המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
אניס מנצור: יהודי וקופטי - הם חברי היקרים ביותר
5/11/2005

 

       הסופר המצרי אניס מנצור: יהודי וקופטי נשארו חברי היקרים ביותר

 

בעל הטור המצרי הידוע, הסופר אניס מנצור, כתב מאמר ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" הנושא את הכותרת: "נולדנו בעיר של סובלנות דתית" בו כתב כי יהודי וקופטי נשארו חבריו היקרים  ביותר.[1]

להלן תרגום המאמר.  

 

"אנו בני [העיר] אל-מנצורה ממוצא  צרפתי, או תורכי, ובקרבתנו קהילות של מהגרים זרים רבים שלהם בתי ספר וכנסיות, ולכן, בהיותינו קטנים, היינו נוהגים לדבר שפות רבות. [המהגרים] הזרים לימדו אותנו ונתנו לנו גם מענקים כספיים. לכן דברתי צרפתית, איטלקית וגרמנית כשהייתי קטן וכך [נהגו] רבים מלבדי. לא עבר יום בחיי שבו לא חזרתי על השמות האלה: ג'רג'ס, חנא, כהן, לוי, ג'אק, מאריאן, ויולט וארלט. אלה שמות של חברים בבית הספר, או של שכנים. כולנו שיחקנו ברחוב, או נפגשנו בספרייה הציבורית, או התכנסנו בחנות של כהן שהיה מוכר משחת נעליים, סיכות וגפרורים. עזרנו לחבר שלנו למכור כאשר אביו נעדר וגם לחבר ג'רג'ס ולאביו החייט אשר היה משאיר לנו את החנות. שירתנו  את הלקוחות בגיהוץ בגדים, או בניקוי החנות.

 

לא קרה שאחד מאיתנו תהה מדוע [אנו נוהגים כך]. אבי ואמי לא גינו זאת כאשר ידעו על כך. אמי ראתה את [המעשה] הזה כאחווה, כידידות  וכהתנהגות מוסרית. היא גם [נהגה] לבקר את הנשים היהודיות והנוצריות והן היו [נוהגות] לבקר אותה. הייתי מלווה את אמי לבתי החולים כשהיא נושאת ורדים ופירות לילד חולה, או לאמו, או לאביו והילד היה חבר שלי בבית הספר. פעם ביקשה אמי ממני ללבוש בגדים נקיים שחורים ושאצחצח את נעליי. היה עלי ללכת לכנסייה, מכיוון שאביו של אחד החברים נפטר. אמא יעצה לי לשבת בשקט, מבלי לדבר ללא קשר למה שאראה. הלכתי וישבתי בשורה האחרונה והרכנתי את ראשי. שמעתי ולא ידעתי ולא הבנתי.

 

עד לאותה העת לא ידעתי מה פרוש הדבר שאדם הוא נוצרי, או יהודי ומה הוא ההבדל. גם לא את המשמעות לכך שמנשקת אותי אם נוצרייה, או יהודיה ולא כאשר ראיתי אותה בביתנו או כשהלכתי עם אמי לביתו של ג'רג'ס, או של כהן.

 

עד אשר בא אחד מקרוביי ומצא אותי משחק ברחוב, עצר אותי ושאל אותי [לשלום] אבי ואמי. אח"כ הוסיף ואמר לי: שמעתי אותך אומר ג'רג'ס וכהן. אמרתי לו: כן. אמר (מתוך גינוי): האם אתה לא יודע שזה קופטי וההוא יהודי. כיצד אתה משחק עימם? האם אמך יודעת? אמרתי: אכן אימותיהם הן חברות של אמי. ואז שב [ושאל] כאשר הוא  מגנה: ואביך יודע? אמרתי: והוא גם כן מבקר אותם. שאלה אותי אמי [על כך]  והיא גינתה את השאלות של קרובינו. לאחר מכן התחלתי לחשוב והבנתי. [אך] הם [ג'רג'ס וכהן] נשארו החברים היקרים ביותר!"        

      



[1] אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 30.10.2005