המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ד"ר נואל אל-סעדאוי: חוק העונשין המצרי מפלה נשים לרעה
6/4/2006

 

ד"ר נואל אל-סעדאוי: חוק העונשין המצרי מפלה נשים לרעה

 

במאמר שפרסמה הפמיניסטית המצרייה הידועה, ד"ר נואל אל-סעדאוי, בשבועון המצרי "אוקטובר", היא מצביעה על כך שחוק העונשין המצרי מפלה נשים לרעה ומציגה מספר דוגמאות מתחום דיני האישות.[1] להלן עיקרי מאמרה:

 

"הגיע הזמן לבחון מחדש את החוקים המקלים על גברים לתקוף נשים ויוצרים מתיחות ביחסיהם, שהרי אלימות מצד הגבר מביאה לאלימות מצד האישה הן כתגובה והן כניסיון להגן על עצמה. בעוד אנו שומעים על מקרים רבים של אונס וחטיפה של בנות, אנו מוצאים כי חוק העונשין בארצנו אינו מעניש גבר שחטף נערה (בת 16 ומעלה) אם הוא נושא אותה לאישה. החוק גומל לפושע בנישואין עם קורבנו. כל מה שגבר החפץ לשאת נערה שאינה מעוניינת בו צריך לעשות הוא לחטוף אותה. אז הוא יכול לשאתה והוא משוחרר [ממעצר].

 

מה שחל על חטיפה, נכון גם לגבי אונס. במחקר שערכתי על אונס מצאתי כי כדי להגן על עצמה מקלון חברתי, המשפחה המצרית דוחפת בת שהותקפה לחיק הפושע וכתוצאה מכך היא חיה בזוגיות עלובה ובזויה. אני עדיין זוכרת את אותה אישה שרצחה את בעלה לאחר עשרים שנות של חיים משותפים. הוא נהג להשפילה מדי יום, משום שאביה אילץ אותו להינשא לה לאחר שאנס אותה [...]

 

בעוד אנו שומעים דיבורים רבים על מאבק במעשי תועבה ובזנות, חוק העונשין מגלה סלחנות רבה כלפי בעל נואף. בעל זה אינו נענש אם נאף במקום אחר ולא בבית זוגתו והוא משוחרר. אם הניאוף מתרחש בבית הזוג והעניין מוכח בתביעה של אשתו, הוא נענש במאסר לפרק זמן שאינו עולה על שישה חודשים. על אישה נשואה, לעומת זאת, נגזר מאסר של שנתיים בין אם עשתה את המעשה בביתה או במקום אחר. אין ספק כי יחס סלחני זה כלפי הגבר מעודד אותו להפקרות, לאי כיבוד חוזה הנישואין ולהעדר אחריות כלפי אשתו ומשפחתו.

 

בנוסף לכך, מותר לגבר לנקוט באלימות כלפי אשתו ואפילו לרוצחה. סעיף 237 בחוק העונשין קובע כי בעל שרצח את אשתו כדי להגן על כבודו נענש במאסר בלבד, במקום בעונשים שנקבעו לפשעי רצח אחרים [...] [יתר על כן,] הבעל הרוצח עשוי להשתחרר לחופשי אם השופט מזדהה עמו, כפי שקורה פעמים רבות. אם זכותו של הבעל להגן על כבודו, מדוע אין גם לאישה זכות להגן על כבודה? האם לגבר יש כבוד ולאישה אין? מה ההבדל בין אישה בוגדת לבין גבר בוגד? האם הצדק אינו מחייב לבחון את המעשה בקנה מידה אחד ללא קשר לצבע, למין או למעמד [של הפושע]?

 

בשעה שאנו מתלוננים על התפרקות המשפחה ועל ילדים עזובים, חוק הנישואין והגירושין מתיר לגבר לגרש את אשתו ללא כל סיבה ועל סמך רצונו בלבד וכן מתיר לו לשאת אישה נוספת רק לשם השבעת יצרו. ידוע שפוליגמיה מביאה להגברת הילודה, משום שגבר אחד מעבר יותר מאישה אחת. בשעה שאנו קוראים להגבלת הילודה ואנו מתלוננים על צפיפות האוכלוסין, האין זה [ראוי] שנחשוב לבטל את הפוליגמיה, במיוחד כאשר ישנם אנשי דת ומשפטנים רבים הסבורים כי האסלאם במהותו אוסר פוליגמיה, משום שהוא קושר בינה לבין קיום תנאי בלתי אפשרי והוא לנהוג בצדק [בכל  הנשים]. בנושא זה הקדימו אותנו מדינות אסלאמיות רבות שאסרו את הפוליגמיה והטילו על הבעל, כמו על האישה, לפנות לבית המשפט אם בכוונתם להתגרש.

 

הגיע הזמן שיהיה צדק בחוקים שלנו. חוק צודק מגן מפני פשעים של אלימות והוא ההגנה האמיתית למשפחה ולילדים."

 

 



[1]  אוקטובר, מצרים, 2.4.2006.