המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הנאום של אל-שרע שחולל סערה בסעודיה ולבנון
30/12/2007

 

הנאום של אל-שרע שחולל סערה בסעודיה ולבנון

יומון סעודי בתגובה לנאום: "סעודיה עשויה לפעול לשינוי עתידה של סוריה"

 

סגן נשיא סוריה, פארוק אל-שרע, הופיע ב-11.12.2007 בכנס "החזית הלאומית הפרוגרסיבית" בדמשק. בנאומו טען אל-שרע כי מעמד תומכי סוריה בלבנון חזק משהיה כאשר היו בה כוחות סורים, היות שבעלי בריתה מהווים "כוח אמיתי בשטח". כן הביע אל-שרע סיפוק מכך שההשתתפות הסורית בוועידת אנאפוליס סיכלה את הניסיון "לחלק את הערבים למתונים ולקיצונים". בנוסף, גרס אל-שרע כי משפחת המלוכה הסעודית מתנגדת לחלוקת עיראק, היות שהיא עשויה להוביל לחלוקת האזור, ולגרום לכך שבארות הנפט בסעודיה ייצאו משליטתה.

 

נאומו של אל-שרע עורר תגובות נזעמות בעולם הערבי, ובפרט בלבנון ובסעודיה. חברי "כוחות ה-14 במרץ" בלבנון תקפו את הנאום, שהתפרש בעיניהם כהוכחה למעורבות העמוקה של סוריה בלבנון. היומון הכוויתי "אל-סיאסה", הידוע בעמדתו האנטי-סורית, דיווח כי בעקבות הנאום שוקלות מספר מדינות ערביות – בראשן סעודיה – ליטול מידי סוריה את אירוח פסגת הליגה הערבית שאמורה להתכנס במרץ 2008 בדמשק ולהעבירה לקהיר, או להחרימה ולשלוח אליה נציגים מדרג נמוך.[1]   

 

פירושו של אל-שרע להתנגדות הסעודית לחלוקת עיראק עורר תגובות קשות בעיתונות הסעודית, במיוחד לנוכח המשקעים שהותיר נאומו הקודם של אל-שרע, ב-14 באוגוסט 2007, בו טען כי תפקידה של סעודיה במזה"ת "כמעט משותק".[2] מאמר חריף במיוחד פרסם עורך היומון הסעודי "אל-וטן", ג'מאל ח'אשוקג'י, אשר איים במרומז כי סעודיה עשויה לפעול לשינוי המשטר בסוריה.  

 

להלן תרגום קטעים מנאומו של אל-שרע ומהתגובות לנאום:     

 

אל-שרע: "יחסי סוריה-לבנון – במיטבם"

בנושא לבנון, אמר אל-שרע כי "היחסים הסורים-לבנונים יוצאי דופן, ואין להם אח ורע. כל לבנוני העוין את סוריה - עוין את עצמו, וכל סורי שעוין את לבנון – עוין את עצמו. ישנו אינטרס אמיתי שהיחסים הסורים-לבנונים יהיו במיטבם במישורים התרבותי, הכלכלי והביטחוני... יש מאמרים הטוענים כי סוריה פועלת להשיב את צבאה [ללבנון], בשל חששה מוועדת החקירה [הבינ"ל לרצח ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי]. ברצוני להדגיש דבר חשוב: סוריה לא תשוב ללבנון צבאית או ביטחונית, שכן  מצבנו היום טוב יותר אפילו במישור המוסרי, כאשר אנו יודעים להבחין בין הידיד והאח לבין האופורטוניסט, אשר החניף לסוריה כשהייתה נוכחת בעבר בלבנון...

 

מעמדם של ידידי סוריה חזק ואיתן יותר משהיה אי-פעם, אפילו בשעה שהיו הכוחות הסורים בתוך לבנון... אלה שעמנו בלב ובנפש מהווים כוח אמיתי בשטח, ואף אחד בלבנון לא יכול – אפילו אם יסתייע בכוח חיצוני – להכריע את המערכה נגד סוריה. זהו בפני עצמו הישג גדול... הפרק השחור בתולדות סוריה בלבנון הסתיים, ו[הכוחות האנטי-סורים בלבנון] אינם יכולים לשוב לצעוק וליילל, להשקיע מיליוני דולרים כדי לנצח בבחירות ולערוך סימפוזיונים בטלוויזיה. הם נכשלו, ומי שניצב מאחוריהם נכשל...   

 

לבנון אינה 'המותן' [חגורת הביטחון] הסורית רק בכל הנוגע לישראל, כי אם גם בכל הנוגע לביטחונן ההדדי [של סוריה ולבנון]. אפילו אם נניח - לצורך הויכוח בלבד - שהנושא הסורי-ישראלי-לבנוני יבוא על פתרונו, [עדיין] יהיה לנו צורך בקשר טוב עם לבנון, ולהיפך... בעבר ספגנו רבות והבלגנו, ואילו כעת כולם מבקשים מאיתנו להתערב ולהפעיל לחץ על בעלי בריתנו, אשר גם להם יש עמדות... [כוחות ה-14 במרץ] הציעו את מישל סלימאן [כמועמד לנשיאות], איש טוב הנתמך על ידי סוריה. ואולם, ישנה תלונה [מצד האופוזיציה הלבנונית] שהוא הוצע לשם תמרון, ו[כעת], אחרי תמרון זה מסרבים [כוחות ה-14 במרץ] לדון בראש ממשלה מוסכם ו[להעניק לאופוזיציה ייצוג של למעלה] משליש [בממשלה]... הפיתרון צריך להיות לבנוני [בלבד], ולא סורי, איראני, אמריקאי או צרפתי. כעת 80%-90% מהפיתרון מצוי בידיים לבנוניות, בעוד ש-10%-20% [מהפיתרון] מצוי בידיים חיצוניות."

 

"באנאפוליס ההר הוליד עכבר"     

אשר לועידת אנאפוליס, אמר אל-שרע כי "'ההר הוליד עכבר'. חמישים מדינות מכל קצוות תבל גויסו עבורה, אך לא יצא ממנה דבר... הלכנו [לאנאפוליס] מבלי שיהיו לנו כל אשליות, אך סוריה השיגה תוצאה חשובה – הליכתה ביטלה את רעיון חלוקת הערבים למתונים ולקיצונים. היה ניסיון להטיל מצור על סוריה, חזבאללה, חמאס ואיראן, וחשבו שהתוצאה תניב הישג גדול לערבים המתונים ולניאו-שמרנים בארה"ב. להליכתה של סוריה [לוועידה] היה ערך רב, וראיתם איך התקשורת נשברה והמגמה השתנתה. רעיון [חלוקת הערבים] למתונים וקיצונים קרס, זאת בפרט [לאור העובדה] שאנו עומדים לכנס ועידה ערבית שמטרתה העיקרית היא תיקון המצב הבין-ערבי...

 

אנו בסוריה מקבלים בסבר פנים יפות את כולם, למעט ישראל, שכן עליה ראשית להשיב את האדמה, שנית את הזכויות ו[רק] אחר כך נשקול לפתוח את הדלת בפניה. ואולם, אנו מקבלים בסבר פנים יפות כל ערבי המעוניין להגיע לסוריה, ולא נסגור את דלתנו בפניו. ארחיק לכת אף מעבר לכך – אם [נשיא ארה"ב, ג'ורג'] בוש רוצה לשאת ולתת עמנו על דו"ח בייקר-המילטון, ומעוניין להיות גיבור של שלום ולהתייחס אל זכויותינו כזכויות של העם הסורי, של סוריה ושל העם הערבי, ארה"ב לא תמצא בכך כל קושי. נהפוך הוא -  אנו נתמסר למהלך ונמצא נקודות משותפות בינינו לבין הממשל האמריקאי, אך לעולם לא נסכים לקבל הגמוניה [אמריקאית] ולהיכנע ל[שליטתו של] איש."

 

"חלוקת עיראק – משמעותה מלחמה"

"אני סבור כי ההצהרה [של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד] בתורכיה [לפיה, חלוקת עיראק תוביל לפיצוץ המזה"ת][3] מילאה תפקיד חשוב מאוד בכך שזעזעה את כל מי שהיה מעוניין בחלוקת עיראק. [מובן ש]אין די בהצהרה אחת כדי למנוע את חלוקת [עיראק], אך היא אותתה לאחרים כי מי שמעוניין בחלוקת [עיראק] צריך לשאת בהשלכות חמורות. חלוקת [עיראק] פירושה מלחמה. ישנן שלוש מדינות, סוריה, תורכיה ואיראן, ואפילו כמה מדינות ערביות [אחרות] – בראשן סעודיה – שאינן מעוניינות בחלוקת עיראק, היות שהיא עלולה להוביל לחלוקת האזור. בארות הנפט [הסעודיות] יצאו, עקב כך, מתחומי שליטתה של משפחת המלוכה הסעודית, מה שנתפס בעיני ריאץ' כחציית קו אדום".   

 

"ירדן חוששת מהקמת מולדת פלסטינית חלופית בשטחה"  

אשר לביקור האחרון של עבדאללה, מלך ירדן, בדמשק, טען אל-שרע כי "ירדן הייתה זקוקה לביקור הזה, הן בשל המים המגיעים [אליה] מסוריה והן בשל החששות הירדנים מהקמת מולדת פלסטינית חלופית בשטחה". אל-שרע אמר כי ירדן רואה בקשריה עם סוריה 'בלם' בפני תרחיש שכזה, והוסיף כי לירדן יש "חשש לגיטימי מפני רעיון [ההכרה] ביהדותה של מדינת ישראל, אשר פירושו ויתור על זכות השיבה וגירוש הפלסטינים שבתוך ישראל אל ירדן."[4]

 

תגובות קשות לנאום בלבנון ובסעודיה

כוחות ה-14 במרץ: "אל-שרע אימת את חששותינו"    

נאום אל-שרע עורר ביקורת קשה בקרב חברי "כוחות ה-14 במרץ" בלבנון. יו"ר הגוף המבצע של "הכוחות הלבנונים", סמיר ג'עג'ע, אמר כי "הדברים הישירים שאמר פארוק אל-שרע לגבי בעלי בריתה [של סוריה] בלבנון [מאששים] את חששותינו ואת מה שהתרענו מפניו שוב ושוב".[5] חבר הפרלמנט הלבנוני, עמאר חורי, המשתייך לזרם הסוני "אל-מסתקבל", בראשות סעד אל-חרירי, טען מצדו, כי "דבריי אל-שרע היו נהירים לחלוטין עבור חסידיו [באופוזיציה הלבנונית]", והביע חשש כי "ההתנקשות ב[אחראי המבצעים בצבא לבנון], פרנסוא אל-חאג', מהווה תשלום ראשון בחשבון ההבטחות של אל-שרע."[6]

 

יומונים סעודים: "אל-שרע מסבך את היחסים הבין-ערביים"

ביקורת קשה על דברי אל-שרע נשמעה גם בעיתונות הסעודית. במאמרי מערכת שפורסמו ביומונים הסעודים נטען כי "אל-שרע הנו הגורם הבולט ביותר המסבך את היחסים הבין-ערביים",[7] וכי דבריו "מוכיחים כי הבעיה של האומה הערבית – ולא רק של לבנון – היא אנשים החיים בתוכה ומעמידים פנים שהם פועלים למענה, בעוד ש[למעשה] הם יותר מסוכנים מאויביה".[8]

 

בתגובה לנאום אל-שרע, איים עורך היומון "אל-וטן", ג'מאל ח'אשוקג'י, כי סעודיה עשויה להגביר את הלחץ על המשטר הסורי ולהדק את קשריה עם "גורמים משפיעים" בתוך סוריה ומחוצה לה, באופן שיאיץ את תהליך השינוי ההכרחי במדינה: "האם קרבה שעת חזרתה של סוריה, כמולדת ועם, אל סביבתה הערבית הטבעית? יש סימנים ברורים המעידים על כך, ביניהם כוח ההיסטוריה הפועל בתוך [סוריה], אווירת הפתיחות בעולם, נפילת המשטרים הטוטאליטריים ועלייתה של כלכלת השוק. לכל [הסימנים] הללו מצטרפות טעויות נוספות של המשטר [הסורי].

 

טעויות הן לעולם לא דבר חיובי, אך הן גרועות יותר כשהן מתבצעות בזמן הלא נכון. [טעויות] רבות כאלו נרשמו לחובת השלטון הסורי, כאשר כמה מהן איומות ומשתוות לחטא הפלישה לכווית של סדאם חוסיין.  נקפו העיתים, ו[סדאם חוסיין] שילם את המחיר [על חטאו], למרות תמרוניו הרבים... טעויות אחרות [של המשטר הסורי] הן פחות חמורות, אך הן מתנקזות לים החטא הגדול [קרי, רצח ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי], עליו אסור לדבר עד שביה"ד הבינ"ל [לחקר רצח רפיק אל-חרירי] יסיים את עבודתו. כוונתי להצהרות קלות הדעת של סגן הנשיא, פארוק אל-שרע, נגד הממשלה והעם הסעודיים, אשר מגבירות את בידודו של משטר מבודד. יחד עם זאת - ואלו דרכיה הנפלאות של ההיסטוריה - [הצהרות אל-שרע] עשויות להכריע את הכף בכל הנוגע ליחס ההססני ל'עתיד' הסורי. קרוב לוודאי שהכוח החזק ביותר באזור [קרי, סעודיה] יגביר את הלחץ שלו [על סוריה] ויגבש מדיניות חדשה של יותר יחסי גומלין עם הכוחות המשפיעים בתוך סוריה ומחוצה לה. כתוצאה מכך, יאיץ גלגל ההיסטוריה את תהליך השינוי ההכרחי, עד שזה יגיע אל יעדו הסופי.

 

דבריו של פארוק אל-שרע לפני מספר ימים, לפיהם חלוקת עיראק עלולה להוביל לחלוקת הממלכה הסעודית, מהווים התגרות כלפי האזרח הסעודי, לפני שהם מהווים התגרות כלפי המדינה [הסעודית]. אין פסול בכך ששכיר עט יתבטא כך בעיתון שיחוסו אינו ידוע... ואולם, כאשר הדברים נאמרים מפיו של אדם בעל ותק רב כשר חוץ, אשר אמור להיות נבון ולשמור מכל משמר על יחסי החוץ של סוריה, ובפרט [על יחסיה] עם המדינה החזקה והמשפיעה ביותר באזור, אשר הסורים מסתכלים עליה ועוקבים אחר כל אות היוצא ממנה בכל הנוגע לארצם ולאפשרויות השינוי בתוכה [הדבר שונה]. אין ספק שאיש כזה פוגע באינטרסים של המשטר אליו הוא משתייך, אך מצד שני, הוא עשוי לתרום להכרעה שתשרת את האינטרס של סוריה, כמולדת ועם, לקדם את תנועתה האיטית של ההיסטוריה. זאת בתוקף הנסיבות האזוריות הסובבות והמתיחויות השוררות באזור, אשר לסורים ולמנגנוני הביטחון שלהם יש זכות להתפאר ב'הישגים' שביצירתן, אם אמנם נכון לקרוא למעשיהם בעיראק ובלבנון 'הישגים'.

 

מזה כמה עשורים חיה סוריה במצב חירום, מצב שהקצין והרחיק את סוריה הערבית-מוסלמית מסביבתה הטבעית. סוריה כבר לא נחשבת כצפון של חצי האי ערב ושל הערבים, אלא נכפה עליה להיות [חלק מן] הרצף העדתי [השיעי]. אין לראות בדברים אלה סירוב לידידות הסורית-איראנית, שהרי סעודיה עצמה מקפידה על יחסים טובים עם איראן ועל פתיחות כלכלית ומדינית כלפיה. עם זאת, סוריה היא בשר מבשרנו, אנו בשר מבשרה ולאיש אין זכות לכפות עליה קשר הרחוק ממסגרותיה הטבעיות מבחינה היסטורית, לאומית ודתית. הבה נדבר גלויות, ההיסטוריה והמוצא של סוריה אינם פרסיים ומגמתה אינה שיעית... היא ים סוני, ההיסטוריה שלה שלובה עם זו שלנו ומשפחותיה קשורות במשפחותינו. זוהי סוריה של צלאח אל-דין ואבן-תימיה[9], ועל כן עתידה מצוי בינינו, הערבים של חצי האי ערב, סוריה ומצרים."[10]



[1]  אל-סיאסה (כווית), 23.12.2007.

[2]  על נאום אל-שרע לרגל חג העיתונאים, ראו דוח ממרי:

http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?ID=875141_memri&lang=he&dbid=articles&act=show3&dataid=626.

[3]  אל-אח'באר (לבנון), 20.10.2007.  

[4]  הנוסח השלם של הנאום לא פורסם בעיתונות הסורית הממסדית, והוא לקוח ממספר מקורות: אל-וטן (סוריה), אל-נהאר (לבנון), 12.12.07; אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 13.12.07; אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 17.12.07. 

[5]  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 13.12.07.

[6]  עכאט' (סעודיה), 16.12.07.

[7]  אל-וטן (סעודיה), 16.12.2007.

[8]  עכאט' (סעודיה), 16.12.07.

[9] צלאח אל-דין אל-איובי – מייסד השושלת האיובית במצרים ובסוריה (1138-1193); אבן תימיה - חכם הלכה אסלאמי שחי בחורן באזור טורקיה הגובל בסוריה של היום (1263-1328).

[10] אל-וטן (סעודיה), 16.12.07.