כללי

הצלחה חלקית לאבו מאזן בהפסקת ה"מיליטריזציה של האינתיפאדה", בהשלטת חוק וסדר ברש"פ ובהתמודדות עם החמושים ועם ארגוני האופוזיציה

 

עם היבחרו ליו"ר הרשות הפלסטינית, הצהיר מחמוד עבאס (אבו מאזן), כי יפעל נגד ה"מיליטריזציה של האינתיפאדה". כן התחייב להשליט חוק וסדר ברש"פ, כדי להבטיח את בטחון התושבים וכדי לקדם את האינטרס של העם הפלסטיני. עד היום הצלחתו היא חלקית בלבד, זאת בעיקר עקב רצון להימנע מעימותים אלימים בחברה הפלסטינית.

 

בתשובה לשאלה בריאיון לעיתון הגרמני "דר שפיגל" "אילו אמצעים עומדים ברשותך כדי לבצע את תוכניותיך כלפי האופוזיציה", השיב אבו מאזן "אין בידי מטה קסמים, אולם נבחרתי על בסיס עמדותיי והשקפותיי. זה הנשק המצוי ברשותי וממנו אני שואב את סמכותי... אין מדינה על פני האדמה היכולה להרשות קיומם של יותר משלטון אחד כך [ששלטונות אלה] יחיו בשלום זה לצד זה, לפיכך, אולי נכפה עיקרון זה בכוח במקרה הצורך. איננו מחפשים עימות עם הקבוצות החמושות, אנו מבקשים להגיע להסכמה עמן ועד עכשיו הצלחנו בזאת. אם יהיו בעיות  ניפגש שוב ונדון עימם. זו דרכי לפתור בעיות של אלימות".[1] 

 

סקירה זו בוחנת את ההתפתחויות ברש"פ לגבי האינתיפאדה המזוינת, שמירת החוק והסדר, הדיאלוג וההגעה ל"תהדיאה", איחוד מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, ומצב ההסתה בכלי התקשורת מאז נבחר אבו מאזן לתפקיד יו"ר הרש"פ:      

 

 חמושים ממשיכים לשאת נשק בפומבי בניגוד להחלטות

בעקבות בחירתו של אבו מאזן לראשות הרש"פ החליטה הממשלה הפלסטינית על איסור נשיאת נשק בפומבי ללא רשיון ונתנה פרסום להחלטה זו, אך המצעדים הרבים של החמושים ברחובות והאירועים האלימים שהתרחשו מאז כגון: הירי על שיירתו של שר הפנים הפלסטיני, נצר יוסף, בביקורו בג'נין, העימות האלים בין חמושים מהפת"ח לבין שוטרים פלסטיניים וטרפוד כינוס של הפת"ח באיומי נשק מעידים שהחלטה זו אינה מיושמת.[2]

 

בתגובה לירי לעבר שיירתו של נצר יוסף אמר ראש הממשלה הפלסטינית אחמד קריע [אבו עלאא]: "קיים מצב של תוהו ובוהו והבאתו לכלל סיום [היא משימה] העומדת בראש סדר העדיפויות, האירוע טופל ע"י שר הפנים שהחליט בגיבוי שלנו להוציא לגמלאות חלק מראשי המנגנונים או להעבירם לאזור המרכז, משום שהאירוע הוא בתחום אחריותם."[3]

 

לאחר פגישה שקיים נצר יוסף עם מפקד כוחות הביטחון הכללי ביו"ש, חאג' אסמאעיל ג'בר, עם מושל המחוז קדורה מוסא, ועם נציגי הפת"ח וגדודי חללי אל-אקצא טען זכריא זביידי, מפקד גדודי חללי אל-אקצא בג'נין, כי "הסביר לנצר יוסף שהאירוע לא כוון נגדו אישית או נגדו בתוקף תפקידו כשר הפנים וגם לא נגד הרש"פ, אלא נועד להביע מחאה על שבכירי הביטחון בג'נין לא תיאמו [עמו] את הביקור במחנה הפליטים."[4]

 

כללית, אין רתיעה בקרב החמושים מלפגוע באנשי מנגנוני הביטחון ובאנשי ממשל ובמוסדותיו. כך למשל נורו יריות לעבר ביתו של השר לשעבר ג'מיל אל-טריפי[5]  ופעמיים לעבר ביתו של צח'ר בסיסו, מושל צפון רצועת עזה.[6]  חמושים ירו למוות בקצין במודיעין הצבאי בעזה.[7]  תושב יריחו ירה לעבר רכב של המודיעין הצבאי ביריחו, מהירי נהרג קצין במשטרה הפלסטינית.[8]  איש המודיעין הכללי נורה למוות ע"י איש ההגנה האזרחית במהלך קטטה ברמאללה.[9]  חמושים פרצו למתקני הכליאה של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בעזה, רצחו שני אסירים, חטפו אסיר נוסף ורצחו אותו לאחר מכן.[10] אפילו עיתונאים אינם חסינים מפני האלימות. חמושים שחלקם משתייך למנגנוני הביטחון הפלסטיניים תקפו והכו שלושה עיתונאים בעזה עד שהללו נזקקו לטיפול רפואי.[11] באירוע אחר ירו חמושים בנערה נכה ופצעוה  "עקב סיבות מוסריות."[12] 

 

גם בתנועת הפת"ח נעשה שימוש אלים מצד החמושים. חברים ב"משרד הגיוס והארגון" של הפת"ח פרשו על רקע מאבק של הדור הצעיר כנגד הדור הותיק על רקע הדרישות לרפורמות, לקיום בחירות ולהחלפת האני אל-חסן בתפקידו כיו"ר המשרד. בעקבות זאת, התקיים כינוס של הפת"ח ברמאללה, אך הוא טורפד ע"י חמושים שהתפרצו למקום, התפרעו ואף ירו באוויר. מפקד גדודי חללי אל-אקצא, מנור אל-אקרע, שהשתתף במעשה הצהיר כי "הרפורמות יגיעו [מיוזמתם של] מנהיגים ראויים שאינם מואשמים בשחיתות. בכינוס נכח מיעוט קטן [של אנשים] ואילו אנו מייצגים אלפי לוחמים של תנועת הפת"ח".[13] חסין אל-שיח', ממנהיגי הפת"ח, האשים את הוועדה המרכזית של הפת"ח כי היא שלחה את החמושים. "הם הסיתו וזממו נגד הכינוס משום שהם מעוניינים להיות היחידים בהנהגה ולשלוט בכוח על הפת"ח."[14]

 

בתגובה פרסמו גדודי חללי אל-אקצא הודעה המכחישה כל קשר לאירוע. בכרוז שהגיע ליומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" נכתב: "אנו מכחישים קשר לאירועים הברבריים שנעשו בעבור בצע כסף ונועדו לפגוע בחברים הלוחמים בתנועת הפת"ח התומכים ברפורמות… גדודי חללי אל-אקצא יילחמו נגד כל האישים העלובים, המושחתים, הסוטים מדרך הישר בתנועה ובמוסדות ההנהגה, אשר הסתננו לראש הפירמידה של הנהגת התנועה והרשות הפלסטינית… אנו קוראים לחבר אבו מאזן לשים קץ למושחתים בתוך הוועדה המרכזית, אשר ניצלו את שמם של 'הגדודים' כדי לממש אינטרסים אישיים צרים."[15]

 

ביטוי נוסף לתחושת חוסר הביטחון ברש"פ כולל בקרב בכירים, עפ"י מקור פלסטיני רם דרג, הוא המתיחות שהתגלעה בין סגן ראש הממשלה ושר ההסברה, נביל שעת' לבין שר האוצר, סלאם פיאד, על רקע התנגדותו של פיאד לבקשתו של שעת' לספק לו מכונית משוריינת מחשש להתנקשות בחייו.[16]

 

היות שהחלטת הממשלה הפלסטינית על איסור נשיאת נשק בפומבי ללא רשיון לא כובדה, דיווחו מקורות פלסטיניים כי שר הפנים הפלסטיני, נצר יוסף, עשה ניסיון נוסף לצמצם את תופעת החמושים והנחה לחלק להם טופסי התחייבות אישית שעליהם הם נדרשים לחתום ובהם פירוט ההגבלות החדשות המוטלות עליהם.[17]

 

למרות זאת, למחרת היום התקיימה הפגנה של עשרות מקרב האסירים המשוחררים בשכם "במחאה על שהרשות הפלסטינית הזניחה אותם לאחר ששוחררו ולא סייעה להם לסלול את דרכם בחיים ולמצוא תעסוקה. האסירים המשוחררים נשאו נשק בפומבי."[18] 

 

הפסקה חלקית של המיליטריזציה של האינתיפאדה

הרש"פ הפגינה מאמצים לחולל שינוי ולהביא לרגיעה באמצעות כמה פעולות: אבו מאזן הורה לפרוס כוחות ביטחון פלסטיניים כדי למנוע ירי לעבר ישובים ישראלים. הנחייה זו הביאה לקורת רוח בקרב התושבים הפלסטיניים.[19]  למרות זאת, לא חלף זמן רב ועשרות פצצות מרגמה נורו לעבר יישובים ישראלים. אבו מאזן פעל נחרצות והדיח מפקדים פלסטיניים בכירים.[20] מאז, נשמר ברצועת עזה השקט למעט מקרים חריגים.

 

אולם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים לא הצליחו למנוע את כל הפיגועים.[21]  אבו מאזן גינה בחריפות את הפיגוע במועדון סטייג' בתל-אביב, אך הוסיף כי הוא בוצע ע"י בודדים וכל הפלגים הפלסטיניים התנערו ממנו. הוא הטיל את האחריות על ישראל משום שהיא השולטת בשטחים שמהם בוצע הפיגוע, "מטרת ההתקפה החבלנית, הראויה לכל גינוי, היא לחבל בתהליך השלום ולפגוע בשמו הטוב של עמנו. נעקוב אחריהם [אחר מבצעיה] ונביא אותם למשפט כדי שייענשו."[22]  ערב פתיחת ועידת לונדון הצהיר עבאס:  "אני משקיע מאה אחוזים של מאמץ להפסקת האלימות נגד ישראל ולא אאפשר התקפות כמו הפעולה בתל-אביב. הפסקה מלאה וסופית של האלימות איננה אפשרית כאשר הצבא הישראלי הורג פלסטינים מדי יום."[23]

 

אשר לטיפול בפיגוע, בתחילה נמסר על מעצרים של אנשי הג'יהאד האסלאמי שביצעו מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בטול כרם,[24] אך בהמשך דיווחו מקורות פלסטיניים שונים כי התיק נסגר. חבר הוועדה המרכזית של הפת"ח, צח'ר חבש, אמר כי "הרש"פ ותנועת הג'יהאד  האסלאמי הסכימו לבסוף לסגור את התיק של הפעולה [בתל אביב] בתנאי שתנועת [הג'יהאד] תקיים חקירה פנימית בנושא ותעניש את האחראים לה." נאפז עזאם, ממנהיגי הג'יהאד האסלאמי, הכחיש כל קשר, שלו או של ההנהגה הפוליטית של התנועה [הג'יהאד האסלאמי], לפיגוע בתל-אביב  ואמר כי "סגירת התיק הובילה לשני עניינים עיקריים: האחד – התנועה מחויבת להרגעה עפ"י ההבנות שהגיעה אליהן עם היו"ר מחמוד עבאס (אבו מאזן) לפני כחודש, והעניין השני – התנועה תשקוד להמשיך את המאמצים לחיזוקו של הדיאלוג הפנימי ולהצלחתו."[25]

 

כשבוע לאחר הפיגוע הצהיר מחמד דחלאן, השר לעניינים אזרחיים, כי "הרש"פ תמנע כל פעולה צבאית נגד ישראל ותנקוט הליכים משפטיים נגד מבצעיה... אסור שיהיו חריגות מן הצד הפלסטיני מחשש שמא ישראל תשתמש בהן כאמתלה להתחמק מהתחייבויותיה."[26]

 

בעלי טורים בעיתוני הרש"פ התייחסו לפיגוע בצורות שונות. חאפט' ברגותי, עורך יומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה", טען כי ישראל  "מנפחת" את ממדי הפיגוע כדי להפיק תועלת מדינית והסברתית וכדי ללחוץ על ההנהגה הפלסטינית לפעול ובכך להסיר מעצמה אחריות [לפיגוע]. לדבריו, "הכיבוש אשם בכל מה שקורה והוא השולט בשטח מבחינה ביטחונית ולא הרש"פ [שהרי] בעזה, שם הרש"פ שולטת, היא הצליחה להשליט הרגעה הן באמצעות דיאלוג והן באמצעות פריסת כוחות. כיצד היא יכולה לעשות אותו דבר בגדה [המערבית] הכבושה?"[27]

 

לעומת זאת, טלאל עוכל, בעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", סבור כי הפלסטינים בלבד ניזוקים מהפיגוע, "הפעולה היא רווח נקי לישראל. הפעולה סיפקה לה חיפוי שהיא הייתה זקוקה לו וישראל ציפתה לו כדי להצדיק את התחמקותה ממחויבויותיה וכדי ליצור עובדות בשטח ולייצא מצב של סכסוך ומשבר לתוך [הזירה] הפלסטינית... נדרש המשך דבקות בהרגעה ובה בעת לא להיכנע לדרישות הישראליות..."[28].  יחיא רבאח, בעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", כתב כי  "פעולת פיצוץ כזאת היא משגה חמור מבחינת העיתוי, המקום והיעד... פעולה המשרתת את השטן."[29]

 

פעילות מנגנוני הביטחון נגד הטרור הביאה לחשיפת נשק בעיירה דורא שבחברון. בכיר בכוחות הביטחון הפלסטיניים, ג'האד אבו עמר, הודיע כי "המשטרה הפלסטינית תפסה רימונים ונשק בגדה המערבית לראשונה מזה ארבע שנים ... במהלך פעולה שההוראות לבצעה ניתנו ע"י עבאס [אבו מאזן] ושר הפנים [הפלסטיני] נצר יוסף."[30]

 

איחוד מנגנוני הביטחון ברש"פ לא הושלם

אמנם הוכרז על איחוד מנגנוני הביטחון, אך התבטאויות בכירים ברש"פ מעידות כי האיחוד לא בוצע עדיין. בועידת לונדון אמר אבו מאזן "פרסנו כוחות בשטח והחלטנו סופית לאחד את מנגנוני הביטחון... נמשיך ליישם החלטה זו למרות הקשיים שאינם נסתרים מכם."[31] לאחר ועידת לונדון דווח היומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" כי "אבו מאזן מתכוון לפרסם הנחיות שיסדירו את פעילותם של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בכל הקשור לאיחוד רוב המנגנונים במסגרת שלושה מנגנונים עיקריים."[32] במהלך ביקורו של נצר יוסף, שר הפנים הפלסטיני, אצל כוחות הביטחון הלאומי בח'אן יונס הדגיש את "הצורך לאחד את מנגנוני הביטחון תחת פיקוד של הביטחון הכללי... וכבר ניתנו החלטות ברורות בנושא זה לכל מפקדי המנגנונים. הרש"פ פועלת באופן רציני וחזק לאחד ולחזק את הממסד  הביטחוני הפלסטיני כדי לשמור על המולדת ועל האזרחים"[33].

 

הדיאלוג להשגת "הודנה" הסתיים ב"תהדיאה"

הדיאלוג בין הפלגים הפלסטיניים, שנדחה כמה פעמים, החל לבסוף ב-15 במרס ובסיומו הוכרז על המשך ההרגעה ["תהדיאה"].  לפני תחילת הדיאלוג בקהיר הצהירה תנועת החמאס כי לא תהיה "הודנה" אם ישראל לא תיענה לתנאים שהציבו הפלסטינים כולל שחרור כל האסירים.[34] מחמוד אל-זהאר, ממנהיגי החמאס, הזהיר [כי]  "אם לא ימולאו תנאיה של 'ההתנגדות' בהזדמנות הקרובה ביותר ואם יהיה ניסיון לעקוף את התנאים הללו - המשמעות היא שאנו חוזרים לירות כדי לכפות עליהם לקיים את תנאינו. אנו מדגישים שגדודי אל-קסאם לא יניחו את נשקם עד שפלסטין תשוחרר."[35] בתהלוכת תמיכה ב"התנגדות" בלבנון שהתקיימה בעזה ב-11 בפברואר 2005, שבמהלכה הוצתו דגלי ארה"ב וישראל, הצהיר מחמד אל-הנדי ממנהיגי הג'יהאד האסלאמי:  "לא נאפשר לישראל לכפות משוואה חדשה לסכסוך – שהיא תמשיך להרוג, לתקוף, לעצור ולפלוש ללא תגובה של 'ההתנגדות'."[36]

 

אעפ"י שדובר על מאמצים להשיג הסכם "הודנה" השתמשו מנסחי הודעת הסיום של הדיאלוג בקהיר במונח 'תהדיאה' [הרגעה]. ההודעה כללה אומנם הסכמה להמשיך את אווירת ההרגעה תמורת מחויבות ישראלית להפסיק כל צורה של תוקפנות נגד הפלסטינים ולשחרר את כל האסירים, אך יש בה גם הדגשה של זכות "ההתנגדות" של העם הפלסטיני להשגת יעדיו כולל זכות שיבת הפליטים לבתיהם. כמו כן הדגשה כי "המשך ההתנחלות, בניית הגדר וייהוד מזרח ירושלים הם  גורמים  [בעלי פוטנציאל] של פיצוץ."[37]

 

יו"ר הרש"פ, אבו מאזן, תאר את תוצאות הדיאלוג בקהיר "הצלחה לאומית טובה". בשובו מירדן אמר לעיתונאים: "כל הפלגים הסכימו להרגעה ללא תנאי".[38] ג'בריל רג'וב, היועץ לביטחון לאומי פלסטיני, תאר את תוצאות הדיאלוג "הישג היסטורי."[39]

 

 

ראש הלשכה המדינית של החמאס, ח'אלד משעל, אמר: "הסכמנו על הרגעה תמורת תנאים מוגדרים: הפסקת התוקפנות הישראלית נגד העם הפלסטיני ושחרור האסירים... אין פירושה שנפלה האופציה של 'ההתנגדות'. כל עוד קיים כיבוש נישאר תנועת התנגדות... ההתנגדות היא אופציה בידינו שאנו מחזיקים בה, אולם אנו רוצים לתת הזדמנות ללחצים אזוריים ובינ"ל על הכיבוש כדי להגשים אינטרסים  של העם הפלסטיני."[40]  בתהלוכה של החמאס במחנה הפליטים ג'באליה הצהיר אחד ממנהיגי החמאס כי חטיפת חיילים עודנה אפשרות קיימת אם האסירים לא ישוחררו. במסר לראש ממשלת ישראל נאמר: "אולי נשבה חיילים כפי שאסרת את בניניו ואת ילדינו."[41]

 

אבו עמאד אל-רפאעי, בכיר בג'יהאד האסלאמי, הצהיר "כי אעפ"י שהודעת הסיכום [של הדיאלוג] לא הגדירה את משך ההרגעה היא תימשך רק אם ישראל תמלא את התחייבויותיה. אם הישראלים לא ייענו 'ההתנגדות' תדע איך להגיב."[42] 

 

"ועדות ההתנגדות העממית בפלסטין" [ארגון טרור המורכב מפורשי פת"ח ומאנשי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים לשעבר] הודיעו כי "בבוקר יום ה-19 במרס הסתיימה תקופת ה'תהדיאה' שהן הסכימו עליה עם אבו מאזן לפני כחודשיים וכי בכוונתן לחדש את ירי טילי 'נאצר 3' והפעלת מטעני נפץ נגד כוחות הכיבוש הישראליים... זאת משום שלא שאלו את דעתם של [חברי] הוועדות לגבי חידוש ההרגעה."[43] בתגובה אמר יו"ר הרש"פ אבו מאזן, כי "מדובר בעניין פנימי שאפשר לטפל בו."[44]

 

בפועל, אין ה'תהדיאה' נשמרת במלואה.  גדודי חללי אל-אקצא [פת"ח] הפעילו ב-23 במרס בשכם מטען נפץ ופגעו באמבולנס צבאי ישראלי. דובר בשם גדודי חללי אל-אקצא אמר כי "[אנשי] 'ההתנגדות' לא יהססו להתעמת עם כוחות הכיבוש שייכנסו לשכם."[45]

 

חשוב לציין כי במסגרת ההסכמה על ה"תהדיאה" הושגו הבנות בין הפלגים הפלסטיניים גם במישור הפוליטי הפנימי. בהודעת הסיום של הדיאלוג בין הצדדים נאמר כי יקוימו בחירות למועצה המחוקקת ולרשויות המקומיות במועד וסוכמו שיטות הבחירה, באופן שריצה את החמאס. סוכם גם כי תוקם ועדה שתפעל לשילוב "כל הכוחות והפלגים הפלסטיניים" במסגרת אש"פ שהוא "הנציג הלגיטימי היחיד" של העם הפלסטיני."[46]

ראש הלשכה המדינית של החמאס, ח'אלד משעל, אמר כי "מה שהוסכם עליו הוא צעד רציני לכוון שותפות פוליטית בקבלת ההחלטות הפלסטיניות.[47]

 

בעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", אשרף אל-עגרמי, סבור כי יש שינוי ניכר ורצינות חסרת תקדים מצד האופוזיציה האסלאמית והפת"ח באופן מיוחד בנכונות להיות שותפים פוליטיים אמיתיים במוסדות מקבלי ההחלטות ברש"פ ובאש"פ... בעבר לא היתה מוכנות אצל הגורמים הללו לחשוב על כך ברצינות... אי אפשר לנתק את התמורות הללו... מהתחושות ומהלכי הרוח בציבור ומקליטת השינויים האזוריים והבינ"ל."[48]

 

עבדאללה עואד, אף הוא בעל טור היומון "אל-איאם" מתח ביקורת על הפלגים הפלסטיניים ותהה האם מדובר בכניעה או בהרגעה?! "הפלגים שלנו והכוחות הפלסטיניים שלנו, השולטים בנו משחר תודעתנו הפוליטית, הם פלגים מפגרים שהחלו כטהורים, נקיים וכשרים ובהדרגה... הפכו לקבוצה מתנשאת של נהנתנים בעלי אינטרסים המכתיבים את מדיניותם, את התהפוכות ואת התמורות שהם עוברים ואת הליכתם בכוון זה או אחר. הרי דבר לא השתנה לגבי ההרגעה שנחשבה לאחד הדברים האסורים - כמעט בגידה בדם השהידים והפצועים - והפכה למותרת ומקובלת ולצעד חיובי".[49]

 

האני חביב, בעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם" קשר בין ההרגעה לבין הרפורמות: "ההרגעה תחשוף את המגמות האמיתיות והרשמיות בנוגע לרפורמות בכל התחומים. המצב הפלסטיני מאפשר יותר מכל זמן אחר בעבר, אם יש רצון אמיתי, להתחיל באופן מעשי בביצוע רפורמה אמיתית... במצב של 'תהדיאה' ושל 'הודנה' צריכים להיפסק כל סוגי השחיתות ואין עוד היגיון להמשיך ולהתחמק מיישום רפורמות אמיתיות."[50]

 

הסתה בכלי התקשורת של הרש"פ

ניכרת התמתנות בעיתונות הפלסטינית ובדרשות במסגדים, אך עדיין יש שימוש בביטויים בשבח השהאדה, כך למשל, השתמשה העיתונות הפלסטינית במונח שהיד כאשר היא סיקרה את פיגוע ההתאבדות במועדון סטייג' בתל-אביב.

 

בדרשת יום שישי  ב-11 במרס 2005 בנוכחות אבו מאזן שיבח שר ההקדשים ברש"פ, יוסף ג'ומעה סלאמה, את דמותה של הגיבורה האסלאמית הקדומה אל-ח'נסאא[51]: "היא השליכה את ארבעת בניה, יוצאי חלציה, אל שדה הקרב באל-קאדיסיה בשירות האסלאם. ביום שבו התבשרה על נפילתם כשהידים אמרה: 'השבח לאל שכיבד אותי במותם'".[52]

 

לעומת זאת, נשמעו גם ביטויים בזכות החיים והחתירה לשלום. כך למשל, בדרשה שנשא אבראהים מדיריס, ביום שישי 18 במרס 2005 במסגד בעזה אמר: "אתם בפלסטין מתים למען אללה, אך הדבר המתבקש מאתנו הוא לחיות למען אללה, שכן החיים למען אללה קשים יותר כיוון שמי שאינו מיטיב לחיות למען אללה, לא יכול להיטיב למות למען אללה."[53]

 

לאחר הבחירות לנשיאות אמר אבו מאזן בפגישה עם אנשי דת נוצריים כי החתירה לשלום היא "הג'יהאד הגדול": "כפי שכבר אמרתי הסתיים הג'יהאד הקטן ומגיע הג'יהאד הגדול ומשמעות הג'יהאד הגדול היא חתירה לכינון שלום."[54]

 

מחאות פלסטיניות נוכח המשך העדר חוק וסדר

הרש"פ  מתאמצת להבליט חשיפות של מעשי פשע ומלחמה בתופעת המכוניות הגנובות, כדי להוכיח את אכיפת החוק. היומון הלונדוני אל-חיאת" דווח כי בעקבות מינויו של עמיד חמדי אל-ריפי לתפקיד מנכ"ל מחלקת החקירות הכלליות, במחצית חודש פברואר 2005, ניכרים הישגים  של המשטרה הפלסטינית,  "המחלקה עברה מפעילות לאחר ביצוע הפשע למניעת פשעים... בין העצורים בתקופה האחרונה צעירות החשודות בגניבה, חשודות אחרות בניהול רשת בתי בושת וכנופיה של חשודים במעשי שוד."[55]

 

לעומת זאת, ברמאללה התקיימה ב-15 במרס הפגנה מול בניין המועצה המחוקקת ובה קריאה לממשלה ולמנגנוני הביטחון הפלסטיניים "לפעול לאלתר ולשים קץ לתופעה של חוסר השליטה הביטחונית ולהשליט את החוק מחדש, כל זאת על רקע רצח חלפן כספים, מקרים של הפרת החוק ותחושת התושבים שאין די ביטחון ושקט."[56] 

 

חאפט' ברע'ות'י, עורך יומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה" מתח ביקורת נוקבת על המתרחש ברש"פ. "האמריקאים מודיעים כי עלינו לפעול כך וכך כדי שנזכה במדינה ואז אחדים מאתנו חוטפים בכיר ביטחוני. ועידת לונדון קובעת תוכנית לייצב את יסודות המדינה ואז מגלה אחד מאתנו [רק] עכשיו שפלסטין כבושה, ומבצע פעולה. העולם מתחיל לדבר על הצורך בהקמת מדינה פלסטינית כעניין הכרחי לשלום בעולם ואז אחדים מתוכנו אוחזים בנשק המוסתר לשעת מלחמה ומתפרצים לאוניברסיטה. שר הפנים מנסה להעלות את המורל בקרב כוחות הביטחון כדי להחזיר להם את יוקרתם האבודה ואז יורים לעברו."[57]

 

גם מחמד יאע'י, בעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם" ומתומכי יוזמת ז'נבה, סבור כי הרש"פ מגלה חוסר אונים, "הרשות מנסה להשליט ביטחון באמצעים שברשותה, אך אינה מסוגלת להשלים את משימתה כפי שצריך עקב אי שליטתה בשטח ועקב חולשת מוסדותיה ומשום חוסר אמון הציבור בה."[58]

  

נספח

הודעת הסיום של הדיאלוג בקהיר

"מתוך היענות להזמנה הנאצלת של מצרים [המדינה] האחות, נותנת החסות הראויה לתודה, התכנסה במצרים ועידת דיאלוג פלסטיני בין הימים 15-18 במרס בהשתתפות הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס ובהשתתפות שנים עשר ארגונים ופלגים.

 

1 – המשתתפים הדגישו את הדבקות בעקרונות הפלסטיניים ללא שום ויתור ואת זכות 'ההתנגדות' של העם הפלסטיני, כדי לסיים את הכיבוש ולהקים מדינה פלסטינית בעלת ריבונות מלאה ובירתה ירושלים ולהבטיח את זכות שיבת הפליטים לבתיהם ולנחלאותיהם.

 

2- המשתתפים הסכימו על תוכנית לשנת 2005 שתתמקד [בשמירה על] המחויבות להמשיך באווירת ההרגעה הנוכחית תמורת מחויבות ישראלית הדדית להפסיק את כל צורות התוקפנות נגד אדמתנו ונגד עמנו הפלסטיני בכל מקום שבו הוא נמצא ולשחרר את כל האסירים והעצירים.

 

3 – המשתתפים הדגישו כי המשך ההתנחלות, בניית הגדר וייהוד מזרח ירושלים הם  גורמים  [בעלי פוטנציאל] של פיצוץ.

 

4 – המשתתפים דנו במצב הפלסטיני הפנימי והגיעו להסכם בדבר הצורך להשלים רפורמות מקיפות בכל התחומים, לתמוך בדמוקרטיה על היבטיה השונים ולקיים בחירות לרשויות המקומיות ולמועצה המחוקקת במועד שנקבע בהתאם לחוק בחירות מוסכם. הוועידה ממליצה למועצה המחוקקת לנקוט צעדים לשינוי חוק הבחירות למועצה המחוקקת ולאמץ את השיטה המשולבת [המורכבת] משני חצאים שווים [ 50% בשיטה של אזורי בחירה ו-50%  בשיטה של רשימות מתמודדות] וכן להמליץ לשנות את חוק הבחירות לרשויות המקומיות ולאמץ את [שיטת] הייצוג היחסי.

 

5 – המשתתפים הסכימו להפוך את אש"פ ל[ארגון] פעיל ולפתחו לפי עקרונות מוסכמים כך שיכלול את כל הכוחות והפלגים הפלסטיניים בהיותו הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני ולצורך כך סוכם להקים ועדה שתפקידה לקבוע את העקרונות הללו. הוועדה תורכב מיו"ר המועצה הלאומית הפלסטינית, חברי הוועד הפועל של אש"פ, המזכירים הכלליים של כל הפלגים ואישים לאומיים. יו"ר הוועד הפועל יכנס את ישיבותיה. 

 

6 – המשתתפים הסכימו שהדיאלוג הוא האמצעי היחיד לקיום יחסי גומלין בין כל הגורמים, כדי לתמוך באחדות הלאומית ובאחדות השורות בקרב הפלסטינים. הם הסכימו עוד כי אסור להשתמש בנשק בעת סכסוכים פנימיים וכי יש לכבד את זכויות התושבים הפלסטיניים ולא לפגוע בהם. השלמת הדיאלוג נחשבת צורך בסיסי להשגת אחדות למען המטרה המשותפת והשמירה על הזכויות הפלסטיניות."[59]