המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
זכויות אדם באיראן (2): דיכוי האליטה האינטלקטואלית
12/12/2006


זכויות אדם באיראן (2): דיכוי האליטה האינטלקטואלית על ידי המשטר

 

הקדמה

לקראת הבחירות ל'מועצת המומחים' ולמועצות המקומיות באיראן, באמצע דצמבר 2006, מתרבים הדיווחים על פעולות מכוונות של המשטר האיראני שנועדו לפגוע באליטה האינטלקטואלית האיראנית ולהצר את צעדיה באופן משמעותי. יצוין כי מדובר במדיניות כוללת, שמקורה, ככל הנראה, בהנחייה של נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נז'אד, במסגרת מה שכינה "המהפכה התרבותית השנייה."

 

כזכור, קרא אחמדי-נז'אד ב-5 בספטמבר 2006, בדברים שנשא לרגל 'יום הנוער הלאומי', לטיהור האוניברסיטאות ממרצים ליברליים וחילוניים: "כיום, יש לסטודנטים את הזכות לבקר בחריפות את נשיאם על הימצאות מרצים ליברליים וחילוניים באוניברסיטאות במדינה... מלאכת החלפת הפרופסורים החילוניים החלה... אולם הבאת השינוי קשה מאוד... מערכת החינוך שלנו הושפעה על ידי מאה וחמישים שנות מחשבה חילונית ... שינוי המערכת אינו קל ועלינו לעשות זאת יחדיו."[1]

 

הצהרת אחמדי-נז'אד באה לאחר גל טיהורים שהתרחש באוניברסיטאות האיראניות בחודשים מאי-יוני 2006, עת הוצאו לגמלאות באופן כפוי עשרות מרצים, שעמדותיהם לא תאמו את מדיניות המשטר. בנוסף, מונו לראשות הפקולטות והאוניברסיטאות אישים המזוהים כאנשי הנשיא אחמדי-נז'אד, רבים מהם משוללי ניסיון ניהול אקדמי. צעדים אלה זכו למחאה חריפה מצד הסטודנטים והמרצים, מחאה אשר דוכאה ביד קשה על ידי המשטר.[2]  נראה כי כעת מופעל גל שני של טיהורים באוניברסיטאות באיראן.[3]

 

בנוסף על כך, נסגרו בחודשים האחרונים אתרי חדשות ועיתונות באינטרנט המזוהים עם אינטלקטואלים ומבקרי משטר רפורמיסטיים. כך למשל נסגרו היומונים 'שרק' ו'רוזגאר' וכן הירחון 'נאמה'. אתרי אינטרנט כגון 'אנתח'אב', 'מידאנ-י זנאן' (זירת הנשים) ואחרים נחסמו לכניסת גולשים מתוך איראן.

 

יש להוסיף עוד כי בין כלי התקשורת שנסגרו היו גם כאלה שהביעו תמיכה ביו"ר 'המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר', עלי אכבר האשמי רפסנג'אני, יריבו האידיאולוגי של איתאללה מוחמד תקי מצבאח יזדי, בבחירות הקרבות ל'מועצת המומחים'.

 

בין המרצים שנגדם ננקטו צעדי הרחקה והגבלת פעילות באוניברסיטאות נמנים: אידיאולוג 'תנועת הרפורמות' ומי שניצל מניסיון התנקשות בחייו בשנת 2000, סעיד חג'ריאן, שהורחק מסגל הפקולטה למדע המדינה באוניברסיטת 'תרבית-י מודרס' בטהראן; איש הדת האינטלקטואל, מוחסין כַּדִיוַר, שסולק מסגל החוג לפילוסופיה באוניברסיטה זו; איש האקדמיה שהטיח ביקורת בממסד הדתי באיראן וקרא לרפורמה דתית ובשל כך נידון פעמיים לגזר דין מוות, האשם אע'אג'רי, שסולק מתפקידו כראש המחלקה להיסטוריה באוניברסיטת טהראן;[4]  העיתונאי והדיסידנט אחמד זידאבאדי.

 

מדיניות טיהור האוניברסיטאות מאינטלקטואלים

ב-30 באוקטובר 2006, דיווחה סוכנות הידיעות האיראנית 'אילנא' על הרחקתם של סעיד חג'ריאן ומוחסין כַּדִיוַר מהסגל האקדמי של אוניברסיטת 'תרבית-י מודרס' בטהראן.

 

כדיור עמד עד לשנת הלימודים הקודמת בראש המחלקה לפילוסופיה בפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה', וקודם לכן הורחק ממועצות אחרות של האוניברסיטה, בהן המועצה להשכלה משלימה והמועצה לפיקוח על האוניברסיטאות. הוא העריך כי פגיעה זו באה כהמשך לפגיעה באנשי האוניברסיטה והמרצים שהוצאו לגמלאות, ואמר: "כיוון שגילי אינו מתקדם עד כדי כך שניתן יהיה להוציאני לגמלאות, החלו לפגוע בי בצורה כזו. [כבר] קודם לכן הקשו על נסיעותי לחו"ל ועל פגישותי עם מרצים אחרים במדינה..."

 

"המטרה הפוליטית [מאחורי צעד זה] היא לטהר את האוניברסיטאות [באיראן] ממרצים שחושבים בצורה חדשנית, או להגבילם." כדיור ציין כי "בהתחשב בכמות הפגיעות המשפטיות במרצים ובסטודנטים, סביר כי ועדות המשמעת [של האוניברסיטאות] נטלו גם את האחריות לפגיעה בפעילי הסטודנטים, ובראשי האוניברסיטאות... וכן את האחריות להגביל את פעילות המרצים שחושבים בצורה חדשנית ...חלק מהפגיעות באו על רקע מעמדם המדעי הבכיר של מרצים אלה ובשל הפופולאריות שלהם..."[5]

 

יומון האינטרנט הרפורמיסטי  'רוז' כתב כי הרחקת מרצים אלה הינה השלב הראשון "בתוכנית לטיהור הסגל האקדמי באוניברסיטאות", וציין כי "הסבב החדש של הפעולות [המכוונות לחולל]  מהפכה תרבותית באוניברסיטאות, מתבצע בעקבות עליית ממשלת אחמדי-נז'אד."[6]

 

עפ"י רוז, הוקמה מפקדה לטיהור האוניברסיטאות והוטלו עליה העדיפויות הבאות לטיהור: "ראשית, סטודנטים ומרצים בפקולטה למדעי הרוח. שנית, מרצים שנכלאו בעבר ויש להם תיק בבתי משפט מהפכניים או בבתי משפט מיוחדים לאנשי דת.

 

באוקטובר 2006 הוחל ביישום עדיפויות אלה באוניברסיטת 'תרבית-י מודרס', ונכללו בהן מוחסין כדיור, האשם אע'אג'רי... שהיו אחראים על מחלקות הפילוסופיה וההיסטוריה. שמו של ד"ר עבד אלכרים סורוש נמצא גם הוא ברשימת העדיפויות, אולם לאור לחצים שהופעלו עליו לצאת מאיראן ויציאתו הקרובה לאירופה במסגרת גמלאות, הועברה התוכנית לטהרו לשלב אחר."

 

מוחסין כדיור: [אנשי המשטר]... מבקשים להתנהג כמו היטלר

בהתייחסו לצעדים שננקטו נגדו אמר האינטלקטואל מוחסין כדיור כי: "ההגבלות שמפעילים עלי כיום באוניברסיטה הן תוצאה של החלטה פוליטית [שנתקבלה בדרג] גבוה יותר, והן מופעלות בהשפעת הרשות השופטת, משרד התובע הכללי המיוחד לענייני אנשי דת, ומערכת בתי הכלא... אישים כמו ד"ר [עבד אלכרים] סורוש התמודדו עם לחצים [דומים] ולכן אינם יכולים ללמד בתוך איראן, או לשאת בה נאומים. [אולם] כעת הלחצים הללו מתגברים... המפקדה הראשית של פעולות 'המהפכה התרבותית' נמצאת מחוץ לאוניברסיטה: או במיניסטריון החינוך או ב'מועצה העליונה של המהפכה התרבותית'."[7]

 

במסיבת עיתונאים שקיים ב-31 באוקטובר 2006, הוסיף כדיור כי: "כל פעילויותי מחוץ ל[כותלי ה]אוניברסיטה הינן במסגרת החוק של איראן ואני רואה בפעילויות אלו זכות חוקית ולגיטימית המוקנית לי. איני מוכן לסגת מזכותי זו, שאינה מוטלת בספק...

 

פרויקט זה [לטיהור האוניברסיטאות] החל בסטודנטים... ועתה הגיע תורם של המרצים. הם [אנשי המשטר] רוצים לגרשם מהזירה הזו... חלקם על ידי הוצאה לגמלאות [בכפייה] של המרצים, שהיינו עדים לה בחודשים שעברו...

 

הצעד הראשון שננקט כדי להגביל את המרצים של האוניברסיטאות היה [מינוי] ראשי אוניברסיטאות שלא מאנשי הסגל המדעי. במצב זה, ראשי האוניברסיטאות אינם נותנים דין וחשבון למרצים, אלא לאחראים עליהם [שמינו אותם]...

 

לפי מה שנמסר לי מראש אחת הפקולטות של אוניברסיטת 'תרבית-י מודרס', בכמה חוגים [פוליטיים] ובמיניסטריון החינוך התנגדו לדעותי כפי שהושמעו במאמרי האחרונים, נקבע כי אדם עם דעות שכאלו לא יכול להיות חבר בסגל המדעי או מרצה באוניברסיטה.

 

זוהי פגיעה ברורה בחוקה [האיראנית] ובאמנת זכויות האדם, שכן היא [פוגעת] בחופש הביטוי והדעה. אפשר למתוח ביקורת על מאמרי, אולם לשפוט אותי בבית משפט בשל דברי ודעותי, מהווה שלילה של זכויותי, ומשמעותה הגבלת הדעה לזרם אחד [בלבד] ..." [8]

 

נראה כי העילה להרחקתו של מוחסין כדיור מהאוניברסיטה היתה נאומו לרגל תפילת עיד אל-פטר, בו השווה את התנהלות ראשי המשטר האיראני כיום להתנהגותו של היטלר. כדיור גם מתח ביקורת על אופן היבחרותם של מנהיגי איראן והשימוש שהם עושים במנגנוני סינון ופיקוח על מועמדים בבחירות כדי להבטיח את שלטונם. להלן הקטע מתוך הנאום, שצוטט באתרו של כדיור, ובו השווה כדיור את התנהגות ראשי המשטר להתנהגות היטלר. הקטע הופיע במקור בסוכנות הידיעות '\מיזאן ניוז', המזוהה לפי דבריה, עם האינטלקטואלים הדתיים:[9]

 

" ... כדיור הצביע על שתי גישות בזירת מדיניות החוץ של איראן: גישה אחת רואה את עוצמת איראן ביכולתה הצבאית והביטחונית, ולפיה, באמצעות הגברת העוצמה הצבאית והמזוינת תוכל איראן להגיע למעמד מועדף בעולם. כנגד גישה זו [עומדת גישה אחרת] המאמינה שעוצמתה של מדינה כלשהי מושתתת על הגיבוי העממי שיש לה ועל מידת הדמוקרטיה שבה, וכי תפארתה של כל מדינה אינה נגזרת מקני הרובים שלה אלא מקיומן של בחירות חופשיות והוגנות.

 

כדיור הזכיר שחלק [מאנשי המשטר] הדוגלים בשימוש בכוח מבקשים להתנהג כפי שהתנהג היטלר בגרמניה הנאצית... "[10]

 

עוד הביע כדיור בנאומו "מחאה קשה על [סגירת] העיתונים העצמאיים, על ההגבלות על ספרים ואינטרנט, ועל סגירת העיתונים שרק ורוזגאר... [הוא] תאר את המשטר הפוליטי הקיים באיראן כ'רפובליקת ההלכה'  [ג'ומהורי-י ולאי]..."

 

בהתייחס לעיד אלפיטר, אמר כדיור: "אנו יכולים לציין את השנה שחלפה כ'שנת הזוהר של דברי ההבל הדתיים.'"[11]

 

סעיד חג'ריאן: הפלת המשטר היא חובת החובות

אידיאולוג תנועת הרפורמות, סעיד חג'ריאן, אשר ניצל מניסיון התנקשות של המשטר בשנת 2000, שהינו מקורב לנשיא איראן לשעבר, מוחמד ח'אתמי, קבע בריאיון עם סוכנות הידיעות השמרנית האיראנית, פארס, באוקטובר 2006, כי למשטר אידיאולוגי המתערב בענייני הפרט אין זכות קיום. להלן עיקרי דבריו:[12]

 

"אני מבחין בין דת לבין אידיאולוגיה. אידיאולוגיה היא תפיסה מודרנית, וממשלות אידיאולוגיות שואפות [להשיג] אחידות. כלומר, הממשלה [האיראנית] רוצה להשתלט על לב העם, ולהתערב בתחום הפרט, ובשבילה אין זה מספיק שהעם רק ישמור על החזות הדתית [שלו]... אנו צריכים מאוד להיזהר שלא ליפול למלכודת הזו. זאת מפני שבנוסף להשלכות הפוליטיות, החברתיות והפסיכולוגיות ישנן גם השלכות מוסריות חשובות. למשל צביעות, חנופה... לא זו בלבד שאין לשמר משטר כזה, אדרבא, הפלתו היא חובת החובות...

 

אני חושש שאנו מתקדמים מ"ממשלה דתית" ל"ממשלה אידיאולוגית", וניתקל, מרצון או שלא מרצון, באותן תקלות שהיו בברית המועצות ובמפלגת הבעת' [בעיראק]..."

 

אחמד זידאבאדי: לא אשתוק, אפילו אם אלקח לגיליוטינה

העיתונאי מתנגד המשטר, אחמד זידאבאדי, פרסם לאחרונה מכתב פומבי ביומון האינטרנטי, רוז, נגד כוונת המשטר להגביל את חופש הבעת הדעה שלו ושל אזרחים אחרים באיראן. בעבר נידון זידאבאדי לחמש שנות שלילת זכויותיו החברתיות, ונאסר עליו לפרסם מאמרים באיראן. לאחרונה נודע על כוונת המשטר להעמידו לדין ותאריך משפטו נקבע לסוף נובמבר 2006, ימים ספורים לפני הבחירות ל'מועצת המומחים'.

 

במכתבו יוצא זידאבאדי נגד מדיניות הפחדת אינטלקטואלים על-ידי המשטר, מניעת ביקורת מצדם, וכן נגד הפרות זכויות האדם מצד המשטר האיראני. להלן עיקרי המכתב:[13]

 

"שניים מחברי שלאחרונה יצאו מאגף 209 הידוע לשמצה בכלא אוין, העבירו לי מסר מחוקריהם (בכלא): 'תפרנו לך תיק נחמד ובקרוב [נתפנה] אליך.' איני יודע אם זו רק שיטת איום או שבאמת יש להם תוכנית נגדי.

 

בכל אופן מאז שילדי הריחו את העכברוש [אותו שלחו חוקרי לביתי], ליבותיהם מלאים בזיכרונות מרים של שנת 2000 ו-2003... אימו [של בני] זוכרת שכאשר הם באו לקחת אותי בפעם השנייה, הלך בני אל חברו עזין ולחש באוזנו: 'היום הם שמו אזיקים על אבי, הם לקחו אותו לבית הסוהר.' באותו לילה, נזכרת אימו, הוא הרטיב את מיטתו שמונה פעמים מתוך פחד...

 

עלינו לקחת אחריות על מה שאנו עושים. אולם אני שואל, מה עשינו אנו [האינטלקטואלים] שבגללו [עלינו להיענש]? אנו אנשי העט והמילה, אין לנו צורך וגם לא יכולת לעשות כל דבר אחר [ובכל זאת] מחזיקים אותנו בבתי הכלא בתנאים חמורים כאלה, כאילו ייסדנו קבוצת גרילה מזוינת מסוכנת, בעלת מחבוא של נשק ותחמושת.

 

אמרתי חזור ואמור בשנים האחרונות שאין לי שום עימות עם קבוצה זו של אנשים [הכוונה לאנשי המשטר שהגבילו את צעדיו והכניסו אותו לכלא]. השארתי את העניין לאל, שהוא ישפוט אותם לפי חוקיו. זוהי הסיבה מדוע קיבלתי על עצמי קיפוח חברתי, ואפילו לא דרשתי בפומבי את מה שהם לקחו ממני. לא התלוננתי גם על מאות השעות שהם אילצו אותי לבזבז על עניין פשוט כמו חידוש [תוקף] הדרכון שלי.

 

הדבר היחידי שאני עוסק בו בימים אלה הוא לכתוב לשני אתרי חדשות שנחסמו [על ידי המשטר].[14] באחד מהם אני מנסה לנתח ניתוח מקצועי ועצמאי של האירועים הנוכחיים, ובשני אני מביע מדי פעם חוסר שביעות רצון ומחאה על הפרת זכויות האדם של האיראנים, או מזהיר מפני תוצאותיה של המדיניות הרשמית הנוכחית [של המשטר].

 

אולם נראה שהם [אנשי המשטר] אינם יכולים לסבול אפילו את זה. הם מאמינים שמכיוון שארה"ב וישראל מבצעות פשעים כדי לקדם את האינטרסים שלהן, אף אחד אינו צריך להיות רגיש לנוכח הפרות זכויות האדם של האיראנים. הם גם חושבים שמכיוון שהם נאבקים נגד ארה"ב, הם חייבים להיות נגד כל מה שארה"ב אומרת או עושה, אחרת הם יואשמו בשותפות לדבר עבירה עם האויב.

 

ההיגיון הזה לחלוטין אינו תקף. הפרות המתקיימות [במקום אחד]... אינן בבחינת רישיון [לביצוע] עבירות נוספות על ידי אחרים. יתרה מכך, העולם היום אינו צבוע עוד בצבעי שחור ולבן [כפי שמציע המשטר האיראני]. אף אחד אינו יכול לטעון שכל מה שמדינה אחת עושה הוא לחלוטין הרסני, או לחלוטין חיובי. העולם הוא מורכב יותר מזה...

 

לפיכך, אם הם משתוקקים לכך שאשתוק בנושאי הפרות זכויות האדם של האזרחים האיראניים, או שאכנע לראיית העולם שלהם של שחור ולבן, הם מבזבזים את זמנם משום שזה לעולם לא יקרה. לכל אדם יש מערכת אמונות שבלעדיה הוא אינו אדם. מה שלמדתי מאמאם עלי ומהאמאם חוסיין [האמאמים הראשון והשלישי במסורת השיעית] הוא קודם כל להגן על כבוד האדם בחברה שלך ורק אח"כ בחברות אחרות, ולמחות על הפרת [זכויות] אלה, תהא מי תהא הממשלה האחראית להפרות...

 

אינני טוען כי הייתי לוחם ללא חת או פעיל ביותר בהגנה על זכויות האחרים, אולם אני מאמין במערכת עקרונות שעליהם לא אוותר. יתרה מזאת, למרות הכוח פוליטי שרכשו, אין לאדונים אלה  [נציגי המשטר האיראני] זכות לכפות את הפרשנות המאובנת והדוגמאטית שלהם בענייני דת, היסטוריה, פילוסופיה, פוליטיקה, כלכלה ויחסים בינ"ל על כל האיראנים ולדרוש שהעם ילך בעקבותיהם. זוהי איראן ולא צפון קוריאה. נכון שעריצות מקיפה אותנו מזה זמן רב, אולם [איראן] מעולם לא היתה חברה טוטאליטרית, והיא לעולם לא תהיה כזו. 

 

אני זוכר שבשנת 2000, לאחר ששאלתי את החוקר, "אז מה אתה רוצה ממני אחרי השיחה הזו", הוא ענה: "אנו רוצים שתכה על חטא". "אז עכשיו אני יודע", עניתי לו, "אבל זה לעולם לא יקרה."

 

שאלתי אותו אם הוא קרא את 'אדם לכל עת'. אם קראת, אתה יכול לראות אותי ב[דמותו של סר] תומס מור [איש עקרונות שסירב לבקשת המלך הנרי השמיני במאה ה-16 לגרש את אשתו הראשונה קטרינה, כדי לשאת לאישה את אן בולין]... בחיים החברתיים שלי יש בי תחום בו אני מראה גמישות, אבל יש בי גם תחום שאינו מתפשר. כל מי שמתייחס אלי דרך התחום הראשון ימצא שאני נוח, גמיש ובעל חוש הומור, אבל מי שמתעסק איתי בתחום השני ומטרתו להרוס את האנושיות שלי, הוא ימצא אותי נוקשה, רציני ובלתי גמיש. אפילו אם אלקח לגיליוטינה, כמו תומס מור, לא אכה על חטא, ואתה חופשי לנסות זאת, אמרתי."

 

עבד אל-כרים סורוש: הביקורת תציל מתחלואים חברתיים

האינטלקטואל ואיש הדת הרפורמיסט עבד אל-כרים סורוש, מתח לאחרונה ביקורת על אנשי הדת שבשלטון:

"הזרם המטיף [קרי: אנשי הדת בשלטון] מלמעלה עד למטה, ללא יוצא מן הכלל, מביא את מכשלת המוות לחברתנו. אני מקווה שבאמצעות פעולות ראויות נוכל לעצור את המכשלה הזאת, ושהם [אנשי הדת של המשטר] ישימו את מלוא כובד משקלם, מתוך [דאגה] לעם, ויקשיבו לביקורת [הנמתחת] עליהם. שכן אם הביקורת על המשטר בקרב העם תוכר באופן רשמי ויבחינו בחשיבותה הדתית של הביקורת יוצר תהליך מבורך שיציל אותנו מן התחלואים החברתיים..."[15]

 

איתאללה יוסף צאנעי: יש לעמוד מול ניצול הדת [לרעה]

בפגישתו לאחרונה עם חברי אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת טהראן, מתח איתאללה יוסף צאנעי –  הידוע בביקורתו נגד המשטר ובפסיקותיו הפרוגרסיביות במיוחד בתחום דיני האישות –  ביקורת על צעדי הדיכוי של המשטר נגד האינטלקטואלים. לדבריו "יש לעמוד מול ניצול הדת והרמאות הגסה. כל מי שמשקר ומרמה בגסות, או עוזר לאנשי המרמה ולכוחות המדכאים והחשוכים, ובמיוחד אלו שרוצים להחריב את האוניברסיטאות או את עצמאותם של הסמינרים –הדתיים הם חוטאים פושעים...

 

הדחת המרצים מהסגל המדעי נובעת מכך שאנשים שמזוהים עם התאבנות, ואלה המעוניינים שהעם יישאר בור, רוצים להלום באוניברסיטאות ולכוון את כידוני הדיכוי שלהם אל האוניברסיטאות."[16]

 

דובר המפלגה הרפורמיסטית: כבוד האדם אינו מקבל עריצות

דובר המפלגה הרפורמיסטית 'מוג'האדון-י אנקלאב-י אסלאמי', מוחסין ארמין, חבר המג'לס השישי הרפורמיסטי, גינה את דיכוי האינטלקטואלים הדתיים בידי המשטר. בכנס למען ד"ר האשם אע'אג'רי, שנערך על ידי האגודה האסלאמית של הסטודנטים באוניברסיטת טהראן, ב- 12 בנובמבר 2006, הטיח ארמין ביקורת במשטר במחאה על הצעדים שנקט על מנת להרחיק את האליטה האינטלקטואלית הרפורמיסטית מהאוניברסיטאות.

 

ארמין תהה: "... כיצד ייתכן שאינטלקטואל יישפט בגין השמעת דעותיו? ...רבים מהפרשנים הדתיים מאמינים, בהסתמך על פסוקי האל [בקוראן], שיש להתיר לאדם לשאול [ולהתבטא בעניינים שונים] ... שכן לאדם יש ידע [שמותר לו להביע אותו] במסגרת חופש המחשבה וחופש הביטוי, וסוג כזה של ידע לא ניתן לגרום לשעבודו, או לאיבונו ולשלילת חופש המחשבה, הסולידאריות וההתאגדות.

 

באופן עקרוני, כבוד האדם, אינו מקבל חנק ועריצות אידיאולוגיים, כפי שכבר נאמר בקוראן... עימות נגד חופש המחשבה והדעה, ובמיוחד נגד האינטלקטואלים הדתיים, אינו מניב שום תוצאה מלבד צרות אופקים ובורות. כיום אנו עדים לאמונות טפלות רבות שרווחות בחברתנו. אמונות טפלות אלו משפיעות בעיקר בחוגים צבאיים ורגישים [פוליטיים]... הגבלת חופש הביטוי לא תביא אלא להגברת ההתאבנות [המחשבתית]..."[17]

 



[1]  אירנא, 5.9.06, ג'ומהורי-י אסלאמי, 6.9.2006.

 [2]ראו דוח ממרי בעניין ממאי 2006:

ראו דיווח שרק מה-19.6.06 על הוצאת מרצים בכפייה לגמלאות http://www.sharghnewspaper.ir/850329/html/index...

עוד דווח כי במהלך קיץ 2006 הוצאו לגמלאות כעשרה פרופסורים למדעי הרוח בשל ביקורת שמתחו על המשטר.

[3]  יומון האינטרנט הרפורמיסטי, רוז, פירט בכתבת תחקיר את מגוון צעדי הטיהור שננקטו באוניברסיטאות איראן, מתחילת כהונת אחמדי-נז'אד כנשיא איראן. לפי דיווח זה, מונו לעמוד בראש האוניברסיטאות והפקולטות השונות מקורביו של נשיא איראן אחמדי-נז'אד וחברי בסיג' הסטודנטים והמרצים (רוז, 22.11.06). כמו כן נמסר על פעילות אלימה לפיזור כנסים של סטודנטים, בהם משתתפים אינטלקטואלים ופוליטיקאים רפורמיסטיים. עוד דווח לאחרונה על הוצאתם של חמישים ושלושה מרצים מאוניברסיטת 'עלם וצנעת' בטהראן לגמלאות בכפייה. אולם, דיווח זה הוכחש על ידי נשיא האוניברסיטה (כיהאן, 30.11.06).

לפרטים אודות פיזור מחאה כזו באוניברסיטת טהראן ראה דיווח רוז, 14.11.06; לפרטים אודות מחאות והתבצרות מרצים וסטודנטים באוניברסיטת לורסתאן ראה דיווח רוז, 21.11.06; להצהרת שר התרבות וההדרכה האסלאמית השוללת את הטענות בדבר העדר חופש רא אילנא, 24.11.06.

[4]  ראו דוח ממרי מה-21.5.2004; וכן דוח ממרי מה-2.12.02

[5]  אילנא, 30.10.06.

[6]  רוז, 30.10.06 l

 [7]אילנא, 31.10.06. 

[8]  סוכנות הידיעות של הסטודנטים של איראן, איסנא, 31.10.06

[9]   האתר של מוחסין כדיור, http://www.kadivar.com/Index.asp?DocId=1571&...

[10]  הכוונה היא למבחן הכשירות שעוברים המועמדים לבחירות ל'מועצת המומחים' או לכל גוף נבחר אחר, שהוא אמצעי סינון של 'מועצת המפקחים' השמרנית, באמצעותו נפסלו אלפי מועמדים רפורמיסטים. הקריטריונים המדויקים של כשירות המועמדים אינם מפורסמים בפומבי וניתן רק הסבר כללי לפסילה. יש לציין כי אחד התנאים לעמידה בתנאי הכשירות הוא מידת דתיותו של המועמד.

 [11] דברים אלה צוטטו מאתר סוכנות אילנא באתר של מוחסין כדיור, http://www.kadivar.com/Index.asp?DocId=1571&...

[12]  פארס, 29.10.06.

[13] רוז, 19.10.06

[14]  הכוונה לשני היומונים שנסגרו: שרק ורוזגאר שנסגר לאחר שלושה גיליונות בלבד.

 [15]רוז, 10.10.06

[16]  איסנא, 5.11.06

[17]  איסנא, 12.11.2006