המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ביקורת במפרץ על עסקות הנשק עם ארה"ב
5/9/2007


ביקורת במפרץ על עסקות הנשק עם ארה"ב

 

לאחרונה הודיע הממשל האמריקאי כי הוא מתכוון לחתום על עסקות נשק בשווי 20 מיליארד דולר עם מדינות המפרץ ובראשן סעודיה, במסגרת מדיניותה של ארה"ב שנועדה להתמודד עם מדיניותה האזורית של איראן.

 

בעיתונות במדינות המפרץ נשמעה ביקורת על העסקות ועל מדיניותה של ארה"ב. בעלי טורים  טענו שעסקות הנשק הן בזבוז כספים על התחמשות שאינה נחוצה, וכן מתחו ביקורת על כך שהעסקות דואגות לאינטרסים האמריקאיים ולא לאלו של מדינות המפרץ. כמו כן עולה מן המאמרים גישה פייסנית כלפי איראן, הבאה לידי ביטוי בניסיונות הרגעה כי למרות התחמשותן, מעוניינות מדינות המפרץ ביחסי ידידות עם איראן ולא בעימות צבאי עימה.

 

יצוין כי בניגוד לביקורת בעיתונות המפרץ, תמך מזכ"ל המועצה לשיתוף פעולה במפרץ, עבד אל-רחמן בן חמד אל-עטיה, בהסכמים אלה. לדבריו, "... למדינות המפרץ ולארה"ב יחסים איתנים, בפרט בתחום שיתוף הפעולה הצבאי... אין ספק שעסקות אלו הן במסגרת הדרישות הביטחוניות של מדינות המועצה [לשיתוף פעולה במפרץ], אשר להן זכות מלאה להתקדם יחד עם ההתפתחות בתחום זה [התחום הצבאי]. להערכתי, השגת עסקות נשק אלו ע"י מדינות המועצה, אינה מהווה איום על אף צד. [העסקות] נכללות במסגרת זכותן בתחום זה, כ[זכותו] של כל צד [אחר] באזור".[1]

 

מבין כל מדינות המפרץ, סעודיה היתה המדינה היחידה שבה לא נשמעה ביקורת על ההסכמים. היא הזהירה את מדינות המפרץ לא לבטוח בכוונותיה של איראן, שכן הנשק שברשות איראן, בעלת השאיפות האימפריאליסטיות, ישמש אותה בבוא היום לתקיפת מדינות המפרץ.

 

להלן קטעים עיקריים מהמאמרים בנושא:

 

מדינות המפרץ אינן ישויות מקרטון

במאמר המערכת של היומון הכוויתי "אל-ראי", כתב העורך הראשי, ג'אסם בודי, כי הסכמי הנשק הינם חסרי תועלת, מתח ביקורת על ארה"ב הרואה במדינות המפרץ שלוחה שתילחם עבורה נגד איראן, וקרא לבסס אוירה של אמון ויציבות באזור, במקום לעסוק בהתחמשות: "... לאור הניסיון הכואב של המזרח התיכון החדש בו מעוניינת ארה"ב, אנו מוכרחים לומר שאיננו רוצים לטעום את טעם המלחמה פעם נוספת. איננו מוכנים להפוך את אדמותינו לנקודות יציאה לתקיפת איראן, איננו רוצים להאמין שאיראן תפלוש לכל מדינות המפרץ ותכבוש אותן במסגרת הסכסוך שלה עם 'השטן הגדול'...  הסכמי הנשק באזור לא יועילו ולא ירתיעו, והחלופה שלהם ללא כל ספק, היא אוירה של אמון ביטחון ויציבות...

 

מדינות המפרץ אינן ישויות מקרטון ללא ריבונות. הן אינן גושים ללא יכולת וללא כוח, המתחמשות על פי בקשה אמריקאית ויושבות בשקט על פי בקשה דומה [מארה"ב]. [מדינות המפרץ] אינן גופים אשר אינם מסוגלים להבין מדיניות ולהעריך את הסכנות. והן בוודאי לא גרורות, כפפות אגרוף או ציפורניים של אחרים...

 

בסופו של דבר יש לנו אינטרס אמיתי בביטחון, יציבות, דו קיום של שלום ויחסי שכנות טובים עם איראן... המלחמה היא תכנית אמריקאית ולא תכנית של המדינות באזור. אנו מקווים שבעלי [התכנית הזו] מבינים שעימות צבאי - אם יתרחש - יהיה 'אם כל רעידות האדמה' לא רק באזור, אלא אף במקומות אחרים... האם תפתיע אותנו אמריקה ותקשיב פעם אחת לעצות של בעלי בריתה [לפיהן] צריך לנהוג בשיקול דעת כשעוסקים בבעיות באזור? אנו מקווים לכך, אך איננו אופטימיים."[2]

 

להשקיע בפיתוח ולא בצבירת נשק

במאמר שהתפרסם בשבועון הכוויתי "אל-טליעה", כתב חבר הפרלמנט הכוויתי, ד"ר עבד אל-מחסן יוסף ג'מאל: "... מדינות המפרץ צריכות לקנות נשק במיטב כספן, בעוד שלישראל מוגש הנשק כמתנה מהנשיא בוש ומנשיאים שיבואו אחריו... ברגע שעולים מחירי הנפט, מיד מתחילים לחשוב על דרכים למשוך את [הכסף] מחשבונות הבנק [שלנו], בכל דרך שתשרת את הכלכלה האמריקאית, אפילו אם איננו צריכים להתחמש בדרך הזו. הדבר המרגיז ביותר הוא שארה"ב מוכרת לנו נשק וקובעת עבורנו את האויב!

 

מאז השחרור [של כווית מהכיבוש של סדאם חוסיין] ועד היום, שילמה כווית לארה"ב לבדה יותר מעשרה מיליארד דולר, ואינני יודע בשביל מי היא אוגרת את כמות הנשק העצומה הזו. במי נילחם? הרי אנחנו מדינה המתבססת ביחסיה הבינלאומיים על יחסים טובים עם אחרים!

 

לאחר מכן הגיעה הפתעה אמריקאית נוספת והיא כפיית תנאים קשים בנוגע לנשק שיועבר לערבים. אסור להשתמש בו נגד ישראל, הוא לא יהיה נשק מתקדם, וחובה לאגור אותו [רק] במקומות מסוימים...

 

אנו מקווים שמדינות המפרץ ילמדו מכך ויציבו במקום הראשון את האינטרס של עמיהן ואת יחסיהן עם המדינות השכנות לפני שהן מתחילות לאגור בהתלהבות נשק שאין בו תועלת, ויוציאו את המיליארדים הללו כדי לחזק את המקורות הכלכליים, את התשתיות ואת רווחתם של העמים [במפרץ]."[3]

 

על ארה"ב לנהוג בשותפות במקום בפטרונות

במאמר שהתפרסם ביומון איחוד האמירויות "אל-אתחאד", מתח בעל הטור ד"ר טארק סיף ביקורת על יחסה של ארה"ב אל מדינות המפרץ כעושות דברה, וטען כי היא אינה מתחשבת באינטרסים שלהן:  "... ההתנהגות האמריקאית הנוכחית באזור המפרץ מעוררת שאלה חשובה: האם מה שמבצעת ארה"ב באזור משרת את האינטרסים המשותפים [לה] ולמדינות האזור או מבטיח את האינטרסים האמריקאיים בלבד? במילים אחרות, האם אמריקה נוהגת כלפי מדינות המפרץ כבעלות ברית וידידות, או כמדינות השייכות לה, אשר צריכות להיות מחויבות רק לבקשותיו של הממשל האמריקאי מבלי להתנגד או לשאול שאלות, אפילו אם הבקשות משפיעות על האינטרסים החיוניים של המדינות הללו?...

 

הממשל האמריקאי לא התחשב באופי המיוחד של היחסים המסחריים, הכלכליים, הכספיים והעממיים בין איראן למדינות המפרץ ולא לקח בחשבון את האינטרסים החיוניים והאסטרטגיים של מדינות אלו כאשר הוא החליט על הפעלת יחס של כפייה כלפי איראן...

 

בטווח הרחוק, הממשל האמריקאי בראשותו של בוש נוטע ספק וחוסר אמון לגבי יחסיו עם מדינות האזור ולגבי מידת שמירתה של ארה"ב על האינטרסים של מדינות שהן בעלות בריתה וידידותיה , וכן [מדיניותו] מבליטה את מידת חולשתם של מנגנוני המודיעין האמריקאיים בהגדרת היקף האיום על האזור וממדיו [של איום זה]....

 

חשוב שהממשל האמריקאי יבחן מחדש את יחסיו עם מדינות המפרץ באמצעות השגת נוסחה מתאימה לשותפות עימן... ויפסיק להתייחס ל[מדינות] המפרץ כ[מדינות] הכפופות לו ומחויבות למה שמתוכנן בוושינגטון."[4]

 

העסקות שוברות את גבן של מדינות המפרץ

בעל הטור הבחרייני, רצ'י אל-סמאכ, מתח ביקורת במאמרו ביומון "אח'באר אל-ח'ליג" על כך שארה"ב מחליטה עבור מדינות המפרץ שאיראן היא האויב, בניגוד לעמדתן, בעוד שממילא הנשק בו ארה"ב מציידת את המפרץ לא יוכל להדוף את הסכנה הגרעינית: "... לנוכח שתיקתן המוחלטת של מדינות המפרץ, נטלה לעצמה ארה"ב את הזכות לא רק להודיע על עסקת [הנשק] אלא אף לדבר בשם מדינות המועצה [לשיתוף פעולה במפרץ] שהעסקה באה כתגובה לשיפור יכולותיה הצבאיות של איראן וכדי להתמודד עם מה שהיא כינתה האיומים של תכניתה הגרעינית [של איראן] שמטרתה להגיע לתעשייה של נשק גרעיני... 

 

אולם אף אחת ממדינות המועצה לא דיברה בבירור על אופייה של העסקה הזו ועל החלק שלהן בעסקה... כמו כן אף אחת מהמדינות הללו לא הצדיקה את העסקה [באמתלה של] התמודדות עם הסכנה הגרעינית האיראנית, שהרי כל מדינות המועצה מצהירות על ידידותן עם איראן ועל רצונן בפיתוח היחסים עימה בתחומים שונים. לפיכך ההצהרה האמריקאית בשם מדינות המועצה... מכילה אלמנט של יצירת משבר בכוח בין המדינות הללו ובין איראן, והראשונים להינזק מיצירת המתיחות ביחסי המדינות באזור, הם עמי המפרץ ולא ארה"ב... הנוכחות הצבאית האמריקאית האינטנסיבית במי המפרץ היא זו המהווה איום אמיתי על מדינות ועמי האזור...

 

אף אחת ממדינות [המפרץ] הללו אינה מסתכלת על מידת התועלת של העסקות המכבידות השוברות את גבן, [כל זאת] בשעה שנשק ההגנה הזה אינו מהווה הרתעה גרעינית.

 

לבסוף נשארת השאלה המביכה בנוגע להצדקת העסקות הללו: מה עושות כל ספינות המלחמה ונושאות המטוסים האמריקאיות באזור, אם הן אינן מסוגלות להגן על בעלי הברית [של ארה"ב] במפרץ? מה מבין השניים ישמש כגורם הרתעה חזק יותר בהגנה על מדינות המפרץ: נשק אמריקאי עצום ומפותח ביותר אשר מיוצג בצי העצום שלה הרובץ במי המפרץ ומצוי בהתעצמות אינטנסיבית מהירה מזה שלושה עשורים? או נשק ההגנה [של ארה"ב] אשר אותו תרמה כצדקה למדינות המפרץ תמורת סכומי עתק דמיוניים?..."[5]

 

ארה"ב מנסה להרוויח מההון של מדינות המפרץ

במאמר נוסף מהיומון הבחרייני "אח'באר אל-ח'ליג'", כתב בעל הטור חסן אל-עטאר:  "השלום והביטחון המבוקשים... לא יושגו בדרך של מילוי מצבורי נשק צבאיים שכבר הוכח כי הם חסרי תועלת, אלא באמצעות טיפול בסיבות שהביאו ליצירת אווירה של חוסר ביטחון ושלום... משום כך אני סבור שהסיבות שנתנה רייס נועדו לחפות על הסיבה האמיתית שהיא להשיב [לארה"ב] את הרווחים הכספיים העצומים שהשיגו מדינות המפרץ כתוצאה מעליית מחירי הנפט בארבע השנים האחרונות, זאת באמצעות חברות אמריקאיות לייצור נשק, בהיותן אחד מעמודי התווך של הכלכלה האמריקאית...

 

המהלכים המדיניים של הממשל האמריקאי המתנהלים כעת באזור הערבי מבטאים ניסיון של ארה"ב לסבך את מדינות המפרץ וחלק ממדינות ערב בסכסוך עם איראן, למרות שמדינות אלו הצהירו במספר הזדמנויות על התנגדותן לפתרון הסכסוך הזה בדרכים צבאיות, ועל אי הסכמתן לתקיפה צבאית אמריקאית נגד איראן מאדמותיהן..."[6]

 

סעודיה: מדינות המפרץ צריכות לחשוש מהאיום האיראני

בניגוד לביקורת שנשמעה במדינות המפרץ, סעודיה הביעה תמיכה בהסכמי הנשק.  שה"ח הסעודי, האמיר סעוד אל-פיצל, ציין כי הסכמי קניית הנשק נכללים במסגרת תכנית להגנה על מדינות האזור והבהיר כי התחמשותה של סעודיה הינה למטרת הגנה עצמית בלבד. לדבריו "ידוע שסעודיה היא מדינה שאינה תוקפנית, וזכותה להגן על עצמה בפרט כשהסכנות צצות מכל עבר באזור..."[7]

 

עמדה דומה הביע בעל הטור הסעודי, ח'אלד חמד אל-סלימאן, שטען במאמר שהתפרסם ביומון הסעודי עכאט', כי מדינות המפרץ צריכות לחזק את יכולות ההגנה שלהן, כדי ליצור מאזן כוחות באזור וכדי להתמודד עם שאיפותיה האימפריאליסטיות של איראן: "בזמן שמאגרי הנשק באיראן מתמלאים עד זרא בצוללות, משחתות, טילים ונשק מתקדם... ובזמן ש[איראן] פועלת ימים כלילות לייצר את פצצת הגרעין שלה, יש לה חוצפה למתוח ביקורת על זכותן של מדינות המפרץ לחזק את יכולותיהן הצבאיות ההגנתיות!!

 

איראן... דוחפת את אפה בכל אירוע בזירה הערבית... וטביעות אצבעותיה ניכרות בכל פצע [בעולם] הערבי היום, ולמרות זאת היא מגנה את מדינות המפרץ על שהן חותרות לחיזוק יכולות ההגנה על עצמן ועל עמיהן כדי להתמודד עם סכנות כלשהן באזור עמוס המתיחות הזה, ו[מגנה את] זכותן להשיב חלק מהאיזון שהופר באופן דרסטי במאזן הכוחות האזורי...

 

על האיראנים להבין את הסיבות לפנייתן של מדינות האזור לחיזוק יכולותיהן הצבאיות, במקום להתנגד לכך, [ובמקום] לנסות להחזיק במונופול על זכות זו... מדינות המפרץ יטעו אם יבטחו בהתחייבויות איראניות כלשהן שמאגרי [הנשק] שלה לא ישמשו כדי להכניע את המפרץ, ושפצצת הגרעין שלה אינה מטילה את צילה על אזור המפרץ, שכן לאיראן יש תכנית אחת מאז קיום המהפכה שלה, והיא לשוב ולבנות את האימפריאליזם שלה."[8]

 



[1] אל-ראיה (קטר)11.8.2007

[2] אל-ראי (כווית) 3.8.2007

[3] אל-טליעה (כווית) 1.8.07

[4] אל-אתחאד (איחוד האמירויות)5.8.07

[5] אח'באר אל-ח'ליג' (בחרין) 8.8.07

[6] אח'באר אל-ח'ליג' (בחרין) 8.8.07

[7]  אל-וטן (סעודיה) 9.8.07

[8] עכאט' (סעודיה) 5.8.07