המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
דיון במפרץ: מדוע נשים אינן נבחרות למוסדות השלטון?
10/11/2007

 

דיון ציבורי במפרץ: מדוע נשים אינן נבחרות למוסדות השלטון?

ב-27 באוקטובר 2007 התקיימו בחירות למועצת השורא [הפרלמנט] בעומאן. מבין 632 מועמדים 20 היו נשים, אולם אף אחת מהן לא הצליחה לזכות במושב בפרלמנט. זאת בניגוד לבחירות הקודמות שהתקיימו בשנת 2003, בהן נבחרו שתי נשים לכהן בפרלמנט העומאני.

כשלונן של הנשים העומאניות בבחירות, זכה להתייחסות שולית בעיתונות העומאנית, אולם עורר דיון בעיתונות המפרצית והערבית בשאלה מדוע נשים - לא רק בעומאן, אלא במפרץ ובעולם הערבי בכלל - אינן מצליחות לזכות בבחירות למוסדות השלטון, ולהיות שותפות בעיצוב המדיניות.

הכותבים ייחסו זאת לאופייה של החברה הערבית שנותרה מסורתית ושבטית, הנתונה לשלטונם הבלעדי של הגברים ואשר ערכי הדמוקרטיה עדיין לא נטמעו בה. כמו כן חזרה ונשנתה הקריאה במאמרים לשתף את הנשים בשלטון באופן פעיל, שכן  הדבר הכרחי לקידומה ולהתפתחותה של החברה. במאמרים גם נמתחה ביקורת על הימנעותן של הנשים עצמן מלתת קולותיהן לנשים אחרות המציגות מועמדות.

להלן קטעים עיקריים מהמאמרים בנושא:

הנשים לא מסייעות לאחיותיהן

בעל הטור העומאני, מחמד אל-שחרי, קרא במאמרו ביומון הלונדוני אל-קדס אל-ערבי, לשלב נשים במוסדות השלטון, משום שהדבר חיוני להתפתחותה ולחיזוקה של החברה: "... עלינו לשאול את עצמנו מהי הסיבה להעדר הנוכחות הזו [של הנשים בפרלמנט בעומאן] - האם זו אחריותה של האישה אשר חסכה את קולה מאחותה האישה [המועמדת לפרלמנט]...  ומנעה ממנה את התואר כבוד חברת הפרלמנט, האם הדבר נובע מדחיקתו של קול האישה לשוליים וחוסר המודעות לגבי חשיבותה [של האישה] ונוכחותה בחברה? או שמא האישה אינה מצפה מעצמה לדבר מלבד היותה טבחית מיומנת או עקרת בית מצוינת?

אם סבורה האישה שתפקידה מצטמצם רק לענייני הבית ושעליה להישאר בביתה, הדבר חושף את דיכויה של האישה בחברה ע"י הגברים, מפחית את מעמדה, [וחושף] כי נוכחותה במרכזי שלטון נחשבת לחריגה מהנוהג השבטי ומהחוק האלוהי. לפיכך נחבא קולה של האישה ונאלם, ונוצרת אצלה [עצמה] האמונה כי היא נבראה מצלע עקומה, וכי עליה להיות נתינה של הגבר ולא שותפה שלו בהנהגת החברה. במצב זה האישה כופה על עצמה מבלי שתרגיש, דיכוי פנימי המרפה את ידיה, ומכלה את כל כוח יצירתה...

כך קרה גם עם האישה בכווית שמנעה מאחותה לשבת תחת כיפת הפרלמנט... החברה אשר נמנעה מלהצביע לטובת האישה נושאת בחלק מהאחריות הזו ובאותה מידה, האישה העומאנית אשר זנחה את אחותה בבחירות... אנו מקווים שהחברה תצביע לטובת האישה, תבחר בה, תדחף אותה קדימה, ושהגבר יחויב [להכיר] בנוכחותה של האחות, האם הבת והאישה במועצת [השורא]. [זאת במקום] שהאישה תמונה ע"י השלטונות כאילו היא ריהוט שצריך לקשט בו את במועצות השרים כדי להתפאר בו בפני דעת הקהל, בכך שזהו מימוש הדמוקרטיה ומתן זכויות לנשים.

מעמדה של האישה צריך להישמר ולהתחזק, קולה צריך להישמע ועל השלטונות השבטיים לאפשר לאישה להגיע אל מרכזי ההנהגה, שכן [האפשרות] לפיתוח תהיה משותקת כל עוד לא יעמוד הגבר לצד האישה ויכיר בחשיבותה ובנוכחותה בתהליך בניית החברה והמשך [השגת] קדמה והצלחה...

כאשר השבטיות שולטת בחברה, היא מעכבת את ארגוני החברה האזרחית אשר חייבים להימצא בכל חברה המעוניינת ללכת בדרך הדמוקרטיה... אנו מקווים שהאישה לא תיעדר ממועצותינו המקומיות או האזוריות ושנוכחותה תהיה פעילה ולא [רק] פורמאלית, משום שנוכחותה היא אחד הסימנים של  חברה בריאה. היעדרותה של האישה היא היעדרות קולם של הנדחקים לשוליים בכל חברה שהיא.[1]

 

הסיבה לכישלון: הפער בין המודרניזציה והמסורתיות

במאמר שהתפרסם ביומון איחוד האמירויות "אל-ח'ליג", טען הכותב ד"ר מחמד אל-סעיד אידריס, כי כישלונן של הנשים בבחירות נובע מהפער בין המודרניזציה במדינות ערב לבין המסורתיות של החברה הערבית שאינה מכירה בערכים דמוקרטיים: "הבחירות למושב השישי למועצת השורא [הפרלמנט] בעומאן ותוצאותיהן, בפרט בכל הנוגע ל 'כישלון החרוץ'... של האישה העומאנית, עוררו שאלות והערות רבות, שאינן מיוחדות רק לניסיון הדמוקרטי בעומאן... אלא כוללות כמעט את כל מדינות המפרץ ורבות ממדינות ערב... החשובה שבשאלות הללו נוגעת לקשר שבין המדינה לחברה, וכן לקשר בין המוסדות הדמוקרטיים לבין המחשבה, התודעה והתרבות הדמוקרטיות... סביר להניח כי ישנן סיבות אמיתיות שהניעו את הבוחר העומאני והבוחרת העומאנית, ולפני כן את הבוחר והבוחרת הכוויתיים והבחריניים לא להצביע לנשים.

 

הקשר בין רמת התפתחות המדינה ורמת התפתחות החברה ברבות ממדינות ערב, הוא הסיבה החשובה ביותר לכישלון הניסיון הדמוקרטי במדינות הללו. המדינה ומוסדותיה המודרניים התפתחו... אולם החברה המפרצית במהותה, ערכיה ויחסיה [הפנימיים] עודנה חברה מסורתית, שהשבטיות שולטת בה, והיא כפופה לערכים וליחסים העוברים כמורשת מדור לדור. המשך הפער הזה בין המודרניות של המדינה והמסורתיות של החברה גורם בהכרח להמשך קיומן של השלכות שליליות [כפי שראינו] בתופעת ההצבעה בבחירות האחרונות...

במישור השני, כלומר הקשר בין המוסדות הדמוקרטיים לבין התודעה והתרבות הדמוקרטיות, קיים אותו הפער. שכן, לא די בקיומם של פרלמנטים, ובהכרה בעיקרון הבחירות והייצוג פוליטי, שהרי הם קיימים לפחות במרבית מדינות המפרץ. התרבות הפוליטית הדמוקרטית והמודעות לזכויות הדמוקרטיות עודן מוגבלות למסגרות הצרות של האליטות המשכילות, ללא הכוחות העממיים האחרים. יתרה מזאת, הן אינן מצויות אצל חלק מהבכירים האחראים על ניהול המוסדות הדמוקרטיים הללו.[2]

בעל טור סעודי: מתי יבחרו אזרחי סעודיה את נציגיהם?

במאמר שהופיע באתר האינטרנט של ערוץ הטלויזיה אל-ערביה התייחס הכותב הסעודי, צאלח אבראהים אל-טריקי, לבחירות בעומאן תוך השוואה למצב בסעודיה. הוא מתח ביקורת על כך שלאזרחי סעודיה אין כלל זכות לבחור את נציגיהם לשלטון, ולהיות שותפים בעיצוב עתידה של המדינה: "... שמחתי על כך שרוב האזרחים העומאנים הגיעו לבגרות שכלית והפכו [לאנשים] המסוגלים לבחור את נציגיהם במועצת השורא ללא אפוטרופסות... אולם תוך כדי שמחה שאלתי את עצמי: מתי יבשיל שכלו של האזרח הסעודי, כך שיהפוך ל[אדם] המסוגל לבחור את נציגיו במועצת השורא?. משום כך התעלמתי ממנה, שכן השאלה החשובה יותר היא: מה עשתה החברה [הסעודית] על כל גווניה, כדי להביא לבגרות את השכל [הסעודי] שהפך לכלי המלא בשבטיות ובשוביניזם?

אם תתבונן במערכת החינוך, שהיא האחראית הראשית ליצירת מוחות המסוגלים להבין מה המשמעות של בחירות...  תגלה שהיא לא עשתה דבר בעניין. שכן היא לא לימדה את התלמיד לבחור בתלמידים שייצגו אותו או ידברו בשמו... היא לא לימדה אותו שעליו להשתמש בשכלו כדי לבחור, ושלא מן ההכרח שקרובו או חברו הוא [המועמד] הטוב ביותר...

אם תבחן את מה שכותבים רוב הוגי הדעות בחברה על כל גווניהם, תמצא כי הם מתווכחים ביניהם האם החינוך המעורב [של בנים ובנות] מותר או אסור, והאם נהיגת נשים תפתח את הכלכלה שלנו או תביא לשחיתות רבה יותר. החברה רודפת את האישה ומתייחסת אליה כאל קטינה ורוב הוגי הדעות המחזיקים בדעה זו, אינם שמים לב לכך שהחברה [למעשה] רודפת גם את הגבר ומתייחסת אליו כאל קטין  הזקוק לאפוטרופסות, ולפיכך אינו מסוגל לבחור...

הבעיות העולות על סדר היום [נהיגת נשים, חינוך מעורב] אינן תפלות וחסרות ערך. אולם אני סבור ש[דיונים] בנושא לא יובילו אותנו לשום מקום, כל עוד לא קיימת מועצת שורא שנבחרה ע"י האנשים בחברה. יש להציג את השאלות הללו במועצת [השורא], על מנת לקיים הצבעה עליהן ואז יוכרע העניין או שיסתיים הויכוח, [וההכרעה] תייצג את הרוב ואף הוגה דעות או סופר לא יוכל לטעון שהוא מייצג את הרוב הדומם...

אני סבור שהעדר השינוי או הקיפאון [בחברתנו] הוא מה שהפך את שאר [החברות] ליותר מתקדמות מאיתנו... לפני 20 שנה שלח משרד החינוך מורים סעודים עפ"י בקשתה של עומאן, שבה לא היו  מספיק מורים. היום החברה העומאנית הקדימה אותנו [הסעודים] בכמה שלבים, והאזרח [העומאני] יכול להיות שותף בקביעת גורלות ובעתיד מולדתו, בעוד [אצלנו] הסעודים האופורטוניזם אוכל אותנו [הסעודים], למעט יוצאים מהכלל."[3]



[1] אל-קדס אל-ערבי (לונדון) 6.11.2007

[2] אל-ח'ליג' (איחוד האמירויות) 5.11.07

[3]  http://www.alarabiya.net/  30.10.07