כללי

 

הדיון הציבורי בכווית בדבר זכות האישה להשתתף בבחירות

 

הקדמה

הפרלמנט הכוויתי [מועצת האומה] אישר ב- 16.5.2005 הצעת חוק מטעם הממשלה המאפשרת לנשים להשתתף בבחירות הן כבוחרות והן כמועמדות.[1]

 

בעוד שהסעיף הראשון בחוק הבחירות הכוויתי משנת 1962 הגביל את זכות הבחירה לגברים בלבד כאשר קבע כי זוהי זכות של "כל אזרח כוויתי מקרב הגברים מגיל 21 [ומעלה]", הסעיף החדש העניק זכות זו גם לנשים. נקבע בו כי זוהי זכותו של "כל כוויתי מגיל 21", ובכך [הפך] החוק למתאים לחוקה הכוויתית משנת 1962 הקובעת בסעיף 29 כי "גברים ונשים שווים בזכויותיהם ובחובותיהם".[2]                                          

 

הצעת הממשלה לתיקון חוק הבחירות התקבלה לאחר דיונים ממושכים בפרלמנט במסגרתם התקיימו שלוש הצבעות על הצעת החוק. בהצבעה הראשונה ב- 15.2.2005 אושרה הצעת החוק, בהצבעה השנייה ב- 2.5.2005 היא נפלה, אולם בהצבעה האחרונה ב- 16.5.2005 היא עברה סופית.[3]

 

בעקבות הצעת החוק של הממשלה התעורר בכווית דיון ציבורי סביב שאלת השתתפותן של הנשים בהליך הבחירות. תומכי הצעת החוק טענו כי האישה הכוויתית, כמו שאר הנשים בעולם זכאית לממש את זכויותיה הפוליטיות, כפי שהיה גם בראשית האסלאם. המתנגדים להצעת החוק טענו כי הצעת החוק היא כניעה ללחצי המערב, כי השתתפות האישה בבחירות מנוגדת לאסלאם וכי נשים כלל אינן מעוניינות ליטול חלק בהליכים פוליטיים.

 

מסמך זה יסקור את הדיון הציבורי בנושא השתתפות הנשים בבחירות בכווית לצד התגובות להחלטת הפרלמנט הכוויתי לאשר את השתתפותן של נשים בבחירות בכווית.

 

הדיון הציבורי בהצעת החוק

תומכי החוק:

א. לאישה הכוויתית מגיעות זכויות פוליטיות

התומכים במתן זכויות פוליטיות לנשים, ובראשם חברי הממשלה הכוויתית, טענו כי חיזוק מעמד האישה הוא חלק מתהליך צמיחתה של כווית. יו"ר הקבינט הכוויתי, מחמד צ'יף אללה שראר, אמר כי "איננו מבודדים מהעולם, ובכל מדינות העולם המגמה היא לאפשר לאישה להשתתף בפוליטיקה".[4]

 

השר לענייני חברה ועבודה, פיצל אל-חג'י, אמר כי "הגיע הזמן שהאישה הכוויתית תקבל את זכויותיה הפוליטיות לאחר שהאישה בכל רחבי העולם קיבלה את זכויותיה... הגיע הזמן שנפעל באופן חיובי ובמסגרת החוקה כדי לעגן את הזכויות הפוליטיות של האישה, לממש את תפקידה בחברה וכדי לשים קץ לספקות בנוגע לתרומתה של האישה הנחשבת למחצית השנייה של החברה. צמיחה אינה יכולה להתממש ללא התפקיד של האישה".[5]

 

ב. השתתפות נשים בבחירות מותרת על פי ההלכה המוסלמית

תומכי הצעת החוק טענו כי על פי האסלאם מותר לנשים ליטול חלק בהליך הדמוקרטי. כדי לקדם את הצעת החוק של הממשלה וכדי "לשכנע את מי שיש לו הסתייגויות הלכתיות" כדברי יו"ר הקבינט מחמד שראר, פרסמה "מועצת הפסיקה ההלכתית הכוויתית" ב-19.3.2005 חוות דעת הלכתית [פתוא] המעניקה לשליט סמכות להכריע בסוגית השתתפותן של נשים בבחירות. הפתוא קבעה כי אמנם סוגיה זו "שנויה במחלוקת" אולם "החלטת השליט תסיר את המחלוקת בסוגיות הנתונות לפרשנות" מפני ש"לשליט יש סמכות לפרסם חוקים ולאשרם בהתאם לכללים הקיימים".[6]     

 

חבר הפרלמנט עלי אל- ראשד אמר במהלך סימפוזיון תמיכה במתן זכויות פוליטיות לנשים כי "האישה מימשה את זכויותיה הפוליטיות בראשית האסלאם כאשר נשבעה אמונים לשליט המוסלמי [כלומר למחמד] בביעת אל-עקבה השנייה שלא הייתה רק שבועה פוליטית, אלא הייתה גם בגדר חוות דעת הלכתית [פתוא] והדבר נחשב כמו חקיקה".[7]

 

חבר הפרלמנט השיעי יוסף אל-זלזלה, מרצה לשעבר באוניברסיטת כווית, אמר כי "הסוגיה אינה קשורה לפן ההלכתי ואין לדת או לשריעה שום קשר אליה... העלמאא של אל- אזהר ובראשם שיח' [אל-אזהר] הד"ר מחמד [סיד] טנטאוי כבר הדגישו כי שלילת זכויותיה הפוליטיות של האישה היא דבר המנוגד לשריעה".[8]

 

בשאר חסן אל- צאיע', בעל טור ביומון הכוויתי "אל- סיאסה", כתב במאמר תחת הכותרת "לאישה זכויות פוליטיות": "בתקופת הנביא ובתקופת הח'ליפים שבאו אחריו היה לאישה המוסלמית תפקיד בולט בהתוויית מדיניות המדינה המוסלמית באותה עת. הטקסט הקוראני 'המאמינים והמאמינות הם נותני חסות אחד של השני, והם מצווים על עשיית הטוב ואוסרים על עשיית הרע' [קוראן: 9;71] מוכיח כי הדעה של האישה אינה שונה מזו של הגבר, וכי האישה היא שותפתו [של הגבר] בהיתר ובאיסור בחברה. כל הטקסטים הקוראניים מסכימים על כך שהאישה שווה לגבר בזכויות ובחובות...

כמו כן, האישה המוסלמית השתתפה בשבועת האמונים לנביא בשתי הביעות שהיו באל-עקבה, הראשונה והשנייה. המובן המודרני של שבועת האמונים [לשליט] היא בחירות. אם לא הייתה לאישה זכות לבחור ולהשתתף בהליך הפוליטי הרי שהנביא היה מסתפק בשבועת האמונים של הגבר ללא [זאת] של האישה... הזכויות הפוליטיות של האישה אינן סוגיה של נשים בלבד, אלא זו סוגיה הקשורה לשחרור מחצית מן החברה ושחרור כל החברה. כלומר, הגשמת דמוקרטיה מלאה והשתתפותה הפוליטית [של האישה], כבוחרת וכמועמדת ישלימו את תפקידה הטבעי בחברה".[9]  

 

בדריה עבדאללה אל-עוצ'א, עורכת דין ובעלת טור ביומון הכוויתי "אל-קבס" כתבה במאמר פרי עטה כי "השתתפות האישה המוסלמית בפעילות הפוליטית בתקופת הנבואה הייתה ברורה, והיא באה לידי ביטוי בשבועת אמונים [ביעה] של הנשים לנביא כשראו בו מנהיג של המוסלמים. [השתתפות זו] מעידה על אישיותה העצמאית של האישה ועל כך שהיא איננה רק כפופה לגבר, אלא היא נשבעת אמונים [לשליט] כפי שהגבר נשבע אמונים..."[10]    

 

המתנגדים לחוק:

א. ניסיון של המערב לקלקל את החברה הכוויתית

המתנגדים להצעת החוק של הממשלה טענו כי הצעת החוק באה ככניעה ללחצי המערב המעוניין לשנות את מבנה המשפחה בכווית.  אחד המתנגדים הבולטים להצעת החוק היה חבר הפרלמנט צ'יף אללה אבו רמיה מהמפלגה האסלאמית שפתח במה שכינה "מתקפה דתית פרלמנטארית נגד מה שקרוי זכויות פוליטיות לאישה". אבו רמיה אמר במהלך סימפוזיון שארגן, תחת הכותרת "לאישה אין זכויות פוליטיות על פי ההלכה המוסלמית", כי "מדינות המערב מנסות לכפות הפרה של החוקים האסלאמיים כדי לקלקל את החברה באמצעות הפעלת לחץ על המדינות הערביות ומדינות המפרץ".[11]

 

ע'אנם אל-מיע, חבר פרלמנט מאותה המפלגה אמר ליומון הכוויתי "אל- ראי אל- עאם": "אל לנו להתייחס לדרישות מבחוץ הקוראות לנו להעניק לאישה זכויות פוליטיות. עליהם לדעת כי מצבן של הנשים בכווית טוב יותר ממצבן במדינות דמוקרטיות מתקדמות. הסוגיה היא מעבר לעיסוק בהצבעה או במועמדות לפרלמנט, אלא המטרה היא שינוי חברתי מקיף שישפיע על מבנה המשפחה הכוויתית ועל היחסים בין בניה".[12]

 

ב. הענקת זכויות פוליטיות לנשים מנוגדת לאסלאם

המתנגדים להצעת החוק טענו כי ההלכה המוסלמית אוסרת את השתתפותן של נשים בבחירות והסתמכו על הפתוא שפורסמה מטעם מועצת הפסיקה ההלכתית בשנת 1985 שקבעה כי חברות בפרלמנט היא סוג של תפקיד ציבורי שהאישה אינה יכולה להתמנות לו.[13]

 

חבר הפרלמנט צ'יף אללה אבו-רמיה אמר ליומון הכוויתי "אל- ראי אל- עאם" כי ההלכה מוסלמית אוסרת מתן זכויות פוליטיות לנשים וכי "יש להתנגד למה שקרוי זכויות פוליטיות לאישה כפי שנאמר בפתוא של משרד הדתות [משנת 1985]" לדבריו יש מספר חדית'ים ופסוקי קוראן המוכיחים כי "נשים לא נתמנו לתפקידי הנהגה לא בשל פחיתות ערכן, אלא מתוך שמירה על כבודן.".[14]

 

חבר נוסף במפלגתו ויו"ר הוועדה לזכויות האדם בפרלמנט הכוויתי, וליד אל- טבטבאאי, אמר ליומון הכוויתי "אל- ראי אל- עאם" כי הוא מתנגד להצעת החוק מאחר "[שהתפקיד מקנה] סמכות ציבורית, ובאסלאם אסור שאישה תמונה [לתפקיד ציבורי]". עם זאת ציין כי יתמוך בשינוי הצעת החוק "אם יתאפשר [לאישה] רק לבחור" ולא להיות מועמדת לבחירה.[15] 

 

מחמד האיף אל-מטירי, מזכ"ל ארגון "האיחוד להגנה על עקרונות האומה", אמר כי "אין שום הנחיה של הנביא מחמד ולא של ארבעת הח'ליפים ישרי הדרך, ואין שום תיעוד היסטורי לפיו אישה מונתה לתפקיד ציבורי בתקופת המדינה המוסלמית."[16] 

 

ג. נשים כלל אינן מעונינות ליטול חלק בהליכים פוליטיים

המתנגדים להצעת החוק טענו גם כי נשים כלל אינן מעוניינות לטול חלק בהליכים הפוליטיים. אבו רמיה אמר במהלך הסימפוזיון שארגן נגד הצעת החוק כי "בבחירות לאגודת העיתונאים הכוויתית הצביעו 830 נשים מתוך 460,000, וכי הדבר מוכיח שנשים אינן מעוניינות להשתתף בפעילות פוליטית".[17]

 

כמו כן, סאלם אל- נאשי, דובר "האיחוד האסלאמי הסלפי", אמר כי "האיחוד מתנגד למתן זכויות פוליטיות לאישה, הן לבחור והן להיבחר." לדבריו, "חמישה מחקרים שפורסמו על ידי מוסדות רשמיים וממשלתיים, ביניהם אוניברסיטת כווית, הראו כי האישה הכוויתית כלל אינה מעוניינת לקחת חלק בפעילות הפוליטית".[18]

 

תגובות לאישור הצעת החוק:

לצד הביקורות הצפויות לתיקון החוק מצד מתנגדיו, התקבל תיקון זה בברכה בקרב אנשי הממשלה, בעלי טורים ופעילות נשים.

 

ממשלת כווית: "זהו ניצחון לכווית ולדמוקרטיה"

בכירים בממשלה הכוויתית הביעו שביעות רצון מההחלטה, וראו בכך מימוש של הדמוקרטיה בכווית. חלקם אף העלו את האפשרות כי נשים יתמנו לשרות בממשלה הכוויתית או לחברות במועצה המוניציפאלית. ראש הממשלה הכוויתי, צבאח אל- אחמד, אמר לאחר אישור הצעת החוק על ידי הפרלמנט: "אנו מרוצים מהתוצאה. אני מקווה שהאישה הכוויתית תהיה עזר לגברים בפיתוח המדינה... לממשלה יש כעת זכות למנות אישה לשרה בממשלה."[19] כמו כן, אל-אחמד דחה את הטענה כי כווית נכנעה ללחצים חיצוניים באומרו כי "הענקת זכויות פוליטיות לנשים היא רצונו של אמיר כווית, ואיננה תוצאה של רצון חיצוני."[20]

 

נואף אל-אחמד אל-צבאח, סגן ראש הממשלה ושר הפנים הכוויתי בירך את תושבי כווית "על שנתנו אמון במחצית החברה, כלומר באישה, בקבלת זכויותיה הפוליטיות".[21]  וציין כי משרד הפנים נקט בצעדים הדרושים כדי לרשום למעלה מ- 200,000 בוחרות לרשימת הבחירות בפברואר 2006.[22] 

 

ג'אסם אל- ח'ראפי, יו"ר הפרלמנט הכוויתי, אמר כי "הסכמת הפרלמנט היא ניצחון לכווית ולדמוקרטיה והיא היענות לרצון האמיר... לאחר ההצבעה על [מתן] זכויות פוליטיות לאישה אין כעת מניעה שראש הממשלה הכוויתי ימנה שרה בממשלתו... יש לו גם זכות למנות חברה במועצה המוניציפאלית הנוכחית."[23] 

 

כוונת ממשלת כווית למנות נשים לתפקידים ציבוריים מומשה ב-5 ביוני 2005 כאשר מונו שתי המהנדסות פאטמה נאצר אל-צבאח ופוזיה אל-בחר לחברות במועצה המוניציפאלית החדשה של העיר כווית. בתגובה למינוי, אמרה אל-צבאח כי היא "גאה ושמחה על המינוי" המהווה "אחריות אותה היא שואפת למלא ביסודיות למען כווית". שר האנרגיה, אחמד אל-פהד, בירך על מינוין של שתי הנשים, והעריך כי הדבר "ישפיע על כווית באופן חיובי".[24]

 

פעילות נשים כוויתיות: זהו יום היסטורי

גם פעילות נשים כוויתיות בירכו על ההחלטה וראו בה החלטה היסטורית. לדבריהן, יום תיקון החוק, ה- 16.5.2005, יהיה יום היסטורי בחיי האישה הכוויתית, בהתחשב בכך שביום זה גם חל יום השנה השביעי לחוק שפרסם נסיך כווית ב- 16.5.1999 המעניק זכויות פוליטיות לאישה, ואשר נפל בישיבת 

הפרלמנט הכוויתי בנובמבר 1999.[25] 

 

לטיפה אל-צבאח, אשתו של יורש העצר הכוויתי ויו"ר הוועדה לענייני האישה ונשיאת "האיחוד הכוויתי של אגודות הנשים", בירכה על ההחלטה ואמרה כי "צעד זה מחזק את דבקותנו ביסודות השריעה, בשמירתנו על הערכים ועל העקרונות ובדרכנו אחר מייסדי המולדת שקדמו לנו. כמו כן, [צעד זה מחזק] את דבקותנו בבניית המשפחה הכוויתית". אל- צבאח הביעה תקווה כי [מידת] אחריותה של האישה הכוויתית תהיה שווה לזכות שנתנה לה החוקה... וכי האישה הכוויתית תסייע בפיתוח המולדת באופן פעיל."[26] 

     

כמו כן, בעקבות תיקון החוק הודיעה פעילת הנשים עאישה אל-רשיד במסיבת עיתונאים שערכה

ב- 21.5.2005, על כוונתה להגיש מועמדות לבחירות הבאות לפרלמנט ב-2007. לדבריה, בכוונתה לפתוח בביתה לשכה ולנסות לשכנע את הבוחרים כי "האישה מסוגלת לקחת חלק בזירה הפוליטית".[27]  לאחר הודעת אל-רשיד, הודיעו ארבע פעילות כוויתיות נוספות על כוונתן להשתתף בבחירות ב- 2007.[28]

 

בעלי טורים: חוליה ראשונה בשרשרת של רפורמות

תמיכה באישור הצעת החוק נשמעה גם מצד בעלי טורים בעיתונות הכוויתית. בעל הטור סאמי נאצר ח'ליפה כתב ביומון הכוויתי "אל- ראי אל- עאם" כי "הענקת זכויות פוליטיות לאישה- לבחור ולהיבחר - נחשבת לאחד ההישגים ההיסטוריים החשובים שעלינו רק לתמוך בהם ולברך עליהם מאחר שזוהי זכות שאללה קבע אותה ושעוגנה ברוב החוקות בעולם, וכן מאחר שזוהי תוספת איכותית וייחודית שתעמיק את ההליך הדמוקרטי שייצוג העם בו לוקה בחסר... זוהי לדעתי החוליה הראשונה בשרשרת הרפורמה הפוליטית האמיתית שאנו מקווים שהממשלה והפרלמנט יפעילו זו לצד זה על מנת לאמצה".[29]

 

בעל הטור פיצל אל-עלאטי כתב במאמר ביומון אל-סיאסה: "ברצוני לברך את אחיותנו על שניתנו להן מלוא זכויותיהן הפוליטיות. כמו כן, אני מעניק זר של ורדים אדומים ולבנים לכל אישה כוויתית לרגל אירוע משמח זה עבור כולנו. אנו מאחלים הצלחה לכל אישה מועמדת לפרלמנט ולמועצה המוניציפאלית. אני מבקש מן האישה שבראש סדר עדיפויותיה יעמוד הסיוע לאחותה הנרדפת על ידי הממשלה. אני מקווה כי יפורסמו חוקים לטובת האישה הכוויתית כמו למשל חוק שיאפשר לאישה כוויתית הנשואה לאדם לא כוויתי להחזיק בבעלות על דירה, חוק המעניק אזרחות כוויתית לבנים של אישה כוויתית מאב שאינו כוויתי ללא קשר לאזרחותו של האב,  ו[חוק המאפשר] העסקת בנים של נשים כוויתיות בצבא...".[30]