המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כתב העת של החמאס לילדים מעודד פיגועי התאבדות
2/10/2007

 

"אל-פאתח" - כתב העת של החמאס לילדים מעודד פיגועי התאבדות

 

"אל-פאתח" הוא עיתון לילדים של  תנועת החמאס, היוצא לאור בלונדון פעמיים בחודש ומתפרסם גם באתר האינטרנט www.al-fateh.net . הגיליון הראשון יצא בספטמבר 2002 ועד אמצע חודש ספטמבר 2007 הפיעו 108 גיליונות. התוכן מכיל סיפורים, שירים, חידות, שעשועונים וכיו"ב, אך הוא מכיל גם תכנים של עידוד לג'יהאד ולאסתשהאד, עידוד לביצוע פיגועים, תאור מתכנני  פיגועים ומבצעיהם כגיבורים, כינוי היהודים בשם רוצחי הנביאים ותאור של אימהות המעודדות את בניהן לרצוח יהודים. בכל גיליון מופיע מדור "סיפורו של שהיד" ובו "עלילות הגבורה" של פעילי ארגונים פלסטיניים שנהרגו בזמן ביצוע פיגועים -חלקם פיגועי התאבדות נגד אזרחים -  או שנהרגו בידי צה"ל.

 

 "אל-פאתח" מכיל גם איורים בעלי מסר אסלאמי לוחמני עתיק. כך, למשל, ילד ששמו אל-פאתח [הכובש] רוכב על סוס ובידו חרב, ילדים ונערים אוחזים בנשק ופעילי חמאס המשגרים רקטות קסאם.

 

בכמה גיליונות מובאים סיפורים ובהם מוטיבים מעולמם של המתאבדים, לדוגמה: הבעת משאלה למות כשהיד ולהגיע אל העלמות בגן עדן, תאור שמחת הורי השהידים המתבטאת בחלוקת ממתקים והשמעת צהלות שמחה כאשר הם מתבשרים על מות הבן.

להלן תרגום לקט דוגמאות ואיורים מכתב העת "אל-פאתח":  

עידוד פיגועי התאבדות

בגיליון 60 אמר סעיד חותרי מקלקיליה, שביצע את פיגוע ההתאבדות בדולפינריום בתל-אביב ב-1 ביוני 2001, בצוואתו: "אהפוך את גופי לרסיסים ולפצצות שירדפו את בני ציון, יפוצצו אותם וישרפו את שרידי [גופם]." הוא מצווה את הוריו לא לבכות לאחר מותו. "אין דבר עצום יותר מלמסור את הנפש למען אללה יתעלה על אדמת פלסטין. אמי, השמיעי צהלות שמחה. אבי ואחי, חלקו ממתקים. בנכם מצפה לחתונתו, לעלמות בגן העדן."[1]

בגיליון מספר 69 מופיע סיפור מאויר שכותרתו: "משימה של שלום". הנער באסל סיפר כיצד יצא לבצע פעולת הקרבה נגד "חיילים ציונים".[2]  

בגיליון 71 מובא סיפורו של השהיד נסים אל-ג'עברי, שביצע פיגוע בבאר שבע. אמו סיפרה: "לפני שיצא נתן לי 800 שקלים. חשתי עצב עמוק ובכיתי שש פעמים במשך היום בלא לדעת מדוע. כאשר נודע לי שהוא מסר את נפשו, לקחתי את הכסף וקניתי תמרים, ממתקים וקפה לכיבוד המברכים".[3]

 

 בגיליון 72 של אל-"פאתח" מתוארת "גבורתה של נערה". סועאד, נערה פלסטינית, מציעה לחיילים להוביל אותם למקום שבו נמצאים לכאורה מחבלים פלסטיניים ובעצם הולכת אל מותה כאשר היא מובילה אותם לשדה מוקשים "היא התפוצצה וכל החיילים נהרגו. סועאד היתה שהידה המועלת על העשב מחייכת, משום שמסרה נפשה למען פלסטין".[4]

 

בגיליון 73 מתואר שיעור בכיתה. אחד הילדים, יאסין שמו, מביע משאלה שכאשר יגדל הוא ירצה להיות רופא המטפל בלוחמים המתאבדים בשדה הקרב. המורה שואלת את התלמידים: "אני סבורה שאתם יודעים מה התכוון יאסין לומר. הוא רוצה להיות רופא, לוחם מתאבד, המשתתף בפעולות גבורה של הלוחמים המתאבדים, ואם ייפצע אחד מהם במערכה הוא יטפל בו".[5]

 

במדור "הג'יהאד הפלסטיני" בגיליון 78 מתואר הפיגוע המכונה "אום אל-עקארב" בקיבוץ שמיר שבו נהרגו אזרחים ישראליים שהוחזקו כבני ערובה.[6]

בגיליון 9 מופיע שיר הלל לפלסטינית ופא אדריס, שביצעה פיגוע התאבדות ב-27.1.2002 ברחוב יפו בירושלים וכתוצאה ממנו נהרג אדם אחד ונפצעו כמאה וארבעים איש: "ופא הנפלאה תישאר לנצח. היא מוסרת הנפש. ניצבה בכיכר גאה זקופת קומה סרבנית, כדי להשיב ל'כנופיית ציון' על אותה מלחמה ברברית וללמד את העולם שיעור על משמעות הלאומיות. כל הכבוד לצעירה מאמינה ונאמנה, שמסרה נפשה למות כדי לפדות את אל-אקצא וירושלים הערבית. זעקת האמת פרצה מפיה כדי לסלול דרך אל הנצח. זכתה [להיות] בגן העדן של בוראה ולפגוש את סומייה (השהידה הראשונה באסלאם)".[7]   


שבח לשהידים משגרי רקטות קסאם ומרגמות

בגיליון 96 מובא סיפורו של חמזה מחארב, איש יחידות הקסאם שזכה לכינוי "אביר הקסאם". בגיליון מתואר כיצד "בדרכו למשימת ג'יהאד חדשה" נהרג מפגיעת טיל ישראלי במכונית.[8]

בגיליון 104 מתואר סיפור "גבורתו" של פראס צלאחאת, פעיל הזרוע הצבאית של החמאס, שנהרג בעת שיגור מרגמות לעבר שכונת גילה בירושלים באינתיפאדת אל-אקצא.[9]


קריאה לג'יהאד

בגיליון מספר 71 מופיע שיר בשם "אנחנו התקוממנו" על רקע איור של ילד רעול פנים חמוש במקלעת. "התקוממנו נגד הגזלנים. התקוממנו ולא ניכנע. נמרוד בנחישות כמו אבותינו. נקריב, נקריב את חיינו. הצוואה של אבותינו לימדה אותנו כי הג'יהאד הוא הדרך אל הנצח וכי העושקים ינחלו תבוסה. התקוממנו ולא ניכנע... דמם של השהידים לימד אותנו שמסירת הנפש היא חיים חדשים. אלוהים, ברך את דרכם של המתקוממים והרי מסירת הנפש היא ניצחון מובהק".[10]

 

מסרים אנטישמיים

בגיליון מספר 35 מסופר אודות ילדה בשם אסראא ההולכת עם סבתה לביקור אסירים. כאשר הילדה שואלת היכן השלום שמדברים עליו? משיבה הסבתא: "אל תשכחי אסראא כי אלה יהודים ואותם אללה תאר בקוראן במדויק. את כל תיאוריהם אנו מוצאים היום באופן ברור. הקוראן שרטט אותם באופן ברור, כך למשל ... הם משקרים. בעבר הם רצחו את שליחי השלום, נביאים שאללה שלח אותם למען הצדק והשלום והוצאת האנשים מאפילה לאור. הרגו אותם וניסו להרוג את הנביא מחמד במדינה. היום הם רוצחים את ממשיכי שליח האל."[11]