המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
האסיר הפוליטי האיראני אכבר גנג'י במכתב מן הכלא
14/7/2005


האסיר הפוליטי האיראני אכבר גנג'י במכתב מן הכלא

 

היומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט פרסם את מכתבו המוברח של האסיר הפוליטי האיראני אכבר גנג'י היושב בבידוד בכלא. גנג'י, עיתונאי, שפרסם מאמרים וספר בהם רמז על מעורבות בכירים איראניים בסדרת רציחות של אינטלקטואלים איראניים מתנגדי המשטר בשנת 1998, מרצה עונש מאסר מאז שנת 2001. גנג'י קרא להחרים את הבחירות לנשיאות משום שהן מנציחות את הסדר הטוטאליטרי של הרפובליקה ה אסלאמית ובמיוחד של העומד בראשה, עלי ח'אמנאי. בעקבות דיווחים על הידרדרות במצבו הבריאותי ולאחר שפורסם כי הוא שובת רעב, הותר לו לצאת לטיפול רפואי בחודש שעבר, אולם בעת ששהה אצל חבריו, הוא נלקח במפתיע בחזרה לבית הכלא בהוראת התובע הכללי של טהראן, סעיד מרתזוי. להלן נוסח המכתב שהוברח בימים האחרונים מבית הכלא:[1]

 

"השקר הפך למעלה בקרב משטרים טוטאליטריים, בעוד שלגבי בני אדם רגילים הוא חטא. השקרנים טוענים טענת שקר כי אין אסירים פוליטיים [באיראן] ואין כליאה [בתנאי] בידוד.[2]  יתרה מזאת, הם מתעקשים על כך שאין שובתי רעב בבתי הכלא של איראן, וכי בתי הכלא שלנו הפכו לבתי מלון. הם חושבים שהם יכולים לשנות את המציאות, אם הם ישנו את המילים ואת משמעותן. משום כך הם מכנים את תאי צינוק של הבידוד בשם "האגף המיוחד" וטוענים כי הבעיה נפתרה לחלוטין. הם ידועים כ"שקרנים" וגם כ"חכמי האסלאם" ... . והם מכחישים שכלאו אדם בגין דעותיו [וטוענים] כי העצור סובל בשל פגם במהותו.

 

העולם כולו יודע על מאות האנשים אשר נכלאו בבתי הכלא באיראן במהלך השנים האחרונות, רק משום שחשבו באורח שונה. למרות זאת מכחישים השקרנים את קיומם של אסירי המצפון ברפובליקה האסלאמית [איראן]. התובע האסלאמי של טהראן [סעיד מרתזוי] בדה כמה סיפורים סביב נסיבות מאסרי. הוא פעם אחת המציא שהוכנסתי לבידוד מפני שפתחתי בשביתת רעב, וביום הבא הכחיש את שביתת הרעב שלי וטען טענת שקר כי הוכנסתי לבידוד כדי ללמד אותי לקח. לאחרונה הוא מספר סיפורים שונים לפיהם אני כלוא בבידוד מפני שאני סובל מבעיות נפשיות ואני זקוק להשגחה רפואית.

 

מה כוללת השגחה רפואית זו? כולאים את האדם בצינוק אפל בלתי-מאוורר, מונעים ממנו ביקורים אפילו אם הוא נזקק להשגחה רפואית. כמו-כן, מונעים ממנו לעקוב אחרי העיתונים או להשתמש בטלפון ושוללים ממנו את פרק הזמן של 20 דקות, הניתן לכל אסיר ליהנות מאור שמש ואויר נקי.

 

התובע האסלאמי אמר שהוא רוצה להעניש אותי עד "שאתפכח ואבין את השגגה בדרך בה אני הולך, ואחזור בי כפי שעשו אחרים [הכלואים] בבתי הכלא האסלאמיים."

 

אולם אם ההתפכחות משמעה להתכחש לאמונותיי המושרשות, הרי שהתברר [להם] בוודאות שגנג'י לעולם לא יתפכח מהן. ההכחשות [לדעות] והחתימה על מכתבי החזרה בתשובה הן טקטיקות שהמציא סטאלין והמשטר האסלאמי [באיראן] אימץ אותן כיום.

 

אם הדבר יחייב, אמשיך בשביתת הרעב עד מוות. פניי הנפולות, היום, חושפות את אופיו האמיתי של המשטר ברפובליקה האסלאמית של איראן. הן הפכו לסמל ל[מאבק] הצדק נגד העריצות. פניי

 

המרוסקות וגופי התשוש מסבירים את הניגודים הפנימיים במשטר שבו המושגים צדק ועריצות החליפו את משמעותם. מי שרואה אותי היום שואל אותי בתימהון: האם אתה הוא זה? האם אתה הוא גנג'י?

 

אני רוצה שהעולם יידע: אינני חולה ולא התחלתי [מלכתחילה] בשביתת רעב. הירידה במשקלי מ-77 ק"ג ל-58 ק"ג הוא תוצאה של העינויים אשר עברתי בחודש האחרון. מדוע מסרבים השלטונות להתיר לעיתונות לצלם אותי ולפרסם [את התמונות]?

 

כפי שאמרתי תמיד, אם אמות - "המנהיג העליון" [עלי ח'אמנאי] יהיה אחראי למותי. [זאת] מפני שהתובע האסלאמי [סעיד מרתזוי] הוא אחראי ישירות מולו. התנגדתי לשלטון האבסולוטי המוענק "למנהיג העליון" [ח'אמנאי] מפני שהוא עומד בסתירה לערכים הדמוקרטיים. ואני יודע כי "המנהיג העליון" לעולם לא יקבל אפילו את הביקורת הקלה ביותר. הנה כיום, בעיצומן של הבחירות לנשיאות, היינו עדים כיצד נענשו רפסנג'אני, כרובי ומועין.

 

התובע האסלאמי [מרתזוי] מדבר בגלוי על מותי בכלא. הוא אמר לאשתי: מה [יקרה] אם גנג'י ימות [בכלא]? עשרות מתים בבתי הכלא שלנו מדי יום, ייתכן שגנג'י יהיה אחד מהם.

 

מה שהתובע האסלאמי לא יודע הוא שיכול להיות שגנג'י ימות, אבל אהבת החירות והצימאון לצדק הפוליטי לעולם לא ימותו. יתכן שגנג'י ימות, אולם ההומניות ואהבת הזולת, התקווה והציפייה לעתיד טוב יותר, לעולם לא ימותו.

 

אבלה את זמני בבידוד, אולם לבי ימשיך לפעום למען החירות. ובחלק מהזמן אשמע כמה אסירים בוכים לפתוח את אשנבי הצינוק שלהם כדי לתת לשמש להיכנס."

 

 



[1]  אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 11.7.2005.

[2]  למשל טענתו של הנשיא המיועד מחמוד אחמדי-נז'אד כי אין באיראן אסירים פוליטיים.