המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בכירים בחמאס: פלסטין מן הים ועד הנהר. והג'יהאד לגיטימי
3/11/2006

בכירים בחמאס: פלסטין מן הים ועד הנהר. ההתנגדות והג'יהאד לגיטימיים

מזה כתשעה חודשים מאז ניצחון החמאס בבחירות, ממשיכה התנועה, חרף המשבר בחברה הפלסטינית, לנקוט עמדות קיצוניות: שלילת הלגיטימיות של ישראל ואי הכרה בה; התניית ההכרה  בהסכמים קודמים שנחתמו על ידי הרש"פ עם ישראל בכך שיתאימו לאינטרס הפלסטיני; הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67 תמורת הודנה בלבד; המשך התביעה על כל פלסטין; הסתייגות מן היוזמה הערבית הסעודית משנת 2002; תמיכה בהתנגדות, בג'יהאד ובחטיפת חיילים. להלן תרגום התבטאויות ראשי החמאס:

אי הכרה בישראל ובלגיטימיות שלה

ראש הלשכה המדינית של החמאס, ח'אלד משעל, אמר בריאיון ליומון הלונדוני "אל-חיאת": "... מדוע אני נדרש לתת לגיטימיות לכיבוש היושב על אדמתי בשעה שמיליונים מן העם הפלסטיני באו מאותה ארץ שעליה הוקמה הישות הזאת. נכון שיש ישות ששמה ישראל, אך אינני מעוניין להכיר בה."[1]

בכינוס תנועת החמאס בח'אן-יונס ב- 20 באוקטובר 2006, הצהיר שר החוץ בממשלת החמאס, מחמוד אל-זהאר, כי "ישראל היא גוף טמא שנזרע באדמתנו ואין לו לגיטימיות היסטורית, דתית ותרבותית. גוף שאיננו יכולים לנרמל את יחסינו עמו. ההיסטוריה באזור הזה העידה שהכיבוש הוא בר-חלוף. לפני אלף שנה כבשו הרומאים את הארץ הזאת והלכו. הפרסים, הצלבנים והאנגלים באו והלכו, והציונים באו והם ילכו. [אנו אומרים] 'לא' להכרה בישראל, יהיה אשר יהיה המחיר שייתכן שנשלם."[2]

בדרשה במסגד בח'אן-יונס הסביר ראש הממשלה הפלסטינית, אסמאעיל הנייה, מה היא משמעות ההכרה בישראל: "ישראל רוצה מן החמאס את קלף ההכרה בה מתוך סברה שהוא יהיה מבוא להכרה של המדינות המוסלמיות בישראל. ישראל אולי זכתה להכרה של חלק מהעם הפלסטיני ושל חלק ממדינות ערב, אך היא מבקשת קלף הכרה אחר חשוב יותר - קלף ההכרה האסלאמי, ומעוניינת שהכרה כזאת תהיה דרך הממשלה הפלסטינית ותנועת החמאס..."[3]

 

פלסטין מן הים עד הנהר

בעניין המדינה הפלסטינית אמר ח'אלד משעל: "התנועה מסכימה [להקמת] מדינה [פלסטינית] בגבולות 67 ולהודנה.... כפלסטיני אני מעוניין בהקמת מדינה פלסטינית ואינני מעוניין במדינת הכיבוש. מדוע מבקשים מן הפלסטינים שעניין קיומן של שתי מדינות יהיה מן העקרונות של העם הפלסטיני וממטרותיו? המדינה הציונית קיימת. אני אדבר על מדינתי הפלסטינית שאיננה קיימת. ממני שללו מדינה, ריבונות, עצמאות, חרות וזכות להגדרה עצמית. לפיכך, העיקר הוא להתמקד בהשגת זכויותינו ואני מעוניין בהקמת מדינתי."[4]

מחמוד אל-זהאר הצהיר: "נשיב את כל האדמה, אולם אם נוכל, נקים מדינה על כל שעל אדמה כולל [בגבולות]  67, אך בשום פנים אין פירוש הדבר שנוותר על זכותנו על כל האדמות הפלסטיניות. אנו רוצים את כל פלסטין מראש הנקרה עד רפיח ומהים (התיכון) עד לנהר." [5]

בהודעה של החמאס לאזכור ארועי כפר קאסם נאמר: "לא נוותר על גרגר מאדמת כפר קאסם או שעל מאדמת פלסטין הגזולה. עמנו ישוב לאדמתו, לעריו ולכפריו שגורש מהם במוקדם או במאוחר..."[6]

 

הסתייגות מן היוזמה הערבית הסעודית

סגן ראש הלשכה המדינית של החמאס, מוסא אבו מרזוק, אמר: "לחמאס יש הסתייגות רצינית מן היוזמה [הערבית] משום שיש בה הסכמה [לקיומן של] שתי מדינות, פלסטינית וישראלית, דבר שחמאס אינה מקבלת משום שיש בו הכרה בישראל."[7]

 

ח'אלד משעל אמר בנושא זה: "הגורמים הנוגעים בהסדר ובסכסוך הישראלי ערבי לא התייחסו ברצינות ליוזמה הערבית, לכן הבעיה איננה היוזמה ולא מדינות ערב, אלא ארה"ב וישראל המתנגדות ליוזמה ורוצות לכפות עלינו את קבלת תנאי הרביעייה. בעבר אמרו לנו שהיוזמה היא רק צעד. לאחר מכן אמרו לנו מקצת הגורמים הערביים והפלסטיניים, רשמית, כי קבלת היוזמה הערבית היא צעד חשוב כדי לשכנע את הקהילה הבין-לאומית שהדבר כולל הכרה בתנאי הרביעייה. לפיכך אין רוצים ביוזמה כשלעצמה אלא בתוצאה שתהיה בעקבותיה, כלומר בהיותה צעד בדרך לקבלת תנאי הרביעייה."[8]

 

הלגיטימיות של ההתנגדות והג'יהאד

אסמאעיל הניה הצהיר בנאום ב-6 באוקטובר: "... הלגיטמיות שלנו היא הלגיטימיות של הג'יהאד. אנו ממשלה שנולדה מן הרחם של ההתנגדות, מן הרחם של השהידים... אנו ממשלה שבאה בהשראה של ההתנגדות והג'יהאד ומתוך רצון של ההתנגדות והג'יהאד נגד הכיבוש הציוני. זו לגיטימיות של ההתנגדות ולגיטמיות של הג'יהאד..."[9]

משעל הסביר: "איננו רואים במעשינו טרור או אלימות אלא התנגדות לגיטימית, אפילו לפי הדין הבין-לאומי. לפיכך אינני מסכים למונח כלשהו שממנו אפשר להבין שאני מגנה את עצמי. מי שמבצע אלימות וטרור הוא הצד התוקפן. [ישראל] מפעילה את כל סוגי הטרור נגד האדם, האדמה, המקומות הקדושים והעצים... כל עוד עמי בפזורה ואדמתי כבושה, יש לי הזכות הלגיטימית להתנגדות. הטרור הוא תוצרת שיוצאה אלינו מחו"ל. מה שיצר את הטרור ואת אווירת הטרור הוא העוול מצד ארה"ב והתוקפנות מצד הציונים... לו הציעה לנו הקהילה הבין-לאומית דרך להשיג את זכויותינו ללא התנגדות היינו בוחרים בה, היות שההתנגדות היא אמצעי ולא מטרה."[10]

על הלגיטימיות של הברחות נשק וחטיפת חיילים

מחמוד אל-זהאר פנה לאסירים הפלסטיניים: "התחייבנו בפניכם כי לא נשכח אתכם ונוציא את כולכם בכל האמצעים. כל האופציות פתוחות כולל חטיפת חיילים."[11]

ח'אלד משעל הבהיר: "לא פרסמתי החלטה לשבות את החייל [גלעד שליט], ולא ידעתי מראש על הפעולה הזאת... אלה שביצעו אותה ראו לנגד עיניהם את סבל חבריהם בבתי הכלא של האויב. זה מעשה שאנו גאים בו ואיננו מתחרטים עליו."[12]

שר הפנים הפלסטיני, סעיד ציאם, התבטא כך: "העמים הערביים מאסו בתבוסות והגיעו [למסקנה] שכוחם בהתנגדות בלבד ושההפסדים שייגרמו להם במו"מ יהיו כפולים מהפסדיהם כתוצאה מן ההתנגדות... שהיא הדרך הקצרה ביותר להשבת הזכויות..."[13]

על מנהרות הנשק אמר ציאם: "הברחות קיימות ברוב אזורי הגבול בעולם וסמוך לבתי מגורים. בצד המצרי, הפך הסחר באמצעות המנהרות לעניין נפוץ שנוצל לרעה להברחת סמים. המשטרה ברפיח ערה לנושא אך אינה יכולה לרסן את כל הפעולות ולשים יד על כל המנהרות בזמן המתאים...

למנהרות יש בעלי בית היסטוריים ומשפחות [פלסטיניות] קבלו אותן בירושה מאב לבן ואין קשר בינן לבין החמאס, אולם כללית, זכותו של העם הפלסטיני להגן על עצמו... חמאס היא אם שיטת המנהרות בקרב. הראיה לכך – הפעולה האחרונה שבעקבותיה נחטף החייל הישראלי גלעד שליט..."

ציאם הוסיף: "אין בית בעזה שאין בו נשק ויש משפחות שברשותן כמויות נשק גדולות מאלה שברשות הפלגים הצבאיים... החמאס אינה זקוקה למאמני [נשק] מחו"ל וכיום ילדים מסוגלים לייצר רימוני הלם."[14]

מפקד "הכוח המבצע": האיראנים הבטיחו לאמן אותנו

בעקבות ביקורו של סעיד ציאם באיראן, אמר בריאיון לעיתון הלונדוני "אל-זמאן": "התייעצנו עם האיראנים בעניין אימון אנשי המשטרה הפלסטינית בפעולות כגון: השמירה על הסדר והמלחמה בהברחות ובפשיעה".[15] מפקד "הכוח המבצע", השייך למשרד הפנים הפלסטיני, אבו עוביידה ג'ראח, נלווה לציאם בביקור באיראן אמר: "חובתם של אחינו באיראן היא לתמוך בממשלת החמאס היות שכל המאמינים הם אחים... הם [האיראנים] הבטיחו לאמן את הכוח המבצע בתפקידי שיטור..."[16]

 

     



[1] אל-חיאת (לונדון), 12.10.2006

[2] אל-איאם (רש"פ), 21.10.2006

 [3] אל-איאם (רש"פ), 14.10.2006

[4] אל-חיאת (לונדון), 12.10.2006

[5] אל-איאם (רש"פ), 21.10.2006

[6]   www.palestine-info.info/ar/articleprintpage.asp... (30.10.2006)

[7] אל-איאם (רש"פ), 18.9.2006

[8] אל-חיאת (לונדון), 12.10.2006

[9] www.palestine-info.info/ar/articleprintpage.asp... (6.10.2006)

[10] אל-חיאת (לונדון), 12.10.2006

[11] אל-איאם (רש"פ), 21.10.2006

[12] אל-חיאת (לונדון), 12.10.2006

[13] אל-קדס (ירושלים), 20.10.2006

[14] אל-איאם (רש"פ), 21.10.2006

[15] אל-זמאן (לונדון), 28.10.2006

[16] אל-קדס (ירושלים ), 20.10.2006

תגיות