המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ביקורת על נאום "מצב האומה" של ג'ורג' בוש
12/2/2005


ביקורת בתקשורת הערבית על נאום "מצב האומה" של ג'ורג' בוש 

 

הנאום המסורתי על מצב האומה שנשא הנשיא ג'ורג' בוש, ב-3 בפברואר 2005 עורר ביקורת חריפה בתקשורת הערבית. האשמת איראן וסוריה בתמיכה בטרור נתפסה בעיני כמה בעלי טורים "כהכרזת מלחמה" נוספת במזה"ת. בעלי טורים אחרים הטילו ספק בכנות קריאתו של בוש למדינות המזה"ת בכלל ולסעודיה ומצרים בפרט, לחולל רפורמות ודמוקרטיזציה בתוכן.

 

מצרים: הבלטת תפקידה של מצרים בקידום השלום

העיתונות המצרית הממסדית נמנעה מלהתייחס לקריאתו של בוש למצרים "ללכת בדרך הדמוקרטיה" והעדיפה להתייחס לקביעתו כי "מצרים הולכת בדרך השלום" ולהדגיש את מעורבותה של מצרים בתהליך השלום במיוחד לנוכח ועידת שרם אל-שיח' שנערכה ב-8 בפברואר 2005.

 

בעל הטור מחמד אל-סעדני כתב ביומון "אל-אהראם": "בוש לא הגזים כאשר תיאר את מצרים [כאומה] גדולה ומכובדת אשר יכולה להוביל את הדרך לדמוקרטיה במזרח התיכון, כפי שהיא הובילה את השלום קודם לכן. יתכן ותקופת [כהונת] הנשיאות השנייה של בוש מהווה הזדמנות היסטורית לפיוס עם המשטרים והעמים באזור באופן שישמור על האינטרסים של ארה"ב ובה בעת ישמור על זכויותיהם וכבודם של העמים במזרח התיכון, לאחר העושק הבוטה לו היו נתונים במהלך חמשת העשורים האחרונים ובמיוחד לאחר ה-11 בספטמבר."[1]  

 

במאמר המערכת של היומון הממסדי המצרי "אל-אהראם" נכתב תחת הכותרת "האחריות של ארה"ב": "הגשמת המטרה של הקמת שתי מדינות דמוקרטיות ישראל ופלסטין הפכה להיות בהישג יד. הצהרה זו חושפת תפיסה אמריקאית חדשה וחיובית לאחר תקופה ארוכה של התעלמות, ואולי אף גישה שלילית [מצד הממשל האמריקאי] כלפי הבעיה הפלסטינית. הצהרת הנשיא בוש יוצרת סוג של אופטימיות... אם ארה"ב תבצע את המוטל עליה כנותנת חסות לתהליך ההסדר [המדיני] הרי שבוודאי תהיה התפתחות גדולה באזור ונהיה בתחילת הדרך להסדר מדיני כולל לבעיה הפלסטינית. מה שחשוב הוא [מידת] כנותה של המגמה האמריקאית כלפי התהליך הזה והנכונות [האמריקאית] להשקיע את כל מה שניתן כדי לדחוף את הצדדים לעבר חתימה על הסדר מדיני כולל וצודק."[2]  

 

ביקורת חריפה על נאום בוש הופיעה במאמר המערכת של היומון האופוזיציה "אל-ופד" שפקפק בכנות תמיכתו של בוש בתנועות הדמוקרטיות במזה"ת: "היינו רוצים להודות לנשיא בוש, כפי שהוא קיווה, על השתדלותו השקרית 'לעמוד לצד בעלי הברית של החופש כדי לתמוך בתנועות הדמוקרטיות במזרח התיכון'. [כמו כן] כפי שהנשיא האמריקאי היה רוצה, [גם] אנו היינו רוצים להאמין להבטחתו להפיץ את החופש ולעמוד לצד המדוכאים מול [השליטים] היהירים. [כך במקור]

 

אולם, למרבה הצער בוש ימשיך לחכות, אם הוא חושב שאנו יכולים להאמין לו או שהוא הצליח לרמות אותנו. אנו קוראים לו להתעניין קודם כל בבעיות של ארצו, שחלק גדול מעמה סובל מגזענות בוטה, העדר זכויות ו[היעדר] חופש. כמו כן, אנו קוראים לו להעניק לעמו את זכויותיו ולא לבזבז את כספם של משלמי המיסים האמריקאים בהרפתקאות צבאיות כושלות אשר במהלכן הוא מבצע פשעים גזעניים מתועבים, חיסול על רקע גזעי, השמדה קולקטיבית ועינויים בבתי כלא ובבתי מעצר בשיטות ברבריות מקוריות... וכל זה בשם החופש והדמוקרטיה שהעמים באמת כמהים להן אולם [בה בעת] הם מסרבים בתוקף שמישהו מבחוץ יתערב בענייניהם."[3] 

 

סעודיה: לא ניתן לכפות רפורמות מבחוץ; אחנו בדרך לרפורמה

מאמר המערכת של היומון הסעודי הממסדי "עכאט'" דחה את קריאתו של בוש לרפורמות בטענה כי חברה אחת אינה יכולה לכפות רפורמות על חברה אחרת בעלת מרקם חברתי ותרבותי שונה: "'הרפורמות' נשענות על ערכים אידיאולוגים עמוקים הנובעים מן המרקם התרבותי של האומה המעוניינת בשינוי... לכן, כפיית הרפורמות על ידי כל גורם בעל תרבות שונה, ציביליזציה שונה, אג'נדה מיוחדת או כוונות ומטרות המשרתות את האינטרסים שלה היא דבר בלתי מקובל לחלוטין. הדבר משול לגוף המתנגד לאיבר שאינו שלו, גם אם הוא זהב יוקרתי או שכיית חמדה... אם מחשבה רעיונית מועברת מסביבתה המקורית אל סביבה אחרת זהו בזבוז זמן והרפתקנות מיותרת מפני ש[מחשבה זו] לא תוכל לחיות זמן רב כל עוד היא אינה נובעת מאותה הסביבה ואינה מותאמת לתנאי המציאות שלה."[4]   

 

אשת העסקים חצה עבד אל-רחמן אל-עון טענה במאמר פרי עטה ביומון הסעודי "אל-מדינה" כי מתרחשות רפורמות בסעודיה אולם ארה"ב מתעלמת מהן. לדבריה "אמריקה יודעת בוודאות שסעודיה צועדת בצעדים מהירים לעבר הרפורמה בברכת בני המולדת. הבחירות המוניציפאליות בתוך הערים הסעודיות הן אחד הצעדים הרציניים לעבר הפעלת השתתפות העם בקבלת ההחלטות...

אינני חושבת שמי שהכין את נאום בוש לא ראה את רחובות אל-ריאץ' או קרא את העיתונים הסעודים שהתמלאו בתמונותיהם ובשמותיהם של המועמדים [בבחירות המוניציפאליות], אז מה רוצה אמריקה? למי היא מפנה את אותותיה? האם הגיוני שהעם הסעודי או ממשלתו יענו לאיתות של האיש הזה שהציונות מסובבת את כיסאו בחדר הסגלגל..."[5]

 

לעומת זאת היומון הסעודי הממסדי "אל-וטן" נמנע מלהתייחס לדרישת בוש לרפורמה בסעודיה והתמקד בהאשמות שהופנו נגד איראן וסוריה על תמיכתן בטרור. במאמר המערכת שכותרתו "הנאום על מצב האומה: הכרזת מלחמה" נכתב: "ההתרכזות האמריקאית על המדינות השכנות לעיראק והאשמתן במתן חסות לטרור היא הכרזת מלחמה על מדינות אלה...

 

אין זה מקובל בשום פנים ואופן שראש מדינה גדולה יאשים מדינה מסוימת [הכוונה לאיראן] כ'מדינה העיקרית בעולם התומכת בטרור' כשבאותו הזמן נשלחים למדינה זו שליחים כדי להגיע להסכם עמה בנוגע לתוכנית הגרעין שלה. כמו כן, בעיני העם [האמריקאי] אין זה מקובל שהנשיא האמריקאי שכוחותיו עדיין מתבוססים בביצה של עיראק ואפגניסטן יסבך את ארצו במלחמות חדשות חסרות תועלת ויפתח חזיתות מדיניות וצבאיות עם מדינות אחרות..."[6]

 

סוריה: "אי אפשר לייצא חופש באמצעות טנקים ומטוסי קרב"

שר ההסברה הסורי, מהדי דח'אללה, אמר כי "הבכירים בארה"ב חייבים להשתכנע שאין תועלת [בהפעלת] לחצים על  סוריה וכי חיזוק ערוצי ההידברות הוא הדרך האפקטיבית היחידה. אי אפשר לייצא חופש באמצעות טנקים, מטוסי קרב או תותחים, משום שאלה הם גורמי שיעבוד והם אינם אמצעי להפצת החופש. הכוונה במילה חופש היא גם שחרור מכיבוש, ביטחון מפני תוקפנות, חופש של העמים להגדרה עצמית וסדר עולמי שיהיה מבוסס על קשרים של דמוקרטיה בין מדינות העולם."[7]

 

בות'ינה שעבאן, השרה הסורית לענייני מהגרים, כתבה במאמר ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" תחת הכותרת "מתי אמריקה תאמץ את המדיניות והערכים עליה מדברים מנהיגיה?": "למרות שהנשיא בוש אמר בנאומו כי אין לארה"ב זכות, רצון או כוונה לכפות על אף אחד צורת משטר, הרי שדבריו לגבי פלסטין, עיראק, סוריה ואיראן ולגבי הצורך ברפורמות במזה"ת, למשל, מצביעים על ההיפך מכך. המדאיג הוא שנאומו של בוש יוצר רושם שעמי האזור נולדו היום והם זקוקים למישהו שילמדם את הערכים הבסיסיים של בני אנוש. לעיתים בוש מכנה אותם בשם 'דמוקרטיה' ולעיתים בשם 'חופש' והממשל האמריקאי מעניק אותם כגמול למשטרים ולשליטים הידידים של ארה"ב ומונע אותם מ'המדינות הסוררות' מבלי להתחשב בבחירות, במוסדות החוקתיים, בפלורליזם המפלגתי וכיו"ב...

 

מוזר לשמוע בדברי בוש על מאמצים מואצים לשבור דגמים ישנים של אלימות וכישלון כשההיפך הוא הנכון. הרי הקנאות, האלימות, השוביניזם, הגזענות וההקצנה הופיעו עם בוא הכיבוש הזר. הקיצונים סיגלו לעצמם את פעולותיו של הכיבוש ואת שיטותיו וספגו מהכובשים ערכים של אלימות בלתי מרוסנת נגד אזרחים חפים מפשע... סוריה הייתה המדינה הראשונה בעולם שהניפה את דגל המלחמה בטרור ומאז ביקשה מהקהילה הבינ"ל לכנס ועידה בינ"ל, כדי להגדיר את הטרור ולגייס את מאמצי העולם להילחם בו, כל זה מאז 1985, אולם הקהילה הבינ"ל לא נענתה עקב לחצים של גורמי המערב שהעדיפו להשתמש בקבוצות הטרור באמצעות מנגנוני הביטחון שלהם כדי לבצע הפיכות נגד ממשלות 'בלתי ידידותיות'..." [8]  

 

בעל הטור עצאם דארי טען ביומון הסורי "תשרין" כי ההאשמות כלפי סוריה הן למעשה האשמות ישראליות: "ההאשמות שהוביל הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש כלפי סוריה שהיא מאפשרת 'לטרוריסטים' להשתמש באדמותיה כדי להרוס כל הזדמנות לשלום באזור לא היו ראשונות מסוגן ולא היו מפתיעות, אך למרות זאת הן מגונות ומוזרות... האשמות הנשיא בוש אינן נשענות על שום מידע ודאי, היגיון או סימוכין אלא אם המודיעין האמריקאי והרפובליקנים החדשים הגישו לנשיא בוש דוחות מוטעים ממקור שאינו מעוניין בטובתה של סוריה ובהמשך הדיאלוג בין סוריה לארה"ב. לא נגזים אם נאמר כי הממשל האמריקאי נשען בשיח המדיני שלו, עם אזורנו בכלל ועם סוריה בפרט, על תבניות מוכנות ועמדות שנקבעו מזמן הנשענות באופן כמעט ודאי על מידע ישראלי...

 

אם ניתן להבין את ההאשמות והשקרים הישראליים המבוססים על היגיון של עוינות כלפי סוריה, הרי שאיננו יכולים להבין את החזרה על האשמות אלה מצד מדינה גדולה בעלת אחריות גדולה לשמירה על הביטחון, השלום והיציבות בעולם [כארה"ב]... [סוריה] האמינה ועודנה מאמינה בדיאלוג ולא בהסלמה כדרך היחידה לפתרון מחלוקות, בעיות וסיבוכים גדולים ככל שיהיו.

 

ארה"ב יכולה אמנם להפחיד את העמים באמצעות כוחה אולם היא אינה יכולה לזכות באמונם ובאהבתם, מפני שאמון אינו נבנה תחת לחץ איום והסלמה, אלא באמצעות דיאלוג וכיבוד רצון האומות והעמים."[9] 

 

בעל הטור הסורי חמאן חמד טען במאמר אחר ביומון הסורי "תשרין" כי פנייתו הישירה של בוש לעם האיראני היא התערבות בוטה בענייניה של מדינה אחרת: "בנאומו על מצב האומה חרג הנשיא בוש מההאשמה האמריקאית הישנה והחוזרת על עצמה שאיראן שואפת להשיג נשק גרעיני ופנה ישירות אל העם האיראני כשהוא מציע את סיועו ועמידתו לצד 'מתנגדי השלטון'... זו מעורבות בוטה בענייני הפנים של מדינה עצמאית ריבונית. לעמה [של איראן] יש את מלוא הרצון [החופשי] לבחור את משטרו והוא בעבר הראה יותר מדוגמא אחת של דמוקרטיה חופשית."[10]      

 

איראן: ארה"ב היא התומכת בטרור

התגובה האיראנית להצהרות בוש התאפיינה בעיקרה בביטול הטענות תוך חזרה על הרטוריקה המהפכנית הרגילה של איראן נגד ארה"ב שהיא משטר הדיכוי האמיתי אשר מעודד את טרור. בכירים איראניים גרסו כי התגובה האמיתית להצהרות האמריקאיות נגד איראן תבוא לידי ביטוי ב-10 בפברואר, יום השנה ה-26 לכינון המשטר האסלאמי באיראן, בתהלוכות המונים שיביעו תמיכה במשטר.

 

בפגישה עם האגודה האסלאמית של הסטודנטים, אמר מנהיג איראן, עלי ח'אמנאי, כי האומה האיראנית עמדה בפני הבריונים העולמיים והוכיחה לעולם האסלאם שניתן להילחם בהצלחה ביהירות [הכוונה למעצמות המערב ובמיוחד לארה"ב]... העם והבכירים האיראניים יקשיחו את ההתנגדות ההיסטורית [שלהם לארה"ב]... ארה"ב היא אחד מראשיו הגדולים של 'דרקון היהירות בעל שבעת הראשים'. החברות הציוניות והלא- ציוניות והקפיטליסטים הם המוח של הדרקון הזה, והם סייעו לנשיא האמריקאי הנוכחי לתפוס את השלטון, כדי להבטיח את האינטרסים שלהם."[11]

במפגש עם מפקדי חיל האוויר האיראני אמר ח'אמנאי כי "וושינגטון תומכת במשטרים דיקטטוריים רבים. קבוצות הטרור המרושעות והנכלוליות ביותר נוצרות על ידי ה-CIA..."[12]

 

דובר משרד החוץ האיראני, חמיד רזא אצפי, ביטל במסיבת עיתונאים, את טענות הבכירים האמריקאיים ואמר כי ההגמוניה האמריקאית נמחצה לפני 26 שנים [עם כינון משטר 'המהפכה האסלאמית' באיראן]. בתגובה לדברי בוש אודות מצב זכויות האדם באיראן הדגיש אצפי, כי העם האיראני תומך בממשלתו וכי ארה"ב "תיווכח בכך ביום חמישי, עשרה בפברואר, יום השנה לניצחון המהפכה האסלאמית... ארה"ב עצמה, תומכת במשטר הטרוריסטי של תל-אביב" ו"מי  שתומך בטרור אינו צריך ואינו יכול לדבר על 'מערכה נגד הטרור'."[13]

 

דובר ממשלת איראן, עבדאללה רמזאן-זאדה אמר בתגובה להצהרות הבכירים האמריקאיים כי "ממשלת [איראן] אינה רואה לנכון להגיב על האשמותיהם החוזרות ונשנות [של פקידים אמריקאיים]. האומה [ האיראנית] הוכיחה כי לא הרשתה מעולם לשום תוקפן להפיק תועלת ממעשה תוקפנות נגד איראן. אנו מוכנים היטב להגן על מדינתנו. שפת האיומים אינה מקובלת עלינו. אנו מוכנים [מצד אחד] לנהל דיאלוג [עם ארה"ב] [ומצד שני] מוכנים להגן על מדינתנו."[14]

 

במאמר מערכת תחת הכותרת "זכרו את דויד וגולית", כתב היומון הרפורמיסטי, איראן דיילי, כי "כפי שמציין הספר הקדוש שלנו, מספרים אינם רלוונטיים. מה שחשוב הוא האמונה, הנחישות ועזרת האל. גודל ועוצמה אינם יכולים לאמת, לכנות ולאומץ. אם אלוהים לצדך, נשק האויב יכול להפוך לכלי להשמדתו שלו [של האויב]... אשר להצהרות האחרונות של בכירים אמריקאיים שמתארים את איראן כ... "מעוז של עריצות", יש לציין כי העולם חושב אחרת... עריצות משמעה לפלוש למדינות אחרות ולכובשן, לענות אנשים, לכפות את רצונך בכוח על אחרים, לאיים בהפלת ממשלות נבחרות, דברים שארה"ב עוסקת בהם שנים רבות. אם ייערך סקר דעת קהל בינ"ל בשאלה "איזו מדינה לדעתך מהווה סכנה לשלום העולם, איראן או ארה"ב? " ניתן לומר בביטחון מלא כי כמעט כל המשיבים לא יהססו להצביע על ארה"ב"."[15]

 

בעל טור ירדני: אמריקה עצמה אינה מעוניינת בדמוקרטיה

בעל הטור פהד אל-פאנכ כתב ביומון הממסדי הירדני "אל-ראי" תחת הכותרת "למה מתכוונים בדמוקרטיה?": "דמוקרטיה היא דרישה אמיתית של העמים הסובלים מעריצות וחושבים כי למעשה הדמוקרטיה היא הפתרון המעשי. אולם הלחצים החיצוניים [למען] דמוקרטיה אינם בעלי כוונות טובות: אמריקה אינה רוצה דמוקרטיה במזרח התיכון מפני שהיא יודעת [שהדמוקרטיה] תסלק כמה מהמשטרים... הנשיא האמריקאי אינו מכחיש שהדמוקרטיה שהוא מעוניין בה עבור המזרח התיכון היא זו שמגשימה את האינטרסים והביטחון של אמריקה כחלק מן המלחמה העולמית נגד הטרור 'האסלאמי'...

 

הקריאה לדמוקרטיה בנאומים ובהצהרות הפומביות היא דבר אחד וההתנהגות המעשית בשטח היא דבר אחר. אמריקה תומכת ברמה ההצהרתית בדמוקרטיה אולם באופן מעשי היא תומכת בעריצות. היא קוראת לחופש הביטוי אולם [בה בעת] נלחמת באמצעי התקשורת הערבים החופשיים ורומסת את אמצעי התקשורת החלופיים להם - בין אם אלו [כלי תקשורת] מקומיים, שכירי 'התקשורת של המרינס' ובין אם אלו [כלי תקשורת] שהקימה וושינגטון כמו ערוץ 'אל-חרה' ורדיו 'סוא'. 

 

למען האמת, אף אחד אינו מעוניין למעשה בדמוקרטיה: אמריקה אינה מעוניינת שהדמוקרטיה תביא [עימה] ממשלות העוינות לה, והמשטרים אינם מעוניינים בה מפני שהיא מזעזעת את יציבותם ומאיימת על קיומם. אפילו האליטה המתוארת כליברלית אינה מעוניינת בדמוקרטיה מפני שהיא תביא [לשלטון] את הפונדמנטליסטיים והאספסוף ותחסל את הרווחים שהיא נהנית מהם תחת המשטרים [הללו]."[16]

 

מאמר מערכת מהמפרץ: כיבוש מנוגד לחופש

במאמר המערכת של היומון "אל-ח'ליג'" מהמפרץ נכתב: "מה שמוזר בנאום של בוש הוא שהוא עדיין מדבר על חופש, יתרה מכך, הוא הפך את מי שמתנגד לחופש כמקור החופש. מי שבקיא בחוק הבינלאומי או מבין את הטבע האנושי מסכים שהכיבוש הוא גזילת הרצון [החופשי] האנושי ומי שנגזל ממנו החופש שלו אינו יכול ליהנות ממנו. בחירות אינן חופש אלא הסרת הכיבוש [היא חופש]. אם ארה"ב חושבת שבחירות במדינות משטרה אינן חופשיות, הרי שהבחירות בוודאי לא יהיו [חופשיות] בצל כוחות הכיבוש המזוינים מכף רגל ועד ראש...

 

ג'ורג' בוש אינו יכול לראות את מה שחושבים האנשים באזור. הם מעוניינים בדמוקרטיה אולם לא בזו [המגיעה] באמצעים האמריקאים ולמען המטרות האמריקאיות. בוש אוטם את אוזניו ועוצם את עיניו מלראות את ביטול החופש בפלסטין. העם הפלסטיני דורש את החופש ובוש מצייד את מי ששולל ממנו את החופש בכל אמצעי ההרס כדי שהוא יוכל לגזול את החופש הזה בכל יום."[17]


 

 



[1] אל-אהראם (מצרים), 7.2.2005.

[2] אל-אהראם (מצרים), 5.2.2005.

[3]אל-ופד, (מצרים), 4.2.2005

[4] עכאט' (סעודיה), 4.2.2005.

[5] אל-מדינה (סעודיה), 6.2.2005.

[6] אל-וטן (סעודיה), 4.2.2005. דברים ברוח דומה נאמרו גם בעיתון "אל-וטן" העומאני. במאמר פרי עטו של בעל הטור זוהיר מאג'ד: "בכל מקרה, אין כל חדש במצב המלחמה שהכריז בוש. מאז שהפכה אפגניסטן למטרה ראשונה ועיראק למטרה שניה [ברור כי] הטקטיקה האמריקאית תופעל [גם] על המטרות הבאות... אנו במצב מלחמה מבעיתה שארה"ב נכנסת אליה או שמדובר בהשלמה של מלחמות קיימות. הכישלון בעיראק עלול לכפות משימות צבאיות [אחרות] כדי לכסות על הכישלון הזה תחת הסיסמא שאחרים מנהלים מלחמה נגד ארה"ב באמצעות דמם של העיראקים ועתידם." ראה: אל-ח'ליג' (מאע"מ), 2.2.2005.

[7]אל-חיאת אל-ג'דידה  (רש"פ), 4.2.2005

[8]אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 7.2.2005

[9] תשרין, (סוריה), 5.2.2005.

[10] תשרין (סוריה), 5.2.2005.

[11] כיהאן (איראן), 5.2.05.

[12]  איראן, כיהאן, 8.2.05..

[13] כיהאן (איראן), אירנא,  6.2.05.

[14] המשהרי (איראן), 8.2.05.

[15] איראן דיילי, 7.2.05.

[16] אל-ראי (ירדן), 5.2.2005.

[17] אל-חליג' (מאע"מ), 4.2.2005.