אינטלקטואל פלסטיני: המוסלמים באירופה מעדיפים סכסוך ע"פ דו-קיום
ד"ר אחמד אבו מטר, איש אקדמיה פלסטיני המתגורר באוסלו, תיאר באתר האינטרנט הליבראלי "אילאף" את הנוכחות המוסלמית באירופה כמעוררת סכסוכים במקום דו קיום. לטענתו המוסלמים באירופה מושפעים מהזרם הפונדמנטליסטי הקיצוני ואין ביקורת הולמת מצד מוסלמים מתונים.[1] להלן עיקרי מאמרו בנושא:
"נוכחות מוסלמים בעלי כל האזרחויות, ובמיוחד בעלי אזרחות ערבית, הפכה לתופעה מורגשת בכל מדינות האיחוד האירופי ובמיוחד במערב אירופה. בחלק ממדינות אלה, כמו למשל בצרפת, עולה מספרם על חמישה מיליון ובמדינות רבות יש להם מרכזים, מוסדות ופעילויות שאין הם יכולים לקיימם במדינותיהם הערביות והאסלאמיות."
כדוגמא לפעילויות המתרחשות במערב, אך אינן מותרות במדינות ערב, מזכיר אבו מטר את "מפלגת השחרור האסלאמי" אשר "מכריזה מלונדון על מצעה הפוליטי, שמטרתו להקים את הח'ליפות האסלאמית בכל רחבי תבל, ומצהירה שהמפלגה תציע למלכת בריטניה להתאסלם ולא יהיה עליה לשלם את מס הגולגולת האסלאמי (ג'זיה)". הדוגמא השניה שהוא מזכיר היא פעילותו של אבו חמזה אל-מצרי, אמאם של מסגד בלונדון, שקרא לג'יהאד ולפעולות התאבדות בפלסטין, בעיראק ובאפגניסטאן. הדוגמא השלישית אליה הוא מתייחס היא אלפי המסגדים ואגודות הצדקה האסלאמיות באירופה ובארה"ב האוספים תרומות בפומבי ומקבלים תקציב שנתי ממדינות אירופה.
לאור החופש ממנו נהנים המוסלמים באירופה בתנועתם, בפעילותם ובהפצת דתם, בוחן אבו מטר את התנהגותם של המוסלמים ובמיוחד של הערבים ביבשת. לדבריו, "חמש השנים האחרונות היו מכריעות בעיצוב דמות הערבי המוסלמי באירופה. בשל המעשים שחוותה היבשת במציאות הפכה דמות הערבי המוסלמי במילון האירופאי להיות: טרוריסט הרוצח ללא מצפון ורגש אנושי... האזרח האירופי החל לחוש שאירופה הפכה יעד לטרור האסלאמי, במיוחד בצביונו הערבי, בשל הפשעים שהיה עד להם במציאות ולא בדמיון, או בסרטי אימה. אפילו תסריטאים ובמאי סרטי אימה אינם מעלים בדעתם חלק ממעשים אלו. אין זה מועיל עוד שלצד המעשים אומרים שהאסלאם אוסר מעשים שכאלה ושמבצעיהם פוגעים באסלאם, משום שהמעשים מלווים בתיאוריה הלכתית מטעם אלו המציגים עצמם כדוברים בשם למעלה ממיליארד מוסלמים, ובמיוחד השלישיה בן לאדן - אל-זרקאווי - אל-ט'ואהרי, מבלי איש מחכמי ההלכה וחכמי הדת של האומה הערבית והמוסלמית עונה להם או מטיל ספק בלגיטימיות היותם מייצגי האסלאם. להיפך, ישנן חוות דעת הלכתיות של עשרות חכמי דת התומכות במעשים אלה..."
אבו מטר מציין מספר דוגמאות לפשעים שביצעו המוסלמים באירופה. ראשית, הוא מזכיר את הפיגוע ברכבות במדריד באחד עשר במרץ 2004. חודש אחר כך הציע אוסאמה בן לאדן למדינות אירופה הודנה [קרי: הפסקת אש זמנית] לשלושה חודשים כדי לאפשר למדינות אירופה לסגת ממדינות האסלאם. בראשית יולי 2004 פרסמו "גדודי אבו חפץ אל-מצרי" גילוי דעת שבו איימו על מדינות אירופה שהן עתידות להתחרט אם לא יקבלו את הצעתו של בן לאדן. האסלאמיסט ד"ר האני אל-סבאעי, יו"ר מכון המחקר אל-מקריזי בלונדון, הגביר את החששות באומרו כי איומים אלה הם רציניים ביותר.
שנית, מציין אבו מטר את ההסתה הפומבית לאלימות במסגדים. בהקשר זה הוא מזכיר את המקרה של אמאם המסגד התורכי נור אל-דין קפלן שבית משפט גרמני בברלין החליט לגרשו לארצו בשל הסתתו לאלימות ולפעולות התאבדות וזה כמה שבועות שהוא מסתתר והמשטרה הגרמנית עדיין לא הגיעה אליו. הסתה לאלימות עולה גם מדברי אימן אל-ט'ואהרי, עוזרו של בן לאדן, אשר בקיץ 2003 פרסם אגרת המאיצה בצעירים מוסלמים להכות מטרות אירופאיות ואמריקאיות. בדרך זו, מוסיף אבו מטר, הולך גם מפיץ האסלאם בדנמרק, סעיד מנצור, אשר הפיץ קלטת בין המוסלמים והאיץ בהם להצטרף אל זרקאוי בעיראק.
אבו מטר מציין גם את תוצאות "ההסתה הבלתי מוסרית הזו" שהביאו לרצח במאי הקולנוע ההולנדי ואן גוך בנובמבר 2004 על ידי צעיר הולנדי ממוצא מרוקאי. לדברי אבו מטר, "המעשה ארע רק בשל ההסתה שבקרבה חי הצעיר הרוצח, הסתה מצדם של שיחים שאינם חרדים מאללה ואשר רואים בכל מי שדעתו שונה מדעתם אויב של האסלאם."
אבו מטר מסכם את דבריו במסקנה שהמוסלמים באירופה גורמים לסכסוכים ולא מעודדים דו-קיום. לדבריו, "כתוצאה ממעשים אלו, שרק דוגמאות מהם הוזכרו לעיל, הפכו מיליוני אנשים מן הדורות החדשים של המוסלמים באירופה מקור לחרדה ופחד בקרב מקבלי ההחלטות במדינות אירופה. זאת משום שהדורות החדשים נפלו תחת השפעת הפונדמנטליסטים הקיצוניים המפרשים את האסלאם כרצונם, וכן משום שכנגד מאמציהם הרעיוניים הקיצוניים והסוטים לא הועמד מאמץ [רעיוני] במקביל ולא עימות הכרחי [נגדם] מצד מלומדים ואינטלקטואלים נאורים.
בקיצוניותם מונעים [הפונדמנטליסטים] מן הדורות המוסלמים החדשים לקלוט את עקרונות החירות והנאורות הקיימים בחברות האירופאיות למעלה ממאה שנה ואשר גרמו להן להתפתח בכל התחומים והביאו לסובלנות ההומנית שלהן שתוצאתה היא הנוכחות המוסלמית באירופה: שלושה מליון מוסלמים בגרמניה, למעלה משניים-עשר מיליון מוסלמים בארה"ב... למעלה ממיליון מוסלמים בקנדה, למעלה מחמישה מליון מוסלמים בצרפת... ולמעלה מרבע מיליון מוסלמים בשבדיה... [למול] סובלנות זו, דור אחרי דור אסור לנוצרים במדינות ערב לבנות כנסיה, אלא במסגרת תנאים מתישים, ובמיוחד במצרים - ארץ הקופטים.
מה יעשו מיליונים אלה [של מוסלמים אירופאים] במדינות ערב אם מדינות אירופה, קנדה וארה"ב יגרשו אותם? אנו אומרים 'אם' משום שמדינות אלה אינן יכולות לגרשם לא משום שהן חוששות מהמוסלמים אלא משום שחוקיהן אינם מאפשרים זאת... מכל האמור לעיל ניתן להסיק ולומר שהמדברים לשווא בשם האסלאם הפכו את הנוכחות האסלאמית באירופה ובאמריקה לנוכחות של סכסוך במקום לדו-קיום..."
