איש מחקר סורי: התקשורת הסורית הפכה לנטל על המשטר

מרואן קבלאן, איש מחקר ממוצא סורי המתגורר בבריטניה ובעל טור ביומון הלונדוני "אל-חיאת", פרסם מאמר ביקורת על התקשורת הסורית שהפכה לדבריו נטל על המשטר, משום שהיא אינה מצליחה לגלות פרגמטיות מספקת כדי לבטא את עמדותיו המשתנות של המשטר הסורי.[1] להלן תרגום קטעים מן המאמר:

התקשורת הסורית מפגרת בהשוואה לעמדות הדרג הפוליטי[2]

"אם תפקידה של תקשורת רשמית הנשלטת ע"י איזו מדינה שהיא בעולם הוא לבטא את המגמות של המדינה הזאת ואת עמדותיה הפוליטיות בסוגיות אקטואליות, הרי שמצב זה אינו חל על התקשורת הסורית ובפרט לא בתקופה זאת. מי שעוקב אחר התקשורת הזאת חש בהכרח שהמסרים שלה מפגרים בהשוואה לעמדות ולהצהרות של הדרג הפוליטי בנושאי הרפורמות הפנימיות או האתגרים הנכפים מבחוץ...

בעקבות נפילת בריה"מ ניסתה המדיניות הסורית להסתגל לשינויים הבינ"ל והאזוריים ולאמץ עמדות פרגמטיות, רחוקות מאידיאולוגיה, ואילו התקשורת הסורית נשארה סגורה בתוך עצמה, מנותקת מהמתרחש סביבה ושבויה במציאות מלאכותית. מציאות זו הנציחה  את חוסר היכולת  של התקשורת הסורית ללוות כל מפנה שהוא בעמדות הפוליטיות הרשמיות ולסקר אותו הן לטובת  דעת הקהל המקומית והן לצורך שיגור איתותים לעבר המשקיפים מבחוץ.

 הנזק היחיד שנגרם מההשתעבדות לאידיאולוגיה, מקידוש העצמיות ומהקושי להסתגל לתמורות שמסביב, היה איבוד הציבור המקומי, ש'נגנב' ע"י תחנות הטלוויזיה הזרות המשדרות בשפה הערבית, בעבר ה-BBC , רדיו "מונטה-קרלו" ו"קול אמריקה", ולאחר מכן ערוצי הלוויין הערביים."

התקשורת הסורית מסבכת את המנהיגות הפוליטית הסורית

"התקשורת הסורית הייתה צריכה להשלים עם מצב זה בגלל שתי סיבות: הראשונה, חוסר שליטה על זרם המידע [המגיע לסוריה] ומקורותיו המגוונים במקביל להתפשטות אמצעי תקשורת ומידע מודרניים. לממונים על התקשורת הסורית לא הייתה יכולת להגדיר במה יצפו התושבים, כך שההחלטה לבחור את החומר התקשורתי ואת איכותו הפכה  לעניינו של הצופה לבדו, בביתו ובאמצעות המקלט שברשותו. הסיבה השנייה היא שהתקשורת הסורית איננה תחרותית, היא בבעלות המדינה ובנוסף, הישרדותה אינה תלויה במושגים של הצלחה או כישלון ולא בהשגת רווח חומרי או משיכת צופים...

בשלב מסוים, נראה שהתקשורת הסורית השלימה עם העובדה שאין קשר בינה לבין הציבור, מבלי שתהיה נתונה לאיזה לחץ שהוא לפתח את עצמה ולהשיב את המגיע לה, ובפרט לאחר שהתפוגגה התלהבותה של המדינה מלמלא את ראשם של התושבים במסר פוליטי שאיש אינו מאמין בו, כולל האליטה, למרות שאמצעי התקשורת חוזרים ומשדרים אותו. המצב השתנה באופן ברור לאחר כיבוש עיראק והתגברות הלחצים החיצוניים על סוריה.

התקשורת הסורית המשיכה לחזור על מסרים קשיחים ועמדות דון-קישוטיות.  עקב קפיאתה ואי יכולתה להבין את המתרחש סביבה, היא החלה לסבך את המנהיגות [הסורית] הפוליטית בעמדות שאינן מתקבלות על הדעת. היות שסוריה הייתה נתונה תחת מיקרוסקופ בינ"ל ומערבי, ובפרט בנושאי לבנון, עיראק ופלסטין, החלה חשיבותה של התקשורת הסורית לחרוג מהשאלה מה מידת יכולתה למשוך ציבור מסוים. חשיבותה נבעה יותר מהמעקב הבינ"ל אחרי העמדות שהיא כותבת ומפרסמת מתוך הנחה שהיא מבטאת את השקפת הממונים עליה.

במקרים רבים נגזרת העמדה הפוליטית מתוך דברים המובאים באמצעי התקשורת הרשמיים בסוגיה מסוימת ובכך אין אפשרות להאשים איש, מתוך הנחה שחובה על התקשורת לבטא את עמדת הממונים עליה. וולטר ראסל מיד, יועץ במועצה האמריקאית ליחסי חוץ, הצביע על עובדה זו במהלך ביקורו האחרון בדמשק, כאשר ניסה להסביר את הקושי לחולל שינוי בעמדתה השלילית של ארה"ב כלפי סוריה. הוא ציין כי הערבים בכלל והסורים בפרט אינם יכולים להבין את המכניזם של קבלת ההחלטות במדיניות החוץ האמריקאית, משום שמושגיהם לגבי קבלת החלטות שונים.

לדבריו, קבלת ההחלטות מתבצעת במסגרת קבוצה המורכבת מהנשיא, משר החוץ שלו שבמקרה הטוב נעזרים בקבוצה קטנה של בכירים ואילו בארה"ב ההליך מסובך עקב המחלוקות בין אגפי הממשל השונים והשפעות של קבוצות לחץ, הקונגרס, דעת הקהל, התקשורת וכיו"ב."

שני זרמים מנוגדים לגבי ההתייחסות להחלטה 1559

"כאשר טענו בפני הבכיר האמריקאי כי גם בסוריה השיקולים דומים, ענה בלגלוג כי מדובר בתעמולה של ממשלת סוריה, אולם עמדתו החלה להשתנות כאשר נאמר לו, למשל, שקיימים שני זרמים במסדרונות השלטון הסורי לגבי ההתייחסות להחלטת מועהב"ט 1559 (ההחלטה בדבר יציאת כל הכוחות הזרים מלבנון). הזרם הראשון קורא להודות בחשיבות ההחלטה וליישמה בעיתוי הנכון, בעוד שהזרם השני מתנגד לכך ופועל ליצירת מכניזם מתאים להתמודד נגדה. האורח האמריקאי שאל בהשתוממות: מדוע אנו לא שומעים זאת ולא קוראים על כך באמצעי התקשורת בדומה למה שמתרחש בלבנון, למשל, והרי אנו עוקבים בקפדנות אחר התקשורת הערבית. התשובה הייתה שאמצעי התקשורת הסוריים אינם מסוגלים לבטא באמת את העמדה המדינית.

אין ספק שנושא זה החל לגרום לנדודי שינה לאליטה הפוליטית והאינטלקטואלית. לפיכך, פורסמו החלטות לפתח את התקשורת באופן כזה שהיא תשקף את עומק השינוי בעמדות הסוריות בסוגיות חשובות וגם את היקף התמורות בזירה הבינ"ל ובזירה האזורית, אולם ההחלטות לבדן אינן יכולות לשנות מציאות שהתקבעה באופן שיטתי לאורך עשרות שנים. הממשלה הסורית הרגישה זאת ואפילו חשה חוסר נוחות והיא עצמה החלה להתלונן על כך שהתקשורת איטית בהבנת עמדותיה ובקליטת התמורות בזירה הפנימית ובזירה האזורית." 

התקשורת הסורית חסרת יכולת להשתנות 

"הביקורות התמקדו ברובן בכך שהתקשורת הסורית איבדה את היכולת לנקוט יוזמה עצמית בכל עניין ולו הפעוט ביותר. כל שינוי הצריך קבלת הוראות מגבוה. אפילו שר ההסברה החדש, הנחשב מהפכני בהצעותיו, נאלץ להתערב יותר מפעם אחת ולשנות את צורת הישיבה של הקריין, למשל, מול עדשות הטלוויזיה, או לבקש שינוי כותרת של ידיעה ראשית...או לבקש להניף את חרב הצנזורה הפועלת בנושאים מסוימים במכניזם השייך לתקופה העותומנית. ייאושה של הממשלה  מהיכולת של אמצעי התקשורת לעשות שינויים,  ללכת יחד עם הטכנולוגיה החדשה ולפעול במקצועיות גרם לה להתחיל להיעזר באמצעי תקשורת ערביים, כדי להבהיר את עמדתה בנושא מסוים, במקום להשתמש באמצעי התקשורת שלה, או להתקשר עם מי שבידיו היכולת לבטא את עמדותיה האמיתיות של הממשלה באמצעות כתיבת מאמרים בעיתונות זרה...

בפועל, בדומה לכל אמצעי התקשורת הערביים ואלה שבעולם השלישי, התקשורת הסורית, שהפכה מזה ארבעים שנה למכונת תעמולה, שתפקידה לגייס את הציבור למסגרת אידיאולוגית מסוימת ולבטא עמדות של אליטות פוליטיות הנתמכות ע"י אינטרסים כלכליים, בנושאי חוץ  – רשמה הישג גדול בתקופה מסוימת בעבר. אולם גורמי ההצלחה החלו להפוך לכישלון כאשר נעלמו התנאים שהיו לטובתה... כבר בלתי מתקבל על הדעת היה לכנות את הממשלה הסורית בכינויים כגון: 'חזית העמידה האיתנה וההתנגדות', או 'הסלע אשר עליו מתנפצות המזימות מבחוץ'. כמו כן, לא היה מתקבל על הדעת לדבר על 'עקרונות' בסביבה מדינית-בינ"ל הדורשת גמישות מפליגה. בנוסף לכך, ביטויים ומלים אלה אינם משקפים את המציאות כפי שהיא והם יוצרים את הרושם שקיימת הטעייה תקשורתית של תושבים בעלי מודעות  המסוגלים להגיע למידע הנכון בקלות רבה.

פיתוח התקשורת הסורית והפיכתה מנטל על הפוליטיקה לכלי המשרת את מטרותיה יתבצעו רק באמצעות טיפול בתנאים ובסיבות שהביאו לנחשלותה ולקיפאונה, ובראש ובראשונה: שחרור התקשורת מהדומיננטיות  של מסר אידיאולוגי נוקשה, שחרור אנשי התקשורת הסוריים מעול הצנזורה העצמית השוררת מתוך פחד וחוסר רצון לשאת באחריות במקרים של טעויות, שחרור מוסדות התקשורת מעול השגרה הקטלנית במשך ארבעה עשורים ועידוד היוזמה העצמית בכל אירוע תקשורתי, מלחמה בתרבות הקיפאון והאדישות, הכנת צוותים מקצועיים של אנשי תקשורת ללא אידיאולוגיות והכשרתם באופן מקצועי - דבר שיתרום להעלאת  רמתה התרבותית והמקצועית של התקשורת - ומלחמה בשחיתות הכספית והמינהלית במוסדות התקשורת... ".