המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בחירות באיראן – חלק ב'
17/6/2005

בחירות באיראן – חלק ב'

 

הקדמה:

לקראת הבחירות לנשיאות איראן ב-17 ליוני, מתמודד המשטר המהפכני באיראן עם כמה בעיות: מצד אחד, אדישות ציבורית גוברת וקריאות להחרמת הבחירות – אם בשל עריצות המשטר והשחיתות שפשתה בו, ואם בשל  כשלון הרפורמיסטים תחת הנשיא היוצא, מוחמד ח'אתמי. מצד שני, ריבוי מתמודדים, שמונה במספר, המפריחים סיסמאות ריקות ונעדרים מצע פוליטי מוגדר ואפקטיבי. ההערכה היא שהשתתפות הציבור בבחירות תהיה נמוכה משמעותית ביחס לבחירות קודמות מה שיחייב, כנראה, סיבוב בחירות שני. ראוי לציין כי איראן נעדרת מסורת של מפלגות פוליטיות מושרשות, והמאפיין העיקרי של המערכת הפוליטית באיראן הוא בחירות המתמקדות באישים.

 

מועמדים לנשיאות רק באישור 'מועצת המפקחים':

המתמודדים לנשיאות רשאים היו להירשם לבחירות החל מ-10.5 ועד ה-14.5. 'מועצת המפקחים', הגוף בעל הסמכות לפסול מועמדים אם אינם עומדים, לטעמו, בקריטריונים שנקבעו בחוקה, בחן את כשירותם של למעלה מאלף מועמדים ופרסם ב- 23.5.05 את רשימת המועמדים שאישר, ובה ששה מועמדים בלבד, רובם שמרנים, למעט אחד[1] : נשיא איראן לשעבר ויו"ר 'המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר' עלי אכבר האשמי רפסאנג'אני; יו"ר רשות השידור לשעבר עלי לאריג'אני; מפקד כוחות המשטרה לשעבר מוחמד-רזא קאליבאף; מפקד 'משמרות המהפכה' לשעבר מוחסין רזאי; ראש עיריית טהראן מחמוד אחמדי-נג'אד; ויו"ר המג'לס לשעבר מהדי כרובי (רפורמיסט).

 

כבעבר, פסלה 'מועצת המפקחים', ללא כל הסבר, את מרבית המועמדים הרפורמיסטים. הבולט ביניהם, ד"ר מצטפא מועין, השר להשכלה גבוהה בממשלת ח'אתמי, הודח על-ידי הפרלמנט השמרני. הצעד גרר מחאות מצד אישים בזירה הפוליטית וכן הודעות של קבוצות רפורמיסטיות בולטות בדבר כוונתן להחרים את הבחירות,[2] לצד דיווחים על התפרעויות של סטודנטים באוניברסיטת טהראן.[3]

 

בשל התפתחויות אלה, הנחה מנהיג איראן, עלי ח'אמנאי, את 'מועצת המפקחים' לשקול מחדש את פסילת מצטפא מועין והמועמד הנוסף, סגן הנשיא, מוחסין מהרעליזאדה.[4]  'מועצת המפקחים' הודיעה כי בהתאם להנחיית המנהיג, מוחזרים שני המועמדים למרוץ. מועין הודיע כי ישקול מחדש את מועמדותו לאור התנהגות המועצה. לבסוף הודיע כי יתמודד בבחירות תוך שהוא מותח ביקורת נוקבת על 'מועצת המפקחים' שאת התנהלותה כינה "אנטי-חוקתית".[5]  יצוין כי מרבית המועמדים הם נציגיו של מנהיג איראן ח'אמנאי במוסדות המשטר וכולם כיהנו או מכהנים בתפקידים בכירים.

 

פסילת נשים על-ידי 'מועצת המפקחים':

כל 89 הנשים שהגישו מועמדות לתפקיד הנשיאות נפסלו על ידי 'מועצת המפקחים' בטענת אי-כשירות. שני המועמדים הרפורמיסטיים, מועין וכרובי, גרסו, בדיעבד, כי ההחלטה לשלול מנשים את הזכות להיבחר לנשיאות היא מוטעית. קבוצת נשים מ"תנועת נשים אקטיביסטיות" הפגינה מול בניין הנשיאות כנגד הפסילה בטענה של  "אפליה נגד נשים". אחת המפגינות אמרה כי "אין לצפות מנשים, המהוות מחצית מאוכלוסיית המדינה, להשתתף בבחירות בצורה נרחבת, אם הן אינן יכולות ליהנות מזכותן הטבעית להיבחר." הנשים אמרו כי כל עוד 'מועצת המפקחים' לא תציג פרשנות שקופה ומדעית של החוקה מחאתן תמשך.[6]

 

ח'אמנאי: ההצבעה בבחירות – חובה דתית

נוכח ההערכות על אחוז הצבעה נמוך, התגייסו ראשי איראן בקריאה  לציבור להשתתף בבחירות. אם בנאומיו הקודמים קבע מנהיג איראן עלי ח'אמנאי כי ההשתתפות בבחירות היא "חובה לאומית", הרי בנאומו בכרמאן בפני אלפי סטודנטים ומרצים הגדיר זאת כ "חובה דתית": "השתתפות בבחירות אינה רק זכות, אלא חובה דתית, ואם האויב ייכשל במאמציו לעודד את האומה [האיראנית] להחרים את הבחירות, כפי שארע בבחירות למג'לס השביעי, הוא יאשים אותנו [המשטר האיראני] בסוגים שונים של הפרות, בין אם בביצוע הבחירות ובין אם [באופי] משטרנו... האויב מתנגד להשתתפות רחבה ושופעת התלהבות של ההמונים בקלפי, אולם האומה [האיראנית] מסוגלת לקיים בחירות אותנטיות ולבחור בטוב ביותר, ובעזרת האל בחירות ב-17 ליוני תהיינה הבחירות הטובות ביותר שלנו."[7]

ח'אמנאי ניסה להניא את הציבור מללכת אחר המודלים שהמערב מציג: "ההליכה בעקבות מודלים פוליטיים וחברתיים מערביים תוביל לשום מקום. היא הפירות המרים של מאמצי המערב במאתיים השנים האחרונות: הפשיזם, הקומוניזם, והליברליזם שכל אחד מהם בנפרד סלל את הדרך לפשעים אין-ספור נגד האנושות..."[8]

 

מחלוקות פנימיות הן יציר תחבולות האויב :

ח'אמנאי התייחס למחלוקות המאפיינות את שתי הסיעות העיקריות באיראן, השמרנים והרפורמיסטים ואמר כי אויבי איראן עומדים מאחורי הניסיונות ליצור תדמית מפולגת ומסוכסכת של המשטר האיראני: "מחלוקות מעין אלו הן [במקומן] כל עוד הן אותנטיות, אולם האויב רודף אחר מטרות [חשובות] יותר ומנצל את המחלוקות [כדי להציגן] כמחלוקות פוליטיות מוגזמות. האויב מבקש להפיץ את הרעיון שהמשטר [האיראני] עומד בפני סתירות פנימיות באמצעות המרצת המחלוקות הפנימיות... הבסיס של תוכנית האויב הוא ליצור שסעים בפסגת הנהגת המשטר, וכמובן, כמה אנשים בתוך המדינה [איראן] הלכו בכיוון זה..."

 

ח'אמנאי גם דחה את הטענות, מפי מספר פעילים רפורמיסטים,  בדבר עריצותו של המשטר האסלאמי או היותו "לא בשל פוליטית": "כדי למצוא חן בעיני המערב, כמה אנשים טוענים כי המשטר האסלאמי עצר את התקדמותו לקראת דמוקרטיה באמצע הדרך, הבה ולא ננסה למצוא חן בעיני המערביים באמצעות האשמות כאלה."[9] 

 

הדרך הנכונה: שמרנות רפורמיסטית

ח'אמנאי גרס כי הניסיון המיוחס למשטר, למונופוליזציה של הכוח הפוליטי וריכוזו בידי סיעה אחת – השמרנים, הינו מזימה שנועדה להכפיש את המשטר: "זהו שקר, מפני שאנו מאמינים שקיומן של שתי סיעות נאמנות לחוקה משרת את המשטר... [שתי הסיעות – השמרנים והרפורמיסטים] מתפקדות כשתי כנפיים [של ציפור] שמאפשרות לה לעוף ...באווירה תחרותית ומתקדמת ... אנו לא נתיר לאלה שאינם נאמנים לחוקה ולמשטר להוביל ... אלה הסבורים כי פונדמנטליזם [שמרנות] ונטייה רפורמיסטית מצויים בשני קצות הספקטרום טועים טעות מרה ... הדרך האמצעית והגישה הנכונה היא השמרנות הרפורמיסטית."[10]

 

המועמדים:

מבין שמונת המועמדים, ארבעה מזוהים עם השמרנים: לאריג'אני (48), קאליבאף (44), רזאי (51) ואחמדי-נג'אד (49) מהווים את דור הביניים של המהפכה. לאריג'אני שימש כיו"ר רשות השידור האיראנית המשמשת שופר לשמרנים ונציגו של ח'אמנאי ב'מועצה העליונה לביטחון לאומי'. קאליבאף היה עד לאחרונה מפקד כוחות המשטרה של איראן. רזאי היה עד לאחרונה מפקד 'משמרות המהפכה' והוא משמש כיום מזכיר ה'מועצה לאבטחת האינטרס של המשטר'. אחמדי-נג'אד, מכהן כראש עיריית טהראן ומבטא דעות שמרניות קיצוניות יותר מהאחרים.

  

רפסנג'אני (70), כמי שנמנה על דור המייסדים של המהפכה ונשיא לשעבר, נחשב בציבור כפוליטיקאי המצוי מעל למחלוקות הסיעתיות בין השמרנים לרפורמיסטים. למרות שהוא מוגדר כרפורמיסט מתון, הוא זוכה לתמיכת שמרנים רבים. כיום הוא מכהן כיו"ר 'המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר'.

 

שלושת המועמדים הרפורמיסטים הם כרובי (68), איש דת אם כי לא בכיר, אשר שימש כיו"ר הפרלמנט השישי הרפורמיסטי והוא כעת יועצו של ח'אמנאי ב'מועצה לאבטחת האינטרס של המשטר'. מוצטפא מועין ששימש שר להשכלה גבוהה בממשלתו של ח'אתמי והודח לפני כשנה על ידי הפרלמנט השמרני, וסגן הנשיא מהרעליזאדה, שהצהיר כי הוא מועמד עצמאי בעל דעות רפורמיסטיות.

 

רפסנג'אני וקאליבאף הובילו עד לאחרונה בסקרים שפורסמו ונראה כי סיכוייהם להעפיל לסיבוב נוסף גבוהים ביותר. בסקר שנערך לאחרונה מטעם 'מרכז סקרי דעת הקהל של הסטודנטים האיראניים', בקרב 4738 איש ברחבי איראן, עולה כי שעור ההצבעה הצפוי הוא בין  45.5% ל-  51.4%, כאשר רפסנג'אני מוביל עם תמיכה שנעה בין 19.1% ל- 27.8%, אחריו קאליבאף 9.5%-14%; מועין 6.7%- 10.2%; לאריג'אני 4.5%-6.6%; אחמדי-נג'אד 2.8%- 3.7%; רזאי 1.4%-5.2% ומהרעליזאדה 1.5%-2.6%.[11]

 

יחד עם זאת, נראה כי בימים האחרונים מצמצם מועין את הפער מול רפסנג'אני. בסקר שערכה סוכנות הידיעות האיראנית אירנא בקרב 45,834 משתתפים ברחבי איראן, זכה רפסנג'אני ב- 27.1% מקולות הנשאלים, מועין ב- 18.9% וקאליבאף ב-16.5%. [12]

 

בסקר שערך ארגון הבסיג' של אוניברסיטת טהראן (אשר נאמן לכוחות השמרנים) בקרב 1000 סטודנטים, זכה המועמד השמרן, ראש העירייה אחמדי-נג'אד, ל- 20.2% מהקולות, אולם מועין זכה ל- 18.9% מהקולות ואחריו קאליבאף עם 11.6%. רפסנג'אני זכה לתמיכתם של רק 10.3% מהסטודנטים באוניברסיטת טהראן, בעוד המועמד השמרני לאריג'אני זכה ל- 4.4% בלבד. יש לציין כי 22% מהסטודנטים החרימו את המדגם ו- 7.2% הטילו פתק לבן.[13]

 

הבטחות השמרנים- המשך המצב הקיים:

על אף הניסיונות, מסרבים עד עתה המועמדים השמרנים להגיע למועמד מוסכם אחד. החשש של החוגים השמרניים הוא כי בהעדר קונצנזוס, יתפצל כוחם ואף מועמד שמרן לא יזכה ברוב הדרוש.[14]

 

מעבר לסיסמאות ולהצהרות כלליות בדבר הצורך בשינוי המצב ובשיפורו, לא פירטו המתמודדים השמרנים מהו מצעם. מרבית המועמדים מדברים על הצורך בדמוקרטיה, ברפורמות, במלחמה בשחיתות ובאבטלה, ובקידום שלטון המבוסס על בעלי כישורים (ולא קשרים), אולם, מעבר לאבחון הבעיות החברתיות לא הציגו המועמדים תוכניות מפורטות ופתרונות קונקרטיים.[15]

 

למשל, הפתרון לשחיתות שהציע יו"ר רשות השידור לשעבר עלי לאריג'אני הוא לאסור  על מנהלים בכירים לעסוק בפעילות כלכלית [עצמאית]... ולחשוף ברשות הטלוויזיה והרדיו הממלכתיים הפרות של איסור זה. "אני גם אלחם", אמר, "במי שמועל ב[כספי] קרנות ציבוריות, [תוך ניצול] כוח פוליטי... הממשלה העתידית חייבת להתמקד במשרות לצעירים... האבטלה היא הגורם להתמכרות לסמים ולכך שהצעירים אינם יכולים להינשא... אני בטוח שאם נספק הזדמנויות הולמות לצעירים, אנו נתקדם ובעיות רבות של העם תבואנה על פתרונן."[16]

 

גם ראש עיריית טהראן, מחמוד אחמדי-נג'אד, אמר כי לנגד עיניו עומד פתרון בעיות הצעירים הקשורות לאבטלה, דיור ונישואין וכי הוא "יישם פרויקטים של פיתוח על בסיס צדק ועל פי רצון העם."[17]  מפקד 'משמרות המהפכה' לשעבר מוחסין רזאי אמר כי "אפליה, הברחת סמים, או [בעיות] התמכרות לא צריכות להתקיים באיראן וכי יש להחזיר את האהבה, השלום וההגינות," וכי הוא יטפל ב"שיפור תנאי החיים, הפחתת המצוקה, פתרון בעיית האבטלה ועקירת השחיתות."[18]

 

המועמד הבולט יותר בקרב השמרנים הוא קאליבאף שהעיד על עצמו כי הוא שמרן רפורמיסט, וכי אינו משתייך לשום ארגון מפלגתי. קאליבאף הצהיר כי הוא רואה ברפסנג'אני את יריבו היחידי והדגיש כי חיוני שיהיו מגבלות מסוימות על השימוש בלווייני טלוויזיה ועל האינטרנט: "אנו מקבלים את הרעיון של סינון. אנו חייבים לחסן את העם [מפני חוליים חברתיים] משום כך חיוני שיהיו מגבלות [על ערוצי התקשורת]."[19] גם הוא הבטיח לפעול נגד שחיתות הפקידות והברחת הסחורות שהיקפה עומד על ששה מיליארד דולר: "המערכת כולה בעייתית. כאשר הכלכלה היא מונופול ... התוצאה הסופית היא טיפוח גנבים."[20]

 

מדיניות חוץ – מעמד איראן ביחס לארה"ב, רוסיה ותורכיה:

ככלל, תומכים המועמדים השמרניים במדיניות העוינות כלפי ארה"ב, הקיימת כיום, בהמשך ההדברות עם אירופה בסוגית הגרעין לצד אי-ויתור על אינטרסים לאומיים, קרי המשך פיתוח תוכנית הגרעין והעשרת אורניום; ובמדיניות הדיאלוג והדטאנט כלפי השכנות במפרץ, ושאר מדינות העולם. כל המועמדים שוללים הידברות עם ישראל כיון שאינה משטר לגיטימי.

 

דעה מעניינת ביטא לאריג'אני ביחס לארה"ב: "איראן צריכה לעשות משהו ולהכריח את האמריקאים לשנות את נקודת מבטם  [ביחס לאיראן]. אנחנו נוכל לשנות את התנאים רק כאשר נגדיל את הפוטנציאל ואת הסטנדרטים הטכנולוגיים שלנו. אנו מצויים כעת במעמד גיאו-פוליטי גבוה. אם נשנה את המעמד הגיאו-פוליטי שלנו ל[מעמד] גיאו-אסטרטגי, תהיה אמריקה חייבת להתייחס לאיראן באופן אחר. לא תהיה להם ברירה אלא לקבל את המציאות. ובמקרה כזה, הם לא יאיימו על המדינה. לכן, הנושא החשוב ביותר הוא העוצמה הכלכלית והטכנולוגית שלנו ... איראן עצמה תכתיב את התנאים לאזור."[21]

 

רזאי התייחס למעמדה הגיאו-פוליטי של איראן וגרס כי עליה לנצל את היחלשות מעמדן של רוסיה ותורכיה במזה"ת: "עלינו לנצל הזדמנות זו כדי להפוך את איראן למעצמה מספר אחת באזור..."[22]

 

מחנה הרפורמה: בין החרמת הבחירות להשתתפות

מחנה הרפורמה חצוי ומתלבט בין שתי עמדות: האחת, תומכת בהחרמת הבחירות, הן כמחאה על צעדי הדיכוי שהפעילו השמרנים בשנים האחרונות נגד הרפורמיסטים, והן מתוך הבנה כי קצרה ידם להשיג הישגים משמעותיים במערכת שלטונית שבה השמרנים אוחזים במשרות הכוח. השנייה, מתונה יותר, הקוראת להשתתף בתהליך הבחירות מתוך ניסיון להשפיע על המערכת הפוליטית מבפנים.

 

הקול הקורא הבולט ביותר להחרמת הבחירות הוא של העיתונאי הכלוא אחמד גאנג'י, שהפך לסמל של דיכוי זכויות אדם באיראן. גאנג'י מרצה שש שנות מאסר בבידוד בגין מאמרים שפרסם בהם רמז למעורבות בכירים במשטר האיראני בפרשת חיסול האינטלקטואלים האיראניים ב- 1998. לקראת הבחירות, פרסם ג'אנג'י מניפסט ובו הוא קורא להחרמתן, כלחץ על משטר הדיכוי באיראן וכאמצעי היחיד היעיל שיביא לשינוי המשטר. לטענת גאנג'י, השולל התנגדות אלימה למשטר, אין כל טעם להשתתף בבחירות שכן ההשתתפות מנציחה את עריצות המשטר ורק מחאה כזו שוללת בפועל את הלגיטימציה של המשטר: "[...] אומר זאת פעם נוספת, אנו מתעסקים עם דיקטטור אישי באיראן. האיש [ח'אמנאי] שולט מזה 15 שנה ורוצה להמשיך את שלטונו לכל משך חייו. אני מתנגד לכך ואומר כי [הליך זה] אינו מתיישב עם הדמוקרטיה. לו בחירות חופשיות היו מתנהלות, זה היה נגד מר ח'אמנאי ... לו היו אלו בחירות חופשיות, הוא היה צריך להשתתף, לא כמנהיג [המהפכה], אלא [להיבחר] כנשיא. אם העם יצביע עבורו, הוא יוכל לשלוט, אם לא, יהיה עליו ללכת. אני יודע שעצם האמירה הזו באיראן פירושה לשחק במוות. [אולם] אני בחרתי זאת במודע ואקבל עליי את התוצאות... בבקשה אל תצנזרו את דבריי, אני לוקח על כך אחריות.[23]

 

מועין נגד 'מועצת המפקחים', נושא דגל הרפורמות:

לאחר שמועמדותו אושרה וקיבלה 'תעודת ביטוח' ממנהיג איראן ח'אמנאי, נראה כי מועין בחר לבדל עצמו משאר המועמדים, כולל הרפורמיסטים, ולהדגיש כי הוא פונה לציבור האיראני כאלטרנטיבה הרפורמיסטית האמיתית היחידה.  במסריו, הוא מדגיש בעיקר את הרפורמות בתחום הפוליטי ואת הצורך לבצר את זכויות האדם באיראן. הוא הצהיר כי בכוונתו לפעול בנחישות נגד המוסדות השמרנים המפעילים בשנים האחרונות צעדי דיכוי נגד הרפורמיסטים והעיתונאים.

 

מועין האשים את 'מועצת המפקחים' בכך שהיא נוקטת "מדיניות המבזה ומשפילה את אזרחי איראן באמצעות הפעלת פיקוח המפר את החוקה ואת הזכויות הריבוניות של האומה." הוא אף הרהיב עוז לטעון כי הנוהג של פסילת מועמדים רפורמיסטיים מצד המועצה נועד "לחסל ולצמצם את האליטה האינטלקטואלית של איראן". מועין הצהיר כל למרות ההסכמה הציבורית הרחבה על מותן של הרפורמות, הוא מתחייב "לנקוט צעדים נגד הסגירה הסיטונית של עיתונים באיראן, נגד המשך כליאתם של פעילים פוליטיים ונגד כליאתם של בלוגרים ועיתונאים".[24] 


 בעקבות האכזבה מהתנהלותו של הנשיא היוצא ח'אתמי בנושא זכויות האדם ונוכח הקריאות להחרים את הבחירות, הבטיח לאחרונה מועין למנות סגן נשיא לנושא זכויות אדם ולא להתפשר על זכויות העם: "אני אשאף לערכי האתיקה, המדע והדמוקרטיה... כדי שתהליך הרפורמות יימשך." הוא הבטיח מימוש "זכויות שוות לכלל האיראנים... לטעמי, הכוח הוא רק אמצעי ולא המטרה."[25] מועין הצהיר כי ממשלתו העתידית תפנה לשלוש קבוצות מקופחות עיקריות: האינטלקטואלים, הקבוצות האתניות והדתיות והנשים, וכי ירכיב צוות שמשימתו תהיה השבת זכויות לקבוצות דתיות ואתניות וימנה נשים לתפקידי מפתח בממשלתו.[26] יחד עם זאת, בנושא חובת לבישת הצ'אדור לנשים, העדיף מועין להתבטא בזהירות: "אין האיראנים מתנגדים לח'גאב, אולם הם בעד חופש הבחירה, כלומר הם מבקשים שהתערבות השלטון בחייהם הפרטיים תהיה מועטה ככל הניתן."[27]

 

חברת הפרלמנט הרפורמיסטית לשעבר, אלאהה קולאי, מחברות מטה הבחירות של מועין, אמרה כי הוא יעניק חנינה כללית לאסירים הפוליטיים דוגמת העיתונאי אכבר גאנג'י, הסטודנט אחמד באטבי ועו"ד נאצר זרפשאן, בא כוחם של משפחות האינטלקטואלים שנרצחו ב- 1998, המרצים עונשי מאסר כבדים בגין ביקורת שהטיחו במשטר.[28] 

 

נראה כי סביב מועין מתגבשת קואליציה של כוחות רפורמיסטים מתונים יותר, המבקשת לרתום מחדש את כוחות הרפורמה למאבק ולשקמם סביבו: מועין הציג כסגנו את מוחמד רזא ח'אתמי, אחיו של הנשיא היוצא וראש ההתארגנות הרפורמיסטית הגדולה ביותר 'חזית ההשתתפות האסלאמית של איראן', הנחשב לרפורמיסט רדיקלי יותר. הרפורמיסטים התומכים בהשתפות בבחירות הודיעו לאחרונה על הקמת 'חזית הדמוקרטיה וזכויות האדם' יחד עם 'תנועת החופש של איראן' ו'מועצת הפעילים הפוליטיים הלאומית-דתית'.[29]

 

מספר אינטלקטואלים בולטים ופעילי 'הקבוצה הלאומית-דתית' ו'תנועת החופש של איראן' פרסמו גילוי דעת התומך במועמדותו של מועין לנשיאות. ביניהם - אבראהים יזדי, מזכ"ל 'תנועת החופש של איראן' שפעילותה נאסרה על ידי המשטר, והפוליטיקאי והעורך לשעבר של העיתון איראן-י פארדא שנאסר לפרסום, עזתאללה סהאבי שאמר כי "ניצחון למועין... יחסל בוודאות את תוכניותיהם של הזרם המונופוליסטי [השמרני] וימנע מהימניים הרדיקלים להשיג שליטה על שלוש זרועות השלטון... השתתפות ציבורית מוגברת בבחירות תועיל לקבוצות הרפורמיסטיות ותמנע הישנות מה שארע בבחירות המוניציפאליות האחרונות שבהם נבחרו אישים על סמך 5.1% בלבד של הקולות." בשיחה עם עיתונאים אמר סהאבי כי "הניסיון מראה כי כל אימת שהציבור הצביע בהמוניו, התוצאות היו לטובת תנועת הרפורמה. אם האנשים יחליטו שלא להצביע בבחירות לנשיאות, [פירושו של דבר] שאנו הסכמנו לתת לימניים [שמרנים] שליטה על כל זרועות השלטון. באמצעות תמיכה במועין אנו מתכוונים למנוע מצב זה."[30]   

 

מועין קרא למחנה הרפורמה להשתתף בבחירות ולשחזר את אחוז ההשתתפות הגבוה בבחירות הקודמות, עת נבחר ח'אתמי. לטענתו, השתתפות רחבה תאפשר לאיראן לעמוד בנחישות מול ארה"ב: "ניצחון 1997 הכריח את הממשל האמריקאי לשנות את מדיניות [ולהביע] צער על [מעורבות ארה"ב] בהפיכת [1953] נגד ממשלתו הלאומית והעממית של ד"ר מוצדק ועל שמונה שנות התמיכה של ארה"ב בצדאם" במלחמת איראן-עיראק. מועין גרס כי "איראן תוכל להיוולד מחדש שוב ולהתחזק מ[תוצאות] הקלפיות, כשהיא מכריחה את הנשיא האמריקאי לסגת מן התווית האנטי-איראנית של 'ציר הרשע'."[31]

 

הסגן המיועד של מועין, מחמד רזא ח'אתמי, הביע לאחרונה במסיבת עיתונאים עמדה מתונה וזהירה ביחס לארה"ב: "יש אפשרות לפתור את [הבעיות] ביחסי איראן-ארה"ב, אם כי הן אדירות... הצעד הראשון ... הוא הפסקת העוינות והצעד הבא הוא ניצול ההזדמנויות ומעבר מהשלב הביקורתי העכשווי." לדבריו, הם חושבים על יישוב המחלוקות בדרכי שלום תוך שמירה על העקרונות הבסיסיים [של המהפכה].[32]

המצע של כרובי:

המתמודד הרפורמיסטי מהדי כרובי שימש עד לאחרונה כיו"ר המג'לס השישי הרפורמיסטי והתבלט בתפקידו כמגן הסטודנטים וכלוחם את מלחמתם של הרפורמיסטים. כרובי, איש דת זוטר בהשכלתו, מילא תפקידים בכירים במוסדות המשטר למן ראשית המהפכה. כרובי, המדגיש את הפן הכלכלי והצורך להיענות לצורכי הנוער, הציע לתת 500 אלף ריאל לכל אזרח איראני שגילו מעל 18 שנה. הצעתו כונתה "שוחד בחירות" אולם הוא דחה את הביקורת: "אני רפורמיסט פרגמטי שתמיד נאמן להצהרות שלו... אני מאמין שזה ניתן להיעשות באמצעות שימוש ברווחי הנפט."[33]  במטרה לבסס את מעמדו בקרב הרפורמיסטים, תקף כרובי, את האשמי רפסנג'אני במכתב חריף בו רמז על התנהלותו הלקויה בתקופת כהונתו כנשיא, בעיקר בתחומי השחיתות הכלכלית ורדיפת האינטלקטואלים.[34]

 

רפסנג'אני – פרגמטיזם לצד חידוש המסר המהפכני

על פי סקרי דעת הקהל, האשמי רפסנג'אני הוא המועמד המוביל אם כי גם הוא אינו זוכה לחמישים אחוז מהקולות, הדרושים כדי להימנע מסיבוב בחירות נוסף. רפסנג'אני, המבקש רשמית לחזור להיות מספר 2 בהנהגה האיראנית, פרסם לאחרונה את החלטתו להצטרף למרוץ. אף שהיה ממייסדי המהפכה וקרוב אצל איתאללה רוחאללה ח'מיני, הוא ידוע כפרגמטיסט. בעבר הביע דעות מתונות לצד הצהרות קיצוניות ביחס לארה"ב, שאיפות הגרעין של המוסלמים ועוד. רפסנג'אני הוא בעל נכסים והשפעה כלכלית בולטת באיראן, מקושר לאנשי הבאזאר ומדגיש במצעו את הצורך לעודד השקעות הון זר ופיתוח הסקטור הפרטי. החלטתו לרוץ, נבעה, לטענתו, מהצורך להפקיד את בעיות איראן בידי אנשים "מנוסים ובעלי תחושת חזון לעתיד", כמוהו.[35]  הוא הוסיף כי אחד התמריצים היה "לפתור את בעיית הגרעין [האיראני]."[36]  למרות רצונו להופיע בלבוש חדש העונה על צורכי התקופה, נראה כי אין בידי רפסנג'אני להציע חידושים מרחיקי לכת.

 

בריאיון בחירות טלוויזיוני אמר רפסנג'אני כי "ישנן דרישות חדשות... סדר העדיפויות באיראן השתנה והיא אינה יכולה יותר לדבוק בגישות של ימי המהפכה הראשונים או של המלחמה מול עיראק... כדי להידרש לבעיות הלגיטימיות של הדור החדש עלינו לדבוק בגישות חדשות. למרות שתוכניות המהפכה לא הפכו מעולם לארכאיות, משום שהן נובעות משיקולים אידיאולוגיים, עלינו לתכן גישות חדשות... וצורה חדשה של אינטראקציה מול העולם כדי להתקדם... ישנם אנשים צרי-מוחין המונעים את קידום המדינה... זה מזיק למשטר האסלאמי... גלובליזציה אינה סיסמה. [מדינות] העולם מתקרבות זו לזו ולאנושות יש  יעוד משותף... עלינו לחשוב בצורה עולמית ובו-בזמן להישאר קשורים לערכי המהפכה שלנו... רעיונות ריאקציוניים, או דוגמטיים הם רעל."[37]  

 

רפסנג'אני והיחס לארה"ב:

אם שאר המועמדים השמרנים מחזיקים בדעה הרשמית כי על ארה"ב לעשות את הצעד הראשון בשינוי מדיניותה כלפי איראן כתנאי לשינוי הסטאטוס קוו ביניהן, רפסנג'אני הביע לאחרונה עמדה חדשה, מתונה יותר כלפי ארה"ב: לטענתו, ארה"ב כבר עשתה את הצעד הראשון כלפי איראן בשני נושאים: הסרת הוטו על מועמדותה בארגון הסחר העולמי והצהרתו האחרונה של הנשיא בוש שהובנה באיראן כהסכמה אמריקאית להעשרת אורניום ברמה מסוימת על ידי איראן. צעדים אלו, לדעתו, מאפשרים לאיראן להיכנס לשיחות עם ארה"ב:

 

"איננו יכולים להתעלם מארה"ב כמציאות. המציאות היא שארה"ב היא מעצמה... הנשיא צריך להיות גאה דיו כדי לפעול ולהתנהל באופן כזה שיעצור כל שאיפה שלהם [על חשבון איראן]. עלינו לגרום לארה"ב להבין ששאיפותיה בעניינים כאלה במזה"ת לא יבטיחו את האינטרסים שלהם. עלינו לגרום לארה"ב להבין שהיא תוכל להשיג את מטרותיה טוב יותר באמצעות היגיון ושמירת הזכויות הבינ"ל...

 

לארה"ב יש מספר אינטרסים וגם לנו יש. לפעמים אנחנו חולקים אותם אינטרסים, שיש להגדיר ולתרגם אותם היטב... בעבר נהגתי לומר כי אם ארה"ב רוצה בשת"פ עם איראן עליה להפגין רצון טוב ולהוכיח זאת... גם כעת, עליה לעשות את הצעד הראשון... בעמדות של ארה"ב יש נקודות טובות ורעות... הטובות הן: [האחת...] הסרת הוטו על כניסתנו לארגון הסחר העולמי. ארה"ב לקחה בכך יוזמה. אולם מעכשיו, תהיה לנו הזדמנות לקחת יוזמה. עלינו להיכנס לשיחות עם ארה"ב כדי לדעת עד כמה יהא זה האינטרס שלנו להיות מעורבים בשיחות. עלינו לדעת, עם זאת, מתי להיכנס לשיחות. זוהי הזדמנות טובה ואני חושב שזה סימן טוב.

 

 נקודה חיובית שנייה במדיניות ארה"ב כלפי איראן היא הצהרתו האחרונה של מר בוש. הוא אמר: 'גם אנו [הממשל האמריקאי] מאמינים שהאיראנים יכולים באופן כלשהו להעשיר [אורניום].' זוהי בדיוק לב ליבה של הבעיה שלנו...  הם [האמריקאים] יכולים לעצור את כל צעדיהם [נגדנו] כדי להוכיח את רצונם הטוב. כדי לגרום לארה"ב להוכיח את רצונה הטוב, אני מאמין שעלינו להיכנס לשיחות... אין לנו כל בעיה עם העם האמריקאי, יש לנו בעיה עם אלמנטים מסוימים בממשל האמריקאי ועם הקיצוניים."

 

בתחום הגרעין אמר רפסנג'אני: "אני סבור כי עלינו להרגיע את דאגות אירופה ואפילו את ארה"ב בעניין [הגרעין האיראני]", יחד עם זאת, הוא הביע התנגדות לכל ויתור על האינטרסים הלאומיים בנושא הגרעין: "כל פשרה בתחום הגרעין משמעותה להגיש חלקים מאדמת איראן לזרים. כיצד יכולים אנו להתפשר על זכותן הכללית של אומות להשיג טכנולוגיה גרעינית?"[38]



[1]  סעיף 115 בחוקה קובע כי נשיא ראוי להיות מי שהוא אישיות דתית או פוליטית ממוצא איראני, בעל לאומיות איראנית והוא בעל יכולת אדמיניסטרטיבית, אמין ובעל אמונה נכוחה בעקרונות הרפובליקה האסלאמית.

[2]  יו"ר המג'לס חדאד עאדל, המזוהה עם השמרנים פנה למנהיג איראן עלי ח'אמנאי כי ההחלטה אינה ראויה. המועמד הרפורמיסטי מהדי כרובי אף הוא הכריז כי אין הצדקה לפסילה. קבוצות רפורמיסטיות כגון 'ארגון המג'אהדין של המהפכה האסלאמית' הודיעו כי אין בכוונתן להשתתף בבחירות.

[3]  אירנא, 24.5.2005.

[4]  יש לציין כי גם בעבר התערב מנהיג איראן, ח'אמנאי, בהחלטות גופים שלטוניים שמרניים, שגרמו למשבר במערכת הפוליטית ואשר היוו, להערכתו, איום על הסטטוס קוו. למשל, בדצמבר 2001 בעקבות החלטת הרשות השופטת לכלוא חבר פרלמנט רפורמיסטי מכהן, חוסין לוקמניאן, הורה ח'אמנאי לשחרר את חבר הפרלמנט שנכלא. לפני כחודשיים, פנה ח'אמנאי לחברי המג'לס השמרני להפסיק את מסע ההדחות נגד שרי ח'אתמי בטענה כי הדבר פוגע בתפקוד המשטר.

[5]  אירנא, 28.5.05, שרק, 29.5.05. שר הפנים עבד אל-וחיד מוסוי-לארי פרסם מכתב ל'מועצת המפקחים' בו הזהיר מפני מעורבות של גורמי צבא בתהליך הבחירות, כתגובה להצהרות שיוחסו לדובר 'מועצת המפקחים' שאמר כי אין איסור משפטי על התערבות של גורמי צבא "בתחום המבצעי והפיקוחי" של הבחירות. בהודעה נוספת שפרסם בעיר שיראז, הוא הזהיר את כוחות הבסיג' לבל יתערבו בתהליך הבחירות. אירנא, 31.5.05

[6]  אירנא, 2.6.2005.

 [7]איתאללה מכארם-שיראזי אף הוא הגדיר את ההשתתפות בבחירות "חובה דתית", איסנא, 1.6.05.

[8]  אירנא, 10.5.05.

[9]  אירנא, 10.5.05.

[10]  אירנא, 10.5.05.

[11]  איראן דיילי, 9.6.2005.

[12]  כרובי השיג תמיכת 10.8%, אחמדי-נג'אד זכה ב- 7.7%, מהרעליזאדה 5.9%, ומוחסין רזאי 4.7%, אירנא, 11.6.05.

[13]  רזאי זכה ל-2.8%, כרובי רק ל-0.8% ומהרעליזאדה ל- 0.6%. אירנא, 14.6.05.

[14]  אמיר מוהביאן, מעורכי היומון השמרני, רסאלת, הביע תסכול מהעדר היכולת מצד השמרנים להגיע להסכמה על מועמד אחד. איראן דיילי, 7.6.05. סגן יו"ר הפרלמנט מחמד רזא בהונר קרא למועמדים הפחות פופולאריים לפרוש מהמירוץ, אפתאב- יזד, 7.6.05 .

[15]  מאמרי המערכת בעיתונות ביקרו את המועמדים על העדר תוכניות למלחמה באבטלה, בשחיתות, בבעיית הסמים, למשל, מרדמסאלארי, 3.6.05; איראן דיילי, 9.6.05, המשהרי, 13.6.05. כיהאן, 9.6.05, אפתאב-י יזד, 12.4.05.

[16]  שרק, 9.6.05; איראן דיילי, 9.6.05.

[17]  איראן דיילי, 30.5.05. ריאיון שנתן לאירנא, 8.6.05. צדק, הוא גרס "משמעותו שהזדמנויות ומוסדות המדינה יהיו נגישים לציבור על בסיס שווה והוגן... כאשר אין צדק, העושר אינו מחולק בצורה הוגנת והציבור הופך מתוסכל. בו בזמן העוצמה וההשפעה של המדינה גם הם מאוימים. איראן דיילי, 9.6.05

[18]  טהראן טיימס, 2.6.05.

[19]  שרק, 9.6.05.; איראן דיילי, 9.6.05.

[20]  כיהאן, 6.6.05, איראן דיילי, 6.6.05.

[21]  ריאיון שנתן לאריג'אני לאירנא, 8.6.05.

[22]  טהראן טיימס, 2.6.05.

[23]  לאחר שביתת רעב בת מספר ימים, הסכימו השלטונות להעניק לו חופשה לצורך טיפול רפואי שבמהלכה התראיין לאתרי אינטרנט אופוזיציוניים ואמר את הדברים הנ"ל: http://roozonline.com/11english/007570.shtml

חופשתו הופסקה בניגוד למה שסוכם והוא נלקח לכלא על ידי התובע הכללי סעיד מרתזוי, שרק, 9.6.05.

[24]  אירנא, 28.5.05, שרק, 29.5.05. שרק, 2.6.05.

[25]  שרק, 9.6.05; איראן דיילי, 9.6.05.

[26]  איראן דיילי, 14.6.05. שרק, 14.6.2005.

[27]  אל-חיאת, 2.6.05.

[28]  אירנא, 11.6.05.

[29]  שרק, 6.6.05. גם 'ארגון המג'אהדין של המהפכה האסלאמית' הרפורמיסטי הודיע לאחרונה על תמיכתו במועין.

[30]  שרק, 7.6.05. איסנא, 6.6.05. גם מצטפא תאג'זאדה, חבר פרלמנט רפורמיסט שעבר ובכיר ב'ארגון המג'אהדין של המהפכה האסלאמית' הרפורמיסטי הביע עמדה זהה, איראן דיילי, 9.6.05.

[31]  אירנא, 28.5.05, שרק, 29.5.05.

[32]  שרק, 2.6.05, 9.6.05.

[33]   אפתאב-י יזד, 2.5.05; 8.5.05; 30.5.05. איראן דיילי, 30.5.05, אפתאב-י יזד, 8.3.05.

[34]  אפתאב-י יזד, 19.5.05.

[35]  שרק, 2.6.05.

[36]  ריאיון בחירות לאירנא, 13.6.05.

[37]  שרק, 2.6.2005. בריאיון בחירות לאירנא, קרא רפסנג'אני לעודד את התיירות לאיראן באמצעות ריכוך היחס לזרים והימנעות מחדירה לפרטיותם. הוא הודה כי המשטר האיראני נקט יד קשה באכיפת קוד הלבוש האסלאמי- הצ'אדור, על תיירים, אם כי גרס כי הצ'אדור הוא ערך מהותי ועקרוני של המשטר. הוא גם קרא להחזיר את האליטה האיראנית שברחה לאחר כינון המשטר האסלאמי באיראן, על הונה האינטלקטואלי והחומרי. אירנא, 13.6.05.

[38]  ריאיון בחירות לאירנא, 13.6.05.