אינטלקטואל ערבי: מדוע לא פורסמה פתוא להרוג את בן לאדן ואנשיו?
ד"ר שאכר אל-נאבלסי, אינטלקטואל ליבראלי ירדני החי בארה"ב, פרסם ב- 7 באוגוסט 2005 מאמר ביומון הכוויתי "אל-סיאסה" תחת הכותרת "מדוע עד עתה אף אחד לא פרסם פתוא להרוג את בן לאדן?"[1].
להלן קטעים ממאמרו:
"'הועידה האסלאמית הבינלאומית' הראשונה, [שהתכנסה] בעמאן ביולי 2005, נפתחה בנוכחות קבוצה גדולה של פקהאא ועלמאא... הועידה פרסמה שורה של המלצות שגרתיות שתוכנן כבר חזר על עצמו בחוגים קודמים רבים.[2] ההמלצות גינו את האלימות העיוורת במספר מדינות בשם האסלאם וקראו לדיאלוג ולדו קיום בין בני ארבעת האסכולות ובני העדות האסלאמיות השונות. בסיכומו של דבר המלצות אלו הן בלתי מספקות, הן אינן שמות את האצבע על הפצע ואינן מרפאות את החולה, מאחר שאין לוועידה הזו את הכוח
הדרוש ליישם את ההמלצות...
רבים מהעלמאא והפקהאא שנכחו ב'ועידה האסלאמית הבינלאומית' הראשונה בעמאן, פרסמו פתוות שהסיתו לרצח אזרחים, נשים, ילדים וזקנים תחת המטריה של 'הג'יהאד הדתי'. יתכן והסיבה להתעצמות הטרור בעולם הערבי, בצורה שאנו עדים לה היום, היתה בראש ובראשונה עידוד הטרור מצד הפקהאא הרבים תחת מעטה דתי מזויף, חטוף ופגום ברוב המקרים. לו הפקהאא - אשר עודדו את הטרור באמצעות הפתוות הדתיות הקולניות הללו - היו פועלים בדרך הנכונה, הרי שהם מפרסמים באותו אופן פתוא הקוראת להרוג את בן לאדן, אימן אל-ט'ואהירי, אל-זרקאוי ואת כל מנהיגי אל-קאעדה בכל מקום [בעולם].
מנהיגי אל-קאעדה הרגו אלפי אזרחים חפים מפשע - ערבים ושאינם ערבים – ילדים, נשים וזקנים, שאין להם שום קשר לסכסוך שמתנהל כיום במזרח התיכון... האם [עובדה זו] מונעת מהפקהאא לפרסם פתוות שמגנות את הרוצחים הללו ומתירות לרצוח אותם ולהיפטר מהרוע שלהם? או שהפקהאא במקרים כאלה [רק] מוצאים מפלט בגינוי ובאמירת סיסמאות על סובלנות, אהבה ושיתוף פעולה וכן סיסמאות אוטופיות נוספות שלא שוות במציאות את הדיו עליו הן נכתבו ואת הכספים הרבים שהוצאו כדי לכנס את פסטיבלי
הראווה הדתיים נעדרי ההחלטות המכריעות...
האין העובדה שלא פורסמה עד עתה שום פתוא הקוראת להרוג את בן לאדן ואת מנהיגי אל-קאעדה האחרים המעורבים בפעולות טרור בעיראק, סעודיה, מצרים... מהווה הוכחה חותכת לכך שרבים מהפקהאא הטוענים שהם מתנגדים לגלי הטרור, מאמצים למעשה את פעולות הטרור האלו ומברכים עליהן בחשאי?
האין זה בבחינת אסון, התפוררות, חיסול מנטאלי, דרך קלוקלת, העדר רגש אנושי, עיוורון דתי ואובדן הדרך הנכונה - שחלק מהפקהאא מתייחסים לטרור בצורה של איפה ואיפה בשעה שהם מאשימים את 'הכופרים' במדיניות של איפה ואיפה ומכנים את משטרי המערב כמשטרים הנוקטים במדיניות של איפה ואיפה? הטרור אסור בדוחה למשל והפגנות של שיח'ים יוצאות לגנותו ולהוקיעו בשעה שהטרור בבגדאד, ריאץ', קהיר, שרם אל-שיח', טאבה ובמקומות אחרים מותר והוא משיב לאומה האסלאמית את כבודה שחולל... האם יהיה זה צודק והוגן לגנות את המערב על תוקפנותו כנגד המזרח ולא לגנות את המוסלמי שרוצח את
אחיו המוסלמי או הלא מוסלמי מבלי שביצע כל פשע.
העובדה שעד היום לא יצאה פתוא [הקוראת להרוג את בן לאדן], היא שחיזקה את בן לאדן, את אנשיו ואת אל-קאעדה שלו, והיא שעודדה אותם להרחיב את מעגל הרצח והטרור בעולם הערבי. יתרה מכך, הטרור מצא חן בעיני פעילי אל-קאעדה והם הפריזו בו כאשר ראו שרוב הפקהאא בעולם הערבי שותקים לנוכח
מעשיהם ושתיקה זו התפרשה בעיניהם כקבלה בברכה של פשעיהם...
מי מסוכן יותר לאסלאם כעת? בן לאדן ופעילי אל-קאעדה, או סלמאן רושדי והסיפור הטיפשי והשטחי [שלו] 'פסוקי השטן'. מדוע התירו את דמו של סלמאן רושדי ופורסמה פתוא להרוג אותו ולא פורסמה פתוא
המתירה את דמם של בן לאדן, אל-ט'ואהירי ואל-זרקאוי?
מי מסוכן יותר לאסלאם היום ובעבר: בן לאדן ופעילי אל-קאעדה או פרג' פודה, חסין מרוה, מחמוד טה, אל-צאדק אל-ניהום ואינטלקטואלים ערבים אחרים בני זמננו. מדוע פורסמו פתוות להרוג את אלה - והם אכן נרצחו - ולא פורסמה עד עתה פתוא להרוג את בן לאדן ואת מנהיגי אל-קאעדה..."
