המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סופרת בחריינית: הגלובליזציה בתקשורת ותרבות ההתאבדות
17/5/2005

 

סופרת ועיתונאית בחריינית: הגלובליזציה בתקשורת תביא את תרבות ההתאבדות האסלאמית גם לבריטניה

 

במאמר ביומון הסעודי "אל-יום", תחת הכותרת "הגלובליזציה של ההתאבדות האסלאמית", טוענת הסופרת והעיתונאית הבחריינית, סוסן אל-שאער, כי הקבוצות הקיצוניות מנצלות את הגלובליזציה בתקשורת כדי לגייס מתאבדים וחזתה בשל כך שתופעת המתאבדים תתפשט גם לבריטניה[1]. להלן עיקרי מאמרה:

 

"אחד מגילוייה הבולטים של הגלובליזציה הוא התקשורת הטכנולוגית שהפכה את ההתקשרות בין האנשים לקלה, זמינה, זולה ונגישה לכולם, גדולים כקטנים, ללא צורך ברישיון או בפיקוח, עם שמיים פתוחים וללא גבולות גיאוגרפיים או מדיניים. מחזיקי אידיאולוגית ההתאבדות השתמשו בגלובליזציה בצורה הטובה ביותר וניצלו את כל האמצעים הזמינים והנגישים כדי להפיץ את האידיאולוגיה שלהם ואת כתביהם מבלי שיהיו גבולות או מחסומים שימנעו זאת מבעדם.

 

ראיה לכך היא העובדה שפעולות גיוס המתאבדים בכל השטחים האסלאמיים הן אפקטיביות ללא צורך בהנהגה מרכזית שתבצע את גיוס [המתאבדים] או בבסיס [אל-קאעדה] שיכיל אותם. הם מבצעים את פעולות התאבדות שלהם בשטחים רבים בכל היבשות ללא שום גבולות מדיניים...

 

כל שנדרש לצורך גיוס [המתאבדים] הוא אמצעי תקשורת המונים שיפיץ את הסיסמא האסלאמית. מרכזי הגיוס [של המתאבדים] כיום הם לא יותר מאשר אתרי אינטרנט או ערוצי לויין אליהם מתחברים הנערים באמצעות 'האינטרנט-קפה' הפזורים בעולם הערבי שלנו ואשר נתנו דחיפה למרכזי הגיוס המסורתיים שעדיין פעילים בהיחבא במסגדים שבכפרים הנידחים. כמו כן, ביצוע [פיגוע ההתאבדות] אינו מצריך הנהגה. כל קבוצה - גם אם תהיה קטנה ובעלת יכולות מוגבלות ואמצעים פרימיטיביים - יכולה לבצע מה שהיא רואה לנכון כפי שעשתה הקבוצה [שביצעה] לאחרונה [את הפיגוע] בקהיר.

 

אני בעצמי נכנסת לאתרי ג'יהאד רבים באינטרנט ורואה את מידת הזילות בשכל ובחיי האדם מצד בני הנוער ורואה כיצד המבוגרים מספסרים בהם. העניין נעשה חמור יותר כאשר אתרי האינטרנט החלו להפיץ אי-מיילים עם תמונות ורעיונות רצחניים שהופכים את האדם לפצצה מתקתקת, כאילו אתרים אלה הם חנויות המוכרות נשק מבלי [שיוגבלו] על ידי חוקים או תקנות שימנעו זאת מהן, בדיוק כפי שבארה"ב נמכר נשק לכל מי שרוצה...

 

מדוע להרחיק לכת? ישנו כותב אחד במדור אסלאמי באחד העיתונים בבחרין שכתב סדרה של יותר מעשרים מאמרים שבועיים, לאורך כשנה שלמה, בהם קרא לנערים ל[הילחם מלחמת] ג'יהאד, קילל את המשטרים והממשלות, וטען שבחברות הנוכחיות יש כפירה וחטא... כל זה קרה למשמע אוזניהם ולנגד עיניהם של העורך הראשי ושל מנהל [מערכת] העיתון מבלי שהם יעשו דבר למניעת פשע מכירת הנשק הרצחני הזה ומכירה זו עודנה נמשכת והעיתון עדיין גורף רווחים.

 

מרכזי הגיוס הפומביים אינם צריכים לקרוא ישירות לנוער להתאבד, מספיק שהם בוראים את האויב והתלהבותם של הנערים דואגת לכל השאר. בימות המסגדים שלנו מפיצות תעמולה עד כי השומעים אומרים 'די'. המורים בבתי הספר שלנו מניקים את ילדינו בשנאת האחר ועוד ועוד. כל אלה הם מרכזי גיוס המוכרים רישיונות לרצח עבור מי שרוצה... דמיינו לעצמכם את כל המרכזים הללו, על סוגיהם השונים - הנאמרים והנשמעים על בימות הדרשנים או בערוצי הלווין והכתובים בספרים או באתרי האינטרנט - מוכרים רישיונות [לרצח]. האם לאחר מכן אנו יכולים לשאול מאיפה באים הרוצחים הללו?...

 

למרות כל המרדפים המוצלחים שמבצעות ממשלות ערב אחר הנוער המתאבד הזה, תפסה לאחרונה ממשלת סוריה 173 נערים ערבים שניסו לחצות את גבול עיראק ובכך הצילה יותר מששת אלפים עיראקיים שיתכן והיו נרצחים אם [הנערים הללו] היו מבצעים את פעולותיהם.

 

מוכרי הרישיונות לרצח ניצלו באפקטיביות את הגלובליזציה לשירותם. ומדוע לא? הרי פעילותם אינה כפופה לשום חקיקה או פיקוח?... לאחר שקראנו ששלושה נערים אנגלים ממוצא אסייתי פרצו לאחד המסגדים בלונדון, כדי למנוע מן המתפללים להשתתף בבחירות בטענה שאסור [למוסלמים] להשתתף בבחירות, צפו בקרוב לגרסה האנגלית 'האסלאמית' של המתאבדים המתפוצצים. זוהי הגלובליזציה של תרבות ההתאבדות."    

 

                                  

 


[1] אל-יום (סעודיה), 12.5.2005.