המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
המאבק לפירוק נשק המליציות בלבנון לפי החלטה 1559
7/2/2006

 

המאבק לפירוק נשק המליציות בלבנון על יסוד החלטה 1559

 

הקדמה:

ב-2 בספטמבר 2004 התקבלה במועצת הביטחון של האו"ם החלטה 1559 בה הביעה המועצה את "דאגתה הרבה מהנוכחות המתמשכת של מליציות חמושות בלבנון המונעות מהממשלה הלבנונית להשליט את ריבונותה המלאה על הטריטוריה הלבנונית".

 

ההחלטה כללה מספר סעיפים שקראו בין היתר לנסיגת כל הכוחות הזרים מלבנון, לפירוק כל המיליציות הלבנוניות והלא-לבנוניות מנשקן, להשלטת הריבונות הלבנונית על כל שטח לבנון ולעריכת בחירות חופשיות לנשיאות לבנון.

 

לאחר יציאת הכוחות הסוריים מלבנון ב-26 באפריל 2005 גברו הלחצים ליישום שאר הסעיפים של החלטה 1559, ובמיוחד הסעיף הקורא לפרק את נשק המליציות - הן הנשק שבידי המליציות הפלסטיניות במחנות הפליטים והן הנשק שבידי ארגון חזבאללה.

 

באוקטובר 2005 פתחה ממשלת לבנון, בראשות פואד אל-סניורה, בניסיון שכשל לאכוף את פירוק הנשק על מחנות הפליטים הפלסטיניים בהם שולטים גורמי הסירוב. הצעדים שננקטו כללו בין היתר כיתור ומעצרים של פעילים מן הארגונים "החזית העממית – המפקדה הכללית" ו"פת"ח האינתיפאדה". ניסיון אכיפה זה - שאף זכה לתמיכת יו"ר הרש"פ אבו מאזן - גרר תגובה חריפה הן מצד הארגונים הפלסטיניים והן מצד חזבאללה.

 

כתוצאה מכך נסוגה ממשלת לבנון מפעולתה ויצרה הבחנה בין הנשק הפלסטיני מחוץ למחנות הפליטים שהוגדר לא לגיטימי, לבין הנשק בתוך מחנות הפליטים שלגביו הביעה נכונות להידבר עם המליציות.

 

לגבי נשק החזבאללה לא העזה ממשלת לבנון עד כה לנקוט שום צעד של אכיפה. אולם, הדיון הציבורי בנושא הולך וגובר ועמו גם הקולות הקוראים לפרק את חזבאללה מנשקו. חמשת השרים השיעים בממשלת לבנון, המייצגים את הסיעות של אמל וחזבאללה, מחרימים את ישיבות הממשלה מאז ה-12 בדצמבר 2005, אך מציבים תנאי לחזרתם:[1]  הצהרה רשמית מצד ממשלת לבנון שארגון חזבאללה אינו מיליציה.[2] משמעות הצהרה כזו - אם תינתן - היא שסעיף 3 בהחלטה 1559 של מועצת הביטחון הקורא ל"פירוק כל המיליציות הלבנוניות והלא-לבנוניות מנשקן" לא יחול על חזבאללה.

 

בעלי טור לבנוניים רבים טוענים שהקונצנזוס שהיה קיים בעבר [שקיבל את היותו של חזבאללה ארגון מזוין] אינו קיים עוד והעדות השונות בלבנון חיות בפחד שמא נשקו של חזבאללה יכוון כנגדן. לבנוניים רבים מאשימים את חזבאללה כי הוא פועל למען האינטרסים האיראניים והסוריים ולא למען האינטרסים של לבנון. מנגד, בעלי טורים לבנוניים אחרים וגורמים פרו-סוריים טוענים כי הקריאה לפירוק הנשק של חזבאללה היא בגידה, וכי יש לשמור על הנשק של ההתנגדות גם אחרי שחרור חוות שבעא כדי ליצור הרתעה מפני ישראל. חזבאללה מצידו מצהיר כי הוא מוכן לנהל דיון ציבורי בנוגע לצורת ההגנה על לבנון מפני ישראל, אך לא יסכים לנהל מו"מ על פירוק נשקו.

 

יצוין כי ב-23 בינואר 2006 פרסמה מועצת הביטחון הצהרה מטעם הנשיאה התורנית בה נאמר כי "מועצת הביטחון הבחינה בהתקדמות הניכרת ביישום החלטה 1559 במיוחד בנסיגת הכוחות הסוריים מלבנון ועריכת בחירות חופשיות ומהימנות לפרלמנט[...] אך למרבה הצער היא רואה גם כי סעיפים אחרים מהחלטה 1559 לא יושמו, במיוחד פירוק המליציות הלבנוניות והלא-לבנוניות מנשקן, פריסת השליטה של ממשלת לבנון על כל השטח הלבנוני ועריכת בחירות חופשיות והוגנות לנשיאות ללא התערבות או השפעה חיצונית." מועצת הביטחון שיבחה את ממשלת לבנון על מאמציה ליישום החלטה 1559 וקראה לה להמשיך בהם, כמו כן קראה גם לממשלת סוריה לשתף פעולה בכך.[3]

 

א. הניסיון הכושל לפרק את נשק המיליציות הפלסטיניות

ב-4 באוקטובר 2005 הסמיכה ממשלת לבנון את הצבא לנקוט צעדים צבאיים נגד בסיסים של "החזית העממית - המפקדה הכללית" באל-נאעמה ואל-בקאע ולעצור אנשים שהסתננו ללבנון.[4] היומון הלונדוני  "אל-שרק אל-אוסט" דיווח ב-8 באוקטובר 2005 כי צבא לבנון הגביר את הצעדים שנקט סביב בסיסי הארגונים הפלסטיניים הפרו-סוריים באזורים דיר אל-עשאיר וחלוא. סיור של הצבא עצר רכב ובו חמושים פלסטינים שהגיע ללבנון מסוריה והחזיר אותם לסוריה.[5]

 

תמיכת המחנה הנוצרי: ג'ובראן תויני - נשק המיליציות עלול להצית מלחמת אזרחים

צעדיה של ממשלת לבנון זכו לתמיכת המחנה הנוצרי. חבר הפרלמנט הלבנוני, ג'ובראן תויני, כתב:[6] "קיימת אנדרלמוסיה ביטחונית ובפרט סביב מחנות האימונים של ארגוני הסירוב הפלסטיניים הכפופים לדמשק, שאליהם מוברח מדי יום נשק דרך גבול לבנון-סוריה, שלא לומר פעולות מאורגנות של חימוש שמנהלים השלטונות הסוריים עבור ארגונים שהם בעלי בריתם. הנשק הזה אינו מיועד לשחרר את פלסטין שכבר יש בה רשות חוקית שחתמה על הסכמים עם ישראל. [הנשק הזה מיועד] אולי להצית את אש מלחמת האזרחים בלבנון כדי ליצור בה מצב דומה לזה שבעיראק... לכן אסור שהממשלה תעמוד שלובת ידיים נוכח האנדרלמוסיה בגבול ונוכח קיומם של מחנות אימונים פלסטיניים-סוריים על אדמות לבנון".[7]

 

במאמר אחר כתב תויני: "כל נשק פלסטיני  מחוץ למסגרת הלגיטימיות הפלסטינית ומחוץ לפלסטין הפך לנשק לא לגיטימי ובעל מטרות מפוקפקות. טבעי [,איפוא,] שהעם הלבנוני... יתנגד לקיומו של הנשק בתוך מחנות הפליטים הפלסטיניים [ויתנגד] גם לנוכחות מחנות אימונים של  הפלסטינים [בתחום לבנון] ובפרט כאשר זו עמדת הרש"פ בעצמה... אם [רוצים] ג'יהאד, שיתנהל בפלסטין ולא מן השטחים הלבנוניים. עמדות הפלגים הפלסטיניים הקיצוניים הנמצאים בסוריה ובלבנון והצהרותיהם הן קריאת תגר ישירה, לא רק על הלגיטימיות הלבנונית, אלא גם על הלגיטימיות הפלסטינית והבין-לאומית."[8]

 

סיעת אל-מוסתקבל [אל-חרירי]: המליציות הפלסטיניות צריכות להיאבק בתוך פלסטין  

ראסם אל-מדהון, בעל טור ביומון הלבנוני "אל-מוסתקבל", כתב: "... מאז היציאה הגדולה של הפלסטינים מלבנון ומביירות בקיץ 1982 היה ברור שהחל עידן חדש, כשם שהיה ברור כי קיימים ארגונים ופלגים פלסטיניים שלא הצליחו להבין את המצב החדש ולא עברו לגדמ"ע ולעזה כדי להיאבק משם. לפיכך, הם קידשו את הנשק של החוץ [הפזורה] והתאמצו למצוא נימוקים לקיומו, אך נימוקים אלה היו מלאכותיים ולא שכנעו איש".[9]

 

תמיכה פלסטינית

1. אבו מאזן - על הפלסטינים בלבנון לכבד את החוק

צעדיו של הממשל הלבנוני זכו גם לתמיכתו של יו"ר הרש"פ, אבו מאזן. יומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה", דיווח כי אבו מאזן "הביע את תמיכת הרש"פ בסידורים האחרונים שנקטה לבנון, שמטרתם למנוע נוכחות פלגים פלסטיניים פרו-סוריים חמושים מחוץ למחנות הפליטים... [אבו מאזן] הביע תמיכה בניהול דיאלוג [פלסטיני-לבנוני] כדי לטפל בנושאי הפליטים הפלסטיניים, כולל נושאים העוסקים בחיי היום-יום, בביטחון ובייצוג [הדיפלומטי]". הוא גם הבהיר כי "הדיאלוג חייב להוביל ליישום החלטות האו"ם הרלוונטיות והקשורות לנושא הנשק הפלסטיני בלבנון בהתאם להסכם טאיף וללא עימותים". בפגישתו עם ראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, אמר אבו מאזן: "הפלסטינים החיים בלבנון הם אורחים והם צריכים לכבד את החוק הלבנוני. הם כפופים לחוק ואינם מעליו. חשוב שלא יתערבו בענייני לבנון..."[10]

 

2. ראש מכון מחקרים פלסטיני: על הפלסטינים לכבד את הריבונות הלבנונית

מנהל מכון המחקרים הפלסטיני "פנורמה", ריאצ' אל-מאלכי, הביע גם הוא תמיכה בצעדי ממשלת לבנון וחזר על עמדותיו של אבו מאזן: "יש לציין את דברי הנשיא [מחמוד] עבאס ואת תמיכתו המלאה בצעדים שנקטה ממשלת לבנון בכל הקשור לאיסור [אחזקת] נשק מחוץ למחנות הפליטים, ובייחוד את העיקרון שהמדינה הלבנונית לבדה היא שתשלוט ביטחונית על כל שטחיה. כיצד לא נעמוד לצד העיקרון הזה [וכיצד לא] נתמוך בו בחוזקה כאשר אנו דורשים כאן [בשטחי הרש"פ] להגביל את השלטון הביטחוני לרשות הפלסטינית בלבד, כך שיהיו בו נשק אחד, כוח אחד וחוק אחד..."

 

ריאצ' אל-מאלכי הוסיף כי "הדיאלוג המשותף [לפלסטינים וללבנונים] צריך להוביל לסיום הנוכחות הפלסטינית החמושה מחוץ למחנות הפליטים... ולמעבר של הלוחמים ונשקם הקל והאישי לתוך מחנות הפליטים, או אל מחוץ ללבנון... [ההסכמה הפלסטינית–הלבנונית צריכה לכלול] שיתוף פעולה מצד ההנהגה הפלסטינית כדי למנוע את הפיכת מחנות הפליטים למקלט עבור פושעים וכנופיות של פלסטינים ולבנונים.

 

הפלסטינים חייבים לעמוד בהתחייבות למסור כל מבוקש לשלטונות הלבנוניים תמורת הסרת הכיתור על מחנות הפליטים והתחייבות מחדש שהצבא הלבנוני לא ייכנס למחנות הפליטים בשום מצב. מלבד זאת, יש לשמור את הנשק הפלסטיני בתוך מחנות הפליטים... יהיה זה מועיל להיפטר מן הנשק הפלסטיני הבלתי מועיל מחוץ למחנות הפליטים במסגרת עסקה שתיטיב עם עמנו [הפלסטיני]  בלבנון לשנים רבות ותחסוך ממנו עוגמת נפש וכאב. זאת במקום שניאלץ להיפטר מן הנשק הזה כתוצאה מאיומים, או עימות ובמחיר יקר שיפגע ברבים מבחורינו ולוחמינו...

 

אין להרשות לבלתי אחראים שבמנהיגינו, או באנשינו, לאיים על הנוכחות הפלסטינית בלבנון בשלב חשוב זה של ההיסטוריה שלנו. אם האנדרלמוסיה בלבנון ובתוך מחנות הפליטים לא תצומצם ולא תסתיים, ולא יחוסלו מוקדי הכנופיות והפשע המוצאים מקלט במחנות הפליטים, ולא תסתיים הנוכחות הצבאית מחוץ להם - תהיה עילה מוצדקת להתערבות ביטחונית לבנונית [במחנות הפליטים]."[11]

 

ההתנגדות לפירוק נשק המליציות הפלסטיניות

מתנגדי פירוק הנשק בלבנון, ברובם פלסטינים, טענו כי הדרישה לפרק את הארגונים ואת המיליציות בלבנון מנשקם היא מזימה שמטרתה לשרת את ארה"ב וישראל, לאפשר לארה"ב לממש את שאיפתה לסדר חדש באזור ולכפות הסדרים על הערבים ועל הפלסטינים.

 

1. עמדות פלגי הפת"ח בלבנון: הנשק הוא קו אדום לא תהיה פשרה או מסירה

מפקד מיליציות הפת"ח בלבנון, מוניר אל-מקדח, הזהיר: "....במילון של הפלסטינים בלבנון לא קיים המושג  "מסירת הנשק". לדבריו, "הנשק הוא קו אדום. לא תהיה פשרה או מסירה. הנשק הפלסטיני יישאר במחנות הפליטים בלבנון כדי להבטיח את זכות השיבה ולהבטיח שלא יהיו מעשי טבח בעם הפלסטיני... מדוע מתעוררת תמיד מהומה סביב הנשק בהיבט הביטחוני? ומדוע מתמקדים בפירוקו ובמסירתו? מדוע לא מציעים דרך למסדו? יש דרכים למסד את הנשק לפי הדגם הקיים במדינות שכנות כגון: חטיבת 'עין ג'אלות' במצרים, חטיבת 'בדר' בירדן וחטיבת 'חטין' בסוריה[12], קרי: להקים את חטיבת 'פלסטין' בלבנון..." [13]

 

מזכיר תנועת הפת"ח בלבנון, סולטאן אבו אל-עינין, אמר כי הניסיון לפרק את נשק המיליציות נובע "מן היעד של ארה"ב לשרטט מחדש את מפת האזור".[14]

 

ארגון "פת"ח – האינתיפאדה" (ארגונו של אבו מוסא) נימק את ההתנגדות להתפרק מנשקו בהודעה שפרסם: "תפקידו של הנשק במחנות הפליטים הוא להתנגד לאויב הציוני כפי שהיה בעבר מעולם".[15]

 

2. "החזית העממית - המפקדה הכללית"- אל-סניורה אחראי לצעדים נגד הפלסטינים

מפקד הארגון אחמד ג'בריל פרסם הודעה שבה נאמר: "מקצת הגורמים בלבנון מעוניינים לסבך את הצבא [הלבנוני] בסכסוך כדי להסיט אותו ממשימתו שהיא להתעמת עם האויב הציוני. הם מתעקשים לעסוק בנשק הפלסטיני מזווית ביטחונית צרה [רק משום] שארה"ב נחפזת ליישם את החלטה 1559. אנו מטילים על פואד סניורה [ראש ממשלת לבנון] את האחריות הישירה לצעדים העוינים האלה נגד עמנו הפלסטיני... "[16]

 

בראיון לשבועון "כל אל-ערב" אמר ג'בריל: "מקצת הערבים מרוצים מהתפקיד [שמייעדים להם]  להיות מכשיר בפירוק הפלסטינים [בלבנון] מנשקם, כשם שהם מנסים לעשות זאת בתוך [הגדה המערבית ועזה].  הם רוצים גם שלפלסטינים בפזורה לא יהיה נשק כדי להכשיר את הקרקע לכפות הסדר כניעה משפיל על הערבים ועל הפלסטינים ולמחוק כליל את זכות השיבה המבוססת על החלטות האו"ם".

 

"יש לנו שנים עשר בסיסים צבאיים מבוצרים שיש בהם נשק יעיל ותוכניותינו הן להתנגד לאויב הציוני ולא לצבא לבנון. המשמעות היא שהנשק הזה יתנגד לפרויקטים אמריקאים וישראלים"... אנו מתנגדים למסע התקשורתי הבלתי צודק המתאר את הנשק הפלסטיני כנשק מפוקפק, מזימתי וטרוריסטי. הם אינם יכולים להתנגד לנו ולנשקנו שמילא תפקיד חשוב בטרפוד הסכם ה-17 במאי [1983]" [הסכם השלום בין ישראל ובין לבנון]. [17]

 

נסיגת ממשלת לבנון מנסיון האכיפה

ראש ממשלת לבנון: נקיים דיאלוג על הנשק שבתוך המחנות

בעקבות תגובות אלה, נסוג ראש ממשלת לבנון מניסיונו והצהיר כי "בנושא הנשק בתוך מחנות הפליטים יש לנהל דיאלוג" וכן הצהיר כי שהייתם של הפלסטינים בלבנון היא זמנית עד שישובו לאדמתם ובינתיים הם יזכו להגנה בלבנון.[18]

 

שר ההסברה הלבנוני, ע'אזי אל-ערידי, הודיע לעיתונאים כי ממשלת לבנון החליטה להקים צוות עבודה שיתחיל בדיאלוג עם הצד הפלסטיני במטרה לסיים את הנוכחות הפלסטינית החמושה מחוץ למחנות הפליטים. הצוות הוסמך להתחיל בדיאלוג עם הפלסטינים לטפל בבעיות שגרתיות, חברתיות, משפטיות, כלכליות וביטחוניות בתוך מחנות הפליטים ולפלסטינים החיים בלבנון בשיתוף פעולה עם ססו"ת של האו"ם. כמו כן הוסמך הצוות לקבוע מכניזם לשימת קץ לנוכחות הנשק הפלסטיני מחוץ למחנות הפליטים ולפתוח בדיאלוג סביב הטיפול בבעיית הנשק הפלסטיני בתוך מחנות הפליטים ובמידת האפשר לכונן קשרי נציגות [דיפלומטית] בלבנון ובפלסטין. הממשלה הביעה תמיכתה בעמדות ראש הממשלה פואד סניורה. [19]

 

ב. התגברות הדיון הציבורי בלבנון סביב פירוק נשק החזבאללה

 

המחנה הדרוזי

1. ג'ונבלאט: אם חזבאללה רוצה להחזיר את הגולן עליו לפתוח חזית בגולן

המנהיג הדרוזי, וליד ג'ונבלאט, התבלט כמבקר החריף ביותר של חזבאללה, והטיל ספק בנאמנות הארגון לאינטרסים הלבנוניים. בדברים שנשא בפני משלחות שביקרו אותו אמר: [חזבאללה ואמל] רוצים לקשור את הסכסוך של לבנון ושל סוריה [עם ישראל] לנצח תחת הסיסמה "חוות שבעא" [שלמעשה] אינן לבנוניות וכפופות להחלטה 242. אולם דרום לבנון כבר שוחרר והחלטה 425 כבר יושמה... אם הם רוצים להחזיר את הגולן שיפתחו חזית בגולן האם מישהו מנע זאת מהם? מדוע רק לבנון משלמת את המחיר?[...]

 

הרובה שלנו [במחנה הדרוזי] היה רובה לאומי לבנוני ואנו לא נסכים שהרובים שעדיין קיימים [של חזבאללה] יהיו רובים לא לבנוניים[...] מותר לנו, לילדינו ולנכדינו לחיות חופשיים ואנו לא רוצים להיות בתוך ציר שמתחיל בים התיכון ומסתיים בטהראן[...] אנו חופשיים ומודים לרפובליקה האסלאמית [האיראנית] על עזרתה בשחרור הדרום בשלב מסוים[...] אבל מספיק, הדרום שוחרר וההחלטות הבינ"ל יושמו ואנו לא רוצים לשמש הגנה למפעלים הגרעיניים [האיראניים][...][20]

 

2. המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית [בראשות ג'ונבלאט]: חזבאללה בשירות סוריה ואיראן

ראמי אל-ריס, דובר המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית בלבנון שבראשה עומד ג'ונבלאט, פרסם מאמר שכותרתו "חזבאללה לאן?" בו האשים את חזבאללה כי פרישתו מהממשלה הלבנונית נובעת מאינטרסים סוריים ואיראניים: "אין זה מפתיע שחזבאללה פותח במאבק היוצר מתיחות בשעה שהמתקפה [הבינ"ל] על הזירה האיראנית והזירה הסורית מסלימה[...] ובזמן שהחקירה הבינ"ל [של רצח אל-חרירי] מתקרבת אל בשאר אל-אסד והעברת התיק הגרעיני האיראני למועצת הביטחון קרבה והולכת. זהו הזמן בו פותח חזבאללה בשלב חדש של מאבק ישיר עם ג'ונבלאט בלבנון[...]"

 

אל-ריס טען עוד כי חזבאללה מבצע כיום משימה שהוטלה עליו ע"י סוריה ואיראן במסגרתה עליו להשיג פילוג עדתי וכיתתי בלבנון, ליצור משבר לאומי, להביא אל-קאעדה לדרום [לבנון] ולעכב את תהליך בניית המדינה.[21]

 

המחנה הנוצרי

1. עורכו בפועל של 'אל-נהאר': ללבנון לא תהיה עצמאות אמיתית ללא יישום החלטה 1559 במלואה

אדמון צעב, העורך בפועל של היומון הלבנוני 'אל-נהאר', כתב: "ציבור העדה השיעית חזק היום בזכות הנשק שלו. אך הוא יהיה שקול לציבור של שאר העדות במשוואה הפנים-לבנונית [רק] כאשר הוא ימסור את הנשק שלו לצבא. אז יהיה הצבא [הלבנוני] אחראי על בטחונו [של הציבור השיעי], על ביטחון מנהיגיו ועל המתקנים הביטחוניים שלו, במקום הביטחון האוטונומי [שיש לחזבאללה] עכשיו הגורם לציבור של העדות האחרות לשאול: 'מדוע שביטחוננו האישי לא יהיה בידינו, במיוחד לאור העובדה שהמנהיגים שלנו נרצחים ואילו המנהיגים של אמל וחזבאללה בטוחים בתוך המתקנים הביטחוניים שלהם?'[...]

 

המשבר שהחלטה [1559] עוררה בממשלת [לבנון] ובמדינה הוא השתקפות של ההתנגדות הסורית [להחלטה זו], שכן פירוק הנשק של חזבאללה ושל מחנות הפליטים הפלסטיניים משמעותו יציאה אמיתית של סוריה מלבנון והכרה בעצמאות המדינה, בריבונותה ובהחלטתה החופשית. לכן, הדיון עם חזבאללה ואמל צריך להביא להסדר שבמסגרתו יוותרו שני הגורמים [האלה] על עמדתם המתנגדת [ליישום] החלטה 1559 ולא תהיה לכניעה לרצון הסורי[...] לא תהיה עצמאות אמיתית [ללבנון] ללא יישום החלטה 1559 במלואה[...]"[22]

  

2. בעל טור לבנוני: חזבאללה איבד את הקונצנזוס על הנשק שלו

עלי חמאדה, בעל טור קבוע ביומון הלבנוני אל-נהאר כתב: "מאז מאי 2000 ועד היום השתנתה תמונת [המצב] ופגה קדושת הנשק [של חזבאללה][...] כל לבנוני [חש כיום שזה טבעי] לדון בסוגיית הנשק של ההתנגדות מבחינת הגדרת תפקידיו וגבולות הזמן [בו הוא לגיטמי][...] 

 

"[...]רוב הלבנונים, על גוניהם השונים, אינם מרוצים מהישארות נשק החזבאללה מחוץ לסמכותה של המדינה[...] הם לא חשים בטחון כשהנשק הזה מרוכז בידי קבוצה [אחת], לא משנה כמה נעלים מטרותיה ומעשיה. זאת משום שקבוצה זו אינה יכולה בשום פנים ואופן להעניק ללבנונים אלה את הביטחון שיעניקו להם השוויון והסמכות הבלעדית של המדינה. במיוחד מפני שבסופו של דבר המשמעות של [קיום] נשק מחוץ [לסמכות] המדינה... היא שההחלטות על מלחמה ושלום בלבנון נתונות בידי חזבאללה לבדו ללא שותף, וזה מנוגד ל[עקרון] של מדינה - כל מדינה - על פני כדור הארץ[...] צריך להודות באובייקטיביות מוחלטת שחזבאללה איבד את הקונצנזוס בנוגע לנשק שלו[...]"[23]

 

במאמר נוסף תקף עלי חמאדה את האג'נדה הלא-לבנונית של חזבאללה: "ככל שהציבור של חזבאללה[...] מריע "ברוח ובדם נפדה אותך בשאר" ו"ברוח ובדם נפדה אותך נג'אד", כך קורס יותר ויותר הקונצנזוס בנוגע לנשק [של חזבאללה], ומתגברים רגשות הדאגה מפני האג'נדה החיצונית של חזבאללה שנראה כי היא פונה בתנופה גדולה לכיוון ברית עם משטר שלא נותרה אצבע בעולם שאינה מופנית אליו[...] ככל שמתחזקים רגשות הדאגה האלה פוחתת הסולידאריות של הציבור הלבנוני הנרחב והמגוון עם חזבאללה[...] אנו אומרים את הדברים האלה מפני שיש להכיר בכך שחזבאללה היום נמצא בדרך המהירה ביותר להפסיד את החסות הלבנונית [שניתנה בעבר] לנשק שלו[...]"[24]

 

3. הכומר אסכנדר אל-האשם: חזבאללה צריך לוותר על הנשק

 הכומר אסכנדר אל-האשם כתב ביומון הלבנוני אל-נהאר:"[...]חזבאללה צריך להציב את האינטרס הלבנוני מעל כל אינטרס אחר[...] חזבאללה צריך להפוך לתנועה פוליטית ולוותר באופן הדרגתי ומתוך החלטה אישית [שלו] על הנשק שלו. עמדה כזו לא תהיה אמיצה פחות מעמדות אחרות בהן הוא נקט[...]"[25]

 

המחנה הסוני

סיעת אל-מסתקבל בראשות אל-חרירי: חזבאללה משרת אינטרסים איראניים

ח'יראללה ח'יראללה, בעל טור ביומון הלבנוני אל-מסתקבל כתב: "מעשיו של חזבאללה [הכוונה לפרישת השרים מהממשלה], שהוא בעל הברית של המשטר הסורי בלבנון ומייצג למעשה מכשיר איראני, הם חלק [מתכנית] ליצור משבר בלבנון כדי להגיע למטרה אחת - העברת המשבר מדמשק לביירות"[...][26]

 

המחנה הפרו-סורי

רב הגורמים בלבנון הקוראים לשמור על נשק החזבאללה מקורבים למחנה הפרו-סורי. לדבריהם, פירוק נשק החזבאללה הוא מעשה בגידה שישרת אך ורק את האינטרס של ישראל. זאת, למעט מקרה אחד יוצא דופן, כאשר יומון לבנוני פרו-סורי טען כי נשק החזבאללה הוא נשק שיעי והעדות האחרות בלבנון מפחדות ממנו.[27]

 

 1. חבר במפלגה הסורית הלאומית-חברתית: פירוק נשק החזבאללה ומחנות הפליטים - סוג של בגידה

מנד'ר אל-מנד'ר, חבר במפלגה הסורית הלאומית-חברתית בלבנון, פרסם מאמר התומך בקריאתו של הנשיא האיראני למחוק את ישראל מהמפה וטען כי פירוק הנשק של ההתנגדות הוא מעשה בגידה: "הנשק צריך להישאר בידי לוחמי הג'האד הנלחמים למען שחרור האדמה מהפולשים. פירוק הנשק של חזבאללה ושל מחנות הפליטים הפלסטיניים הוא סוג של בגידה. הנשק המכובד והטהור צריך להמשיך להיות מונף על ישראל מכל הכיוונים [...] פתרון הבעיה של המזרח התיכון לא יהיה [פתרון] צודק וכולל אלא ע"י ביטול קיומה של מדינת ישראל ומחיקתה המוחלטת ממפת העולם[...]"[28]

 

2. בעל טור ביומון פרו-סורי: פירוק הנשק של ההתנגדות משרת את האינטרס של ישראל

מחמד מקלד, בעל טור ביומון הלבנוני הפרו-סורי 'אל-דיאר', כתב: "מדוע קיימת דרישה לטבוח בהתנגדות שהצילה אותנו מן הכיבוש היהודי וטיהרה את ביירות, את צידון ואת הדרום מהטומאה של הכיבוש[...] ההתנגדות הרימה את ראשינו ואת ראשי הערבים גבוה בפני העולם. מדוע [יש] המסכימים לפרק אותה מנשקה כדי לתת לישראל מנוחה ולהקל עליה לתקוף את לבנון ובמיוחד את הדרום. מדוע ישנו הפחד מהנשק של ההתנגדות? איזה התקפות ופרובוקציות ביצעה ההתנגדות ממאי 2000 ועד היום נגד העם הלבנוני?

 

ההתנגדות הקריבה מאות שהידים שנתנו את הנתינה הגדולה ביותר והיא הדם. במקום שנגמול לה בהערכה ובכבוד אנו משתפים פעולה ומסכימים עם אויבי ההתנגדות- ארה"ב, ישראל וצרפת- לפרק אותה מנשקה?[...] אלה [התומכים בפירוק נשק ההתנגדות] רוצים למחוק את דפי הגבורה ו'מסירת הנפש' [אסתשהאד] החשובים ביותר מההיסטוריה המפוארת שלנו המלאה בתפארת וכבוד, כדי שיתפסו את מקומם עמדות של כניעה והשפלה[...] האם אלה התומכים בפירוק הנשק של ההתנגדות לא חושבים שזה משרת רק את האינטרס של ישראל?[...] מי ימנע מישראל לתקוף ביבשה ובאוויר לא רק את דרום [לבנון] אלא את כל לבנון?"[29]

 

3. שר האוצר הלבנוני לשעבר: ההתנגדות [חזבאללה] אפקטיבית יותר מן הצבא הסדיר

אליאס סאבא, שר האוצר הלבנוני לשעבר, תמך בעמדת חזבאללה: "ישראל לא נסוגה [מדרום לבנון] מתוקף החלטה 425, לא עקב הרצון של הלגיטימיות הבינ"ל ולא כהיענות לרצונה של הקהילה הבינ"ל[...] אלא, היא אולצה לסגת בשנת 2000 בעקבות מעשי הגבורה של ההתנגדות והקרבות המתנגדים. לכן, הדיפלומטיה לא הביאה תועלת [בכל הנוגע] לשחרור האדמה! גם הלגיטימיות הבינ"ל לא הביאה תועלת. כמו כן, אין צורך להוכיח שלא היה ביכולתו של הכוח הצבאי הסדיר להשיג את השחרור [של דרום לבנון]. [צבאות אלה] נכשלו כבר והוכחו האפקטיביות והיכולת המועטות שלהם להתמודד עם המנגנון הצבאי הישראלי[...]

 

למרות חשיבות האדמה שנותרה תחת הכיבוש של ישראל, ולמרות החשיבות של שחרור האסירים הלבנוניים בבתי הכלא הישראליים - תפקידה של ההתנגדות והנשק שלה אינו יכול להצטמצם רק לכך ולהסתיים בכך[...] תפקיד ההתנגדות יימשך בהכרח והנשק שלה הוא הכרחי [גם] אחרי שחרור האדמה והאסירים[...]

 

[שכן], אפילו אם תשוחרר האדמה הלבנונית כולה ואפילו אם ישוחררו כל האסירים מבתי הכלא הישראליים כיצד נוכל להבטיח שישראל לא תשוב ותכבוש את האדמה מחדש ותמשיך בהתקפותיה כמעט מדי יום על לבנון, על האדמה והאנשים, בים וביבשה?[...]"[30]

 

4. ראש איגוד פועלים לבנוני: יעקרו עיניו של מי שיחשוב לפרק את נשק ההתנגדות

במהלך הפגנה אנטי-אמריקאית שנערכה בלבנון איים זאהר אל-ח'טיב, ראש איגוד פועלים וחבר פרלמנט לשעבר, על אלה החושבים לפרק את הנשק של ההתנגדות ואמר "הצעירים שלנו והעם שלנו יעקרו את עיניהם[...]"

 

הוא הוסיף: "אחרי שיושג השחרור [של חוות שבעא] תישאר לבנון חזקה באמצעות ההתנגדות שלה [חזבאללה], העם שלה והצבא שלה. [לבנון תישאר] חזקה באמצעות סוריה ואיראן ובאמצעות החמאס, הג'האד האסלאמי וההתנגדות העיראקית. אנחנו נגן על הנשק של ההתנגדות [במחיר] חיינו[...] שכן ההתנגדות היא הכבוד שלנו, התפארת שלנו והביטוי לאמונתנו הדתית. זאת, נוכח הבגידה הציונית וההתקפות הישראליות[...] האחדות הלאומית לא תושג אלא אם ההתנגדות [חזבאללה] תהיה עמוד השדרה שלה[...] נהיה שומרי ההתנגדות במצפוננו ובדמנו, כולנו התנגדות [חזבאללה]."[31]

 

חזבאללה: לא ננהל מו"מ על הנשק של ההתנגדות

בכירים בחזבאללה שבים וטוענים כי מעולם לא נעשה ולעולם לא ייעשה שום שימוש בנשק של הארגון בתוך הזירה הפנימית הלבנונית ולכן אין לשאר העדות בלבנון סיבה לחשוש מנשק זה.

מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה אמר בראיון לעיתונות: "הכוח של [הנשק של חזבאללה] נובע מכך שלא נעשה בו שימוש בזירה הפנימית אפילו ברגעי הבגידה החמורים ביותר[...] אף אחד לא יצליח להכניס את הנשק הזה לזירה הפנימית[...] אנו נעמוד [אפילו] בפני הבלתי נסבל כדי שהטעות הזו לא תתרחש[...]"[32]

 

בראיון ליומון הממסדי הסורי 'אל-ת'ורה' אמר סגן מזכ"ל חזבאללה השיח' נעים קאסם: "הדיון שמתנהל כעת הוא על כך שהממשלה הלבנונית תתחייב שההתנגדות איננה מיליציה ולכן הנשק של חזבאללה אינו עוד נושא שעומד על הפרק. אח"כ נתחיל בדיון מדיני בנוגע להגנה על לבנון ובנוגע לסוגיות שונות. באמצעות ההידברות נגיע לתוצאות מסוימות שאינני יודע מה הן יהיו ומה יהיה אופיין. אך, בכל מקרה לא נסכים שיהיה דיון על הנשק של חזבאללה או שינהלו איתנו מו"מ על בסיס העובדה שאנו נושאים נשק ומה עלינו לעשות עם נשק זה. אנו מוכנים לכל דיון כולל הנוגע להגנה על לבנון, לעתידה, לתפקידם של הגורמים השונים [בלבנון] ולדרך ההתנגדות לתכנית הישראלית[...]"[33]

 



[1] השרים מטעם הסיעות של חזבאללה ואמל פרשו במהלך ישיבת ממשלה שבה התקבלה ברב קולות החלטה לפיה לבנון תבקש מהאו"ם להרכיב בית משפט בעל אופי בינ"ל שיטפל ברצח רפיק אל-חרירי. כמו כן הוחלט שלבנון תבקש מהאו"ם להרחיב את תפקידה של ועדת החקירה הבינ"ל לרצח אל-חרירי כך שהיא תחקור גם את כל מקרי ההתנקשות וניסיונות ההתנקשות שהיו בלבנון החל מה-1 באוקטובר 2004- עת נעשה ניסיון להתנקש בשר התקשורת הנוכחי מרואן חמאדה. אל-מסתקבל (לבנון) 13.12.05

[2] אל-מסתקבל (לבנון) 1.1.06

[3] אל-נהאר (לבנון) 30.1.2006

[4] אל-ספיר (לבנון), 4.10.2005

[5] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 8.10.2005

[6] ג'ובראן תויני נרצח ב-12 בדצמבר בהתפוצצות מכונית ממולכדת בסמוך למכוניתו.

[7] אל-נהאר (רש"פ), 29.9.2005

[8] אל-נהאר (לבנון), 6.10.2005.

[9] אל-מוסתקבל (לבנון), 1.11.2005

[10] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 19.10.2005

[11] אל-איאם (רש"פ), 23.10.2005

 גם שגריר אש"פ בתימן לשעבר, יחיא רבאח, המשמש כיום כבעל טור ביומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה", הביע תמיכה בצעדי לבנון: "קיימים פלגים פלסטיניים שמתוקף קשריהם עם סוריה מנסים לזעזע את הבעיה הפלסטינית כאילו איננו סובלים די... הגורמים הפלסטיניים צריכים להיזהר מאד ולנהוג מידה גבוהה של תבונה... יש לחזק את העמדה הפלסטינית הרשמית שלפיה אנו [הפלסטינים] לא צד בסכסוכים בזירה הלבנונית ואין אנו תומכים בצד מסוים בעימותו עם הצד האחר. נשקנו בתוך מחנות הפליטים בלבנון [צריך להימצא] תחת מטריית הלגיטימציה הלבנונית ותחת [תחומי] האחריות של השלטונות הלבנוניים הלגיטימיים. נשקנו צריך להימצא בתוך המחנות ולא בבסיסים או במקומות מחוץ למחנות הפליטים. אסור שנהיה חלק גלוי או חשאי מנוכחותו של גורם אחר כלשהו בזירה הלבנונית". אל-איאם (רש"פ) 23.10.05.

[12] כוחות צש"פ במדינות ערב

[14] כל אל-ערב (ישראל), 7.10.2005

[15] אל-ספיר (לבנון), 4.10.2005

[16] אל-איאם (רש"פ), 5.10.2005

[17] כל אל-ערב (ישראל), 28.10.2005

[18] אל-נהאר (לבנון), 9.10.2005

[19] אל-איאם (רש"פ), 14.10.2005

[20] אל-מסתקבל (לבנון) 26.1.06

[21] אל-מסתקבל (לבנון) 18.1.06

[22] אל-נהאר (לבנון) 30.12.05

[23] אל-נהאר (לבנון) 17.1.06

[24] אל-נהאר (לבנון) 19.1.06

[25] אל-נהאר (לבנון) 12.1.06

[26]  אל-מסתקבל (לבנון) 19.1.2006

[27] ג'ורג' עלם, הפרשן הפוליטי של היומון הלבנוני הפרו-סורי 'אל-ספיר', כתב: "ראשית, חזבאללה[...] צריך להבין שדבריו בנוגע לנשק שלו אינם משכנעים עוד ולכן אינם מרגיעים. חלק משותפיו לאזרחות [הלבנונית] מפחדים מהנשק הזה. חלק מהם [אף] חושבים שנשק זה יכוון בעתיד כלפיהם אם המצב יחמיר ויהיה בלתי אפשרי לנהל הידברות ולהגיע להסכמה בין הלבנוניים ולבנון תהפוך לזירה לחיסול החשבונות הבינ"ל והאזוריים[...] הרובה של חזבאללה הוא בסופו של דבר [רובה] שיעי מבחינת אופיו, מגמתו והשתייכותו, גם אם הוא הביא [בעבר] להישג לאומי ופאן-ערבי שלא ניתן להתעלם ממנו או להתכחש אליו[...] חזבאללה אינו מסתפק בהיותו קבוצה לאומית בזירה הפנימית [הלבנונית], אלא גם בחר להיות לצד הציר הסורי-איראני נגד 'התכנית האמריקאית הציונית ששמה לה למטרה את לבנון והאזור!'. זכותו של חזבאללה לבחור בכל צד שהוא רוצה אך [הוא גם ישא באחריות לבחירתו][...]". אל-ספיר (לבנון) 18.1.06

[28] אל-דיאר (לבנון) 12.1.2006

[29] אל-דיאר (לבנון) 26.1.06

[30] אל-ספיר (לבנון) 19.1.06

[31] אל-נהאר (לבנון) 18.1.06

[32] אל-נהאר (לבנון) 17.1.06

[33] אל-ת'ורה (סוריה) 5.1.06