המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סקירת תקשורת פלסטינית שבועית 8-14/6/98
14/6/1998


סקירת תקשורת פלסטינית שבועית 8-14/6/98

 

1. התהליך המדיני:

הדיווחים בתקשורת הפלסטינית על תהליך השלום התמקדו גם השבוע במשא ומתן על הפעימה השניה ובמאפייניו של הסדר הקבע העתידי. ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני, סאיב עריקאת, אמר כי אם הישראלים ינסו להיכנס מחדש לשטחי הרשות הם לא יצאו מהם חיים: "אנו נהפוך את שטחי האוטונומיה לבית הקברות שלהם. זאת תהיה תחילתו של הסוף וחזרה למצב של פיצוץ כולל, וישראל תהיה האחראית לכך, כפי שהיא אחראית כיום לכשלון תהליך השלום."[1]

 

חבר הועד הפועל של אש"ף, מחמוד עבאס 'אבו מאזן', אמר כי על המתנחלים יהיה לעזוב את שטחי הרשות בהסדר הקבע, שהרי על האדמה הפלסטינית יחיו רק פלסטינים. אבו מאזן הוסיף עם זאת כי אין לו התנגדות לכך שההתנחלויות עצמן יישארו כדי שישכנו בהם פלסטינים.[2]

 

חבר ה'מועצה המהפכנית' של ה'פתח' ומזכ"ל המועצה המחוקקת, רוחי פתוח, אמר כי "האופציה היחידה העומדת בפני העם הפלסטיני לאור מדיניותו העיקשת של נתניהו, היא חזרה לדרך פעולתו לפני כניסתו לתהליך השלום... המאבק המזוין, שהוא האופציה היחידה במקרה שלא יוכל להקים את המדינה העצמאית על האדמות הפלסטינית ב5- במאי 1999."

 

לדבריו, יכולתו ואפשרויותיו של העם הפלסטיני באו לידי ביטוי ב25- בספטמבר 1996 כתגובה על פתיחת המנהרה בירושלים וכן ב'תהלוכת המליון' אשר הוכיחו כי "העם הפלסטיני ופלגיו הלאומיים עדיין מחזיקים ביוזמה, מגנים על זכויותיהם הלאומיות ומתנגדים לכיבוש הישראלי."

 

להערכתו של פתוח, הסכם אוסלו הסתיים למעשה מאז שנתניהו קיבל לידיו את השלטון בישראל ולכן שום דבר לא קושר את הפלסטינים להסכם. "ניסיון השלום הכושל" הוסיף פתוח, "גרם לנו להבין כי הדרך היחידה לפתור את הבעיה הפלסטינית באופן צודק וכולל, היא ביצוע אמנת אש"ף, שבוטלה; כלומר: חזרה למאבק המזוין, שהוא השפה היחידה אותה מבינים הישראלים... תנועת ה'פתח' לא תאפשר המשך המצב של לא מלחמה ולא שלום, שממשלת ישראל והממשל האמריקאי הצליחו לכפות על האיזור... העם הפלסטיני מוכן גם למלחמה. יש לו ניסיון במלחמה, והוא לא נכשל בה, כפי שיש לו ניסיון בשלום."[3]

 

חבר הוועד הפועל של אש"ף לשעבר ויועץ הארגון כיום, ג'מאל אל-צוראני אמר בראיון:

"זוהי טעות לקרוא למה שקורה היום עם ישראל שלום. האמת היא שאין שלום עם ישראל, שהיא מדינה אימפריאליסטית מטבעה... ארה"ב מעונינת בכך שישראל תישאר המעצמה היחידה באזור, על מנת לשרת את האינטרסים שלה. הצעתה של ארה"ב לנסיגה מ13%- מהגדה במקום 30% הוותה נטייה ברורה לטובת ישראל. אנו קיבלנו את היוזמה והשתתפנו במשחק הפוליטי; זאת היתה טעות להסכים לפריסה מחדש של 13% בגדה. לפיכך, לא ניתן לקרוא למה שקורה עם ישראל שלום; אפשר לקרוא לכך הסדר, או שביתת נשק. זאת במיוחד בשל העובדה שישראל רוצה לשלוט על האיזור ולא לחיות עם העמים שלו בשלום. דבר זה התברר כאשר הועלה רעיון השוק המזרח תיכוני."

 

כאשר נשאל אל-צוראני מה יקרה אם ייכשל תהליך השלום לחלוטין, הוא ענה: "התהליך במקורו הוא כושל, החלופה היא מה שהיה משנת 48' ועד תחילת שנות ה90-, כלומר: יותר עמידה איתנה ועמידה באתגרים. ישראל מפחדת לחשוב על מלחמה כלשהי מכיוון שהיא חתמה על תעודת המוות שלה מאז מפלתה במלחמת אוקטובר 73', אז בא הקץ למיתוס של הצבא שלא ניתן להביסו. נוסף לכך, האינתיפאדה באדמות הכבושות וההתנגדות של חזבאללה בדרום לבנון הוכיחו את חולשתה של ישראל..."[4]


2. האמנה הלאומית הפלסטינית:

מזכ"ל חזית השחרור הפלסטינית, מוחמד עבאס 'אבו עבאס', אמר בראיון לשבועון  אל-בלאד:

"...המועצה הלאומית [הפלסטינית] לא הצביעה על ביטול האמנה, המועצה הצביעה על מוכנות לשינוי האמנה תחת תנאים מסוימים. אם התנאים יבוצעו היא תשונה ואם לא, היא לא תשונה... האמנה עדיין לא שונתה, ואת זה מבין האויב טוב יותר מאשר עמנו שלנו..."[5]

 

3. מעמדה של ירושלים:

להלן קטעים מתוך דרשת יום השישי במסגד אל-אקצא שנשא המופתי של ירושלים ופלסטין ברשות הפלסטינית, השיח' עכרמה צברי:

"כותל  אל-בראק מהווה חלק מחומת מסגד אל-אקצא. אני אומר זאת לעתונאים הזרים המתייחסים בדיווחיהם לכותל  אל-בראק כאילו הוא שייך ליהודים, המכנים אותו 'כותל הדמעות'. אנו מדגישים כי כותל  אל-בראק שייך אך ורק למוסלמים. אין זו דעתי האישית, אלא עמדת האסלאם...

 

אני פונה למי שבבעלותם בתים ריקים בירושלים ובסילוואן ובשאר השטחים הכבושים. עליכם לאכלס את הבתים הללו בעצמכם או על ידי העברתם לידי מוסד או אגודה אסלאמית שתאכלס אותם ובכך תגן עליהם... סימני שאלה רבים ניצבים על כל מי שלא ייענה לקריאה זו והוא מעורר חשדות נגד עצמו. אנו מזהירים את התושבים מפעולותיהם של ספסרי [הקרקעות] ומדגישים כי הם יוחרמו במהלך חייהם ולא תינשא תפילה לעילוי נשמתם לאחר מותם... על כל אמאם בכל מסגד לברר בנוגע למנוח לפני שהוא נושא תפילה בלוויתו. אם המנוח מכר את אדמתו, ביתו או נכסיו, אין לשאת תפילה לעילוי נשמתו וכך גם בנוגע לספסרי הקרקעות. כמו כן, אסור לקוברם בבתי הקברות של המוסלמים."[6]

 

4. בעיית הפליטים:

מחזיק תיק הפליטים ברשות הפלסטינית, אסעד עבד אל-רחמן, התראיין ביומון  אל-איאם ודן בבעיית הפליטים ובזכות השיבה. לדבריו, 5 מיליון פליטים פלסטינים זכאים לשוב למולדתם. "הקמתה של המדינה הפלסטינית לא תשנה דבר בנוגע לבעיית הפליטים. בעיית הפליטים לא תיפתר, באופן חלקי או מלא, אלא אם ישראל תפסיק להתכחש לעובדה ש70%- מהעם הפלסטיני זכאים לחזור לערים ולכפרים הפלסטינים מהם גורשו משפחותיהם... פתרון בעיית המדינה הפלסטינית על חשבון בעיית הפליטים, אינה התשובה...

 

אפילו אם ישראל תאפשר לפליטים לשוב לגדה המערבית ולרצועת עזה, אני סבור כי אחוז גבוה לא יקבל את ההצעה, לאור העובדה שהם עדיין מתעקשים על זכותם לשוב לערים מהם הם גורשו, כמו יפו, חיפה וכו', וזאת כשהם זוכים לתמיכה בינלאומית. ישנן כמה נוסחאות מתאימות שניתן לאמץ, כולל זאת של ההנהגה הפלסטינית ואש"ף, הקוראת להקמת מדינה דמוקרטית חילונית מאוחדת. מוזר לי מאוד כי בעוד הישראלים אומרים שישראל לא מסוגלת לקלוט אפילו פלסטיני אחד, היא עדיין מעודדת עלייה של יהודים מחו"ל..."

 

עוד אומר עבד אל-רחמן כי "הסכם אוסלו הוא הסכם עקרונות ולא הסכם שלום... אני אישית מתנגד להסכמי אוסלו. מכל מקום, הסכמים אלו הותירו את סוגיית הפליטים פתוחה, ועמדת אש"ף בעניין זה היא ברורה ביותר: לכל פליט פלסטיני זכות לחזור למולדתו."[7]

 

5. חילופי שבויים: ישראל, חזבאללה והאסירים הפלסטינים:

צאלח אל-נעאמי, כותב בטורו השבועי בבטאון ה'חמאס' אל-רסאלה:

"כאשר נחתם הסכם אוסלו, סוגיית האסירים נותרה פתוחה ל"כוונותיה הטובות" של ישראל. כשנשאל אחד הבכירים הפלסטינים על המועד בו ישוחרר אחרון האסירים הפלסטינים, הוא השיב כי לא הוסכם על לוח זמנים אך בהתאם להסכמי השלום ההיסטוריים הנהוגים בין עמים, יש לשחרר את האסירים. אולם, למרות שעברו יותר מארבע שנים, האסירים לא שוחררו, מספרם אף גדל ולא נראה פתרון באופק.

 

השבוע הגיעו חזבאללה וישראל לטיוטת הסכם, בחסות הצלב האדום, להחלפת גופת חייל ישראלי במספר אסירים ובכמה שהידים לבנונים שישראל שמרה את גופותיהם לאחר קרבות בין שני הצדדים. ההיסטוריה של הסכסוך הערבי - ישראלי מראה כי המדינה היהודית לא משחררת אסירים אלא כתוצאה מפעולה מזוינת מוצלחת מצד הערבים, כמו לאחר שנת 73' וכמו חילופי השבויים בשנת 86', כשישראל שיחררה את כל האסירים הפלסטינים והערבים בתמורה לשלושה חיילים ישראלים.

 

לאור זאת, תפקידו של הסכם שלום היסטורי בהכרעה בענינים כבעיית האסירים לא מתקבל על דעתה של ישראל ואינו קיים במנטאליות של מנהיגיה... בין אם אנו רוצים בכך ובין אם לאן, בעיית האסירים תישאר פתוחה וללא פתרון, עד שתתרחש התפתחות שתיאלץ את ישראל לשחרר אותם, כפי שהוכיחה ההיסטוריה."[8]

 

6. לקט ידיעות קצרות:

I.          שר המשפטים ברשות הפלסטינית, פריח אבו מדין, מתח ביקורת חריפה על כל מנגנון הרשות השופטת הפלסטינית. לדבריו, המנגנון מושחת ומקולקל והדבר מתבטא בתחומים הבאים:

-            מנגנוני הבטחון מתערבים בענינים משפטיים, כמו סגירת תיקים העומדים לדיון בפני בית המשפט.

-           המועצה המחוקקת לא מחוקקת חוקים הנוגעים לתחום המשפטי. אבו מדין מוסיף, כי הוא אינו תומך בניסוח חוקה פלסטינית מפני שעד היום, עוד לא ברור מהו המנגנון הפוליטי של המדינה הפלסטינית.

-          התובע הכללי לשעבר, פאיז אבו רחמה, הוא אדם חולה. הוא מונה באופן זמני למשרת התובע הכללי ובזמן כהונתו התחוללה אנדרלמוסיה בפרקליטות.

-          לזקן השופטים, קוציי אל-עבאדלה, אין שום ניסיון והוא מונה בזמנו בשל סיבות שאין להן שום קשר למשפט ולחוק. אבו מדין מספר שאל-עבאדלה שימש בעבר אישיות פוליטית במפרץ והיה יועץ של השיח'ים. כאשר מונה למשרתו הנוכחית הוא חתם על מסמכים שנשלחו לגורמים אמריקאים שפגעו במאבק הפלסטיני ולדעת אבו מדין ניתן היה להעמיד אותו לדין בשל גרימת נזק לעם הפלסטיני.[9]

 

II.         מקורות מורשים במשרד האוצר הפלסטיני דיווחו כי קיים גירעון של 600 מיליון דולר בתקציב הרשות הלאומית הפלסטינית לשנת 1998. המקורות מסרו גם כי 60% מהכנסותיה של הרשות ממפעלים חשובים כמו הרשות הפלסטינית לנפט וחברות המלט לא הגיעו בכלל אל קופת תקציב הרשות, דבר אשר העלה אצל חברים רבים במועצה המחוקקת את השאלה: לאן הולכים כספים אלה? לפי אותם אנשים, הגרעון בתקציב הנוכחי נובע מקשיים כספיים מהם סבלו מגזרים עקריים של הרשות, ובמיוחד מגזר הבריאות ומגזר החינוך; וכן מהעיכוב בתשלום משכורות לפקידים ולעובדים במשרדים הממשלתיים.[10]

 

III.       רשות שמורות הטבע בישראל נתנה במתנה לגן החיות הפלסטיני ביריחו שלושה קופי בבון, לאחר שהחרימה אותם מאזרחים ישראלים. בכתבה מצוין כי לשלושת הבבונים קוראים שייקספיר, ג'ולייט וציון ונשאלת השאלה האם הרשות הפלסטינית תשנה את שמות הקופים לשמות ערביים או לא?[11]

 



[1] אל-מנאר, 8-6-1998

[2] אל-איאם, 10-6-1998

[3] אל-איאם, 12-6-1998

[4] אל-ביאדר אל-סיאסי, 13-6-1998

 [5]אל-בלאד, 11-6-1998

[6] קול פלסטין, 12-6-1998

[7] The Jerusalem Times, 12-6-1998

[8] אל-רסאלה, 11-6-1998

[9] אל-רסאלה, 11-6-1998

[10] אסואק אל-קדס, אל-קדס, 13-6-1998

[11] אל-צנארה, 12-6-1998

תגיות