כללי

 

השיח' המצרי נהרו טנטאוי  - פרופיל של איש דת היוצא נגד המסורת

 

השיח' המצרי נהרו עבד אל-צבור טנטאוי הוא בוגר אוניברסיטת אל-אזהר בקהיר שבה גם לימד עד שעבר להתגורר בכווית בשנת 1998. בילדותו ובנערותו השתייך לחוגי האסלאמיסטים במצרים: תנועת "האחים המוסלמים", "אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה" וקבוצות "תכפיר". בשנת 1992 נעצר באשמת השתייכות לארגון אסלאמי ושהה במעצר כשלוש שנים. במהלך תקופה זו בחן מחדש את השקפותיו הדתיות והתמקד בלימוד הקוראן.

 

לאחרונה יצא לאור ספרו "קריאה מחדש של האסלאם", שבו הוא יוצא נגד האורתודוכסיה המוסלמית ומציג את שיטתו לפיה רק הקוראן וכשלוש מאות מסורות מפי הנביא הם המקור התקף לפסיקת הלכה.[1]  לשיטתו, יש לפרש את הקוראן רק באמצעות הבנת השפה הערבית ותוך הימנעות מהוצאת פסוקים מהקשרם. כל המקורות ההלכתיים הנוספים לפסיקת הלכה המקובלים באסלאם, כגון "הסונה", "האג'מאע", "הקיאס" ו"האג'תהאד", וכל הדרכים הנוספות לפירוש הקוראן, כגון שיטת "הנאסח' והמנסוח'", הם, לדעתו, המצאה של חכמי הדת, שסיבכה את הדת ויצרה ניגודים וסתירות פנימיים המשקפים את הנטיות האישיות והאינטרסים של אנשי הדת.[2]  

 

השיח' טנטאוי פורש את משנתו במאמרים שהוא מפרסם באתר הליברלי www.metransparent.com  ולאחרונה התפרסם עימו ראיון גם ביומון הבינערבי "אל-שרק אל-אוסט".[3]  אחת התגובות הבולטות לראיון נשמעה מפי חבר מועצת השורא והיועץ המשפטי של משרד המשפטים הסעודי, השיח' עבד אל-מוחסן אל-עביכאן, הידוע בגישתו הדתית הביקורתית והחדשנית במקרים רבים. במקרה זה, נקט אל-עביכאן עמדה שמרנית קיצונית ובמאמר שפרסם ביומון "אל-שרק אל-אוסט" טען כי הציווי לנהוג על פי "הסונה" מופיע בקוראן עצמו, והדגיש כי  "דיני האל שנקבעו בקוראן ידועים [למאמינים] רק באמצעות הדרך בה נהג השליח מחמד... ומי שטוען אחרת יוצא מעדת האסלאם ומצטרף לעדת הכופרים".[4]  בתגובה טען ד"ר נהרו טנטאוי כי אל-עביכאן מסית לרוצחו.[5]

 

מסמך זה סוקר את השקפותיו של ד"ר נהרו טנטאוי ומציג את תגובתו של השיח' אל-עביכאן:

 

המקורות לפסיקת הלכה באסלאם

במאמריו ובספרו מסביר השיח' טנטאוי כי כל המסורות שנמסרו מפי הנביא מחמד בצורה רצופה, על ידי מספר גדול של אנשים ממדינות שונות ומאסכולות שונות - אנשים אשר לא נפגשו זה עם זה מעולם, אך מסרו מסורות בעלות תוכן זהה וללא שום חילוקי דעות ביניהם – הן מסורות בעלות השראה אלוהית שוות ערך לקוראן. מסורות מסוג זה (המכונות "מתואתר") אין אפשרות לזייף ואין לגביהן שום מחלוקת בין האסכולות השונות מימי הנביא ועד ימינו. מסורות מסוג זה הן, למשל, המסורות לגבי אופן התפילה, הצום, הצדקה והעלייה לרגל. המסורת המוסלמית מייחסת לנביא למעלה מ-600,000 מסורות, אך רק 309 מסורות, לכל היותר, הן מסוג "מתואתר".

 

השיח' טנטאוי מסביר: "הבעיה היא שחכמי הדת אומרים דברים שהם אינם מקיימים ועושים דברים שאינם אומרים... הם רואים כי הרוב הגדול של המסורות – 99.9% - הן בגדר השערות בלתי ודאיות, שספק אם [ניתן] לייחסן לנביא, אך [למרות זאת] הם מדגישים כי חייבים ללכת בעקבותיהן..."

 

את המסורות חייבים לבחון לאור הקוראן, קובע טנטאוי, ומבהיר כי ההדגשה החוזרת בקוראן לפיה יש לציית לנביא הופנתה לאנשים שחיו בתקופתו ולא למי שבאו אחריו. הציות לנביא לאחר מותו צריך להיות בהתאם לקוראן ולמסורות מסוג  "מתואתר".[6]

 

"ספרי החדש אינו אסכולה הלכתית חדשה או מחשבה חדשה. הדברים המופיעים בספרי  'קריאה מחדש של האסלאם' הם ניסיון להפנות את תשומת לב המוסלמים ולהנחותם אל המקור [התקף] היחיד לחקיקה בדתם... [במשך השנים] נוספו למקור זה מקורות רבים אחרים, כולל מה שמכונה ה'סונה', ה'אג'מאע', ה'קיאס', ה'אג'תהאד', דעתם של חברי הנביא וכיוצא באלו... אין שום ראיה לתקפותם של מקורות נוספים אלו. הם מעשי ידי חכמי ההלכה... והם עשו את הדת למסובכת יותר ובעלת ניגודים [פנימיים] רבים יותר. עד כדי כך שניתן לכתוב עבודת דוקטורט על הדינים והמנהגים של כניסה לבית המרחץ... ולאחר פרסומה יכול חוקר אחר לכתוב עבודת דוקטורט דומה כדי להגיב על העבודה הראשונה ולטעון שהיא שגויה. ביכולתו לאמץ עמדה חדשה ושונה, וכך יכולים הדברים להימשך עד אין קץ..."[7]

 

אחריות גדולה "לתוהו ובוהו השורר במחשבה הדתית בעולם המוסלמי כיום ומזה מאות שנים" מטיל טנטאוי על "האג'תהאד", העיקרון המאפשר הפעלת שיקול דעת עצמאי בענייני הלכה. במאמר שהקדיש לנושא הוא מפרט:  "פתיחת שערי האג'תהאד והאצלת לגיטימיות דתית עליו במאות הראשונות לאסלאם העניקה לכל איש דת ואף לכל אדם חופש לקבוע דינים והוראות שאינם מופיעים במקור היסודי לחקיקה האסלאמית – הקוראן – ואפילו לא ב'סונה'. הדבר הכביד על המוסלמים וחייב אותם לדבוק בדינים, במעשי פולחן ובאיסורים חסרי תוקף. יתר על כן, במקרים רבים 'האג'תהאד' של חכמי הדת בעבר ובהווה עומד בסתירה ברורה לקוראן ול'סונה'..."

 

יחד עם זאת, מסביר טנטאוי כי אין הוא מתנגד לחקיקת חוקים על ידי בני אדם, אלא לכך שיואצל עליהם תוקף דתי: "חקיקת חוקים כשלעצמה אינה דבר אסור בקוראן... כל עוד החקיקה אינה סותרת את השריעה של אללה, אינה מפחיתה ממנה ואינה מוסיפה לה... וכל עוד לא מייחסים אותה לדת..."[8]

 

מאמר נפרד הקדיש השיח' נהרו טנטאוי גם לעיקרון "הנאסח' והמנסוח'" שבו משתמשים פרשני הקוראן כדי להסביר סתירות וניגודים המופיעים בקוראן. לפי עיקרון זה, פסוק קוראן שהתגלה מאוחר יותר מבטל את תקפותו של פסוק קוראן מוקדם יותר בעל תוכן מנוגד. לטענת השיח' נהרו טנטאוי, שיטה פרשנית זו היא כלי נוסף שקבעו חכמי ההלכה המאפשר להם לשחק בפסוקי הקוראן בהתאם לנטיותיהם, למגמותיהם, לדעותיהם ולאינטרסים האישיים שלהם.[9]

 

הג'יהאד:

השיח' נהרו טנטאוי מתנגד לחלוקת האסלאם לתקופות, כפי שמציעים פרשנים וחוקרים של הקוראן. חלוקה זו מבחינה בין שתי תקופות שונות באסלאם: התקופה שבה היה הנביא נרדף בעיר הולדתו מכה והתקופה שבה הפך למנהיג ולמצביא מנצח לאחר ההגירה לעיר אל-מדינה. השלב של מכה התאפיין במחילה, בסלחנות ובהבלגה ואילו השלב של אל-מדינה היה שונה לחלוטין והתאפיין בלחימה, בהעדר מחילה, בנקם ובשלטון.

 

בהתייחסו לנושא הג'יהאד מסביר טנטאוי כי הפסוקים הלוחמניים שהתגלו לנביא באל-מדינה אינם מבטלים את הפסוקים הסובלניים שהתגלו במכה, וכי הג'יהאד של הנביא לא היה מלחמה דתית לשם הפצת האסלאם, אלא הגנה על זכויות העשוקים והחלשים: "השלב של מכה התאפיין במחילה, בסלחנות ובהבלגה על עוול, משום שתגובת אנשי מכה להטפה הדתית החדשה לאסלאם היתה נסבלת וכללה קללות, גידופים, זלזול, לעג, מעצר, החרמה ופגיעות גופניות מסוימות. לפיכך, אללה הורה לנביא ולחבריו להבליג, לסלוח ולהתרחק [מהפוגעים]. ואולם, בסוף השלב של מכה השתנתה תגובת אנשיה להטפה הדתית לאסלאם ובמקום לקלל, ללעוג, לאסור ולהחרים הם זממו לרצוח ולחסל פיזית, להחרים רכוש, ילדים ובתים ולענות [את המוסלמים] בעינויים קשים. הם הקימו מחנות עינויים כדי להניא בכוח את תומכי הנביא מלאמץ את הדת החדשה.

 

לאחר ההגירה של המוסלמים לאל-מדינה ולאחר שהקימו מדינה וצבא, הורה להם אללה להלחם באנשי מכה. זאת לא משום שהם כופרים באסלאם וטוענים כי הוא שקר, אלא על מנת להשיב את הבתים, הרכוש והזכויות שנגזלו מן המוסלמים ולהפסיק את העוול והעינויים הפוגעים בחלשים שלא היו מסוגלים להגר עם השליח מחמד ועם המוסלמים לאל-מדינה. לאחר שהזכויות הגזולות יוחזרו [לבעליהן]... וייפסקו מעשי העוול והרדיפות נגד החלשים, תהיה חזרה פעם נוספת אל המחילה, הסלחנות וההבלגה על פגיעה, זלזול ועוול..."

 

"מי שקורא את פסוקי הלחימה והג'יהאד בקוראן בהקשרם המלא ולאור השפה הערבית שבה התגלה הקוראן, מבלי לקטוע את הפסוקים... יודע בוודאות כי מלחמותיו, פלישותיו והג'יהאד של הנביא לא היו כלל מלחמות דתיות ולא היו לשם הפצת הדת, אלא נועדו להשיב את הזכויות הגזולות לבעליהן ולהפסיק את העינויים כנגד החלשים שנועדו להניא אותם מלאמץ את האסלאם..."[10]

 

האשמת מוסלמים בכפירה ("תכפיר"):

השיח' נהרו טנטאוי מתנגד להאשמות כפירה ["תכפיר"] שמטיחים חכמי דת במוסלמים אחרים, וטוען כי רק אללה המכיר את נפשו של האדם יכול לדעת בוודאות אם הוא כופר: "קביעת גזרי דין על פשעים של כפירה ויציאה מעדת האסלאם, מחייבת לדעת בוודאות כמה דברים שרק אללה לבדו יכול להבחין בהם... ולכן אסור לאיש לגזור דין של כפירה על אדם המשתייך לאסלאם, אדם אשר מעיד שאין אל מלבד אללה ושמחמד הוא שליח אללה, ואשר מקיים את טקסי האסלאם - יהיו אשר יהיו הדברים שאמר והמעשים שעשה... זאת כל עוד הוא לא הכריז בגלוי כי נטש את האסלאם ואימץ דת אחרת. יתרה מזו, אפילו אדם שנטש את האסלאם ['מרתד'] אסור להרוג, משום שאין בקוראן טקסט המורה על כך. אשר למעשים ולאמירות של אנשים המשתייכים לאסלאם, כגון הכחשת דבר כלשהו בדת, התנגדות לדבר שנקבע בדת, זלזול בדת, הזנחת אחת ממצוותיה, התרת דבר שאללה אסר וכיוצא בזה דברים הנחשבים לכפירה בדת – אסור לאיש לקבוע שמדובר בכפירה שכן רק אללה יכול לדעת זאת בוודאות..."[11]

 

שפיכות דמים:

השיח' נהרו טנטאוי יוצא נגד האלימות ושפיכות הדמים בשם האסלאם: "חלק מפוסקי ההלכה הקיצונים ומנהיגי קבוצות ה'תכפיר' והקבוצות הנוקטות אלימות ושפיכות דמים, אשר משתמשים באסלאם כמסווה, מעניקים גיטימיות דתית לפעולות החבלה, למעשי הרצח, למה שמכונה פעולות מסירת הנפש או פעולות ההתאבדות... ולהתנקשויות ביריביהם, במתנגדיהם ובמבקריהם.  זהו פשע נוסף שכמה מהמשתייכים לאסלאם טופלים על האסלאם ועל הקוראן [בטענתם שהם פועלים בשם האסלאם ועל פי הקוראן]. אלו מעשי פשע שאין להם שום לגיטימיות בקוראן..."

 

כדי לקבל לגיטימיות לפשעים מסוג זה, מסביר טנטאוי, נוקטים הקיצונים בשתי דרכים. ראשית הם מוציאים את פסוקי הקוראן מהקשרם ומפרשים אותם ללא קשר לנושא שבהקשר אליו הפסוקים הופיעו. שנית, הם מוצאים ב"סונה" ובספרי המסורות חומר רב המעניק לגיטימיות לרצח. לדברי נהרו טנטאוי, "פוסקי ההלכה של הטרור והרצח הופכים שקרים אלו למעשי גבורה והדבר גורם לכך שהרבה בני נוער, החסרים ידע בענייני דתם ואשר מולכים שולל, מוכנים להרוג כל אדם בשל חשד, בשל מילה, בשל קללה, בשל ביקורת או בשל דעה [אחרת]."

 

"מניסיוני בשיחות שניהלתי במהלך שלוש-עשרה השנים האחרונות עם בני נוער רבים המשתייכים לקבוצות אסלאמיות שונות, למדתי כי רבים מהם חזרו לדרך הנכונה לאחר מסכת ארוכה של דיונים וויכוחים [הלכתיים]. רבים מהם הודו בפני כי במעמקי לבם לא היו מרוצים ממה שלמדו [מן השיח'ים הקיצוניים] וממה שמתרחש [בעולם המוסלמי]. הם נהגו לומר לי שלא למדו דבר אחר [ממה שלימדו אותם השיח'ים הקיצוניים] ולא מצאו איש שילמד אותם את הדרך הנכונה, וכי לראשונה שמעו את הדברים מפי."

 

לתיקון תפישותיהם השגויות של בני הנוער המוסלמים מציע השיח' נהרו טנטאוי שתי דרכים: ראשית, יש לנהל עמם דיאלוגים ודיונים הלכתיים ולהסביר להם במילים ובאמצעות השכל וההיגיון מהי הדרך הדתית הנכונה. שנית, יש להקים ערוץ לווין שיגיע לכל בית ויפיץ את הדת הנכונה. [12]

 

האינטלקטואלים וחכמי הדת:

לשיח' נהרו טנטאוי ביקורת קשה הן על חכמי הדת והן על האינטלקטואלים בעולם המוסלמי. לשיטתו, יש תועלת גם בדת וגם בהיגיון ובמודרניות, אך האדם אינו משתמש בדברים בדרך נכונה ופועל על פי אינטרסים אישיים: "התרגלנו מזה זמן לשמוע התנצחויות מילוליות רעיוניות בין אינטלקטואלים לבין אנשי דת... התוצאה של התנצחויות אלו היא שהן האינטלקטואלים והן חכמי הדת רואים את עצמם ואת דעותיהם כחסינים מפני טעות וכל אחד חושב שהאחר הוא... הסיבה לצרות, לשחיתות, למלחמות ולהרס שפגעו בכדור הארץ ומזניח את חקר הסיבות האמיתיות לכך..."

 

אנשי הדת מייחסים לעצמם אפוטרופסות על הדת ועל הציבור, מסביר טנטאוי. הם לוקחים לעצמם מונופול על הבנת הדת, סבורים שהם טובים וצודקים יותר מהציבור הרחב, הם ממציאים דינים, מוסיפים מקורות סמכות לחקיקה הדתית ומאצילים עליהם לגיטימיות דתית, משתמשים בכל האמצעים האפשריים, כולל שפיכות דמים, כדי להגן על האסכולה או הקבוצה אליה הם משתייכים ורואים בכל חידוש ובכל התפתחות דבר שהוא נגד אללה ונגד הדת. אנשי הדת מוציאים פסקי דין המאשימים אחרים בכפירה, הם מציתים מלחמות דתיות בטענה שיש לסייע לאללה, הם נוטלים לעצמם את תפקיד המפקחים על הציבור בעניין יישום מצוות האל והם מעניקים לגיטימיות דתית לשליטים. באמצעות גישתם האפוטרופסית כלפי הדת והציבור מבקשים חכמי הדת הללו להפחיד את האנשים מפני המודרניות, מפני כל חידוש ומפני ההיגיון.

 

טנטאוי קובע כי חכמי הדת משקרים כשהם מאצילים קדושה על האבות הראשונים ועל תלמידיהם ומטרתם היא לזכות גם הם בחלק מקדושה זו. בכל הדתות, מסביר טנטאוי, היו בין האבות הראשונים ותלמידיהם בוגדים, צבועים ואנשים שידיהם מגואלות בדם. מסקנתו בעניין זה: "תלמידי הנביאים והשליחים וכן חבריהם ובני דורם אינם מלאכים קדושים החסינים מפני טעות. הדבר נכון גם לגבי חכמי הדת שבאו אחריהם. כולם בני אדם היכולים להיות צודקים ויכולים לטעות, יכולים לתקן ויכולים לקלקל."

 

אשר לאינטלקטואלים, מסביר טנטאוי כי הוא מתייחס לכותבים המגנים על החילוניות, החופש, ההיגיון והידע מפני אנשי הדת. נקודת מוצאם היא איבה לכל הדתות, לדת מסוימת או לחלק מרעיונות הדת. גם הם אינם חסינים מטעות: לחלקם אין ידע מספיק לגבי הדתות, רבים מהם אינם אובייקטיבים ביחסם לדתות, חלקם מבלבלים בכוונה בין הדת לבין המצאותיהם של אנשי הדת. חלקם סבורים כי כל המלחמות הן בשם אללה והדתות והם מתייחסים לאללה, לדתות ולנביאים כאילו הם הרע בהתגלמותו, הם רואים עצמם ממונים על ההיגיון, המחשבה והתרבות וסבורים שכל מה שהם אומרים הוא אמת מוחלטת. בנוסף לכך, חלקם בוחר מתוך השקפות אנשי הדת רק את המתאים לו: מצד אחד הם מתנערים מאנשי הדת ומרעיונותיהם ומצד שני הם דבקים בחלק מן הרעיונות כדי לבסס את עמדותיהם.

 

"כיצד ישרור צדק בחברות שלנו בשעה שאנשי הדת לוקחים לעצמם מונופול על הדת ומדברים בשמה, הפוליטיקאים לוקחים מונופול על הפוליטיקה ומדברים בשמה והאינטלקטואלים לוקחים מונופול על המחשבה ומדברים בשמה?... כיצד ישרור צדק בחברות שלנו בשעה שאנשי הדת, האינטלקטואלים, אנשי התרבות והסופרים כל אחד מהם רואה עצמו כחכם ביותר, כבעל הידע הרב ביותר וכצודק ביותר?... כיצד ישרור צדק בחברות שלנו בשעה שאנו מבינים רק מה שעולה בקנה אחד עם שיקולינו האישיים ועם שאיפותינו הפרטיות? למען שיקולים ושאיפות אלו... אנו הופכים אמת לשקר ושקר לאמת, עוול לצדק וצדק לעוול...

 

הבעיה האמיתית אינה אללה, הדתות, ספרי הקודש, הנביאים, ההיגיון, המודרניות, המחשבה הבשלה והרצינית, החילוניות או הדמוקרטיה. הבעיה האמיתית היא בנו בבני האדם ובנפש הרעה השוכנת בקרבנו... איש דת רע עשוי להשתמש בדת כדי לשפוך דם, לחלל כבוד ולנהוג שלא בצדק... בדומה לכך עשויים [גם אינטלקטואלים] שנפשם הרעה השתלטה עליהם להשתמש בדמוקרטיה ובחילוניות...

 

אנשי הדת, אנשי התרבות והאינטלקטואלים הם רק בני אדם בעלי שאיפות, תשוקות, שיקולים אישיים ויצרים. הדת לא הפכה אנשי דת להיות חסינים מפני טעויות, עבירות וביצוע פשעים נגד אחרים, וכך גם הידע, ההיגיון והתרבות לא הפכו אנשים לחסינים מפני טעויות, עבירות וביצוע פשעים נגד אחרים. כולם טועים, לכולם יש קורבנות וידי הכל מגואלות בדם... אם נפשותינו יבריאו מן השנאה, הקנאה, התשוקות, האנוכיות, ההתנשאות, החמדנות, העריצות, התאוות והאינטרסים השפלים... יהיו חיינו נעימים..."[13]

 

הקופטים:

לשיח' נהרו טנטאוי ביקורת גם על הקופטים. לטענתו, כמו חכמי ההלכה המעודדים את הטרור גם הקופטים מוציאים פסוקי קוראן מהקשרם ומסתמכים על ה"סונה" בכוונה לטפול על האסלאם האשמה של הסתה לרצח: "הם מנסים בדרכים שונות להוכיח כי הקוראן הוא ספר של שפיכות דמים וכי האסלאם הוא דת של שפיכות דמים."

 

השיח' טנטאוי מסביר: "כנוצרי, אם מישהו רודף אותך או תוקף אותך, ניצבות בפניך רק שתי דרכים: או שתהיה נוצרי הדבק בהוראות הנצרות הסובלניות המטיפות שלא להיאבק ברשע, לאהוב את האויבים, לברך את המקללים, להיטיב עם השונאים ולהגיש את הלחי השמאלית אם סוטרים לך על לחיך הימנית... או שתהיה אדם רגיל שאינו דבק בהוראות הנצרות. במקרה כזה, אם אתה נרדף, זכותך להיאבק בכל הדרכים והאמצעים האפשריים כדי להסיר את העוול ממך וממקורביך ולהשיב את מלוא זכויותיך. במקרה כזה איש לו יגער בך, אך אין לך זכות לדבר בשם הנוצרים והנצרות, משום שהדת הנוצרית מורה לנהוג אחרת... הדיבור בשם הנצרות מבלי לדבוק בעקרונותיה משמעו שימוש בדת למטרות פוליטיות, ממש כדרך שנוהגים חלק מן הצבועים המשתייכים לאסלאם..."

 

לטענת השיח' טנטאוי, כל פעם שקיצוני טרוריסט תוקף נוצרי, האינטלקטואלים הקופטים וכמה מעמיתיהם המוסלמים יוצרים מהומה באירופה ובארה"ב. הם שוכחים שישנם אלפי מוסלמים השוהים בבתי הכלא המצריים 15 שנה ללא משפט ואינם מגנים עליהם או דורשים את שחרורם.

 

"ברצוני לומר לאחיי הקופטים: בפניכם שתי אפשרויות - או שתהיו נוצרים מאמינים, או שתהיו מצריים. אם בחרתם בנצרות, דבקו בהוראותיה לאהוב את אויבכם, לברך את המקללים אתכם ולא להיאבק ברשע... ואילו אם בחרתם להיות מצריים, עליכם לדבר בשם כל אחיכם המצריים העצורים והנרדפים כמו השיעים, הבהאים, הקומוניסטים, האתיאיסטים ורוב העם המצרי הרעב והחולה..."[14]

 

הלכות התנהגות:

בראיונו ליומון "אל-שרק אל-אוסט" התייחס נהרו טנטאוי למספר הלכות התנהגות המעסיקות את המוסלמים בחיי היום-יום. כך, למשל, הוא מסביר כי גידול זקן הוא עניין אישי שאין לו כל קשר לדת וכי אילו היה מדובר בעניין דתי מהותי, אללה היה מציין זאת בקוראן.

 

בנוגע לסוגיית העירוב בין המינים ["אח'תלאט"] במקומות ציבוריים, מסביר טנטאוי כי ישנה מסורת המיוחסת לנביא לפיה  "אין מצב בו גבר ואשה נמצאים לבדם מבלי שהשטן יימצא שלישי [יחד עמם]". ואולם טנטאוי מבהיר כי חכמי דת רבים מטילים ספק באמינותה של מסורת זו, וכי גם בקוראן אין שום רמז לאיסור על עירוב בין המינים: "אללה אמר [קוראן 24: 60] 'ככל שיצניעו לכת כן ייטב להן'. הצניעות פירושה לחדול מאמירות, מעשים אסורים ותאוות אסורות. מקומה של הצניעות בלב ולא בהעדר עירוב בין המינים... אדם עשוי להימצא יחד עם בני המין השני ולהיות יותר צנוע וירא שמים מאדם שנמנע מעירוב בין המינים... הצניעות היא חובה על שני המינים ולא רק על גברים או רק על נשים."

 

באשר לסוגיית הלבוש האסלאמי, מסביר נהרו טנטאוי כי הקוראן אינו קובע בגד, עיצוב או צבע מסוים לנשים: "אללה הורה למאמינות [קוראן 33: 59] לעטוף עצמן בגלימותיהן... כל בגד רחב וארוך ממלא את המטרה... הסיבה לכך שאללה קבע את הרעלה מופיעה בקוראן [33: 59] והיא: 'בכך ייטיבו הכל להכיר בכבודן ולא יפגעו בהן'. כלומר, על מנת שלא יפגעו באשה בדיבור או במעשה, מה שאנו מכנים כיום 'הטרדה'... צניעות האשה והתעטפותה בבגד הם [חלק מן] הדת שקבע אללה ולא סיסמה חברתית..."[15] 

 

תגובת השיח' אל-עביכאן: מי שמכחיש את "הסונה" מכחיש גם את הקוראן

חבר מועצת השורא והיועץ המשפטי של משרד המשפטים הסעודי, השיח' עבד אל-מוחסן אל-עביכאן, דחה בתוקף את השקפתו של נהרו טנטאוי ביחס לקוראן ולמקורות ההלכה: "קראתי את הראיון עם ד"ר נהרו טנטאוי... והתפלאתי מאוד על כך שהוא מעז להכחיש את 'הסונה' וטוען כי המקור היחיד לחקיקה האסלאמית הוא הקוראן. אמירות אלו אינן חדשות. הן דומות לדברי הח'וארג' שקבעו: 'די לנו בספר של ריבוננו'.[16] הם הכחישו את 'הסונה' של נביאנו מחמד ובשל הסכנה החמורה שהיוו לאסלאם ולמוסלמים הנביא הורה להרוג אותם...

 

מי שטוען שהוא מסתפק בקוראן ומכחיש את 'הסונה', מכחיש [גם] את הקוראן, משום שבקוראן צווינו ללכת בעקבות 'הסונה'. אמונת המאמין בקוראן אינה שלמה, עד אשר הוא מאמין ב'סונה', המפרשת את הקוראן ומבהירה אותו, בנוסף לכך שהיא מקור עצמאי [לחקיקה אסלאמית]...

 

ד"ר נהרו טנטאוי טען כי ההסתמכות על 'הסונה' [כמקור לפסיקת הלכה] היא דבר שחכמי ההלכה הוסיפו [לדת] וכי אין ראייה לתקפותה, אלא היא חידוש שסיבך את הדת... למעשה מדובר בשקר ובסתירה. שקר משום שד"ר טנטאוי טוען כי חכמי הדת וחכמי ההלכה הם שהפכו את 'הסונה', 'האג'מאע' ו'הקיאס' למופת ולמקור [חקיקה]. מי שיש לו אפילו בקיאות מעטה ביותר בקוראן יודע כי מי שהפך את שלושת היסודות הללו למופת, למקור [חקיקה] ולסמכות [שיפוטית] בזמן חילוקי דעות הוא אללה בקוראן.

 

אשר ל'סונה', ביותר מארבעים מקומות בקוראן נאמר שצריך לפנות אליה, למשל: 'הו המאמינים, שמעו בקול אלוהים ושמעו בקול השליח [מחמד] ובקול בעלי השררה אשר בכם, ואם תיפול ביניכם מחלוקת על דבר מה, הביאוהו בפני אלוהים ובפני השליח, אם מאמינים אתם באלוהים וביום האחרון, כך טוב ונאה יותר ליישב כל דבר' [קוראן 4:59].

 

[דוגמא נוספת:] 'שליח אלוהים הוא הדוגמה והמופת לכם, לכל המייחל לאלוהים וליום האחרון, והמרבה להזכיר את שם אלוהים' [קוראן 33: 21]...

 

אללה הורה לנו לציית לשליח וקבע את 'הסונה' שלו כסמכות ליישוב סכסוכים... [בדומה לכך] חכמי הדת הסיקו מהקוראן כי 'האג'מאע' ו'הקיאס' הם בבחינת מופת [המשמש לפסיקת הלכה] והם לא המציאו זאת, כפי שטען ד"ר נהרו טנטאוי...  

 

לו היינו מתעקשים על כך שהקוראן לבדו הוא המופת [לחקיקה] ללא 'הסונה', לא היינו יודעים דינים רבים של השריעה, שהרי מנין לנו חמש התפילות היומיומיות ומספר סדרות ההשתוויות והכריעות המרכיבות את התפילה ['רכעה'] וכן דיני התפילה, דיני העלייה לרגל למכה וכיוצא בזאת [אם לא מן 'הסונה']?

 

הקריאה לעצמאות הקוראן ללא הכרה ב'סונה' לא צמחה בתקופה הנוכחית, אלא נשמעה כבר בתקופות קדומות מפי כמה מן האתיאיסטים ['זנדיק'] והאבות הראשונים התקוממו נגדם וסתרו את דברי ההבל שלהם...

 

דיני מצוות האל שנקבעו בקוראן ידועים [למאמינים] רק באמצעות הדרך בה נהג השליח מחמד. כך טוענים חכמי הדת ומי שטוען אחרת יוצא מעדת האסלאם ומצטרף לעדת הכופרים...

 

ברצוני להזכיר לד"ר נהרו טנטאוי ולאחרים כי האסלאם נלחם באויביו וחובה לשמור אותו טהור כפי שנמסר מפי נביאנו מחמד ולא להטיל ספק ביסודותיו. הטלת ספק כזו [שעושה שיח' טנטאוי] משמחת את אויבי האסלאם ומחזקת אותם על חשבון המוסלמים. כך [גם] ספרו 'קריאה מחדש של האסלאם' שהוא למעשה הרס יסודות האסלאם המופיעים בקוראן..." [17]

 

נהרו טנטאוי: דברי אל-עביכאן הם הסתה לרצח

תגובתו של ד"ר  טנטאוי התפרסמה באתר האינטרנט שבו הוא מפרסם את מאמריו באופן קבוע  www.metransparent.com : "ראשית ברצוני להזכיר לכבוד השיח' אל-עביכאן את דברי אללה [קוראן 7: 3] 'נהגו על פי הדבר אשר הורד אליכם מעם ריבונכם ואל תלכו אחר מגינים זולתו'; ואת דברי אללה [קוראן 13: 38] 'ושום שליח מעולם לא הביא אות בלא רשות אלוהים'.

 

שנית, האין תגובת כבודו נחשבת קריאה להאשמתי בכפירה ובאתיאיזם המחייבת להרוג אותי בשל השקפתי לגבי 'הסונה'?...

 

שלישית, אין בקוראן דבר בשם 'סונה'. המונח 'סונה' הוא המצאה של חכמי הדת. אשר לדבריך כי 'הסונה' מבהירה ומפרשת את הקוראן ואשר לשאלתך כיצד ניתן לדעת את דיני התפילה ושאר המצוות הפולחניות [ללא 'הסונה'], הבהרתי זאת במחקר הנושא את הכותרת 'הציות לשליח הוא חובה בחייו ולא לאחר מותו'[18]... ברצוני להבהיר כי בהשקפתי בנוגע ל'סונה' לא חרגתי מהקוראן ומהקונצנזוס של חכמי 'הסונה'. האין כל המסורות אודות הנביא נחשבות למסורות של יחידים וחכמי הדת קבעו כי הן השערות מבחינת אמיתותן וייחוסן לנביא, למעט המסורות מסוג 'מתואתר' שמספרן אינו עולה על 309...

 

מה שמכונה 'סונה' הוא הסיבה היסודית והעיקרית לכך שהאסלאם מפוצל לקבוצות, עדות, כיתות וסיעות.

 

רביעית, אשר לדינו של האומר דברים דומים לשלי [שלטענת השיח' עביכאן] יש להורגו [הואיל והוא] מהווה סכנה לאסלאם ולמוסלמים והוא משתייך לאתיאיסטים - האם לא היו בתקופת השליח אנשים שלעגו לאללה, לאותותיו ולשליחו והקוראן ציין את כפירתם, אך למרות זאת השליח לא גילה לאיש מי הם, לא האשימם בכפירה ולא הרג אותם והם נשארו כפי שהיו בקרב המוסלמים?..."[19]