנה הגדולה ביותר [של גידופים מסוג זה] זכו [הסופר המצרי] נגיב מחפוט', [הסופר הסורי] אדוניס, [האינטלקטואל המצרי] חסן חנפי, [הסופר המצרי] ג'אבר עצפור, [המשורר הסורי] נזאר קבאני, [המשורר הפלסטיני] מחמוד דרויש, [המשורר העיראקי] בדר שאכר אל-סיאב, [המשורר המצרי] אמל דנקל, [המשורר הלובי] מחמד אל-פיתורי, [המשורר התימני] עבד אל-עזיז אל-מקאלח, [האינטלקטואל הסעודי] עבדאללה אל-ע'ד'אמי ו[הסופר המרוקאי] מחמד שכרי."

 

בין האישים הנוספים המושמצים במחקר מצויים: האינטלקטואל האלג'יראי מחמד ארכון, המשורר המצרי צלאח עבד אל-צבור, המשורר הפלסטיני אחמד דחבור, המשורר הפלסטיני סמיח אל-קאסם, הסופרת הסורית ע'אדה אל-סמאן, הסופרת המצרית נואל אל-סעדאוי, הסופרת הלבנונית חנאן אל-שיח', הסופר המצרי טה חוסיין, הסופר המצרי קאסם אמין, המשורר הפלסטיני מעין בסיסו, המשורר הפלסטיני תופיק זיאד, האינטלקטואל המצרי נצר אבו זיד, הסופר הפלסטיני ע'סאן כנפאני, הסופר הפלסטיני אמיל חביבי, האינטלקטואל המצרי רפאעה אל-טהטאוי, האינטלקטואל המצרי סעיד עשמאוי, הסופר המצרי יוסף אדריס והסופר הסודאני אל-טייב צאלח. 

 

אל-סמטי מוסיף כי "אל-ע'אמדי אינו מסתפק בהתקפת הסופרים, היוצרים והיוצרות הערביים ובהאשמתם בכפירה, אלא עובר גם לתחום הפוליטיקה, הכלכלה, החברה, האומנות והאתיקה. באחת הפעמים שבהן הוא תוקף את השליטים ואת המשטרים הערביים ומאשימם בכפירה, משום שהם 'חילוניים' הוא אומר: 'תחושותיהם [של היוצרים הערבים] קהו... והם החלו להשחית את הארץ. בתחושתם ובמחשבתם סוגיית האמונה והכפירה, האסלאם וה'רדה' אבדה כל משמעות והם החלו לזלזל בכל בחסות השליטים החילוניים הדומים להם [בהשקפותיהם]. שליטים אלו מילאו את בתי הכלא בחכמי דת מוסלמים ובמפיצי האסלאם המבקשים את בוררות השריעה בסוגיות השונות במקום את בוררות היצרים האנושיים ואשפת הרעיונות האנושיים..."

 

לקראת סיום מאמרו קובע אל-סמטי כי ההמלצות שעל פיהן מציע ספרו של אל-ע'אמדי להיאבק בסטייה באמונה שבספרות המודרנית דומות ל"המלצות האינקוויזיציה" והן: "לבחון מחדש את עמדת המומחים לענייני החוק הדתי שאינם שמים לב לסטיות הקיימות בספרות, להגביר את ההתעניינות בספרות האסלאמית, ללמוד ולחשוף את הסטיות החילוניות והמודרניות [בספרות המודרנית], להגביר את הפיקוח על אמצעי ההפצה והתקשורת ועל המועדונים הספרותיים וכן לקבל פתוות מחכמי דת מוסלמים בולטים לגבי הדין המוסלמי ביחס לסטיות מן האמונה בתקופה המודרנית."

 


[2]  אל-ראיה, קטר, 13.12.2005.

[4]  דין ה'רדה' - עונש מוות המוטל על פי ההלכה מוסלמית על מוסלמים שנטשו את האסלאם.