המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
זעם על רצח חשודה "בעבירות מוסר" בידי פעילי חמאס
2/5/2005

 

 זעם על רצח חשודה "בעבירות מוסר" בידי פעילי חמאס

 

העיתונות הפלסטינית עוסקת בימים האחרונים בפרשת רצח צעירה לאחר שהיא ואחותה בילו עם ארוסיהן בחוף הים. פעילים בגדודי עז אל-דין אל-קסאם [חמאס] חשדו כי הבחורה ביצעה "עברות מוסר" וירו בה למוות. בעלי טורים מותחים בקורת נוקבת על החמאס על שהוא מנסה לכפות את הדת על החברה הפלסטינית כולה ואינם חוסכים את בקורתם ממנגנוני הביטחון של הרש"פ ומאבו מאזן על שאינם מצליחים לספק ביטחון לתושבים.

 

גורמים ברש"פ: הרצח נובע מהאנדרלמוסיה הביטחונית

דובר משרד הפנים הפלסטיני, תופיק אבו ח'וצה, אמר כי מקרי הרצח בעת האחרונה מעידים על שימוש רע בנשק "חלק מהפלסטינים נושאים נשק בשם ההתנגדות אך משתמשים בו [למטרות] רעות. שניים מן הרוצחים נלכדו והודו כי הם משתייכים לגדודי עז אל-דין אל-קסאם וכי ביצעו את הרצח בהנחיית מפקדיהם. מחקירתם עלה עוד כי הם חברים במנגנון השייך לחמאס, שהוקם כדי לפקח על המוסר."[1]

 

רק כשבועיים לאחר הרצח פרסם המשרד לענייני נשים ברש"פ הודעת גינוי ודרישה להעמיד את הפושעים לדין. "[הרצח] הוא חלק מתופעת האנדרלמוסיה בתחום הביטחוני שבאה לידי ביטוי בכמה פשעי רצח ובפרט נגד נשים הנרצחות בשם כבוד המשפחה."[2]

 

החמאס מתנער מהרצח ומכחיש קיומה של "משטרת דת"

מיד לאחר הרצח פרסם ארגון החמאס הודעה המבהירה כי את הפשע הראוי לגינוי ביצעו, אמנם, אנשים המזוהים עם חמאס, אך הם לא קבלו מהחמאס הוראה [לרצוח]. דובר הארגון, מושיר אל-מצרי, אמר כי "לחמאס אין שום קשר לרצח יוסרא אלעזאמי, חברה בגוש האסלאמי השייך לחמאס באוניברסיטה האסלאמית בעזה. אילו היו בארגון קבוצות פיקוח על המוסר, כפי שדיווחו החשודים, היינו מכריזים על כך והיינו מניעים אותן לפעול בפומבי ולא בחשאי." [3]

 

בעקבות הביקורת על החמאס, הגיעו אנשיו להסכם עם משפחת הנרצחת על הקמת ועדת בוררות הלכתית שתורכב מהמופתי של עזה, משפטנים ואישי ציבור נוספים, שתקבע מה היו המניעים לרצח ותנקוט צעדים כלפי הרוצחים.[4]

 

כעבור כמה ימים פרסמה הוועדה את החלטותיה שבהן קבעה כי הרוצחים לא נשלחו ע"י החמאס אלא פעלו על דעת עצמם וכי "הרצח בוצע בשגגה". הוועדה פסקה כי הרוצחים ישלמו כופר נפש שחייבים לשלם לקרובי הנרצחת. נערך פיוס עפ"י כללי המסורת השבטית ונציג משפחת הנרצחת הכריז כי אין לו שום טענה כלפי משפחת הרוצחים.[5]

 

הרצח מצטרף למקרה אחר שבו פעילי התנועה רצחו פלסטיני שנחשד בשת"פ עם ישראל, הודו בטעותם ונאלצו לפצות את משפחתו. הדבר מכרסם בדימוי של החמאס כארגון שחרת על דגלו את הסיסמא:"שפיכות דמים בזירה הפלסטינית היא קו אדום". עלי אבראהים, בעל טור ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט", מקשר בין שני המקרים:  "החמאס פעל היטב כאשר גינה את החמושים האלה ותאר את המעשה כקלות דעת. לחמאס יש תקדים בהבעת התנצלות ובתשלום פיצוי כספי למשפחתו של פלסטיני שחמושים מהתנועה רצחו בשגגה... החריגות האלה  והאנדרלמוסיה הביטחונית, שרבים מהפלסטינים מתלוננים עליהן כמו גם שליטת החמושים על הרחוב [הפלסטיני], מחייבים עמידה איתנה יותר וטיפול אמיץ יותר... "[6]

 

טענות על חולשת מנגנוני הבטחון של הרש"פ

מחמד יאע'י, בעל טור ביומון "אל-איאם", אינו מקבל את התנצלות החמאס לאחר שהתברר כי הגבר שהיה בחברת הנרצחת הוא ארוסה שעמד לשאת אותה לאישה שבוע לאחר הרצח. "ומה היה קורה אילולא היה ארוסה ? האם חמאס יכול היה לטעון כי היתה לו הזכות לפעול כפי שפעל ואם כך מי נתן לו את הזכות הזאת?" לפני כחודש בוצעו בבית לחם ובטול כרם שני פשעי רצח נשים בשם הכבוד לאחר שהרוצחים  הם שחיללו את כבודן, כך על פי דיווחים עיתונאיים שמסרו כי הרשות הפלסטינית ומנגנוני הביטחון לא התעוררו מתרדמתם כדי ללכוד את הפושעים ולהענישם. האם עלינו לחשוש לחיינו או לרכוש נשק להגן על עצמנו מפני אלה הרוצים לכפות את השקפותיהם ואת אורח חייהם עלינו?"

 

יאע'י מתח בקורת גם על הרשות הפלסטינית ועל אבו מאזן:  "האם עלינו להתעלם מקיומם של 54,000 אנשי ביטחון פלסטיניים שעלותם מגיעה ל-24% מתקציב הרשות ותפקידם העיקרי הוא להגן עלינו... האם העם הפלסטיני לא בחר ב-9 בינואר 2005 נשיא שהניף את דגל הביטחון והשלווה לתושבים... אם הרשות המבצעת חסרת אונים עליה לומר זאת בכנות לתושבים, אולי יוכלו למצוא דרך להגן על עצמם?"[7]

 

מופק מטר, בעל טור ביומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה" מעלה תהיה, "האם החברה הפלסטינית יודעת מה המשמעות של קבוצות חמושות הנוטלות על עצמן את המשימה לקבוע גבולות [חברתיים], לתגמל או להעניש את התושבים בחסותה של רשות לאומית המהווה כתובת מקומית, ערבית ובינ"ל. יש בכך הרס פנימי של הפרויקט הלאומי..."[8]  

 

עדלי צאדק, עוזר שר החוץ הפלסטיני ובעל טור ביומון "אל-חיאת אל-ג'דידה", הביע צער "על שהחמאס פרסם הודעה המתנערת מהפשע אך לא ממבצעיו... חייבים לנהוג עפ"י החוק משום שהפושע לא ביצע פעולת ג'יהאד... אין מנוס אלא לנהוג עפ"י משפטו של אללה... "[9]

 

בקורת על ניסיונות החמאס לכפות את הדת על החברה

ד"ר אליאס אל-מדני, סופר וחוקר פלסטיני, האשים את החמאס גם ברמיסת חלומותיהם של הפלסטינים "כל פשעה של הנערה היה שהיא נולדה להורים פלסטיניים... היא נרצחה רק משום שהיתה מאוהבת ומשום שלחיוכה היפה לא נמצא מקום בשכלם של הרוצחים, או בהיגיון ובאידיאולוגיה של שולחיהם... מי מינה את החמאס ואת צבאו העממי לשמור על הכבוד ולשלוח את אנשיו לחוף עזה החביב על האוהבים כדי לטהר אותו מהם. אינני יודע מי נתן לחמאס את הזכות להיות מרתיעי המצפון... ולהרוג את פעימת האהבה הראשונה? לא! אתם אינכם שומרי הכבוד שלנו ולא מגיני המצפון הפלסטיני... באיזו זכות רצחו אנשיכם את הנערה החפה מפשע... וביצעו פעילות הרחוקה ממשימות המאבק הלאומי, רחוקה גם מהמנהגים והמסורות של עמנו כמו גם מהדת שאתם משתמשים בה כמסך המסתיר את הסתירות הרעיוניות, הדתיות והמנטליות שלכם. אינכם שופטינו ולא נאפשר לכם או לזולתכם לחצות קווים אדומים ולתקוף את בני עמכם. אסור לכם להיות התליינים של [בני ] עמכם הלוחמים.

 

הטענה כי [אתם] שומרים על המסורת ועל המנהגים היא קלון מחפיר יותר מהפשע. שובו למקורות... היכן אתם מוצאים צידוק לאסור אהבה?... מי אמר שאסור לאוהבים להיפגש? מי אמר כי מותר לכל אדם לרצוח את הזולת רק בגלל חשד או ספק?... לימדו מן ההיסטוריה של הערבים והמוסלמים. הביטו מה קרה באפגניסטן ומה מתרחש באיראן. האם כך אתם מעוניינים לכפות את הדת הסובלנית? נניח שפלג פלסטיני יפרסם החלטה לכפות גילוח זקנים ולאסור חבישת כיסוי ראש... מה תהיה עמדת החמאס? האם נראה את מנהיגי חמאס עומדים בתור במספרה כדי לגלח זקנים? כך גם לגבי החיפושים בחופי הים והסיורים החמושים, הם נעשים לא כדי להגן על התושבים, אלא כדי לכפות עליהם כללי התנהגות מוגדרים העולים בקנה אחד עם האידיאולוגיה של החמאס, המגבילים חירויות בסיסיות שהאל העניק לאדם.

 

חמאס רוצה לשכנע אותנו כי רעיונותיו דמוקרטיים ויש בהם מרחב לכיבוד דעתו של האחר... עפ"י עקרונות השליחות האסלאמית. כיצד אפשר להשתכנע כאשר לבם [של אנשי הארגון] אינו רחב דיו לראות זוג אוהבים מסתודד באינטימיות מול גלי הים וטווה חלומות בחולות החוף בעזה... "[10]

 

חשש מהקצנה בחמאס נוסח חזבאללה והטאליבן

ח'אלד אל-חרוב, סופר פלסטיני המתגורר בבריטניה, רואה ברצח אור אדום, היות שהמעשה תוכנן ע"י גורם או ועדה  [שהציבו לפניהם] משימה -  "מלחמה בשחיתות המוסרית" -  כאילו זו היתה פעולה צבאית. "אם יש לחמאס משימה כזו עליו להכריז על פירוקו לאלתר וללא היסוס... הסכנה היא התגברות האווירה 'הטאליבנית' הקיצונית בשמרנותה [העלולה] להתפתח ולהיות ניזונה מאווירה... שבה נפגשים הקיצוניות של בוש עם זו של הטאליבן על [בסיס] תוכנית אחת הגורמת לחברה לא להתקדם... לכל [תנועת] התנגדות אין הזכות לסחוט את החברה, שעליה היא מגינה מפני אויב חיצוני, באמצעות כפיית השקפה חברתית מסוימת תוך שימוש בכוח ובאיומים."[11]

 

חסן אל-בטל, בעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", ציטט את האינטלקטואל העיראקי, האדי אל-עלוי:  "כל תנועה אסלאמית, כולל חזבאלללה, תהפוך בסופו של דבר לתנועה טרוריסטית לאחר שתתפנה ממשימות הלחימה שלה." אל-בטל מביע תקווה כי חמאס יחרוג מן הכלל הזה.[12]



[1] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 19.4.2005

[2] אל-איאם (רש"פ), 20.4.2005

[3] אל-איאם (רש"פ), 19.4.2005

[4] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 21.4.2005

[5] אל-קודס (ירושלים), 4.5.2005,

[6] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 19.4.2005

[7] אל-איאם (רש"פ), 21.4.2005

[8] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 14.4.2005

[9] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 13.4.2005

[10] www.amin.org (12.4.2005)

[11] אל-חיאת (לונדון), 28.4.2005

[12] אל-איאם (רש"פ), 20.4.2005