בעלת טור סעודית: עיסוק מוגזם במוות בבתי"ס לבנות בסעודיה

במאמר שפורסם ביומון הסעודי "אל-וטן", תחת הכותרת  "מה קורה בבתי הספר לבנות?", תוקפת בעלת הטור חלימה מוט'פר את מערכת החינוך הסעודית הנוקטת טקטיקות הפחדה חסרות פרופורציה ועוסקת באופן מוגזם בנושא המוות. לדבריה, הפצת "תרבות המוות" הזו היא הסיבה להתפשטות הטרור בסעודיה. להלן קטעים מן המאמר:  

"נראה כי חלק מהמורות אינן מסתפקות בהוראה עקרה באמצעות שינון, ובקלקול המיומנויות של בנותינו... הן גם מנסות להרוס את נפשותיהן באמצעות הפחדה. המורות הללו מפיצות את 'תרבות המוות' ללא כל השגחה או פיקוח. ייתכן שבכך הן מנסות, מתוך בורות, להגשים מטרות מוסריות בשיעוריהן... או שהן עושות זאת כדי לרשום בתיקיהן 'פעילות דתית'... בתקווה לזכות בציון לשבח.

בבתי הספר לבנות יש [חינוך] לקיצוניות בין אם בשוגג ובין אם במכוון. יש שימוש בשיטות של הפחדה על ידי מורות קיצוניות בעלות תפיסות פסימיסטיות ביחס לחיים. משרד התרבות והחינוך צריך לתת על כך את הדעת. מדוע ההכוונה הדתית אינה יכולה להיעשות ללא שימוש בשיח של הפחדה? וכיצד משרד החינוך והתרבות מתעלם מהניסיונות האידיאולוגיים הללו להפוך את בנותינו לישויות מתות וחולות ולאמהות לעתיד אשר תנוצלנה בקלות בידי אב או אח או בעל טרוריסט, אם [כבר בבתי הספר] הן זוהמו על ידי [מחשבות] טרור על מוות וביטול העולם הזה? ...

אישה שאני מכירה שמה לב שבתה בת השמונה נמצאת במצב [נפשי] קשה, כשבאופן מפתיע היא החלה סובלת מהרטבות במיטה בלילה ומסיוטים הגורמים לבכי. הסיבה לכך הייתה דברי אחת ממורותיה על ייסורי הקבר ועל מלאכי החבלה המכונים מוּנְכּר ונַכּיר ועל הפטיש שלהם[1]... [כן דיברה המורה] על מלאך המוות אשר לא ינוח עד שייקח את נשמתו של כל מי שנצטווה לקחת ועל ייסורי הגסיסה אשר יהיו מנת חלקו של מי שהתרשל במילוי המצוות. כל זאת רק כדי להמריץ את הבנות להתפלל. המורה הזאת ושכמותה שכחו שהדרך הטובה ביותר לעודד ילדות תמימות ולעורר בהן רצון לעשות דבר מה היא לטעת [בלבותיהן] את אהבת האל, אהבת גן העדן שלו ואת רחמיו.

אני זוכרת היטב - הרי אני שייכת לדור הישן - שבתי הספר הביאו נשים אשר עבדו בתור רוחצות גופות, עוטפות בתכריכים ומקוננות, והצליחו לגרום לעינינו הקטנות לדמוע מרוב פחד... לא אשכח לעולם שכאשר למדתי בכיתה הראשונה של חטיבת הביניים, הנהלת בית הספר [הביאה], במסגרת פעילות הלימוד הדתית, רוחצת גופות שלימדה אותנו כיצד לרחוץ בשעת הצורך את גופת אמנו, אחותנו או קרובת משפחתנו. יתרה מזאת, היא גם סיפרה לנו על הדברים הרעים הקורים למת ושמהם יכול להינצל רק מי שמקדיש את כל כולו לדת... אתם יכולים ודאי לתאר לעצמכם את מקרי ההתעלפות והבכי באותו זמן, אשר למרבית הצער נרשמו כנקודות זכות לאותה אישה שהפחידה אותנו, מה שגרם לכך שבתי הספר האחרים יתחרו על שירותיה.

אומר בגלוי, עלינו להבין כי [החינוך על ברכי] 'תרבות המוות' הוא הסיבה העיקרית להפצת הטרור האידיאולוגי התכפירי ואימוץ הטרור על סוגיו השונים בחברה שלנו. על מנת לתקן את הפגם הממאיר הזה יש לטפל בשורשיו, דהיינו [מצב] האישה בחברה הנשית הסגורה[2] . [יש לחנך באופן שונה את] הצעירות שתהיינה לאמהות, לנשים ולמחנכות, כי הן אלה שתעצבנה את דור העתיד. יש להפסיק את ניצול תמימותן, די לנו בדורות [של אנשים] סגורים אשר רואים בחיים רק מוות וכליון."[3]                    

במאמר המשך אשר פורסם בעיתון "אל-וטן" תחת הכותרת "מי יצלצל בפעמון האזהרה של בתי הספר לבנות?", כתבה מוט'פר כי המאמר הראשון זכה למספר רב ביותר של תגובות מצד הורים אשר הסכימו עם דבריה ואף תרמו סיפורים משלהם:

"הקורא צאלח אל-סלולי סיפר כי בתו חזרה יום אחד [מבית הספר לביתה] כשהיא מזועזעת לאחר שהמורה הכריחה את התלמידות לצפות בהוצאה להורג... סיפור זה צריך להדליק את נורות האזהרה בבתי הספר לבנות ולגרום למשרד [החינוך] להגביר את הפיקוח בצורה ניכרת, שכן איך אפשר להמשיך להעסיק את המנהלת הזו לאחר שהפכה את ההוצאה להורג לחומר לימודי עבור ילדות קטנות?...

הקוראת מנא סיפרה שבתה בת השתים עשרה סובלת מחרדה ומחוסר שינה בשל הסיפורים ששמעה [מפי מורתה] אודות ייסורי הקבר והתולעים אשר אוכלות את גופותינו... והקורא מחמד סיפר על כך שהופתע יום אחד כאשר בתו הלומדת בכיתה החמישית בבית הספר היסודי אמרה לו שאסור [על פי הדת] לצפות בסרטים המצוירים של 'טום וג'רי' שכן כך פסקה מורתה...

למען האמת, ישנן תגובות רבות שאינני יכולה לפרסם [בשל חריפותן], אבל אני מפנה את האחראים [מטעם משרד החינוך] לעבור על התגובות האלה, מפני שהן משקפות את דעות הקוראים בעניין ואת ניסיונם, ולקחת אותן ברצינות, שכן רובן מוכיחות כי ישנם ניסיונות... בבתי הספר לבנות לגייס את התמימות לטובת הפצת תרבות המוות והקיצוניות."[4]