המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
תגובות להצהרה האיראנית על ההצלחה בהעשרת האורניום
18/5/2006

 

תגובות בעולם הערבי להצהרה האיראנית על ההצלחה בהעשרת האורניום

 

הקדמה

הצהרתו של הנשיא האיראני [ב-11 באפריל 2006] כי איראן הצליחה להעשיר אורניום לצורך ייצור דלק גרעיני ובכך הצטרפה לקבוצת המדינות שברשותן טכנולוגיה גרעינית, עוררה תגובות מעורבות ברחבי העולם הערבי. בעלי טורים רבים הביעו חשש מפני תוכנית הגרעין האיראנית והתנגדות לה. הם טענו כי גם מדינות ערב בכלל ומדינות המפרץ בפרט, מאוימות ע"י הגרעין האיראני והדבר עלול לגרום למרוץ חימוש באזור. אחרים הזהירו מפני אסון אקולוגי חמור, כדוגמת אסון צ'רנוביל, העלול להיגרם כתוצאה מדליפה גרעינית. כמו כן, תואר נשיא איראן כהיטלר חדש המאיים להמיט אסון על העולם.  

 

מנגד, בעלי טורים שונים תמכו בתוכנית הגרעין האיראנית בטענה כי היא משפרת את מאזן הכוחות מול ישראל, וכי הקהילייה הבינ"ל אינה יכולה לנהוג במדיניות של איפה ואיפה כלפי הגרעין האיראני והגרעין הישראלי. כמו כן, היו שקראו למדינות ערב ללכת בדרכה של איראן להשגת ידע וטכנולוגיה גרעינית באמצעותם ניתן יהיה להילחם במערב.

 

להלן דוגמאות למגוון התגובות בתקשורת הערבית על ההכרזה האיראנית:

 

1. התנגדות וביקורת לתכנית הגרעין האיראני

אחמדי-נז'אד - היטלר פרסי חדש הקורא תיגר על העולם

הליברל הירדני החי בארה"ב, ד"ר שאכר אל-נאבולסי, פרסם שלושה מאמרים בהם תקף בחריפות את תכנית הגרעין של איראן ואת הנשיא האיראני אחמדי-נז'אד. במאמר אחד השווה אל-נאבולסי את אחמדי-נז'אד להיטלר והזהיר את איראן מפני גורל דומה לזה של הרייך השלישי: "נאומי ההסתה האמוציונאליים של הנשיא האיראני אחמדי-נז'אד בפני ההמונים[...] מזכירים לנו את נאומיו של הפיהרר היטלר, ערב מלחמת העולם השניה, כאשר עמד מול ההמון הגרמני המדוכא ונאם בפניו שעות ארוכות כשהוא קורא תיגר על העולם, מאיים לפלוש לאירופה ומבטיח ליהודים משרפות, גטאות וכו'. ההמון הגרמני חזר על סיסמאותיו כמו תוכי. הדבר נעשה באמצעות כוח הכישוף של הדיקטטורה הפוליטית[...] ומה היתה התוצאה? התמוטטות הרייך השלישי, הרס גרמניה וחלוקתה.

 

אותו מחזה חוזר על עצמו היום באיראן כאשר אחמדי-נז'אד (היטלר פרסי חדש) עומד וקורא תיגר על העולם[...] החשש אינו [מכך שמדינה] רוכשת נשק גרעיני ואנרגיה אטומית, שכן למדינות אירופה יש נשק כזה וגם לרוסיה ולישראל. העולם חושש שנשק זה ייפול בידי דיקטטורה לא חוקתית ולא דמוקרטית באמת. העולם שותק נוכח קיומו של נשק גרעיני בידי מדינות בעלות מוסדות חוקתיים שאינן מקבלות החלטות בנוגע לשלום ולמלחמה בעקבות מזגו של המנהיג, חלומו של השליט או פתוא של איש דת, אלא [החלטותיהן מתקבלות] ע"י מוסדות חוקתיים, רציונאליים, דמוקרטיים ומודרניים. זו הסיבה שהעולם שותק לנוכח הנשק הגרעיני של ישראל למשל, אך יוצא מכליו כשקוריאה הצפונית ואיראן מחזיקות בנשק המסוכן הזה שעלול להצית מלחמת עולם שלישית שתביא כליה [בעולם], רק בגלל פתוא של איתוללה עלי ח'אמנאי המנהיג הרוחני העליון של הרפובליקה האיראנית, או החלטה שתתקבל על סמך חלום ליל קיץ של דיקטטור קוריאה הצפונית[...]

 

האיראנים צריכים ללמוד לקח מהמנהיגים הערבים הקודמים שסיבכו את העמים שלהם במלחמות, אסונות ומפלות ע"י נאומים פוליטיים רברבניים ואמוציונאליים ונכנעו לקריאות ההמונים ברחוב לקבל החלטות 'אובדניות' שהובילו ל'התאבדותם' של מנהיגים אלה, להרס המדינות ולכך שהעמים איבדו את עתידם ואת עתיד בניהם."[1]

 

במאמר נוסף שלו שכותרתו "הפצצה הגרעינית השיעית- האם היא המהדי שמצפים לו?" טען אל-נאבולסי כי הפצצה האיראנית העתידית היא פצצה שיעית, כעין "תחליף לכוח האגדי של המהדי שמצפים לו ואשר יכפיף את אסיה ואת העולם האסלאמי והערבי להגמוניה של האימפריה הפרסית השיעית בכוח הנשק, כפי שהיה להגמוניה של האימפריה העות'מאנית הסונית במשך ארבע מאות שנים מלאות (1517-1918)[...]"[2]

 

במאמר אחר ציין אל-נאבולסי עשר נקודות דמיון בין ארגון 'אל-קאעדה' לבין איראן גרעינית מבחינת המטרות, דרכי הפעולה והאמצעים והיחס למערב, וסיכם: "הסכנה שמהווה איראן הגרעינית גדולה בהרבה יותר מאשר הסכנה שמהווה ארגון 'אל-קאעדה'. זאת, משום שאיראן הגרעינית מחזיקה בנשק, בצבא חזק, באמצעים כלכליים גדולים ובמנגנוני ביטחון חזקים. כמו כן, לאיראן יש בעלי ברית חזקים - בין אם אלה מדינות או ארגונים- כגון חזבאללה, ארגון האחים המוסלמים, תנועת החמאס וסוריה."[3]

 

"אל-אהראם": הגרעין האיראני יוביל למרוץ חימוש באזור

מאמר המערכת של היומון הממסדי המצרי "אל-אהראם" הזהיר כי אם העולם לא יגיב תגובה הולמת לגרעין האיראני, עלול הדבר לעורר מרוץ חימוש אזורי ולהמריץ כוחות נוספים לפתח יכולת גרעינית: "הסכמה מצד הקהילה הבינלאומית וארה"ב ליכולות הגרעיניות של איראן, עלולה להביא להבנה שגויה מצד כוחות אחרים באזור. הניסיון האיראני ימריץ כוחות רבים באזור לפתח תוכניות גרעיניות, לא רק מתוך רצון להעלאת מעמדם האזורי והבינלאומי כתוצאה מהחזקה ביכולות גרעיניות, אלא מפני שפיתוח היכולות הגרעיניות של איראן בהכרח יפר מחדש את מאזן [הכוחות] באזור, במיוחד לאור אופי היחסים של איראן עם הגורמים באזור[...]"[4]

 

מנכ"ל "אל-ערביה": הגרעין האיראני מאיים על הערבים

עבד אל-רחמן אל-ראשד, מנהל תחנת הטלוויזיה "אל-ערביה" והעורך לשעבר של היומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט", פרסם מאמר תחת הכותרת "מסיבות אלה אנו מפחדים מאיראן", בו טען כי מדינות המפרץ הפרסי הן היחידות העשויות להוות מטרה לנשק גרעיני איראני, דבר העלול לעורר פילוג בעולם הערבי[5]:  "לא ייתכן שאיראן תטיל את הפצצה על סוריה, ותשים לה למטרה את ירדן או מצרים[...] לא מתקבל על הדעת שאיראן תפציץ את ישראל שכן לאחרונה יש מגן של טילים, יכולות ירי אדירות וארטילריה של נשק גרעיני שמספיקה כדי למחוק את כל ערי איראן. בנוסף לכך, כל התקפה על ישראל משמעותה הרס מיידי לפלסטיניים בהיקף רחב [...] משמעות הדבר היא שהמטרה היחידה האופציונאלית, במקרה וייעשה שימוש בנשק ההרסני, היא [מדינות] המפרץ הערביות[...]" ראשד הוסיף כי "הפחד יוביל את האזור למרוץ של רכישת נשק שאינו משרת איש באזור, אלא רק את מוכרי הנשק במערב ובמיוחד ברוסיה."[6]

 

ברוח דומה כתב האינטלקטואל הרפורמיסטי הקטרי ד"ר עבד אל-חמיד אל-אנצארי, לשעבר דיקן הפקולטה לשריעה ולמשפט באוניברסיטת קטר. במאמר ביומון הקטרי "אל-ראיה", הוא הזהיר כי אזור המפרץ בסכנה גדולה: "בעוד העולם [כולו], ובמיוחד המעצמות, עסוק [בסכנה] האיראנית[...] נראה אזור המפרץ רגוע, יציב ושותק כאילו העניין לא נוגע אליו. האזור נמצא[...] בסכנה גדולה ואנו לא נוקפים אצבע!![...] אף אחד לא מאמין לטענה של איראן [שהעשרת האורניום נועדה למטרות שלום בלבד], אפילו לא רוסיה - בעלת בריתה הגדולה המממנת את [תכנית] הגרעין שלה[...]

 

האם אין לנו זכות להיות בטוחים מפני המפעלים של איראן המוסלמית ובמיוחד בבושהר הקרובה למדינותינו יותר מאשר לטהראן?! האם יכולה איראן לתת ערבויות שלא תתרחש דליפה גרעינית - כתוצאה מטעות אנוש או טעות טכנית – שתהפוך את האזור כולו לגיהינום?! [...]מה החטא שלנו, של ילדינו ושל נכדינו שיבואו אחרינו שצריכים לחיות [בצל] הדאגה מפני איראן?[...] כיצד נהיה רגועים בנוגע לאיראן, כשהיא עדיין כובשת את האיים של איחוד האמירויות ויש לה בעיה עם כל מדינה במפרץ?![...]"

 

אל-אנצארי מתח ביקורת על מנהיגי מדינות המפרץ שאינם מרימים קולם נוכח האיום האיראני: "מדוע המנהיגים שלנו לא מתכנסים כדי להסכים על מסר ברור והחלטי כלפי טהראן כפי שעשה מבארכ[...]? עד מתי ימשיכו מנהיגינו [לנקוט] בדרך של העלמת עין והתחנפות[...] מי יגן וישמור על המפרץ[...] מלבד ארה"ב הערבה הגדולה לביטחוננו?! האם ניתן [לבוא אלינו בטענות] על שאנו רואים בה את [המשענת] הביטחונית שלנו[...]?![7]

 

נזק אקולוגי חמור

במאמר המערכת של היומון הסעודי הממסדי "אל-וטן", נטען כי הסכנה העיקרית הטמונה בתכנית הגרעין האיראני היא לא הסיכוי שאיראן תפתח נשק גרעיני, אלא אסון אקולוגי חמור העלול להיגרם כתוצאה מדליפה גרעינית: "הבעיה העיקרית בנושא האיראני היא הדאגה לאיכות הסביבה והסכנות העתידיות במקרה ותתרחש דליפה גרעינית שעשויה לגרום לזיהום אזור המפרץ כולו. מה שמגביר את החששות מפני אסון אקולוגי, היא ההסתמכות של איראן בראש ובראשונה על הטכנולוגיה הגרעינית הרוסית. זוהי טכנולוגיה שאין לבטוח במידת בטיחותה, במיוחד לאחר אסון צ'רנוביל המפורסם שגרם לזיהום אקולוגי רדיואקטיבי באזורים נרחבים בעולם[...]"[8]

 

דברים ברוח דומה כתב הליברל הכוויתי, ד"ר אחמד אל-בע'דאדי, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת כווית, במאמר שפרסם ביומון "אל-אתחאד", היוצא לאור באיחוד האמירויות הערביות: "האם לאיראן יש את היכולת הטכנולוגית להבטיח[...] שלא יגרם אסון כדוגמת אסון צ'רנוביל הסובייטי? כמובן [שאנו לא מצפים] שאיראן תודה בפיגור הטכנולוגי שלה, הנראה לעיני כל בר דעת על גבי כדור הארץ. כמו כן, היא לא תודה בסכנה האפשרית במקרה שתתרחש דליפה גרעינית כלשהי מאחד המפעלים [הגרעיניים] שלה. זאת, במיוחד כשהיא מתכננת להקים מפעלים נוספים בעתיד הקרוב, דבר המעמיד את אזור המפרץ בסכנה גדולה [העלולה] להרוס ולהשחית את פני החיים באזור."

 

אל-בע'דאדי הביע גם חשש מפני האפשרות שמומחה איראני ימכור את הטכנולוגיה הגרעינית לטרוריסטים כמו אוסאמה בן לאדן, או אל-זרקאוי. הוא הוסיף כי איראן חושבת רק על עצמה ואינה מכבדת את החששות הלגיטימיים של שכנותיה במפרץ. לדבריו, לאיראן חסרה היכולת הטכנולוגית הדרושה כדי להתמודד דליפה גרעינית במידה ותתרחש: "צריך למנוע מאיראן מלבצע הרפתקה הרת אסון זו[...] איראן היא מדינה בעלת יכולות מוגבלות מבחינה טכנולוגית. את מחיר היהירות והעקשנות שלה ישלמו עמי האזור, הן בבריאותם של הדורות הבאים והן במשאביהם שיבוזבזו לטיפול באסונות שניתן למנוע אותם כעת, אם איראן תנהג בשיקול דעת או אם יאלצו אותה לנהוג בשיקול דעת, גם אם [יהיה זה] בדרך הקשה ביותר."[9]

 

מדינות ערב צריכות להתגונן

העיתונאי המרוקאי עבד אל-אלה בלקזיז קרא למדינות ערב לרכוש נשק גרעיני כנגד הנשק הגרעיני של איראן ומדינות נוספות במזרח התיכון: "מדינות ערב, ובמיוחד הגדולות שבהן, צריכות לחשוב ברצינות על השגת יכולת מדעית אסטרטגית לרכישת טכנולוגיה גרעינית. [שכן] כולן נכנסו למעגל הסכנה הישירה והן מוקפות בארבעה כוחות גרעיניים (ישראל, איראן, הודו ופקיסטאן)."[10]

 

איראן משחקת באטום כמו ילד

ד"ר אחמד צובחי מנצור, ליברל מצרי, איש "אל-אזהר" לשעבר, החי כיום בארה"ב, פרסם מאמר באתר האינטרנט הליברלי www.metransparent.com בו תהה מהו המניע של איראן לפתח נשק גרעיני. לדבריו, איראן אינה מאוימת ע"י איש, שטחיה אינם כבושים ומדינות המפרץ הן אשר חוששות מפניה. כמו כן, הפלת סדאם חוסיין וההסתבכות של ארה"ב בעיראק רק העניקו לאיראן יותר עוצמה: "אם כך, איראן לא זקוקה לנשק גרעיני כדי להגן על עצמה מפני אויב האורב לה, אלא כדי [להילחם] באמצעותו עם ה'שטן הגדול' - ארה"ב ובעלי בריתה במערב. זאת, בהתאם לאמונה שהעולם מחולק למחנה האמונה ומחנה הכפירה [המכונה גם] אזור המלחמה[...] המערב רשאי לפחד מפעילות הגרעין האיראנית שהרי הוא מבין את המנטאליות של עריצים בכלל ואת המנטאליות של אנשי הדת השולטים בשרירות באיראן בפרט, מנטאליות הרואה את גדולת הג'יהאד בהרג של מיליוני חפים מפשע - הן איראנים והן אנשים המשתייכים לאויב - על בסיס [אמירתו של הח'ליפה השני עמר אבן אל-ח'טאב] 'ההרוגים שלנו בגן עדן וההרוגים שלהם בגיהינום'[11][...]"

 

איראן עד היום מתעסקת במותו של אל-חוסיין  בכרבלאא, במה שהתרחש ב'ביעת אל-סקיפה' ובקרב צפין. היא עדיין מאמינה שמהות הדת שלה היא לבוא לעזרת עלי אבן אבו טאלב נגד יריביו אבו בכר, עמר, עת'מאן ומעאויה.[12] זהו בסיס הדת ובסיס העולם הזה בעיניה ואין זו רק היסטוריה שחלפה עברה. כאשר [איראן] מתעסקת בהיסטוריה הרחוקה והופכת אותה לדת, למדיניות, לאמונה ולסוגית היום והמחר[...] הרי היא משחקת באטום כמו ילד המשחק בחוטי חשמל."[13]

 

2. תמיכה בתכנית הגרעין האיראני

הצלת כבוד האסלאם

בות'ינה שעבאן, השרה הסורית לענייני מהגרים, כתבה בטורה השבועי ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט": "מביני עניין יודעים שהצעד שעשתה איראן הוא צעד מדעי וטכנולוגי עצום אותו עשו אומות אחרות לפניה כמו הודו, קוריאה וסין. האם כל המהומה הזו מתעוררת, איפוא, משום שהפעם מדינה מוסלמית היא זו שהשיגה את הידע והטכנולוגיה הגרעינית ועלתה על מסלול שיעלה אותה לדרגת המדינות המתקדמות בתחום הזה?[...]

 

אחת המלחמות שמנהלים כל כוחות המערב נגד המוסלמים היא המלחמה בחזית המחשבה, המדע והטכנולוגיה שמטרתה למנוע מן המוסלמים להחזיק בכלים של ידע וטכנולוגיות חדישות[...] הפיגור של המוסלמים וביניהם הערבים [בתחום] המדעים והטכנולוגיה הוא גורם בסיסי לזלזול המערב כלפיהם, לפגיעה במקומות הקדושים להם ולכיבוש ארצותיהם. עיקר מדיניות המערב כלפיהם מסתכמת כיום בכך שמכתימים את שמם - כפרטים, כעמים וכמשטרים – [באמצעות האשמה] בטרור ובקיצוניות ובכל תירוץ אחר על מנת לתקוף אותם, למנוע מהם את תוצרי המדע והידע, להמשיך לכבוש את אדמותיהם, לגזול את אוצרותיהם ולא להתייחס אליהם בצורה שווה בחוגים הבינלאומיים בנוגע לסוגיות בינלאומיות.

 

הצלת כבוד האסלאם, [ושמירה על] הזכויות, האינטרסים והחיים של המוסלמים מתבססת על כך [שהמוסלמים] יקבלו את האתגר המדעי והתרבותי ויעשו זאת באמצעות מחשבה, הגיון ועבודה מאומצת מכוונת מטרה. ארה"ב תיארה את איראן כמי שהולכת בדרך של התגרות [אכן], אין ספק שזוהי הדרך שהאומות הערבית והאסלאמית צריכות ללכת בה[...]"[14]

 

העולם מפלה בין ישראל לאיראן

מאמר המערכת של היומון הסעודי "אל-וטן" קרא להציב את ישראל בראש סדר העדיפויות של התגובה הבינלאומית ולא לנקוט במדיניות של איפה ואיפה: "ראוי שהקהילה הבינלאומית תחפש אחר הסיבה שהובילה את איראן לחתור להיות בעלת יכולת גרעינית[...] לפני שתתחיל לנקוט בעמדות חמורות יותר. מוטב שארצות הברית והקהילה הבינלאומית - בהתאם לעיקרון שלא לנקוט [במדיניות] של איפה ואיפה – יציבו את ישראל בראש סדר העדיפויות כדי לחשוף את יכולתה הגרעינית. זאת מפני שהעלמת העין מכך תוביל את איראן להקשות עוד יותר את עורפה, ואין זה לטובתם של האזור ועמיו."[15]

עלי אל-צפדי , בעל טור ביומון הממסדי הירדני "אל-דוסתור" פרסם מאמר שכותרתו "חוסר האיזון הבינ"ל כלפי איראן וישראל": "מה [שהזירה] הבינ"ל דורשת מאיראן לא נדרש [גם] ממדינות אחרות ובמיוחד לא מישראל. המערב האמריקאי- אירופאי המתנגד בחריפות לתכנית הגרעין האיראנית[...] הוא זה שסייע לישראל לבנות את הארטילריה הגרעינית שלה המהווה את האיום הגדול ביותר על ביטחון האזור ושלומו. מדוע לישראל מותר מה שנאסר על איראן? מדוע לא מעמידים את ישראל בפני החלטות של מועצת הביטחון הבינ"ל ולא משתמשים נגדה בפרק השביעי של אמנת האו"ם? האיסור להעשיר אורניום ולהפיץ נשק גרעיני יהיה הגיוני ומקובל כאשר הוא ייושם על כל המדינות ללא יוצא מן הכלל וכאשר ייקבעו לו כללים בינ"ל שיחייבו את כל מדינות העולם[...]"[16]

 

כאמל אל-שריף, שר ההקדשים הירדני לשעבר, כיום מזכ"ל המועצה האסלאמית העולמית ל'דעוה' ולהצלה ויו"ר מועצת המנהלים של היומון הממסדי הירדני "אל-דוסתור" אף טוען כי הסכנה מפני הגרעין האיראני היפותטית בעוד הסכנה מהגרעין הישראלי אמיתית[17]: "הסכנה [שמהווה] איראן היא היפותטית, יתכן שהיא תתרחש ויתכן שלא. לעומת זאת, הסכנה [שמהווה] ישראל קיימת בשטח ואנו מתוודעים אליה מדי יום בצורת פצצות, טילים, טנקים, כלי רכב משוריינים וקורבנות של נשים וילדים[...]"[18]

 

ארה"ב דחקה את איראן לפינה

מאזן חמאד, בעל טור ביומון הקטרי "אל-וטן", טען כי מדיניותה של ארה"ב היא שהביאה את איראן לפתח טילים ונשק גרעיני: "כיצד יכולה [איראן] להתנהג כשהתותח האמריקאי משקיף עליה מהגבולות הארוכים עם עיראק ואפגניסטן? כיצד היא יכולה להתנהג כשהיא מכותרת ע"י צי המלחמה האמריקאי ומאוימת מהאוויר, מהים ומהיבשה? כיצד יכולה היא להתנהג כשבעלי בריתה בסוריה ובלבנון נתונים תחת מצור מבית ומחוץ? מה יעשו האיראנים שמדינתם הפכה לצלע העיקרית ב'ציר הרשע'? מה הם יעשו נוכח תסריטי התקיפה הקרובה על המתקנים הצבאיים [ומתקני] הגרעין שלהם עליהם הם קוראים יום יום? מה יעשו לנוכח תכניות ההסתה נגד המהפכה [השיעית] שמטרתן [להביא] לשינוי המשטר אותם הם שומעים יום יום? נוכח כל אלה, טבעי הדבר שאיראן תפנה להגן על עצמה וליצור אמצעים שיאפשרו לה לבלום את הפלישות, אם הן תתרחשנה, או למנוע אותן[...]

 

חאמד הוסיף: "בדרך ההתנהגות האמריקאית בנושא הגרעין האיראני לא חל כל שינוי. מדיניות הבלימה וההכתבות [האמריקאיות] שעדיין [ננקטת ע"י ארה"ב] היא שהביאה את איראן להסלים [את פעולותיה] ולהתגרות בצורה חמורה ומפתיעה כל כך, יהא המחיר אשר יהא, והיא שהובילה להישגים של הטילים והגרעין[...]"[19]

 

מצער שמדינות ערב לא נכנסות לתחום הגרעין

עורייב אל-רנתאוי, בעל טור ביומון הירדני הממסדי "אל-דוסתור", בירך את איראן על ההישג בתחום הגרעין ומתח ביקורת על הערבים, שלדבריו ממשיכים לדרוך במקום ולא קרובים אפילו להיכנס לתחום הגרעין: "...תבורך איראן על מה שהיא השיגה בנסיבות אזוריות ובינ"ל קשות מאוד, ויבורכו מנהיגיה ומקורות הסמכות שלה[...] שילכו לעזאזל כל היוזמות הכושלות שלנו 'להפוך את המזרח התיכון לאזור נקי מנשק להשמדה המונית'. היוזמות האלה לא משכנעות אף אחד - אפילו לא את בעלי היוזמות ומקדמי היוזמות עצמם. זאת, מפני שהן מגיעות מעמדות של חולשה ובקשת נדבה בזמן שאין מקום אלא לחזקים וליכולותיהם הפוליטיות, הכלכליות והצבאיות[...] ואילו אנחנו [הערבים] נמשיך בתחביב שלנו, וליתר דיוק, במקצוע המועדף שלנו: [במעקב מתוך] צימאון אחרי הפטה מורגנה של הפרויקטים התועים והסיסמאות המרחפות בחלל הריק. נבלה שנים ועשורים נוספים בקיפאון ובדריכה במקום[...] אין ספק שהעובדה שאיראן מחזיקה במעגל דלק גרעיני שלם תפתח מרוץ אזורי קדחתני להשגת אנרגיה גרעינית למטרות שלום ולמטרות צבאיות. אך, מצער מאוד שאף אחת ממדינות ערב לא מסתמנת כמועמדת להיכנס לתחום הזה[...]"[20]

 



[1] אל-סיאסה (כווית) 3.5.2006

[3] אל-ראיה (קטר) 9.5.2006

[4] אל-אהראם (מצרים) 16.4.06

[5] באוקטובר 2003 פרסם אל-ראשד מאמר דומה תחת הכותרת "כן, אנו פוחדים מהאורניום של איראן". ראה דו"ח ממר"י http://memri.org/bin/articles.cgi?Page=archives&Area=sd&ID=SP58603

[6] אל-שרק אל-אוסט (לונדון) 18.4.06

[7] אל-ראיה (קטר) 17.4.06

[8] אל-וטן (סעודיה) 21.4.2006

[9] אל-אתחאד (איחוד האמירויות הערביות) 25.4.06

[10] אל-וטן (סעודיה) 23.4.06

[11] משפט שאמר עמר אבן אל-ח'טאב, לימים הח'ליפה השני, בתשובה לאבו ספיאן מפקד צבא אנשי מכה שאמר במהלך קרב אוחוד שנחשב לתבוסה חלקית מוסלמית (למרות שהסתיים ללא הכרעה ברורה): "המלחמה נוטה פעם לצד הזה ופעם לצד הזה, היום הוא תמורה על קרב בדר". קרב אוחוד נערך ב-625 בין צבא המוסלמים בראשות מחמד וצבא אנשי מכה בראשות אבו ספיאן.

[12]  קרב כרבלא נערך בשנת 681 ובו נטבחו למוות חוסין, בנו של עלי ובני משפחתו ע"י הח'ליף האומיי יזיד בן מעאויה.

ביעת אל-סקיפה –  שבועת האמונים שנשבעו לאבו בכר המוסלמים שהתכנסו באולם אל-סקיפה שבאל-מדינה לאחר מותו של מחמד בשנת 632. בכך מינו המוסלמים את אבו בכר לח'ליפה. השיעים טוענים כי אבו בכר, עמר ועת'מאן גזלו את הח'ליפות מעלי אבן אבו טאלב שלדבריהם היה צריך להיות הח'ליפה לאחר מותו של מחמד.

קרב צפין- התרחש בשנת 657 בין כוחותיו של הח'ליפה הרביעי עלי בן אבו טאלב לבין כוחותיו של מעאויה בן אבו ספיאן הח'ליפה הראשון משושלת בית אומיה.

[14] אל-שרק אל-אוסט (לונדון) 17.4.06

[15] אל-וטן (סעודיה), 14.4.2006.

[16] אל-דוסתור (ירדן) 16.4.06

[17] כאמל אל-שריף פיקד על יחידות ארגון ''האחים המוסלמים'' במלחמת 1948.

[18] אל-דוסתור (ירדן) 16.4.2006

[19] אל-וטן (קטר) 14.4.06

[20] אל-דוסתור (ירדן) 13.4.06