המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
"המהפכה האסלאמית השנייה" באיראן: המאבקים בצמרת
27/11/2005

 

"המהפכה האסלאמית השנייה" באיראן: מאבק כוחות בצמרת המשטר

 

הקדמה:

כפי שציינו כבר ביוני 2005, בחירתו של מחמוד אחמדי-נז'אד כנשיא איראן ביוני 2005, סימנה את בואה של "המהפכה השנייה", הן מבחינת המחויבות של אחמדי-נז'אד לרעיון 'הצדק האסלאמי' המגולם בדמותו של 'האמאם הנעלם', הן מבחינת המחויבות ליישום האידיאולוגיה המהפכנית האסלאמיסטית שהיתווה איתאללה רוחאללה ח'מיני, והן מבחינת קאדר האנשים בתפקידי המפתח במשטר.[1]

 

בהצהרתו האחרונה מה-15.11 אמר אחמדי-נז'אד: "העם הוכיח בבחירות האחרונות את אמונתו במהפכה, ורוצה לראות את החייאתם של האידיאלים של המהפכה האסלאמית... המהפכה הזו היתה בעצם המשך לתנועת הנביאים ולפיכך כל היעדים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים של המדינה חייבים להיות מכוונים ליישום האידיאלים האסלאמיים... מאמיני אסכולה אלוהית זו של המחשבה האסלאמית עושים כמיטב יכולתם להכשיר את הקרקע להופעתו המחודשת שלו [של  'האמאם הנסתר']."

 

אחמדי-נז'אד הזהיר מפני הסכנה שבסטייה מהזהות, האידיאלים והמעלות של המהפכה האסלאמית ואמר שבכך החברה תחיה ללא מטרה ותאבד את ייעודה האצילי: "לכן, זו חובתנו להנחות את העם בחזרה לאותם אידיאלים מפוארים ולהוביל את הדרך בכינון של חברה אסלאמית מתקדמת ובעלת עוצמה שתהיה למופת... איראן חייבת להופיע כמדינה החזקה והמתקדמת ביותר..."[2]

 

איראן מצויה כיום בעיצומו של מאבק כוחות בצמרת המשטר. המחנה הרפורמיסטי נעלם מן הזירה הפוליטית האיראנית, ומרכז הכובד של המשטר עבר אל הקבוצה השמרנית-פונדמנטליסטית שמוקדיה הם אנשי דת כגון איתאללה מוחמד תקי מצבאח-יזדי והממסד הביטחוני, במיוחד מקרב 'משמרות המהפכה' והבסיג' ומנגנוני המודיעין. אנשי קבוצה זו שולטים כיום במג'לס ובמוסד הנשיאות.

 

תגובת ח'אמנאי:

ערב הבחירות לנשיאות הסביר מנהיג איראן עלי ח'אמנאי את מדיניותו בדבר הצורך באיזון בין האגפים הפוליטיים במשטר: "אנו מאמינים שקיומן של שתי סיעות נאמנות לחוקה משרת את המשטר... [שתי הסיעות – השמרנים והרפורמיסטים] מתפקדות כשתי כנפיים [של ציפור] המאפשרות לה לעוף ... באווירה תחרותית ומתקדמת ... אנו לא נתיר לאלה שאינם נאמנים לחוקה ולמשטר להוביל ... אלה הסבורים כי פונדמנטליזם [שמרנות] ונטייה רפורמיסטית מצויים בשני קצות הספקטרום טועים טעות מרה ... הדרך האמצעית והגישה הנכונה היא השמרנות הרפורמיסטית."[3]

 

נאמן לגישה זו, הגיב ח'אמנאי ל'מהפכה השנייה' (השמרנית-פונדמנטליסטית) בניסיון לתקן את היעלמותו של מחנה 'מבקשי הרפורמה' מהזירה הפוליטית ולהשיב את האיזון הפוליטי שהתערער עם תפיסת כל מוקדי הכוח בידי שמרנים, שחלקם אף פונדמנטליסטיים וקיצוניים יותר ממנו.

 

לצורך זה, הוא ביצר, בתחילת אוקטובר, את מעמדו של יו"ר 'המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר', עלי אכבר האשמי רפסנג'אני – שספג מכה קשה בבחירות מול אחמדי-נז'אד – והעניק ל'מועצה לאבטחת האינטרס של המשטר' סמכויות נרחבות יותר, שעיקרן פיקוח על המדיניות הכוללת של המשטר ועל פעילות שלוש זרועות השלטון.[4]

 

בכך עיגן ח'אמנאי את מעמדו של רפסנג'אני, רשמית, כמספר שתיים בהנהגה האיראנית. רפסנג'אני מחזיק בידו כעת את הפיקוח על שלוש זרועות השלטון באיראן, והוא מצוי, היררכית, מעל נשיא איראן מחמוד אחמדי-נז'אד; מעל יו"ר מג'לס ע'לאם-עלי חדאד-עאדל; ומעל איתאללה מחמוד האשמי שאהרודי, ראש המערכת המשפטית (בראש היררכית השלטון באיראן, מעל רפסנג'אני, עומד, כמובן,  ח'אמנאי עצמו, 'המנהיג העליון' וראש המדינה).[5]

 

צעד זה מצד ח'אמנאי מהווה חיזוק המחנה המתון יותר, יחסית, אשר מייצגו הנוכחי הוא רפסנג'אני. לעומת הנשיא אחמדי-נז'אד ותומכיו, נתפש רפסנג'אני כאדם מתון ופרגמטיסט. אמנם, הוא לא היה אף פעם חבר ומזוהה עם 'מבקשי הרפורמה', אולם העמדות שביטא בשנים האחרונות מעידות על פרגמטיזם, במיוחד בתחומי הכלכלה ומדיניות החוץ. רפסנג'אני נמנה על דור המייסדים של המהפכה, איש דת זוטר בתוארו, שהיה קרוב לאיתאללה ח'ומיני ושימש בתפקידים בכירים במעגלי השלטון מאז המהפכה. כאישיות עתירת נכסים ובעלת השפעה מפליגה בענייני המדינה, היווה רפסנג'אני, לדעת ח'אמנאי, איזון שקול מול ההקצנה של תומכי אחמדי-נז'אד.[6]

 

על פי גרסא אחרת שהתפרסמה בפורומים איראניים, מינויו של רפסנג'אני לא נעשה ביוזמת ח'אמנאי, אלא הוא אולץ לכך על ידי איתאללות, בהם ראש המערכת המשפטית שאהרודי, ראש 'מועצת המומחים' משכיני ואחרים, להחזיר את רפסנג'אני ולמנותו רשמית כמספר שתיים של המשטר. האיתאללות פנו לח'אמנאי בדרישה לפטר את אחמדי-נז'אד לאחר שזה דרש מהם דו"חות ניהוליים וכספיים לגבי הנעשה בארגונים ומוסדות שבאחריותם, בטענה שח'ומיני עצמו קבע את התקדים, כאשר פיטר את הנשיא באני-צדר ב-1981.

ח'אמנאי שסירב להדיח את אחמדי-נז'אד נאלץ לקבל את הצעת הפשרה ולהעמיד את רפסנג'אני מעל אחמדי-נז'אד לאחר שהאיתאללות איימו להדיח אותו עצמו מתפקידו ומתוך שמירה על קיומו של המשטר. רפסנג'אני היתנה את הסכמתו לקבל את המינוי בכך שהמועצה היא זו שתקבל את סמכויות הפיקוח, והוא יפעיל אותן רק מתוקף היותו ראש המועצה.[7]

 

תימוכין לתזה על ערעור מאזן הכוחות במשטר ותחושת האיום על ח'אמנאי, ניתן למצוא בניתוחו של מוחסין סזגרה, אינטלקטואל איראני המתנגד למשטר הפועל כיום בארה"ב.[8]  סזגרה גרס כי קבוצת השמרנים-הפונדמנטליסטים שתמכה בח'אמנאי הפכה לאחר הבחירות לאיום על מעמדו האבסולוטי.[9] באופן אירוני, דווקא הכוח שח'אמנאי עמל רבות להגדיל את סמכויותיו (על חשבון השמרנים הוותיקים) והתיר לו פעילות פוליטית – 'משמרות המהפכה' והבסיג' – הם אשר עלולים, לטענת סזגרה, להפיל את ח'אמנאי בעתיד. קבוצה שמרנית-פונדמנטליסטית זו מנסה לעשות מיליטריזציה של הממשלה האיראנית באמצעות כיבוש המשרות הפוליטיות.

 

זירה עתידית נוספת בה עלול ח'אמנאי למצוא עצמו מאוים, לדעת סזגרה, היא 'מועצת המומחים', הגוף הבכיר היחיד המוסמך, לפי החוקה, להדיחו. ידוע כי ח'אמנאי מונה לתפקידו כיורשו של מנהיג הרוחני של איראן, על-ידי איתאללה רוחאללה ח'מיני, למרות שחסר את הכישורים ההלכתיים לפי דוקטרינת 'שלטון חכם ההלכה' (וילאית-י פקיה) שח'ומיני היתווה. ח'אמנאי, שולט בתוקף תמיכתה של 'מועצת המומחים' – גוף עליון המורכב מאיתללות הנאמנים למשטר 'המהפכה האסלאמית'. עד כה תמכה 'מועצת המומחים' בכל החלטה של ח'אמנאי. אולם, סזגרה טוען, כי אם ישתנה הרכב 'מועצת המומחים', בבחירות הצפויות בשנה הבאה, וחבריה החדשים יעדיפו את הסיעה המיליטריסטית-פונדמנטליסטית, בתמיכת איתאללה תקי מצבאח-יזדי, עלולה להתערער גם התמיכה האוטומטית של המועצה בח'אמנאי.[10]

 

מאפייני מאבק הכוחות המתפתח בצמרת המשטר

במאבק הכוחות המתפתח בצמרת המשטר מהווים אחמדי-נז'אד והסיעה המיליטריסטית-פונדמנטליסטית איום הולך וגובר על צמרת המשטר השמרנית הוותיקה, על מעמדם השלטוני ועל הכוח הכלכלי שצברו במרוצת 26 שנות 'המהפכה האסלאמית'.

 

א. היבטים דתיים-אידיאולוגיים:

בשבועות האחרונים הולכים ומתרבים הדיווחים על ראשית התווייתה של מדיניות פונדמנטליסטית נוקשה וביצועה על ידי אחמדי-נז'אד במטרה ליישם במציאות את הצהרותיו בדבר השגת 'צדק אסלאמי על פי ערכי המהפכה האסלאמית'. כבר במסע הבחירות שלו, הצהיר אחמדי-נז'אד על נאמנותו האידיאולוגית ליישום אידיאל 'הצדק האסלאמי'. נאומיו לציבור מעידים על מחויבות דתית-משיחית לרעיונות המשיחיים של השיעה ברוח ח'מיני, החייאת אידיאל 'האמאם הנסתר', והאמונה העזה במאבק קיומי היסטורי הנטוע בין שתי ציביליזציות – האסלאם והמערב, כשהאסלאם, לשיטתו, עתיד לנצח – כעקרונות המנחים את ממשלו (ואת איראן).[11] להלן שלוש דוגמאות למחויבויות אלה:

 

1. מחויבות לאידיאל 'הצדק האסלאמי'

כבר בתחילת נובמבר דווח על כוונתו של אחמדי-נז'אד לבצע רפורמות אגראריות נרחבות ולהעניק לאזרחי איראן העניים מניות בחברות בבעלות ממשלתית. כמו-כן, נטען שאחמדי-נז'אד עתיד להחליף את ההנהלה של 7 בנקים ממשלתיים.  מייד אחר-כך, דווח על נפילת הבורסה של טהראן, אשר נמשכת כבר כשבועיים.[12] אחמדי-נז'אד גם התחייב לפעול נגד השחיתות שפשתה במשרדי הממשלה ובקרב בכירים במשטר.[13]

 

צעדים אלה מאיימים על בכירים במשטר, שעתידים להיפגע אם יחשוף אחמדי-נז'אד את התנהלותם. צמרת המשטר השמרנית הוותיקה שקעה במשך השנים בניהול ענייני המדינה השוטפים תוך התרחקות מהרעיונות המשיחיים, התעסקה במחלוקות סיעתיות פוליטיות וכנגד איתאללות ובכירים במשטר הועלו האשמות בדבר שחיתות אישית. נגד רפסנג'אני עצמו נשמעו לא אחת, בשנים האחרונות, טענות בדבר מעורבותו ומעורבות בני משפחתו בפרשיות שחיתות שלטונית וכלכלית,  במיוחד במיניסטריון הנפט. יש לציין כי עד כה, האישים שהציע אחמדי-נז'אד לתפקיד שר הנפט לא זכו לאמון המג'לס.

 

2. מחויבות לאידיאל השהאדה:

בחודשים האחרונים ניכרת עליית מדרגה באמצעים ובצעדים שנוקט המשטר במטרה להבליט את רעיון השהאדה ואת הצורך ליישמו:

 

בהופעתו הטלוויזיונית השנייה של אחמדי-נז'אד כנשיא, הוא שיבח את "אמנות השהאדה" והדגיש את חשיבותה הן כערך והן ככלי לגיטימי להשגת מטרות פוליטיות: "אנו רוצים אמנות שהיא במתקפה. אמנות, כשהיא תוקפת היא מרוממת ומגנה על העקרונות הנעלים, ותוקפת עקרונות שהם מושחתים, וולגריים, לא-אלוהיים ואנטי-אנושיים. אמנות [השהאדה] מגיעה לשלמות כאשר היא מתארת את החיים הטובים ביותר ואת המוות הטוב ביותר. אחרי הכל, אמנות מכתיבה לך כיצד לחיות. זוהי מהותה של האמנות. האם ישנה אמנות שהיא יפה יותר? אלוהית יותר? ונצחית יותר מאשר אמנות השהאדה?  אומה בעלת שהאדה אינה יודעת שבי מהו. אלה המבקשים לערער עקרון זה מערערים את יסודות עצמאותנו וביטחוננו הלאומי. הם מערערים את יסודות נצחיותנו. המסר של המהפכה [האסלאמית] הוא עולמי והוא אינו מוגבל למקום או זמן ספציפיים. זהו מסר אנושי והוא יצעד קדימה. אל יהא ספק בלבכם. בעזרת אללה, האסלאם יכבוש את מה? יכבוש את כל פסגות ההרים של העולם."[14]  לצפייה בקליפ ראה  www.memritv.org

  http://switch3.castup.net/cunet/gm.asp?ClipMedi... clip # 782

 

זאת ועוד, רשות השידור האיראנית שידרה לאחרונה מספר תוכניות בשבחי השהאדה, עבור ילדים (באנימציה) ועבור מבוגרים יותר. לצפייה בקליפים ראה  www.memritv.org

 

Clip # 917: http://switch3.castup.net/cunet/gm.asp?ClipMedi... 

Clip # 908: http://switch3.castup.net/cunet/gm.asp?ClipMedi... 

Clip # 907: http://switch3.castup.net/cunet/gm.asp?ClipMedi... 

Clip # 906: http://switch3.castup.net/cunet/gm.asp?ClipMedi... 

http://switch3.castup.net/cunet/gm.asp?ClipMedi... Clip # 736:

 

3. מחויבות למאבק הקיומי היסטורי בין האסלאם והמערב  

לקראת 'יום ירושלים' שאיראן מציינת בכל יום ששי האחרון בחודש רמדאן, השתתף אחמדי-נז'אד בכנס שכותרתו 'עולם ללא ציונות'. בנאום אותו נשא אחמדי-נז'אד, באה לידי ביטוי השקפת עולמו החדורה אמונה נחושה בקיומו של מאבק היסטורי קיומי, ערכי ותרבותי כולל, בין עולם האסלאם לבין המערב. לשיטתו, עולם האסלאם מצוי במאבק מתמיד מול המערב הכופר המבקש להשמידו. במסגרת תפישת עולם זו משמשת ישראל רק חזית מקומית במאבק הגלובלי נגד המערב. ראה נאום אחמדי-נז'אד בדו"ח ממר"י מספר 1013, מה-28.10.05  http://memri.org/bin/articles.cgi?Page=countrie...

 

ב. היבטים מבניים:

אחד הפרשנים האיראניים, ארש מהדאוי, דיווח לאחרונה, באתר היומון האינטרנטי  רוז,  על מקורות ההשראה של אחמדי-נז'אד, וחשף את זהותו של יועץ הסתרים שלו, מוג'תבה האשמי סאמרה. מהדאוי גורס כי סאמרה קשור ל'משמרות המהפכה' ולמנגנוני המודיעין של איראן, והינו איש סודו של איתאללה תקי מצבאח-יזדי. הוא עמד בראש משרד ההצבות לחו"ל במשרד החוץ האיראני בתקופת עלי אכבר ולאיתי, הילך אימים על הסגל הדיפלומטי בניסיון לעמוד על טיבם של המבקשים לשרת בנציגויות איראן בחו"ל, האם הם מוסלמים אדוקים ונאמנים דיים למשטר.[15] מהדאוי דיווח גם על משטר הטרור שהטיל סאמרה בעיריית טהראן כאשר אחמדי-נז'אד שימש ראש העירייה.

 

גם הקבינט שהציג אחמדי-נז'אד מורכב רובו ככולו מקאדר של קצינים צעירים, בני דור הביניים של המהפכה, שצמחו ב'משמרות המהפכה' ובארגוני המודיעין של איראן. הם נאמנים לפרשנות הפונדמנטליסטית של המהפכה האסלאמית ורואים עצמם בבחינת ממשיכי דרכו של איתאללה ח'ומיני. משרות המפתח, בהן תיקי החוץ, המודיעין, הפנים, ההגנה, התרבות וההכוונה האסלאמית ואחרות ניתנו על ידי אחמדי-נז'אד לידי מקורביו, קציני 'משמרות המהפכה', חבריו ביומון השמרני-קיצוני כיהאן, מקורביו מעיריית טהראן, וידידיו של השמרני סגן יו"ר המג'לס, מוחמד רזא באהונר, דודו של יועץ הסתרים, סאמרה. יצוין, כי לחוגים אלה יש איש דת בכיר הנאמן עליהם, שאת פסיקתו הם מקבלים כמרות הלכתית עליונה והוא איתאללה תקי מצבאח-יזדי, הפטרון הדתי של מנגנוני המודיעין ו'משמרות המהפכה'.

 

לאחר שכשל, באוגוסט האחרון, להשיג רוב למינוי ארבעה אישים אלמונים ממקורביו כשרים בממשלתו, ולאחר הביקורת שספג מצד רפסנג'אני והעיתונות הרפורמיסטית על תפקודו הלקוי, איים אחמדי-נז'אד על המג'לס כי אם לא יאשר את המינויים שהציע, ברגע האחרון שעמד לרשותו (וככל הנראה כדי לא לאפשר למג'לס לנהל דיון ממצה אודותם) – האחריות לכך תהיה על המג'לס עצמו.[16]  הוא איים כי אם לא יאושררו, יאמר העם את דברו: "העם חייב להראות את תמיכתו בממשלה כנגד הכוח והעושר של המאפיה השוכנת במג'לס."[17]

 

אחד הצעדים הראשונים שעשה רפסנג'אני עם קבלת הסמכויות המורחבות, היה להחזיר את נשיאה הפורש של איראן, מוחמד ח'אתמי – המזוהה עם ציבור "מבקשי הרפורמה" – אל הזירה הפוליטית, ולמנותו ליועץ בכיר ב'מועצה לאבטחת האינטרס של המשטר'.[18]  זאת, ככל הנראה, גם על דעתו של ח'אמנאי החושש מפני הסלמה והידרדרות במעמדה הבינ"ל וביציבותה של איראן. ואכן, גם רפסנג'אני וגם ח'אתמי, לצד משרד החוץ האיראני, מיתנו את הצהרותיו התוקפניות של אחמדי-נז'אד בשתי סוגיות מפתח בתחום יחסי החוץ של איראן: תיק הגרעין האיראני והיחס לישראל.[19]  

 

בשתי סוגיות אלה – תיק הגרעין האיראני והיחס לישראל – ניתן לאבחן את ההבדל בין הסיעה השמרנית המיליטריסטית-פונדמנטליסטית לבין שמרנים פרגמטיים יותר יחסית, כדלקמן:

 

1. היחס לישראל

הגם שבנושא ישראל קיים בין ראשי המשטר, על פלגיו המתונים והפונדמנטליסטיים כאחת, קונצנזוס לגבי אי-הלגיטימיות של קיומה של ישראל והמטרה הסופית – הקמת מדינה מוסלמית פלסטינית במקומה – הם נחלקים לגבי אופן הצגת המדיניות האיראנית:

 

אנשי הסיעה המיליטריסטית-פונדמנטליסטית, שאחמדי-נז'אד משמש שופרה, אינם נרתעים מלהצהיר במפורש מהי מדיניותה הרשמית של איראן ביחס לישראל, ומשעלו לשלטון, לתת פירוש אקטיבי לוחמני למדיניות זו. הם קוראים פומבית להשמדת ישראל על ידי האסלאם, במסגרת ראיית עולם רחבה יותר, המשקפת את המאבק ההיסטורי הקיומי, הערכי והתרבותי הכולל בין עולם האסלאם לבין המערב, בו משמשת ישראל (או פלסטין) רק חזית מקומית בתקופה מסוימת (כיום).[20]

 

הפרגמטיים יותר יחסית – אלה המזוהים עם החוגים הרפורמיסטים, ובראשם נשיא איראן לשעבר ח'אתמי, ואנשי משרד החוץ האיראני שפעלו על פי המדיניות שהתווה ואשר זכתה לתמיכת מנהיג איראן ח'אמנאי – אינם נלהבים מקריאה מפורשת של איראן להשמדת מדינה ריבונית אחרת, ביודעם מהו הנזק העלול להיגרם לאיראן בזירה הבינ"ל.[21]  לטענתם, הכחדתה של ישראל תבוא בדרך אחרת, ועל ידי הפלסטינים, באמצעות 'הדמוקרטיה' – האמצעי החביב על המערב. לכן הם מקדמים הצעה, דמוקרטית לכאורה, לפיה רק תושבי פלסטין המקוריים – מוסלמים, נוצרים ויהודים וכמובן הפליטים המוסלמיים, בני הפזורה הפלסטינית לדורותיהם – יהיו רשאים להצביע בבחירות על עתידם. לפי הצעה זו, תפסל זכותם של אזרחי מדינת ישראל, שמרביתם יהודים, להצביע משום שישראל איננה ישות לגיטימית, (למרות שכוננה על-פי החלטת עצרת האו"ם). כך תחדל ישראל להתקיים היות ומרבית הקולות יהיו של המוסלמים הפלסטינים. מנהיג איראן, ח'אמנאי, הדוגל בגישה המתונה היחסית הזו, התבטא לאחרונה כך והתווה את המשך המאבק בישראל ברוח זו.[22]

 

2. נושא הגרעין:

המתיחות והפער בין הסיעה המיליטריסטית-פונדמנטליסטית לבין המחנה השמרני הפרגמטי יחסית, חריפים וגלויים יותר לעין בנושא הגרעין.

 

ההנהגה האיראנית על כל גווניה, שמרנים ורפורמיסטים כאחת, שותפה נלהבת לאידיאל התגרענותה של איראן. מאז אוגוסט 2005, עם שבירת התחייבותה כלפי הקהילה הבינ"ל להקפיא כל פעילות הקשורה להעשרת אורניום, מנהלת איראן משבר מבוקר ומתוכנן מול אירופה, שמטרתו לאלץ את אירופה ואת העולם להיכנע ולקבל בהדרגה את תנאיה של איראן להשגת מעגל דלק גרעיני (המאפשר פיתוח וייצור פצצת גרעין).

 

אחמדי-נז'אד, בניגוד לקודמיו, אינו חושש מעימות עם אירופה והקהילה הבינ"ל, גם במחיר קשה לאיראן. דרך הפעולה בה הוא נוקט היא הצבת עובדות מוגמרות ואילוץ הקהילה הבינ"ל להסכים להן בדיעבד. אמנם, כרגע, רוסיה וסין מגבות, משיקוליהן, את איראן בסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית, אולם אחמדי-נז'אד אינו מוכן לגלות פשרנות בדיאלוג מול אירופה. הצהרותיו, לצד הצהרות בכירים איראניים אחרים, הבהירו כי פניהם לעימות. הם גורסים כי איראן מוכנה להמשיך את המו"מ מול אירופה שהתמוטט עם חידוש פעילות המרת האורניום באצפהאן באוגוסט האחרון, אולם הם הבהירו כי חידוש הפעילות באצפהאן אינו נתון יותר למו"מ מול אירופה. אם תסרב אירופה לדרישה האיראנית, רואה איראן לעצמה זכות לחדש את פעילות העשרת האורניום עצמה, והפעלת מפעל הצנטריפוגות בנטנז, מתוך הערכה כי צעדי הענישה הפוטנציאליים על איראן יפגעו יותר באירופה ובארה"ב מאשר באיראן עצמה.[23] 

 

כך, דחתה איראן לאחרונה את ההצעה האירופית, ככל הנראה בתמיכת ארה"ב, לפיה תוכל איראן לעסוק בשלביה הראשונים של ההעשרה באיראן, אולם עיקר ההעשרה תעשה על אדמת רוסיה בפיקוח גופים בינ"ל.[24]

 

על מדיניות הגרעין המתונה-פתלתלה של איראן בשנתיים האחרונות, שהיתה מזוהה עם אנשי הקו הפרגמטי יותר, ספג משרד החוץ האיראני, תחת ח'אתמי, קיתונות של ביקורת מצד השמרנים- הפונדמנטליסטים, במיוחד מעל דפי היומון הקיצוני  כיהאן. הפונדמנטליסטים דרשו לנקוט יד קשה ובלתי-מתפשרת במו"מ מול אירופה, הטילו ספק בנכונות הדרך של הידברות עם אירופה בנושא הגרעין ואף קראו לנקיטת צעדים חד-צדדיים חריפים.[25]  כעת, כאשר הוא עוסק במדיניות הגרעין של איראן, החליט אחמדי-נז'אד לפטר כ-40 שגרירים במה שנתפס כצעד של טיהור במשרד החוץ, בעל הנטיות הרפורמיסטיות.[26]  צעדו זה של אחמדי-נז'אד, במיוחד בנציגויות מפתח באירופה ובאסיה, נתפס כקריאת תיגר על הרחבת סמכויותיו של רפסנג'אני ובמשתמע, ביקורת על מדיניותו הפתלתלה של ח'אמנאי עצמו, שהוא הפוסק האחרון בנושא מדיניות הגרעין של איראן.[27]

 

היומון הלונדוני  אל-חיאת דיווח על מהלך הפגישה שערך אחמדי-נז'אד עם השגרירים, קודם לפיטוריהם. אחמדי-נז'אד אמר כי הוא אינו בוטח באירופאים וכי 'הסכם פריס', שנחתם בין איראן לאירופה, הוא הסכם "מהסוג האימפריאליסטי". הוא גרס שעל האירופאים לקבל את ההצעה האיראנית ואם לא יקבלו -  "אנחנו נדע כיצד להתנהג עמם". לפי הדיווח, השיבו השגרירים: "האיחוד האירופי אינו רוצה בעיות עם איראן. הוא מכבד את זכותה להשיג טכנולוגיה גרעינית חדישה, ו'הסכם פריס' שואף לבנות את האמון [בין הצדדים] באופן הדרגתי, אולם אחמדי-נז'אד דחה את הטענות האלה, והאשים את אירופה בכך שהיא מלמדת את איראן לקח סביב נושא זכויות האדם 'בזמן שזכויות אלה אינן מכובדות על ידן'."[28]

 

התפתחויות אחרונות:

ח'אתמי : הקיצוניים שואפים לחקות את בן-לאדן

לביקורת הנוקבת המוטחת בשבועות האחרונים באחמדי-נז'אד שהתמקדה בהיבטים מדיניים וכלכליים, נוספה לאחרונה ביקורת אידיאולוגית. נושא הדגל של ביקורת זו הוא הנשיא לשעבר מוחמד ח'אתמי. לפי היומון אל-חיאת, ח'אתמי אמר כי  הקיצונים באיראן שואפים "לחקות את בן-לאדן" ו"נותנים את הצידוקים הטובים ביותר עבור האויבים לתקוף את האסלאם ואת איראן." הוא הוסיף כי הקיצונים חושבים "שהנאמנות לדמוקרטיה, לחירות ולקדמה פוגעים בשם הטוב של המדינה המהפכנית בעולם האסלאמי [איראן]"... "הם מתחרים עם הטאליבאן בקריאה לאלימות ובביצוע פשעים קיצוניים המנוגדים לדת..."[29]

 

מנהיג איראן, ח'אמנאי, מצידו, מנסה למנוע פריצתו של המאבק בגלוי לתקשורת. בניסיון להרגיע את המערכת הוא התייצב לצד אחמדי-נז'אד, שיבח אותו ואת תפקודו, תבע שלא לבקר את הנשיא וקרא לתמיכת כל הכוחות הפוליטיים בממשלה. ח'אמנאי ציין כי איראן מצויה כעת במצב רגיש וקרא להתרחק מיריבויות פוליטיות.[30]  ואכן, דברי הביקורת שהטיח ח'אתמי לא צוטטו בעיתונות האיראנית.[31] 

 

אולם, להערכתנו אין בצעדים אלה כדי למנוע את המשך המאבק הפנימי בצמרת המשטר האיראני. ואמנם, בכל יום ישנם דיווחים חדשים המשקפים את קצה הקרחון. היומון הרפורמיסטי  שרק דיווח ב-15.11 כי חברי מג'לס הכחישו כל תוכנית להדיח את אחמדי-נז'אד בעוד אתר היומון האינטרנטי

Roozonline דיווח ב-16.11 כי: "מקורות המקורבים לאחמדי-נז'אד מדברים על קיומה של קבוצה חשאית [המבקשת] להדיח את הנשיא."[32]

 


 


[2]   שרק, 15.11.05; אירנא, 15.11.2005.

[3]  אירנא, 10.5.05, ראו דוח ממרי  "בחירות באיראן – חלק ב''

[4]  למעשה, זוהי תוכנית שהועלתה לפני 8 שנים בתקופת הנשיא ח'אתמי, ורק כעת, מייד לאחר מינוי הקבינט בידי אחמדי-נז'אד, החליט ח'אמנאי ליישם אותה. ראה ביקורת על עיתוי הענקת הסמכויות למועצה והטלת ספק בכישורי האנשים הנמנים על חברי המועצה בשבועון השמרני פרתו-י סח'ן, 2.11.05.

[5]  בחינת התנהלותו של עלי ח'אמנאי בפרשה זו וקודמות לה מעלה כי הוא מתפקד למעשה כשאה, המנסה לתמרן בין קבוצות הכוח הפוליטיות במשטר כשהוא מצוי בעמדת פיקוח גבוהה יותר מעליהן. אמנם, המהפכה האסלאמית ביטלה, עם כינונה, את מוסד המלוכה בן 2500 השנים, שבראשו עמד השאה, אולם, מניתוח התנהלותו של ח'אמנאי בשנים האחרונות עולה כי הוא ממשיך במסורת הנהגת איראן על-פי דגם של 'הפרד ומשול', חיזוק אישים וקבוצות חלשות, ומתערב רק בתנאי משבר.

[6]  על השקפותיו של רפסנג'אני, ראו דוח ממרי ""בחירות באיראן – חלק ב

[7]  על-פי דיווח שהגיע ממקור בטהראן ופורסם בפורום 2000GULF בשם גארי סיק, מנהל הפורום, ב-14.11.05.

[8]  ראו דוח ממרי אודות סזגרה ומכתבו נגד ח'אמנאי, 'דיסידנט איראני לח'אמנאי: "אתה שליט עושק"'

[9]  ראה מאמרם של מהדי חלאג'י ומוחסין סזגרה Policy Watch #1022  Washington Institute -  מה-11.8.05.

[10]  דוגמא להתנערות אנשי דת של העיר קום מתמיכה עיוורת בח'אמנאי ניתן לראות בעימות שפרץ לאחרונה בין מספר איתללות בעיר קום לבין ח'אמנאי סביב ההחלטה מתי חל עיד אל-פטר, אשר נקבע לפי מילואו של הירח, עימות אשר לובה על ידי מקורבו של ח'אמנאי, חוסין שריעת-מדרי, עורך היומון השמרני הקיצוני כיהאן. מרבית האיתאללות של קום, אליהם הצטרף גם ח'אמנאי, פסקו כי החג יחול ביום שישי בעוד איתאללות בהג'ת, פאזל לנכראני ויוסף צאנעי פסקו כי החג יחול יום קודם. שריעת-מדרי, פרסם מאמר מערכת לפיו הפרירוגטיבה לפסוק בעניין זה נתונה בידי ח'אמנאי, ולא מסורה לידי האיתאללות של קום, כפי שהיה מקובל עד כה. לאחר שחברי חזבאללה בעיר קום הפריעו לאיתוללות שחגגו את עיד אל-פטר ביום חמישי, נעצרו מארגני המהומות ובביתם נמצאו אלפי כרוזים שנכתבו על ידי שריעת-מדרי בגנות אותם איתאללות. שריעת-מדרי נאלץ לפרסם מכתב התנצלות, בעקבות מחאת מספר איתאללות בעיר קום על התערבותו בענייניהם .ראה,

כיהאן, 5.11.05,  http://www.kayhannews.ir/840814/2.htm#other204,

כיהאן, 8.11.05, http://www.kayhannews.ir/840817/2.htm

ג'ומהורי-י אסלאמי,9.11.05 http://jomhourieslami.com/1384/13840818/index.html

[11]  למשל קביעתו של אחמדי-נז'אד ש"העם רוצה לחזור לערכי המהפכה", שרק, 15.11.2005.

[12]   שרק, 1.11.05, 6.11.05, 9.11.05, 12.11.05, 13.11.05. כיהאן, 10.11.05.
http://www.bbc.co.uk/persian/business/story/200...

[13]  ראה למשל דבריו ביומון כיהאן, 10.11.05, 11.11.05, ג'ומהורי-י אסלאמי, 15.11.05.

[14]  ראו נאום אחמדי נז'אד  - MEMRI SD no. 945 ‘Iran's New President Glorifies Martyrdom’

[15]  http://roozonline.com/11english/011447.shtml  סאמרה, כך נטען, קיבל את תפקידו במשרד החוץ הודות לדודו, חבר הפרלמנט השמרני וסגן יו"ר המג'לס, מוחמד רזא באהונר. מהדאוי סיפר על חקירות שנערכו במשך מספר ימים במרתפי משרד החוץ האיראני בהם נטל סאמרה חלק באופן אישי. בנוסף הוא הדריך והכשיר את הסגל הדיפלומטי. אחד הקורסים שהעביר היה "הפסיכולוגיה של הכופרים". הדרך לזהות מוסלמי מאמין על פי סאמרה היתה לפי מכנסיו, נעליו, וחיוכו. למשל, אם מכנסיו של דיפלומט היו מגוהצות למשעי, אזי בנוסף לכך שהן הוכיחו את נטייתו למלוכה והיותו מועד ליפול ברשתם של סוכנים זרים, הן העידו עליו כי הוא אינו מוסלמי מאמין. אם, לעומת זאת, נעליו היו ללא שרוכים ומעוכות מאחור באופן המעיד על יכולת חליצה מהירה – הרי שהוא מוסלמי אדוק. מי שנועל נעליים מצוחצחות למשעי, אופנתיות ובעלות שרוכים, הוא בוודאי לא מוסלמי מאמין. חיוך לזרים, לפי סאמרה, הוא רעיון מערבי ומעיד על אדם שמבקש לזכות בליבו של הזר.

 [16]  המשרדים הם משרדי הנפט, החינוך, רווחה חברתית ומשרד הקואופרטיבים. למרות היותו של המג'לס השביעי בעל רוב שמרני והסיעה הגדולה בו היא הסיעה התומכת באחמדי-נז'אד – 'הקואליציה של מפתחי איראן' (אבאדגראן), הוא אינו חותמת גומי להחלטות אחמדי- נז'אד. ישנם בו נציגים שמרנים מהאסכולה הישנה, המהווים יריבים לסיעה המיליטריסטית הקרויה 'הקואליציה של מפתחי איראן', והם אינם תומכים במדיניות הנשיא. עם כניסתו לתפקיד, הצהיר אחמדי-נז'אד על כוונתו ללחום בשחיתות הפושה הן במג'לס והן במשרדי הממשלה. המג'לס דחה את המועמדים בטענה שהם חסרים את הניסיון הניהולי, הפוליטי והמקצועי הדרוש. האישים שמינויים נדחה נתמנו, בסופו של דבר, ע"י אחמדי-נז'אד למשרות בכירות אחרות שאינן דורשות את אישור המג'לס. מתוך רשימת המועמדים שהביא אחמדי-נז'אד בפעם השנייה לאישור המג'לס, זכו בתמיכתו רק 3 מועמדים. משרת שר הנפט עדיין אינה מאוישת.

[17]  כיהאן, 10.11.05, שרק, 10.11.2005. http://roozonline.com/11english/011549.shtml

[18]  וכן גם את חסן רוחאני, מי שהיה מופקד בתקופתו של הנשיא ח'אתמי על תיק הגרעין האיראני מול אירופה.

[19]  רפסנג'אני נאלץ לומר בתפילת יום השישי בחודש הרמדאן כי אין לאיראן דבר נגד היהודים אלא רק נגד ישראל, ג'ומהורי-י אסלאמי, 29.10.05, וח'אתמי, שהיה מסוכסך עם אחמדי-נז'אד עוד בזמן היותו נשיא, קבע כי הצהרות מסוג זה אינן מועילות לאיראן ולאינטרסים שלה בזירה הבינ"ל. שרק, 31.10.05.

[20]  ראה ציטוטים מנאומו של אחמדי-נז'אד בכנס 'עולם ללא ציונות': "במלחמתו נגד עולם היהירות [המערב], אמאם [ח'ומיני] היקר שלנו הציב את המשטר הכובש את ירושלים [ישראל] כמטרה של מאבקו. אין לי ספק כי הגל החדש [של ההתאבדויות] שהחל בפלסטין היקרה שלנו ... הוא גל אשר התפשט בכל רחבי עולם האסלאם. בקרוב מאוד, כתם הקלון הזה [ישראל] יימחה ממרכזו של עולם האסלאם – וזה בר-ביצוע". ראו דוח ממרי

 

ראה גם הצהרתו של אחמדי-נז'אד כי "אין לאף אחד בעולם האסלאם זכות להכיר בישראל באופן רשמי", שרק, 31.10.05.

[21]  במסגרת מדיניות הדטאנט של ח'אתמי, הכוללת גם את יוזמתו 'דיאלוג בין ציביליזציות' ו'קואליציה למען שלום'.

[22]  ראה התבטאות ח'אמנאי, כיהאן, ג'ומהורי-י אסלאמי, 5.11.05. כמו כן, הודיע שר החוץ מנוצ'הר מותכי, כי איראן עתידה להגיש הצעה זו באו"ם ולפעול לקידומה.

[23]  ראה דיווח ביומון שרק, 12.11.2005.

[24]  שרק, 14.11.05. יש לציין, כי ארה"ב הכחישה את הסכמתה וכי הן איראן והן רוסיה הכחישו אחר-כך את דבר קיומה של הצעה מעין זו.

[25]  ראו דוח ממרי מיוני 2004 בנושא 'הויכוח הפנימי באיראן על התגובה ללחצי המערב בנושא הגרעין'

[26]  על שורת ההדחות במשרד החוץ האיראני, ראה אל-שרק אל-אוסט, 2.11.05, שרק, 5.11.05.

[27]  גם בנושא היחסים עם מצרים קבע רפסנג'אני, בניגוד לעמדת אחמדי-נז'אד, כי דרג היחסים של איראן עימה אינו מספק ויש להעלותו, ג'ומהורי-י אסלאמי, 2.11.2005. בהקשר הגרעין ראוי לציין כי הממונה על תיק הגרעין באיראן, עלי לאריג'אני, המוכר כמקורבו של ח'אמנאי, פרסם הצהרה מתונה במיוחד בדבר הסכמת טהראן לחידוש מיידי של השיחות עם אירופה ללא כל תנאים, מבלי לציין את הדרישה שהעמיד אחמדי-נז'אד בדבר אי-הכללת המרת האורניום במפעל באצפהאן כתנאי לחידוש השיחות.

[28]  אל-חיאת (לונדון), 5.11.05.

[29]  אל-חיאת (לונדון), 15.11.05.

[30]  כיהאן, שרק, 15.11.05.

[31]  ראוי לציין כי רק סוכנות הידיעות של הסטודנטים האיראנים ISNA דיווחה על כך, אולם הדברים לא צוטטו בעיתונות האיראנית.

[32]  שרק (איראן), 15.11.05; http://roozonline.com/11english/011770.shtml , 16.11.05.