המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
היומון האיראני כיהאן על לקחי הגרעין של קוריאה
17/10/2006

 

היומון האיראני כיהאן על לקחי הגרעין של קוריאה:

אם מדינה כשלהי, כגון צפון קוריאה, תגיע למסקנה שהיא זקוקה לנשק גרעיני, היא תצליח בסופו של דבר להוציא לפועל את רצונה, גם אם כל העולם לא ירצה בכך

 

תחת הכותרת "לקחים מצפון קוריאה" פרסם היומון כיהאן, המזוהה עם המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, ב-12 לאוקטובר 2006 מאמר בנושא. להלן עיקרי המאמר:

"כיצד הופכת מדינה לאטומית? זוהי שאלה חשובה. אבל מה שחשוב יותר היא השאלה מה קורה [לה] וליחס כלפיה מצד הקהילה הבינ"ל, ובאיזו מידה משתנה היחס אליה ולמקומה בזירה הבינ"ל כאשר היא הופכת לאטומית?

כמו כן קיימת, כמובן, שאלה נוספת: האם מדינות שעד היום היה ברשותן מונופול על הנשק האטומי ירצו לשמור על המונופול הזה, או שירשו ששחקנים חדשים יופיעו [בזירה]? במילים אחרות אם מדינה כלשהי תביע עניין לייצר נשק גרעיני, האם קיימת דרך בטוחה למנוע זאת ממנה? הניסוי האטומי של צפון קוריאה מיום ראשון [8.10.06] עוזר לנו להשיב על כך תשובות ישירות.

 

[רכישת היכולת] האטומית של צפון קוריאה היא תוצר של עקשנות. קוריאה לא רצתה להוכיח את עוצמתה האזורית, ו[גם] לא לחדש את הרווחים [שישנם] בחידוש האימפריה הקדומה שאבדה לה כדי להחזיר את גאוותה הלאומית. מה שהביא את קוריאה עד הלום לא היה דבר מלבד העקשנות מול ארה"ב שלא הסכימה לשוחח [עימה] פנים אל פנים ולהבטיח כי לא תפעל להפלת ממשלת צפון קוריאה. הקוריאנים אמרו כמה פעמים לפני כן שאם אמריקה תפסיק את הפעולות להפלת ממשלתם, ובמקביל תשוב לבצע את ההסכמים שחתמה [עימם] בעבר במסגרת שיתוף הפעולה הגרעיני ואח"כ הפרה [אותם] באופן חד צדדי, [אזי] לא תהיה לצפון קוריאנים בעיה כלשהיא עם פיקוח על מאמציהם לייצור נשק גרעיני. אולם, האמריקאים עם אותו הראש הלקוי תמיד שלהם... התעקשו, ועתה הכל כבר נגמר. כפי שאמרו הרוסים ביום שני [9.10.06] בתגובה הראשונה לניסוי הגרעין של צפון קוריאה: 'ההתעקשות האמריקאית היא שהביאה למצב זה. אילו היתה וושינגטון מסכימה להתגמש מעט ולשבת סביב שולחן עם פיונג יאנג, היתה הסוגיה נפתרת הרבה לפני כן, באופן פשוט הרבה יותר ועם הוצאות פחותות יותר.'

 

[צפון] קוריאה בנתה פצצה [אטומית] מול עיניהם של האמריקאים למרות שהיתה נתונה ללחץ רב ולשנים של סנקציות בינ"ל חריפות, ואיש לא הצליח לעשות דבר [כנגדה]. משמעות הדבר היא בדיוק שאם מדינה כשלהי כגון צפון קוריאה תגיע מסיבות מדיניות או ביטחוניות למסקנה שהיא צריכה שיהיה ברשותה נשק גרעיני, היא תצליח בסופו של דבר להוציא לפועל את רצונה, גם אם כל העולם לא ירצה בכך. המעצמות אולי יצליחו להאיט את מסלול [הפיכתה] לאטומית או שהם יפעילו לחצים כלכליים ופסיכולוגיים עליהם ועל אזרחיהם, אולם לבסוף הרצון העולה מקרב העם הוא זה שיושב על כס [השלטון] וקובע את המדיניות.

 

אילו באמת היו האמריקאים מודאגים מהתפשטות הנשק האטומי בזירה העולמית, הם צריכים לדאוג קודם כל בשל התנהגותם ומדיניותם, [שם] הם ימצאו את שורש הרע. הדרך היחידה שמדינות יחדלו לייצר נשק גרעיני היא באמצעות מתן מענה הגיוני לבעיותיהם הביטחוניות. אחרת כאשר האמריקאים עדיין מבקשים לפרוק את זעמם בזירה הבינ"ל ומאיימים באי ביטחון על [ממשלה] זו או אחרת, אין לצפות אלא לכך שאותן מדינות ישאפו לשפר את יכולותיהן ההגנתיות בדרכים שונות.

 

כל עוד דבקות המעצמות הגדולות- כמו אמריקה- בשאיפה למונופול ולכוחניות, אפשר להסיק שהשגת  הנשק הגרעיני ע"י צפון קוריאה משמעה תבוסה מוחלטת של מדיניות 'הפעלת לחץ ואיומים כדי לשנות מודל התנהגות של המדינות". האמריקאים – גם אם קשה להם – צריכים להבין שלחצים ואיומים אינם אמצעים ראויים לשאת ולתת עם העולם..."[1]



[1]  כיהאן, 12.10.2006.