לקט התבטאויות בתקשורת הפלסטינית
הכרזת המדינה הפלסטינית ואיומים לשימוש בכוח
מזכ"ל 'חזית השחרור הפלסטינית', מחמד עבאס (המכונה 'אבו אל-עבאס'), התייחס לתפקיד הצבאי של 'חזית השחרור הפלסטינית' ואמר: "'החזית' דבקה מזה חמש שנים [בהחלטה] להקפיא את הפעילות הצבאית, על מנת להעניק להנהגה הפלסטינית הזדמנות להשיג תוצאות מדיניות למאבק הפלסטיני. ההחלטה להקפיא את הפעילות הצבאית לא היתה בגדר ויתור על המוסד הצבאי; [מוסד זה] המשיך להתפתח והוא פעיל ומסוגל לתפקד אם תתקבל החלטה פוליטית של 'חזית השחרור הפלסטיני' [בדבר פעולה צבאית]."
אבו אל-עבאס הוסיף כי "הוא מאמין שהמאבק המזוין הוא כלי עיקרי מבין כלי המאבק ואין לבטל אותו או להזניחו. [אדרבה] יש לשמור עליו במצב של מוכנות כדי [שאפשר יהיה] להשתמש בו אם יהיה צורך." הוא הביע את "התנגדותו לפעולה צבאית כלשהי אשר לא תזכה בהסכמה לאומית פלסטינית כללית והדגיש כי לאחר אוסלו, הפעילות הצבאית איננה נהנית עוד מהסכמה לאומית כללית."[1]
סגן יו"ר המועצה המחוקקת הפלסטינית, אבראהים אבו אל-נג'א: "כל האופציות של עמנו פתוחות למאבק באתגרים הבאים. על אויבינו לדעת שאנו לא השלכנו את נשקנו, אולם פנינו לעבר פתרון של שלום. כאשר כל דרכי השלום יחסמו בפנינו ולא תישאר אלא הדרך הזו [של שימוש בנשק], אנו נשתמש בה בהגנה על זכויותינו הלגיטימיות ועל כבודנו."[2]
דובר תנועת ה'חמאס' בעזה, ד"ר מחמוד אל-זהאר: "אנו מסוגלים לחנוק את ההתנחלויות בגופנו, מבלי לירות אף כדור ובלי להשליך שום אבן. אם תלמידי בתי הספר יצאו כל יום לרחוב, הם ימנעו מן המתנחלים לנוע [וכך] יפחיתו את תנועת ההתנחלות והמתנחלים יעזבו את התנחלויותיהם... ישראל מבינה רק את שפת הכוח. באמצעות שימוש בכוח מתאים ומודרך נוכל ללחוץ על ישראל להיענות לדרישותינו... מי שחפץ להשיג אדמה מבלי להזיע - לא ישיג [ולו] טפח אדמה אחד. מי שחפץ להשיג מולדת מבלי להשקיע טיפת דם נוספת - לא ישיג דבר."[3]
עוזר ערפאת להכוונה מדינית, עת'מאן אבו ע'רביה: "מערכות העבר הסתיימו; [עתה] עלינו להפנות מבטינו אל מערכות העתיד, להתכונן אליהן ולבנות את יסודותיהן. מי שנשאר במערבולת מערכות העבר נשאר [מאחור] על החורבות ולא ישיג דבר. העתיד זקוק לאנשים שימריצו את הפעילויות ויהפכו את ההחלטה התקיפה לאפשרית, שהרי לעתיד הישגים משלו...
אנו קבלנו את משוואת השלום ועמנו שילם את המחיר הגבוה ביותר שלה... אנו מאמינים כי השלום הוא ערך אנושי ממדרגה ראשונה ומטרה אנושית נעלה. אנו מאמינים [עוד] כי השלום נעלה מן הניצחון, אולם אנו מאמינים [גם] כי החרות, הכבוד והעצמאות [עומדים] לפני השלום."[4]
היחס לישראל בתחומי הקו הירוק
השיח' יוסף אבו סנינה בדרשת יום השישי במסגד אל-אקצא: "אדמת פלסטין המוסלמית היא יחידה אחת שאינה ניתנת לחלוקה; אין הבדל בין חיפה, שכם, לוד, רמלה, ירושלים ונצרת.
חלוקת אדמת פלסטין לקנטונים וליחידות אוכלוסין וכן ההכרה בכיבוש – אסורים מבחינה הלכתית. אדמת פלסטין היא אדמת וקף וחראג' שהפיקוח עליה נתון בידי כל המוסלמים – ממזרח הארץ ועד מערבה. אין לאיש זכות לוותר עליה או לחלק אותה. שחרור פלסטין מוטל על כתפי כל העמים האסלאמיים ולא על הפלסטינים לבדם."[5]
מופתי ירושלים ופלסטין מטעם הרש"פ, השיח' עכרמה צברי בדרשת יום השישי במסגד אל-אקצא: "העיר ירושלים על שני חלקיה – המזרחי והמערבי – היא עיר ערבית ואדמת וקף אסלאמית. לפיכך, איננו מכירים בהפקעות העושקות ובמכירות [הקרקעות] המזויפות המתנהלות פה ושם. הבוגדים מקרב הספסרים ומוכרי [הקרקעות] מוכרים חלק מן הנדל"ן [אך אנו] איננו מכירים במעשיהם הבלתי לגיטימיים, שהרי האדמה היא אדמת וקף שאינה ניתנת למכירה ולקניה... המוכר [קרקעות] בוגד בדתו, בעירו, במולדתו ובפיקדון שהפקידו בידנו אבות אבותינו...
פסק הלכה משנות השלושים של המאה קובע כי הספסרים שמוכרים ליהודים [אדמות] הם פושעים הכופרים בדת ויוצאים מכלל [עדת] המוסלמים, וכאשר הם מתים אין לרחוץ אותם, אין לעטוף אותם בתכריכים, אין להתפלל עליהם ואין לקבור אותם בקברי המוסלמים... פסק הלכה זה [שפסקו מלומדים מוסלמים רבים] עודנו בתוקפו."[6]
ראש מנהלת ההכוונה הלאומית, סלימאן אבו נאדי, בירך משלחת מנצרת שביקרה השבוע בעזה ואמר: "אנו שמחים מאוד שהמשלחת באה לאדמת עזה, שהיא חלק מפלסטין הגדולה. אנשינו בתוך הקו הירוק מייצגים את השורשיות, ההיסטוריה והדבקות באדמה והם בבחינת קוץ בגרונו של הכיבוש. עמנו באזורים המשוחררים משתוקק ליום בו יהיה קשר בין בני שני העמים, כדי שנחזיר להיסטוריה את תפארתה הראשונית וכדי שעמנו יהפוך לעם אחד, לאחר שהכיבוש קטע את הקשר בין בניו."
יו"ר המשלחת מנצרת, סעיד סעד, אמר כי "המשלחת באה מנצרת, בירת הגליל התחתון, והיא עיר ערבית יחידה שלא גר בה שום יהודי."[7]
יום השנה ל"נכבה"
תחת הכותרת "תנועת הפת"ח היא התמדת המהפכה והבניה" כותב בעל טור החותם רק בכינויו 'אבו רחמה' ביומון הרש"פ, 'אל-חיאת אל-ג'דידה', מאמר לרגל יום השנה ה51- ל'נכבה': "ביום השנה ה51- ל'נכבה' אנו זוכרים את דרך המהפכה ואת [דרכם] של החללים הקדושים כשאנו נשארים [דבקים] בהתחייבות [ללכת בדרכם]. פת"ח לימדה אותנו את ההתמדה וההקרבה על ידי בניה הנאמנים בהנהגת הנשיא ערפאת.
לא ניתן היה להמשיך [בדרך המהפכה] אלא באמצעות השהידים והקרבת הדם.. שהרי הדם הניגר מ'שהיד' או מפצוע מתפזר לכל עבר עד שהוא מתערב בדמו של זה ובדמו של זה, מחזק את שאיפותיהם ומזכיר להם ששעת הקרבת הקורבנות למען המולדת - הגיעה. הם באים אליך [המולדת] ממקומות תפוצתם... עד אשר הם מגיעים אל הבסיסים שלך, בסיסי הדם השפוך למען המולדת. דמים חדשים נגרו והדם הניגר בא אליך עם דמים חדשים חיים. כך היו בסיסי פעולתנו: דקירה כאן, אבן שם, פצצה, סיור, עד שהואדיות זרמו ויצרו נהר אדם הזורם אל המהפכה.
אבל מה עכשיו? ומהם כללי השלב [הנוכחי]? כיצד נחזיר את הואדיות אל הנהר?... כיצד נבנה מחדש את הקשר בין הדג לבין המים?[8] הוי פת"ח! הוי הגיבורים! הוי המהפכנים! הקשיבו לעצתו של המנהיג אבו עמאר: "אל תרדו מן ההר" [קוראן][9]... חיזקו ואמצו והשיבו לשהידים את דמם. התחייבו בפניהם כל בקר כי "ההתחייבות בעינה והשבועה בתוקפה". החיו את 'חוק הדג והמים' והשיבו לו את החיים וחפשו אחר חוק שישווה לחוק [הנקם] של 'דם תחת דם' כדי שהואדיות לא ייבשו והנהר לא יפסיק לזרום ופת"ח המתמידה תישאר לפיד ההקרבה."[10]
[1] בתגובה לשאלה בנוגע לבקשת ארה"ב להסגירו בעקבות פרשת 'אכילה לאורו', אמר 'אבו אל-עבאס': "מבחינה משפטית לא קיימת בקשת הסגרה של ארה"ב, משום שסוגייה זו הוסדרה בין ערפאת לבין ארה"ב באפריל 96'." הוא הוסיף כי אין גם צו מעצר בינלאומי נגדו ביוזמת ארה"ב, אולם קיים צו מעצר איטלקי, שם הוא נידון [שלא בפניו] למאסר עולם. אל-איאם, 6.5.1999
[2]אל-חיאת אל-ג'דידה, 2.5.1999
[3]אל-קדס, 30.4.1999.
[4]אל-חיאת אל-ג'דידה, 17.5.1999
[5]רדיו 'קול פלסטין', 30.4.99.
[6]רדיו 'קול פלסטין', 21.5.99
[7]אל-חיאת אל-ג'דידה,3.5.99.
[8]אבו רחמה מתכוון להגדרתו הידועה של מאו טסה טונג המשווה את מצב המהפכנים בתוך עמם לזה של דגים בים.
[9]אבו רחמה מתכוון לאמירתו החוזרת של ערפאת בנאומים פומביים בה הוא קורא לפלסטינים "לא לרדת מן ההר" כפי שעשו המוסלמים בקרב אוחוד (625), כאשר ירדו מן ההר בניגוד להוראות הנביא מחמד, ועקב כך הובסו בקרב.
[10]אל-חיאת אל-ג'דידה,24.5.1999
