המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
'יום ירושלים' באיראן: המלחמה שתמחה את המשטר הציוני
1/11/2006

 

'יום ירושלים' באיראן: להתכונן למלחמה שתמחה את המשטר הציוני

 

לרגל 'יום ירושלים' שצוין השנה באיראן, ב-20 באוקטובר 2006, פרסמו כמה עיתונים שמרנים איראניים מאמרים שעסקו בשבח ההתנגדות לישראל והשמדתה.[1]  המאמרים שפורסמו ביומונים 'רסאלת' ו'כיהאן' שיקפו את דבריו של נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נז'אד, בנאומו לרגל 'יום ירושלים'. אחמדי-נז'אד אמר בנאומו כי "קיומו של המשטר הזה [ישראל] הסתמך על איום צבאי, על כוח צבאי ועל המיתוס שהוא בלתי מנוצח. היום, בחסדי אלוהים, מיתוס זה התנפץ בעזרתם של המאמינים בפלסטין, ותודות להקרבה העצמית ולאמונתם של מפקדי חזבאללה. כיום הציונים אינם מרגישים בטוחים, אפילו בתוך בתיהם, בשום מקום בעולם." לקטעים מנאומו של נשיא איראן, אחמדי-נז'אד, ראה דיווח MEMRITV:

http://switch3.castup.net/cunet/gm.asp?ai=214&a...

 

במאמרים שפורסמו ביומונים  רסאלת וכיהאן נכתב כי המלחמה האחרונה בין ישראל לפלסטין בלבנון היתה רק המערכה הראשונה בדרך לחיסול ישראל. התבטאה בהם השאיפה למנף את המלחמה כדי להביא להתקוממות אסלאמית נרחבת במזה"ת נגד ישראל.

 

להלן עיקרי שני המאמרים:

 

1. היומון כיהאן: חזבאללה החל בהשמדת ישראל

ב-19 באוקטובר 2006, פרסם גם היומון השמרני כיהאן, המקורב ל'מנהיג העליון' של איראן, עלי ח'אמנאי, מאמר לרגל 'יום ירושלים'. במאמר נטען כי במלחמה האחרונה בלבנון, החל חזבאללה במלאכת השמדתה של ישראל, ובקרוב תושלם מלאכה זו באמצעות עמי ערב. להלן עיקרי המאמר:[2]

 

"...השנה היתה שנה מכרעת עבור פלסטין ואזור המזרח התיכון האסלאמי. מתנגדי שחרור ירושלים, פלסטין והמזרח התיכון, שילבו זרועות וביקשו למוטט באופן פומבי את היסודות החופשיים של ירושלים הקדושה. בתהליך זה שתפו אמריקה, אירופה, רוסיה ורבים מראשי מהמשטרים הערביים של האזור והציונים, פעולה אלה עם אלה בהנחה שבאמצעות סדרת פעולות הם ייבשו את גרעין החופש של ירושלים בלבנון, בסוריה, בעיראק ובאיראן, ושבאמצעות מכה נוראה על ארבע מדינות אלו, הם יסגרו את התיק לתמיד.

 

על בסיס זה הגיעה [מזכירת המדינה האמריקאית] קונדוליסה רייס למזרח התיכון בימים הראשונים של מלחמת לבנון, ואמרה כי "המזרח התיכון החדש דומה לרך נולד ולכן צריך לסבול את צירי הלידה שלו." לאחר מכן היא הכריזה באופן ברור על [הצורך] לשרש את חזבאללה-לבנון. [אולם] הציר של המערב, המזרח והציונים כנגד חזבאללה הסתיים במפלה ובמאזן הפוך [לזה שציפתה].

 

חזבאללה עמד איתן במלחמת 33 הימים של ישראל נגד לבנון, והוכיח שהשמדת ישראל היא [מלאכה] קלה יותר ממה שסוברות חלק מממשלות ערב [המאמינות] כי השמדת ישראל הינה בלתי אפשרית. במלחמת 33 הימים הוכח שהיכולת המודיעינית-ביטחונית של ישראל אינה רבה כל כך עד שלא ניתן לאומדה, ושניתן לנצח את חיל האוויר של ישראל – שנחשב לגורם שהביא לניצחון של המשטר הישראלי על הערבים בחמש המלחמות הקודמות – וזאת מבלי להתעלם ממגוון יכולותיו הטכנולוגיות.

 

כאשר חיל הים של המשטר הציוני, על ספינות המלחמה שלו, צבא על חופי לבנון – מנמל טריפולי בצפון ועד נמל צור בדרום – הוא נסוג לאחר מהלומת חזבאללה על ספינת המלחמה המתקדמת, סער 5, במרחק 12 מייל מחוף ימה של ביירות ... בכך הוכח שבאמצעות פעולה התקפית, שאינה צריכה להיות שווה לצעדי ישראל, ניתן לנטרל את חיל הים הציוני. עם הפלת אחד המסוקים המתקדמים לטיסות לילה של 'משטר תל אביב' בשלהי המלחמה ... התברר לכל, שעל אף 33 ימי הפצצות רצופות, חיל האוויר של המשטר הציוני לא הצליח להביא לשום פגיעה רצינית ביכולת הפיקוד והטילים של חזבאללה, והוכח שניתן לפגוע בחיל האוויר הישראלי מרחוק ולהביס את שלוחותיו.

 

מלחמת 33 הימים הסתיימה בלא שאף אחת מהמטרות שהוצהרו על ידי הממשלה הציונית ומפקדי צבאה הושגה, וזו היתה הפעם הראשונה שישראל נאלצה לקבל את מפלתה המוחלטת...

 

חזבאללה-לבנון השמיד במלחמת 33 הימים לפחות חמישים אחוז מישראל, [ולכן] מחצית מהדרך לשחרור ירושלים נמדדת ב-33 ימים. כעת נותר רק (מקסימום) 50 אחוז מהדרך [להשמדתה]. חמישים האחוזים הנותרים האלו קלים יותר מאותם חמישים האחוז שכבר הושגו. כעת, מול מידת הפחד ואי האמון שהושרשו עמוק בקצוות המשטר הציוני, העמים המוסלמים של האזור, ובמיוחד ארבע מדינות ערב השכנות של פלסטין [ישראל] – מצרים, ירדן, סוריה ולבנון – מלאים בתקווה ואמון, ואין להם ספק שבמהרה הם יוכלו להתגבר על המשטר הציוני...

 

לפי תיאור זה, בדיוק כפי שמלחמה אחת בת 33 ימים השמידה יותר מחמישים אחוז מישראל, ושברה את תקוות תומכיה להמשך חייו של המשטר הזה, סביר שבקרב הבא תתמוטט גם המחצית השנייה.  באותו יום נוסף, לא תוכל ירדן למנוע מהאסלאמיסטים הירדנים לפעול דרך הגבול הארוך של ירדן עם פלסטין, ומיליוני האסלאמיסטים המצריים ... לא יניחו לגבול מדבר סיני עם ישראל לשקוט, ורמת הגולן הסורית לא תיוותר כצופה בקרב. היום ההוא אינו רחוק כל כך."

 

2. היומון רסאלת: להסיר את הגידול הסרטני

"...תהלוכות 'יום ירושלים' בחודש רמדאן השנה נערכו בזמן בו השתלטות 'היהירות העולמית' [הכוונה לארה"ב] התנפצה עם תבוסת ישראל על ידי חזבאללה לבנון.

 

לראשונה מזה שישים שנות חייו המבישים, טעם המשטר הציוני – יקיר המערב במזרח התיכון – את טעם התבוסה, ואזרחי המשטר הזה רעדו מאימת טילי חזבאללה. אין להטיל שום ספק בכך ששתיקת הוריו [דהיינו: המערב] של היצור הלא-חוקי הזה הינה זמנית, ושהם לא יהיו מוכנים לשבת בשקט לנוכח ילדם הפצוע, ולחשוש לנוכח רוע מזלו.

 

המשטר הציוני ותומכיו מצויים ללא ספק בהכנות למלחמה הגדולה, כדי להכריע באחת את [העימות] הזה. הם לא היו מוכנים לוותר על האדמות הכבושות, ע'ג'ר וחוות שבעא, וזאת כדי להשאיר את הפצע של לבנון פתוח. התנועות הצבאיות של המשטר הזה [ישראל] בצפון פלסטין הכבושה, הסיוע הצבאי והכלכלי הבלתי-מותנה של אמריקה והמאמץ [מצד ישראל] להידמות לאירופה בתחום הצבאי [בכל הקשור] לטילים ולוויינים – כל אלה מעידים על מוכנותו של המשטר הזה [ישראל] למלחמה מחודשת נגד חזבאללה.

 

תחושת הסכנה הזו [הנשקפת] מצד תומכי המשטר המזויף של ישראל, אינה מוגבלת להתנגדות האסלאמית בלבנון [הכוונה לחזבאללה]. אדרבא, התוכנית האמריקאית של [מזכירת המדינה האמריקאית, קונדוליסה] רייס, תחת הכותרת 'התנאים לנטרול השאיפה לצמיחה בעולם האסלאם, והתיאום עם ממשלות ערב באזור כדי להגביל את השיעים', מעידים על ההכנות של המערב לעימות נרחב נגד תנועת ההתעוררות [האסלאמית] של המזרח התיכון באלף השלישי. זוהי כמובן הפעם הראשונה ביחסי אמריקה והמשטר הציוני, שוושינגטון פונה לראשי [מדינות] ערב לאחר התבוסה הישראלית, ומבקשת מהם שיתאחדו ויעזרו לה [לישראל] כדי לפצות על הפסדי המלחמה...

 

על כל פנים, יש להיות ערניים. מראות ושמועות יש בהן בכדי לספר על תנועות המשטר הזה [ישראל] בחודשים [הקרובים] הבאים. חזבאללה היה המנצח הבלתי מעורער של מלחמת 33 הימים נגד ישראל, אולם כפי שאמר כבוד 'המנהיג העליון' [עלי ח'אמנאי] בתפילת יום השישי בטהראן: "המובסים באירוע הזה אינם נותרים, ולא יוותרו, חסרי מעש. התהליך [עדיין] לא הסתיים. הם עסוקים בפעולות ומאמצים שנועדו לעצור את התוצאות של האכזבה והתבוסה [שספגו], כיוון שהמהלומה שהונחתה עליהם היתה קשה..."

 

על העמים המוסלמים באזור לעצור את המזימה הזו בעודה באיבה. ההשתתפות חסרת התקדים של העם ב'יום ירושלים' השנה מעידה על המשך דרך 'ההתנגדות' נגד המשטר הציוני... אולם, בחזית הראשונה של 'ההתנגדות', כלומר [בחזית] חזבאללה, שמירת השליטה על אזור 'משולש הברזל'[3] והכרזתו כאזור צבאי סגור יכולים למנוע את החלשת כוחות ההתנגדות האסלאמית בלבנון. על כל פנים, המאמץ של אמריקה הוא להפוך את תפקיד כוחות יוניפי"ל לתפקיד של עימות עם חזבאללה והחלשתו, אך ללא ספק רמאות זו תנוטרל באמצעות ערנותו של [מזכ"ל חזבאללה לבנון] חסן נסראללה.

 

אין לשכוח שהמלחמה הגדולה לפנינו, [והיא תפרוץ] אולי מחר, או בעוד כמה ימים, או כמה חודשים, או אף כמה שנים. אומת המוסלמים צריכה להתכונן למלחמה הגדולה כדי למחות לגמרי את המשטר הציוני, ולהסיר את הגידול הסרטני הזה. כמו שאמר האמאם [איתאללה] ח'ומיני 'ישראל צריכה להתמוטט.'

 



[1]  בהוראת איתאללה רוחאללה ח'ומיני, מצויין 'יום ירושלים' באיראן מדי שנה ביום שישי האחרון של חודש הרמדאן. יום זה מציין את השאיפה האיראנית לשחרור אדמות פלסטין מידי ישראל.

[2]  כיהאן, 19.10.2006.

[3]  'משולש הברזל' הוא כינוי לשטח בסביבות העיר צור ששימש את חזבאללה כשטח עיקרי לירי קטיושות לעבר ישראל במלחמת לבנון יולי-אוג' 2006.