המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
אבו מאזן: אביא את מסמך האסירים למשאל עם
30/5/2006

 

אבו מאזן: אנו רוצים מדינה בגבולות 1967; אביא את "מסמך ההסכמה הלאומית" של האסירים למשאל עם

 

נוכח העימותים בין החמאס לפת"ח כונס ב-25 במאי 2006 מפגש פיוס ודיאלוג פלסטיני בהשתתפות ראשי הציבור הפלסטיני מאש"פ ומהחמאס ונציגי שאר הפלגים  הפלסטיניים.

 

בטקס הפתיחה של הדיאלוג קרא נשיא הרש"פ, מחמוד עבאס [אבו מאזן], להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967. עבאס הצהיר כי אם החמאס לא תסכים לאמץ "מסמך ההסכמה הלאומית" שחובר במאי 2006 על ידי נציגי האסירים הפלסטינים, הוא [עבאס] יציג אותו למשאל עם.[1] 

 

"פתרון צודק לבעית הפליטים על-פי החלטה 194"

בנאומו קרא מחמוד עבאס למדינה פלסטינית בגבולות 1967: "לפחות יש הסכמה כללית לאומית, מן החמאס ועד המפלגה הקומוניסטית, שאנו רוצים מדינה פלסטינית בגבולות 1967... זה מה שאנו יכולים לעשות כעת, זה מה שניתן לנו כעת ואיננו מדברים במעורפל על חלומות..." עוד אמר: "אנו רוצים מדינה עצמאית שיש בה רצף, שאפשר לחיות בה בגבולות 1967. אנו רוצים לסיים את הכיבוש, כפי שצוין בתוכנית 'מפת הדרכים' ביוזמתו של הנשיא בוש". [2]

 

לצד הקריאה להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 קרא אבו מאזן ל"פיתרון צודק ומוסכם לבעיית הפליטים עפ"י החלטה 194".  והסביר: "הצבנו את בעיית הפליטים בראש סדר היום בחוכמה. לראשונה בתולדות הסכסוך הערבי-ישראלי הצבנו את החלטה 194 שרבים לא קראו אותה אך הם, כרגיל, דוחים אותה או מקבלים מבלי שקראו אותה. לדעתי זו החלטה יקרת ערך אפילו יותר מהחלטה 242 והיא מבהירה את בעיית הפליטים הפלסטיניים. ההחלטה קובעת מתן פיצויים למי שלא ירצה לשוב, כלומר העיקרון הוא השיבה, אחר כך נקבע העיקרון המשפטי. כאשר אנו אומרים גבולות 1967 [הכוונה] שלא יהיו התנחלויות. אני נגד כל אבן שנבנתה על אדמתנו לאחר 1967". [3]   

 

בנאומו נתן עבאס ארכה של עשרה ימים לאמץ את "מסמך ההסכמה הלאומית", שאם לא כן יציג אותו למשאל עם: "לפנינו עשרה ימים בלבד לדיאלוג. הבעיה [הפלסטינית] אינה יכולה לשאת [מעבר לכך] [...] המצב בלתי נסבל. אם לא תגיעו להסכם אציג את המסמך הזה למשאל עם תוך ארבעים יום. לא אמתין מעבר לזמן הזה". עבאס טען כי "אין זה איום", אך קבע כי יש  "לסיים [את הדיאלוג] תוך עשרה ימים.. שאם לא כן [אני אומר לכם] בכנות שכולנו בלתי אחראים. תוך ארבעים יום אקרא לקיים משאל עם ונשאל את פי העם.. על העם לומר את דברו, שאם לא כן נמשיך לומר: 'זה שלך וזה לא שלך. המולדת צריכה להיות כולה שלנו או שכולה לא תהיה שלנו'. [אבל] המולדת בסכנת אבדון. במה אתם בוחרים?"[4]

 

ראוי לציין כי כבר עם פרסום "מסמך ההסכמה הלאומית", ב-11 במאי, הודיע אבו מאזן כי הוא "מאמץ את הרעיונות של האסירים ואת עמדותיהם שיש בהם השקפה פוליטית עמוקה וריאליסטית".[5] 

 

"מסמך ההסכמה הלאומית" שגובש על ידי האסירים

במהלך הדיאלוג הוצג "מסמך ההסכמה הלאומית" שחובר במאי 2006 על ידי נציגי האסירים הפלסטינים. זקן האסירים, אחמד ג'בארה אבו אל-סכר, הציג את המסמך באופן רשמי והגדירו כמסמך "היסטורי" שיכול למצוא דרכי מוצא מן המשבר הנוכחי.[6]  

 

המסמך גובש בכלא הישראלי "הדרים" על ידי נציגי האסירים הפלסטיניים: מרואן ברע'ות'י (פת"ח), עבד אל-ח'אלק אל-נתשה (חמאס), מצטפא בדארנה (החזית הדמוקרטית), עבד אל-רחים מלוח (החזית העממית) ובסאם אל-סעדי (הג'יהאד האסלאמי).[7]  

 

להלן קטעים עיקריים מ- 18 סעיפי המסמך (תרגום מלא בנספח):

 

התוכנית המדינית

"העם הפלסטיני במולדת ובנכר חותר לשחרר את אדמתו ולממש זכויותיו לחירות, לעצמאות ולשיבה, להגדרה עצמית ובכלל זה זכותו להקמת מדינה עצמאית ובירתה ירושלים היקרה על כל שטחי 1967, להבטיח את זכות השיבה לפליטים ולשחרר את כל האסירים. זאת, תוך הסתמכות על הזכות ההיסטורית של עמנו על ארץ האבות, על אמנת האו"ם, על החוק הבין-לאומי ועל החלטות האו"ם...

 

ניהול המו"מ הוא בסמכותו של אש"פ ושל נשיא הרש"פ על בסיס הדבקות במטרות הלאומיות הפלסטיניות והגשמתן. כל הסכם גורלי יובא לאישור המועצה הלאומית הפלסטינית החדשה או למשאל עם כפי שיתאפשר...

 

יש לקבוע תוכנית פלסטינית לפעילות מדינית כוללת ולאחד את המסר המדיני הפלסטיני על בסיס הקונסנזוס הלאומי הפלסטיני, הלגיטימציה הערבית והחלטות האו"ם...  כדי לגייס ולחזק תמיכה ערבית, אסלאמית, בין-לאומית... תמיכה בזכות של עמנו להגדרה עצמית, לחירות, לשיבה, ולעצמאות; תמיכה בהתנגדות לתוכנית של ישראל לכפות פיתרון ישראלי על עמנו ולמצור שגורם לנו עוול...

 

יש להתנגד למצור הגורם עוול לעמנו ולגנותו. את המצור מובילות ארה"ב וישראל. יש לקרוא למנהיגי מדינות ערב ולתושביהן לתמוך בעם הפלסטיני ולסייע לו, לאש"פ ולרש"פ. יש לקרוא לממשלות הערביות לבצע את החלטות הפסגה הערבית המדיניות, הכספיות, הכלכליות והתקשורתיות התומכות בעמנו הפלסטיני...

 

יש לפעול למען הרחבת תפקידן ונוכחותן של ועדות ההזדהות הבין-לאומיות ושל הקבוצות השוחרות שלום, כדי לתמוך בעמידה האיתנה של עמנו ומאבקו הצודק נגד הכיבוש, נגד ההתנחלויות, ונגד גדר ההפרדה, הגזענית מבחינה פוליטית ומקומית, וכדי ליישם את החלטת בית הדין הבין-לאומי בהאג הקשורה להסרת הגדר וההתנחלויות ואי הלגיטימיות שלהם..".

 

זכות השיבה

"יש הכרח לפעול להכפלת המאמצים לתמוך בפליטים, לסייע ולדאוג להם ולהגן על זכויותיהם. יש לפעול לכינוס ועידה עממית ייצוגית של הפליטים... שתפקידה יהיה להדגיש את זכות השיבה לדבוק בה ולקרוא לקהילה הבינלאומית ליישם את החלטה 194 המורה על זכות השיבה לפליטים ועל מתן פיצויים להם...".

 

ההתנגדות

"לעם הפלסטיני יש הזכות להתנגדות ולדבקות בברירת ההתנגדות בכל האמצעים. יש למקד את ההתנגדות בשטחים שנכבשו בשנת 1967 לצד פעילות מדינית ודיפלומטית וניהול מו"מ, ולצד המשך התנגדות עממית-ציבורית נגד הכיבוש...

 

יש להקים חזית התנגדות מאוחדת שתיקרא 'חזית ההתנגדות הפלסטינית', שתנהיג את ההתנגדות לכיבוש, [ויש] לאחד ולתאם את פעילות ההתנגדות ולהקים מקור סמכות פוליטי מאוחד לה...

 

"האינטרס הלאומי מחייב לחפש את השיטות ואת האמצעים המתאימים ביותר לשתף את העם ואת הגורמים הפוליטיים ברצועת עזה במצבה החדש. זאת  במערכה על החירות, השיבה, העצמאות ושחרור הגדה המערבית וירושלים... האינטרס הלאומי מחייב לעשות הערכה מחדש לגבי השיטות והאמצעים היעילים ביותר של הלחימה בהתנגדות לכיבוש...

שחרור האסירים הוא חובה לאומית מקודשת וזאת ובכל האמצעים..."

 

ענייני פנים

"יש להקים ממשלת אחדות לאומית כך שתובטח השתתפות כל הסיעות במועצה המחוקקת ובפרט תנועות הפת"ח והחמאס והגורמים הפוליטיים המעוניינים, על בסיס המסמך הזה ותוכנית משותפת, לשאת באחריות למצב הפלסטיני [בזירה] המקומית, הערבית, האזורית והבין-לאומית...

 

יש לזרז את מימוש הסכם קהיר ממרס 2005  במה שקשור לקידום אש"פ והפעלתו ולצרף את תנועות החמאס והג'יהאד האסלאמי לאש"פ ... האינטרס הלאומי מחייב הקמת מועצה לאומית חדשה לפני סוף שנת 2006, כך שיובטח ייצוגם של כל הגורמים... יש לשמור על אש"פ כמסגרת חזית רחבה, כקואליציה לאומית כוללת, כמסגרת לאומית מאחדת לפלסטינים במולדת ובנכר וכמקור סמכות פוליטי עליון...

 

יש לדבוק בשיטה הדמוקרטית ולקיים בחירות כלליות, תקופתיות, חופשיות, טהורות ודמוקרטיות על פי החוק, [הבחירות יהיו] לנשיאות, למועצה המחוקקת ולמועצות המקומיות; יש לכבד את עיקרון חילופי השלטון בדרכי שלום; להתחייב להגן על הניסיון הפלסטיני הדמוקרטי; לכבד את הבחירה הדמוקרטית ותוצאותיה; לכבד את שלטון החוק, את החירויות, את חופש העיתונות ואת שוויון הזכויות והחובות של התושבים ללא הפליה; יש לשמור על הישגיהן של הנשים, לפתח ולחזק אותן...

 

יש לקרוא לעם הפלסטיני להתאחד ולהתלכד, לתמוך באש"פ וברש"פ, בנשיאות ובממשלה. יש לחזק את העמידה האיתנה ואת ההתנגדות מול התוקפנות והמצור ולהתנגד להתערבות בעניינים פלסטיניים פנימיים...

 

"הכרחי לערוך רפורמות בממסד הביטחוני הפלסטיני ובכל שלוחותיו ולפתחו על בסיס מודרני כך שיהיה מסוגל יותר לבצע את משימת ההגנה על המולדת ועל התושבים ולהתמודד עם התוקפנות והכיבוש, השמירה על הביטחון ועל הסדר הציבורי, יישום החוקים וסיום מצב תוהו ובוהו והאנדרלמוסיה הביטחונית סיום תופעת החמושים ומפגני [הנשק]...

 

יש לסלק את כל גילויי הפלגנות והפירוד ואת הדברים המובילים למלחמת אחים. יש לגנות את השימוש בנשק, יהיו אשר יהיו הצידוקים לכך, כדי ליישב סכסוכים פנימיים. אסור להשתמש בנשק [במאבקים] בין בני העם הפלסטיני..."

 

"יש להגן על הרש"פ ולחזקה מתוקף היותה גרעין של המדינה העתידית... האינטרס הלאומי העליון מחייב לכבד את החוקה הזמנית של הרש"פ ואת חוקיה. יש לכבד את האחריות והסמכויות של הנשיא... ושל הממשלה... יש לבצע רפורמה כללית במוסדות הרש"פ ובפרט במערכת המשפט...

 

המועצה המחוקקת נקראת להמשיך לחוקק חוקים המסדירים את פעילות הממסד הביטחוני ומנגנוני [הביטחון]..." [8]

 

החמאס: משאל העם – נסיון לעקוף את בחירתו של העם

בעקבות נאומו של אבו מאזן פרסם דובר תנועת החמאס, סאמי אבו זוהרי, הודעה רשמית מטעם התנועה בה נאמר בין היתר: "בנוגע לרעיון משאל העם שהציע הנשיא מחמוד עבאס בישיבת הפתיחה של ועידת הדיאלוג הלאומי, אנו בתנועת החמאס מבהירים את עמדתנו באופן הבא:

 

העלאת רעיון זה לפני תחילת הדיאלוג מהווה ניסיון להפעיל לחץ במטרה לכפות [על הצד האחר] השקפה מסוימת ותנאים מוקדמים. כמו כן, העלאת רעיון זה פירושה להטיל על הצדדים האחרים את האחריות לכישלון הדיאלוג, במידה והדבר יקרה חס וחלילה. התמקדות במסמך האסירים ולא במסמכים אחרים היא סלקטיבית ואינה מקובלת. זאת מפני שמשמעות הדיאלוג היא שכל המסמכים והרעיונות יהיו פתוחים לדיון...

 

העלאת רעיון משאל העם הוא [ניסיון] לעקוף את בחירתו של העם ואת התוכנית המדינית שעל בסיסה ניצחה תנועת החמאס בבחירות האחרונות למועצה המחוקקת. מדוע מדלגים היום על המועצה המחוקקת והולכים ישירות למשאל עם בעוד שהדבר לא נעשה בעבר?"[9]

 

מחמד נזאל, מראשי החמאס בסוריה, הצהיר כי  "אף שהמסמך הוכן על ידי אסירים בולטים הזוכים לכבוד, אי אפשר להשתמש בו כאמצעי לסחוט את החמאס. היוזמה מכילה נקודות חיוביות, ו[נקודות] אחרות שחמאס סבורה שהן שליליות". הוא תהה בנוגע לזכותו החוקית של הנשיא עבאס לקרוא למשאל עם.[10]

 

אסירי חמאס בכמה בתי כלא בישראל פרסמו הודעה ובה הבהירו כי לא היו שותפים לדיונים או לניסוח של מסמך ההסכמה הלאומית: "ההנהגה המדינית של התנועה המיוצגת ע"י הלשכה המדינית היא המוסמכת לקבוע את העמדות המדיניות הסופיות".[11]

 

יצוין כי תנועת החמאס הביעה הסתייגות ממסמך ההסכמה הלאומית כבר כאשר התפרסם לראשונה, ב-11 במאי 2006. חבר המועצה המחוקקת מטעם החמאס, מושיר אל-מצרי, אמר אז כי "חמאס [כתנועה] איננה צד בהסכם וחותמיו [מקרב אסירי החמאס] מבטאים את השקפתם האישית. עם זאת, חמאס תתחשב במסמך ותלמד אותו וכאשר תהיה לנו תשובה נודיע לציבור".[12]  

 

נציג תנועת החמאס בוועדת ההכנה לישיבות הדיאלוג, זיאד אבו דיה, אמר כי "חמאס עדיין בוחנת את המסמך ואת תוכנו ולא קבעה את עמדתה הסופית בעניינו… אם נאמץ את המסמך במלואו עלינו לדעת כי המשמעות לכך איננה שהכיבוש הסתיים והוקמה מדינה. תהיה זאת זו טעות להגביל את ההתנגדות לדרך אחת. [עם זאת], צריך לשלב בין מו"מ מדיני לבין ההתנגדות [...], הסעיף המציין כי חשוב למקד את ההתנגדות בשטחים שנכבשו ב-1967 אינו סותר את הזכות ליישמה  [גם] בשטחי 1948".[13] 

 

נספח

 

מסמך ההסכמה הלאומית

"1. העם הפלסטיני במולדת ובנכר חותר לשחרר את אדמתו ולממש זכויותיו לחירות, לעצמאות ולשיבה, להגדרה עצמית ובכלל זה זכותו להקמת מדינה עצמאית ובירתה ירושלים היקרה על כל שטחי 1967, להבטיח את זכות השיבה לפליטים ולשחרר את כל האסירים. זאת, תוך הסתמכות על הזכות ההיסטורית של עמנו על ארץ האבות, על אמנת האו"ם, על החוק הבין-לאומי ועל החלטות האו"ם.

 

2. יש לזרז את מימוש הסכם קהיר ממרס 2005 במה שקשור לקידום אש"פ ולהפעלתו, ולצרף את תנועות החמאס והג'יהאד האסלאמי לאש"פ - הנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני בכל מקום שבו [העם] נמצא, בהתאם לתמורות בזירה הפלסטינית, עפ"י עקרונות דמוקרטיים. יש לקבע את העובדה שאש"פ הוא הנציג הלגיטימי והיחיד של עמנו, כך שתתחזק יכולתו לשאת באחריותו להנהיג את עמנו במולדת ובנכר, לגייסו ולהגן על זכויותיו הלאומיות והמדיניות במגוון החוגים, הבימות והמרחבים הבין-לאומיים והאזוריים. האינטרס הלאומי מחייב הקמת מועצה לאומית חדשה לפני סוף שנת 2006, כך שיובטח ייצוגם של כל הגורמים, הפלגים, המפלגות הלאומיות והאסלאמיות, הקבוצות בעמנו בכל מקום, כל המגזרים, המוסדות והאישים. זאת על בסיס יחסי בייצוג ובנוכחות בתחומי המאבק, הפוליטיקה, החברה והציבור. יש לשמור על אש"פ כמסגרת חזית רחבה, כקואליציה לאומית כוללת, כמסגרת לאומית המאחדת את הפלסטינים במולדת ובנכר וכמקור סמכות פוליטי עליון.

 

3. לעם הפלסטיני יש הזכות להתנגדות ולדבקות בברירת ההתנגדות בכל האמצעים. יש למקד את ההתנגדות בשטחים שנכבשו בשנת 1967 לצד פעילות מדינית ודיפלומטית וניהול מו"מ, ולצד המשך התנגדות עממית-ציבורית נגד הכיבוש בכל צורותיו, נוכחותו ומדיניותו. יש לשים לב להרחבת ההשתתפות של מגוון הקבוצות, הצדדים, המגזרים והציבור של עמנו בהתנגדות עממית זו.

 

4. יש לקבוע תוכנית פלסטינית לפעילות מדינית כוללת ולאחד את המסר המדיני הפלסטיני על בסיס הקונסנזוס הלאומי הפלסטיני, הלגיטימציה הערבית והחלטות האו"ם, העושות צדק עם עמנו שנציגיו הם אש"פ, נשיא הרש"פ וממשלתה, הפלגים הלאומיים והאסלאמיים, מוסדות אזרחיים, אישים ואנשי ציבור. זאת כדי לגייס ולחזק תמיכה ערבית, אסלאמית, בין-לאומית מבחינה מדינית, כספית, כלכלית והומאנית לעמנו ולרשות הלאומית שלנו; תמיכה בזכות של עמנו להגדרה עצמית, לחרות, לשיבה, ולעצמאות; תמיכה בהתנגדות לתוכנית של ישראל לכפות פיתרון ישראלי על עמנו ולמצור שגורם לנו עוול.

 

5. יש להגן על הרש"פ ולחזקה מתוקף היותה גרעין של המדינה העתידית. זאת הרשות שעמנו הקים במאבקו ובהקרבתו, בדם ובייסורים של בניו. האינטרס הלאומי העליון מחייב לכבד את החוקה הזמנית של הרש"פ ואת חוקיה. יש לכבד את האחריות והסמכויות של הנשיא שנבחר עפ"י רצון העם הפלסטיני בבחירות חופשיות, דמוקרטיות ונקיות. יש לכבד את האחריות ואת הסמכות של הממשלה שקיבלה אמון מן המועצה המחוקקת. יש חשיבות והכרח לשיתוף פעולה בין הנשיאות לבין הממשלה, לפעילות משותפת שלהן ולקיום ישיבות עיתיות, כדי ליישב סכסוכים כלשהם בדיאלוג של אחווה, וזאת בהסתמך על החוקה הזמנית והאינטרס הלאומי העליון. יש לבצע רפורמה כללית במוסדות הרש"פ ובפרט במערכת המשפט, לכבד את כל הדרגים במערכת זאת, לבצע את החלטותיה וכן לחזק ולקבע את שלטון החוק.

 

6. יש להקים ממשלת אחדות לאומית, כך שתובטח השתתפות כל הסיעות במועצה המחוקקת ובפרט תנועות הפת"ח והחמאס והגורמים הפוליטיים המעוניינים. זאת על בסיס המסמך הזה ותוכנית משותפת לנשיאה באחריות למצב הפלסטיני [בזירה] המקומית, הערבית, האזורית והבין-לאומית. יש להתמודד עם האתגרים באמצעות ממשלת [אחדות] לאומית חזקה, הזוכה לתמיכה ציבורית ופוליטית פלסטינית מצד כל הגורמים, ולתמיכה ערבית בין-לאומית. [ממשלה] המסוגלת ליישם את תוכנית הרפורמות, להילחם בעוני ובאבטלה, להעניק את הטיפול הטוב ביותר האפשרי לגורמים שנשאו בנטל העמידה האיתנה, נטל ההתנגדות והאינתיפאדה והיו קורבן לתוקפנות הנפשעת הישראלית, בעיקר במשפחות השהידים, האסירים, הפצועים, בבעלי הבתים והרכוש שהכיבוש הרס וכך גם במובטלים ובבוגרי האוניברסיטאות.

 

7. ניהול המו"מ הוא בסמכותו של אש"פ ושל נשיא הרש"פ על בסיס הדבקות במטרות הלאומיות הפלסטיניות והגשמתן. כל הסכם גורלי יובא לאישור המועצה הלאומית הפלסטינית החדשה, או למשאל עם במידת האפשר.

 

8. שחרור האסירים הוא חובה לאומית מקודשת המוטלת על כל הכוחות והפלגים הלאומיים והאסלאמיים, על אש"פ, על הנשיאות, על הממשלה והמועצה המחוקקת וכן על ארגוני ההתנגדות וזאת ובכל האמצעים.

 

9. יש הכרח לפעול להכפלת המאמצים לתמוך בפליטים, לסייע ולדאוג להם ולהגן על זכויותיהם. יש לפעול לכינוס ועידה עממית ייצוגית של הפליטים... שתפקידה יהיה להדגיש את זכות השיבה, לדבוק בה ולקרוא לקהילה הבינלאומית ליישם את החלטה 194, המורה על זכות השיבה לפליטים ועל מתן פיצויים להם.

 

10. יש לפעול להקמת חזית התנגדות מאוחדת שתיקרא 'חזית ההתנגדות הפלסטינית', שתנהיג את ההתנגדות לכיבוש, [ויש] לאחד ולתאם את פעילות ההתנגדות ולהקים מקור סמכות פוליטי מאוחד לה.

 

11. יש לדבוק בשיטה הדמוקרטית ולקיים בחירות כלליות, תקופתיות, חופשיות, טהורות ודמוקרטיות על פי החוק. [הבחירות יהיו] לנשיאות, למועצה המחוקקת ולמועצות המקומיות; יש לכבד את עיקרון חילופי השלטון בדרכי שלום; להתחייב להגן על הניסיון הפלסטיני הדמוקרטי; לכבד את הבחירה הדמוקרטית ותוצאותיה; לכבד את שלטון החוק, את החירויות, את חופש העיתונות ואת שוויון הזכויות והחובות של התושבים ללא הפליה; יש לשמור על הישגיהן של הנשים, לפתח ולחזק אותן.

 

12. יש להתנגד ולגנות את המצור הגורם עוול לעמנו, מצור המובל בידי ארה"ב וישראל. יש לקרוא למנהיגי מדינות ערב ולתושביהן לתמוך בעם הפלסטיני ולסייע לו, לאש"פ ולרש"פ. יש לקרוא לממשלות הערביות לבצע את החלטות הפסגה הערבית - המדיניות, הכספיות, הכלכליות והתקשורתיות - התומכות בעמנו הפלסטיני, בעמידתו האיתנה ובבעייתו הלאומית. יש להדגיש כי הרש"פ מחויבת לקונסנזוס הערבי ולפעילות הערבית המשותפת.

 

13. יש לקרוא לעם הפלסטיני להתאחד ולהתלכד, לתמוך באש"פ וברש"פ, בנשיאות ובממשלה. יש לחזק את העמידה האיתנה ואת ההתנגדות מול התוקפנות והמצור ולהתנגד להתערבות בעניינים פלסטיניים פנימיים.

 

14. יש לסלק את כל גילויי הפלגנות והפירוד ומה שמוביל למלחמת אחים. יש לגנות את השימוש בנשק, יהיו אשר יהיו הצידוקים לו, כדי ליישב סכסוכים פנימיים. אסור להשתמש בנשק [במאבקים] בין בני העם הפלסטיני; יש להדגיש את קדושת הדם הפלסטיני ולדבוק בכך שהדיאלוג הוא הדרך היחידה לפתרון סכסוכים; להביע דעה בכל האמצעים כולל התנגדות לשלטון ולהחלטותיו, בהתאם החוק. יש זכות למחות בדרכים לא אלימות ולקיים תהלוכות, הפגנות ועצרות בתנאי שהמחאה תהיה בלא נשק ומבלי לפגוע בתושבים וברכושם.

 

15. האינטרס הלאומי מחייב לחפש את השיטות ואת האמצעים המתאימים ביותר לשתף את העם ואת הגורמים הפוליטיים ברצועת עזה במצבה החדש. זאת  במערכה על החירות, השיבה, העצמאות ושחרור הגדה המערבית וירושלים, דבר שיהפוך את הרצועה העומדת איתן למנוף, לכוח אמיתי, לעמידה איתנה ולהתנגדות של עמנו בגדה המערבית ובירושלים. האינטרס הלאומי מחייב לעשות הערכה מחדש לגבי השיטות והאמצעים היעילים ביותר של הלחימה בהתנגדות לכיבוש. 

 

16. הכרחי לערוך רפורמות בממסד הביטחוני הפלסטיני ובכל שלוחותיו ולפתחו על בסיס מודרני, כך שיהיה מסוגל יותר לבצע את משימת ההגנה על המולדת ועל התושבים ולהתמודד עם התוקפנות והכיבוש, לשמור על הביטחון ועל הסדר הציבורי, ליישם את החוקים, לסיים את מצב התוהו ובוהו והאנדרלמוסיה הביטחונית ולשים קץ לתופעת החמושים ומפגני [הנשק]. יש להחרים את נשק האנארכיה והאנדרלמוסיה הביטחונית, הגורמים נזק להתנגדות, מעוותים את תדמיתה ומסכנים את אחדות החברה הפלסטינית. הכרחי לתאם ולהסדיר את הקשר בין קבוצות ההתנגדות, לארגן את נשקן ולהגן עליו.

 

17. המועצה המחוקקת נקראת להמשיך לחוקק חוקים המסדירים את פעילותם של הממסד הביטחוני ומנגנוני [הביטחון], על ענפיו השונים, לפעול לחקיקת חוק האוסר על פעילות פוליטית מפלגתית לאנשי מנגנוני הביטחון, ולהיות מחויבים למקור הסמכות הפוליטי הנבחר שהחוק קבע אותו.

 

18. יש לפעול למען הרחבת תפקידן ונוכחותן של ועדות ההזדהות הבין-לאומיות ושל הקבוצות השוחרות שלום, כדי לתמוך בעמידה האיתנה של עמנו ומאבקו הצודק נגד הכיבוש, נגד ההתנחלויות, ונגד גדר ההפרדה הגזענית [בזירה] המדינית והמקומית, וכדי ליישם את החלטת בית הדין הבין-לאומי בהאג הקשורה להסרת הגדר, ההתנחלויות ואי הלגיטימיות שלהן".[14]

 

  

 



[1]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 26.5.2006.

[2] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 26.5.2006.

[3] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 26.5.2006.

[4] אל-איאם (רש"פ), 26.5.2006

[5] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 11.5.2006

[6]  אל-איאם (רש"פ), 26.5.2006.

[7] במסמך מופיעה הערה שתנועת הג'יהאד האסלאמי הסתייגה מן הסעיף העוסק במו"מ.   

 [8] אל-איאם (רש"פ), 11.5.2006

[10] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 27.5.2006

[12] אל-ראי (ירדן), 15.5.2006

[13] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 22.5.2006

[14] אל-איאם (רש"פ), 11.5.2006