המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
משבר המזה"ת – מקומי, אזורי וגלובלי, קונבנציונאלי וגרעיני / ניתוח
22/7/2006

 

משבר המזה"ת – מקומי, אזורי וגלובלי, קונבנציונאלי וגרעיני / ניתוח

 

"רק עכשיו זה מתחיל.

יום השמחה של עמי האזור קרב ...

העולם מצוי על סיפם של שינויים גדולים

 וניצחון המוסלמים על האויבים התוקפנים קרב".

   נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נז'אד, אירנא 18.7.2006

 

הקדמה

המשבר הנוכחי במזה"ת מתנהל מזה חודשים ושבועות בשתי רמות: גרעינית וקונבנציונאלית, ובשלוש זירות: מקומית, אזורית וגלובלית.

 

בין אם יימשך ויחמיר ובין אם ייעצר וייושב זמנית, כבר בשלב זה מצויים בו יסודות להתפתחות סדר חדש במזה"ת ואף פוטנציאל לעימות גלובלי. במסגרת סדר חדש זה עומדות בעלות בריתה המסורתיות של ארה"ב – סעודיה ומצרים – לאבד את מעמדן האזורי הבכיר לטובת איראן, בעלת בריתה של רוסיה,  אשר מתייצבת מחדש מול ארה"ב כמעצמה בעלת ההשפעה, הן במזה"ת והן באירופה, בה היא מהווה הספקית העיקרית של נפט וגז.

 

התהוות הסדר החדש במזה"ת תחזיר את מערכת היחסים מזרח-מערב למבנה התחרותי המזכיר את התחרות המעצמתית הבין-גושית בזירות המסורתיות, של המזה"ת ושל אירופה, בתקופת 'המלחמה הקרה'.

 

במשבר הנוכחי מתמודדות ישראל וארה"ב בזירה המקומית וברמה הקונבנציונאלית בעוד איראן, ורוסיה מתמודדות בכל הרמות ובכל הזירות ומגיעות להישגים בכולן.

 

הרקע למשבר והתפתחותו:

עלייתו לשלטון של מחמוד אחמדי-נז'אד סימנה את ראשיתה של "המהפכה האסלאמית השנייה". אחמדי-נז'אד ותומכיו השמרנים הקיצוניים (הממסד הדתי, כוחות 'משמרות המהפכה' והבסיג', והפוליטיקאים הקשורים אליהם), יצרו מוקד כוח החותר לקדם באופן משמעותי את מעמדה של איראן כמעצמה אזורית, בעיקר על ידי פיתוח מואץ של האופציה הגרעינית והטילית.

 

משך השנה האחרונה ניסה המערב לבלום מגמה זו ללא ההצלחה. הגורם העיקרי שהכשיל ומכשיל בניית חזית מדינית נגד מאמצי ההתחמשות הגרעינית האיראנית היא רוסיה, שעמדה ועומדת בעקשנות נגד הפעלת סנקציות על איראן.

 

בחודשים ובשבועות האחרונים, גברו לחצי המערב על איראן בנושא זה, וב-6 ביוני אף הוצג להם אולטימטום: או שיסכימו לוותר על העשרת אורניום ובתמורה יקבלו מערכת תגמולים, או שהתיק הגרעיני של איראן יוחזר למועצת הביטחון, צעד הפותח אפשרות להטלת סנקציות על איראן ואף לצעדי ענישה אחרים.

 

ככל שהסלימו לחצים מערביים אלה, גברה רמת האיומים האיראניים נגד ישראל וארה"ב ולעיתים אף נגד אירופה. ב-16 ביוני, נודע על חתימת הסכם לשיתוף פעולה צבאי בין איראן לסוריה, במסגרתו התחייבה איראן להגן על סוריה נגד תוקפנות ישראלית וכן התחייבה לממן עסקאות צבאיות מרוסיה, סין ואוקראינה עבור סוריה, נוסף לציוד הצבא הסורי בתותחים, חימוש טילי, מכוניות צבאיות וטילים מתוצרת התעשיות האיראניות. סוריה מצדה התחייבה להאריך את הסכמיה הקודמים עם איראן בנוגע להקלת מעבר משאיות נשק איראניות ללבנון. כמו כן החליטו שרי ההגנה האיראני והסורי על הקמת חדר התייעצות וקשר פתוח בין שתי המדינות בתחומים הצבאיים והביטחוניים. במסיבת עיתונאים לאחר חתימת ההסכם, הצהירו שרי ההגנה של שתי המדינות כי ההסכם מהווה הקמה של "חזית משותפת נגד איומי ישראל ... וכי איראן רואה בביטחון סוריה את ביטחונה שלה."

במקביל, קרא עורך היומון השמרני  כיהאן, המקורב למנהיג העליון של איראן ח'אמנאי, שוב ושוב, לפעול נגד יעדים מסחריים ומדיניים "ציוניים" בכל מקום בעולם.

 

ב-25 ביוני, ביצע ארגון החמאס, הנתמך באופן משמעותי על ידי איראן (וסוריה), פיגוע בשטח ישראל במסגרתו חטף חייל ישראלי והרג אחרים. תגובת ישראל היתה מתונה ולא התלקח משבר מקומי.

 

 ב-12 ביולי, נאלץ יו"ר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן והממונה על תיק הגרעין האיראני, עלי לאריג'אני, לקיים את הפגישה עם חוייאר סולאנה (פגישה ממנה התחמק שבוע קודם לכן) וחזר על עמדתה של איראן כי תשובתה תימסר רק ב-22 לאוגוסט. בתגובה, הודיע סולאנה, בשם  'ה-5+1', על החזרת התיק הגרעיני האיראני למועצת הביטחון. לאריג'אני שב מבריסל למזה"ת, דרך דמשק, שם נפגש עם הנשיא אסד.

 

באותו יום (12.7), ביצע ארגון חזבאללה פיגוע בשטח ישראל, חטף שני חיילים והרג אחרים. ישראל הגיבה באופן מסיבי והתלקח המשבר המקומי הקונבנציונאלי הנוכחי.

 

רוסיה והגרעין האיראני:

פסגת 8 המדינות המתועשות, ה- 8G, שהתכנסה ב-15 ליולי, עמדה לדון בסוגית תוכנית הגרעין האיראנית ובצעדים שיש לנקוט נגד איראן. ערב הפסגה, הכריז נשיא רוסיה, פוטין, כי "לחץ רב מדי על איראן בנושא הגרעיני יוביל למבוי סתום."

 

בלחצה של רוסיה מצד אחד, ועקב ההסלמה הישראלית בתגובתה לפיגוע מצד שני, הוכנס המשבר במזה"ת לסדר היום של הועידה ובמהלכה אף הפך לנושא הדיון העיקרי.

 

בנושא הגרעיני שהפך למשני בחשיבותו, הגנה רוסיה באופן שיטתי על האינטרס האיראני וחזרה והביעה התנגדות להפעלת לחצים על איראן בתביעה כי הפתרון יהיה דיפלומטי בלבד. שר החוץ הרוסי לברוב אף הגן על זכותה של איראן לדחות את מתן תשובתה עד סוף אוגוסט. כמו כן, הגנו הדוברים הרוסיים לא רק על איראן עצמה, אלא אף על גרורותיה, חזבאללה וחמאס. שר החוץ לברוב אף הצהיר כי "אין ראיות לשיתוף פעולה איראני עם חזבאללה". (רוסיה איננה כוללת את חזבאללה וחמאס ברשימת ארגוני הטרור שפרסמה).  

בעמדותיה אלה, מיצבה רוסיה את עצמה כפטרון המעצמתי של גוש איראן-סוריה-חזבאללה- חמאס.

 

בעוד בנושא הגרעין עמדה רוסיה בנחישות לצד איראן, הרי בנושא המשבר המקומי ישראל-חזבאללה היא הביעה נכונות לשתף פעולה עם שבע המתועשות (אך זאת בשיתוף איראן וסוריה...).

 

בסיכום דיוני ה -G8  זכתה ארה"ב שעמדתה התקבלה בעניין המשבר המקומי (החזרת החטופים), בעוד בנושא תוכנית הגרעין האיראנית, היא נאלצה לקבל את העובדה שהלחץ הרוסי המדיני בפסגה, והלחץ האיראני (באמצעות חזבאללה וחמאס) בשטח - דחקו את הטיפול של ה -G8 באיום הגרעיני האיראני לשוליים. הנשיא בוש אפילו ביטא שביעות רצון מן ההישג במשבר המקומי (בכך שהיתה הסכמה על הצורך בשחרור החטופים) למרות שבנושא הגלובלי הגרעיני נחלה ארה"ב הפסד צורב.

 

בעקבות ניצחונה המדיני ב -G8 , מנסה עתה רוסיה לנצל את הצלחתה ולשפר את מעמדה בכך שתהפוך למתווך אזורי במשבר המקומי, וזאת בתמיכה אמריקאית. על מנת להשיג הישג זה היא גם מוכנה לשתף פעולה בפתרון המשבר, וסגן שר החוץ הרוסי כבר יצא לסיור בסוריה, לבנון, פלסטין וישראל במטרה "למצוא דרכים לסיים את המתיחות והעימות במזה"ת". זאת לאחר שבתמיכתה העקבית בפרויקט הגרעין האיראני מהווה רוסיה את עמוד התווך של האיום הקיומי על ישראל.

 

איראן בעקבות ה – 8G

באמצעות המשבר המקומי ובתמיכת רוסיה, הצליחה איראן לממש הישגים בזירה האזורית והגלובלית בתחום הגרעיני (וגם בתחום הקונבנציונאלי): איראן צלחה את כנס ה – 8G בשלום; הלחצים עליה נדחו לפי שעה והיא ממשיכה במאמצי ההעשרה ללא מניעה אירופית ואמריקאית.  

 

התעקשותה של איראן לקבל דחייה עד ה-22 באוגוסט, נועדה לאפשר לה לחתור לסיבוב שיחות נוסף עם אירופה (ללא מעורבות אמריקאית), דבר שיקנה לה חודשים נוספים לפיתוח תכנית הגרעין שלה.  מטרת המהלך הזה היא להשיג את הזמן הנחוץ לאיראן לקראת הודעה קרובה על התקדמות אסטרטגית במעמדה הגרעיני (בתחום ההעשרה, או בתחום הטילי ואולי אף בתחום הנשק הגרעיני). על -פי ידיעות שהתפרסמו בימים האחרונים צפוי נשיא איראן אחמדי-נז'אד להצהיר בקרוב על התפתחות זו.

 

יש לראות התפתחויות אלה כשלב נוסף במאמציה של איראן לבסס מצב של 'מאזן אימה' בינה לבין ישראל, עוד לפני השגת יכולת ייצור מעגל דלק גרעיני עצמאי. כפי שהצבענו לפני שנתיים בניתוח מגמותיה האסטרטגיות של איראן, 'מאזן אימה' זה מושתת על יסודות שונים ובהם בניית מערך טילים בליסטיים (שהאב) ואיום על ישראל באמצעות טילים לטווחים של 350-250 ק"מ באמצעות חזבאללה בלבנון.  

 

ברמה האזורית הפכה איראן כבר עתה בעזרת שלוחותיה, חזבאללה וחמאס, למעצמה שבעלות בריתה המסורתיות של ארה"ב – סעודיה, מצרים, ירדן וחלק ממדינות המפרץ – חוששות ממנה, אך אינן מסוגלות לעמוד נגדה. סביר להניח כי בהמשך יצטרפו אליה גם מדינות ערביות אחרות כמו סודאן, תימן וקטר שכבר היום, באמצעות רשת אל-ג'זירה, מחזקת את איראן בקרב ההמונים הערביים.