ויכוח באסלאם הסלפי על חובת הג'יהאד נגד "משטרי כפירה" מוסלמים
ב- 16 יוני 2007 הגיב השיח' אבו בציר אל-טרטוסי[1] באתר שלו (www.abubaseer.bizland.com) על טענה שהעלה השיח' חאמד אל-עלי[2] (במאמר שכתב באתר שלו - www.h-alali.info/index.php) לפיה כל ג'יהאד נגד המשטרים הערבים נועד לכישלון, בעוד ג'יהאד נגד כיבוש מדינות אסלאמיות נועד להצלחה. תחילה הזהיר אל-טרסטוסי מפני ניצול טענה זו ע"י גורמים אינטרסנטים שונים כדי לרפות את ידי המוסלמים מלצאת לג'יהאד נגד משטרי העריצות הרודים בהם. לאחר מכן טען אל-טרטוסי כי דת האסלאם מצווה על האומה האסלאמית לצאת לג'יהאד נגד כל שליט מוסלמי שהופך לפתע לכופר מובהק וכי אי ציות לציווי זה יביא ללא ספק לנזק גדול יותר. להלן קטעים מתגובתו של אל-טרטוסי:
"אם השליט הופך לפתע לכופר מובהק חובה... לצאת נגדו"
"נזדמן לי לקרוא מאמר מהנה של אחי השיח' חאמד בן עבדאללה אל-עלי, תחת הכותרת "מעמדם של סמלי הג'יהאד..." מ- 27 מאי 2007, ומצאתי שהוא מאמר מועיל מבחינת הנושא ומבחינת המטרה שלו, אלא שפסקה אחת במאמר משכה את תשומת לבי וזה לשונה: "תכנית הג'יהאד היא תכנית השתנות של אומה שצריכה להתעורר, ואם לא תהיה לה סביבה תומכת היא לא תצליח [בכך]. לפיכך, תכניות של התנגשות עם המשטרים [הערבים] לא יצליחו בעוד שתכניות ההתנגדות לכיבוש יצליחו".
פסקה זו משכה את תשומת לבם של אחים נוספים והם ביקשו ממני להגיב עליה בכתב, מה גם ש[מגוון] רחב של אנשים - בעלי נטיות ומטרות שונות - עלולים להשתמש בדברים הללו כראיה לכך שאסור לצאת נגד עריצי הכפירה והבגידה בדת האסלאם ונגד משטריהם הכופרים, המושחתים ומשתפי הפעולה. [כמו כן, הם עלולים] לקבל מ[פסקה זו] חיזוק [לניסיון] למנוע מהאומה [האסלאמית] ומהעמים [האסלאמיים] לצאת לג'יהאד, כדי להשתחרר מן העושק והעריצות וכדי ליטול בכוח את הזכויות שנגזלו [מהם] והופקרו בידי המשטרים העריצים הללו, [בתואנה ש]אין טעם לצאת נגדם אם ידוע לנו מראש שנגזר על ג'יהאד כזה להיכשל...
לפיכך גרסתי שעלי לתת מענה לאחים ששאלו אותי ולהגיב על תוכן הפסקה הנ"ל שהופיעה במאמרו של השיח'. להלן תגובתי:
1) ... ע"פ הקוראן, הסונה וההסכמה הכללית של חכמי ההלכה, אם השליט - וכן משטרו - הופך לפתע לכופר מובהק, חובה על האומה לצאת נגדו... שנאמר: "אללה לעולם לא יפתח בפני הכופרים דרך לגבור על המאמינים" [קוראן 141:4] ; "אל תישמעו לדברי המתהוללים החומסים את הארץ ואינם מתקנים את דרכם" [קוראן 26 : 152-151]; "הו המאמינים, אם תשמעו בקול הכופרים ישיבוכם אחור ולאבדון תלכו" [קוראן 149:3]...
2) כעת משידוע לנו שאללה ציווה לצאת נגד שליטי הכפירה, הבגידה בדת האסלאם והעריצות, ברור לנו כי אי ציות לציווי זה או פעולה בניגוד לו, [קרי] נהייה של האנשים אחרי עריצי הכפירה, הבגידה בדת האסלאם והעושק, יביאו ללא ספק לנזק גדול יותר, לעושק גדול יותר ולמלחמת אחים גדולה, ומה שחששנו שיקרה בגין יציאה נגד שליטי הכפירה יקרה פי כמה וכמה במקרה של אי יציאה... שנאמר: "הילחמו בהם כדי שלא תהיה מלחמת אחים והדת כולה תהיה לאללה" [קוראן 39:8] ; "אם לא תצאו [לג'יהאד] יעניש אתכם עונש כבד ויחליפכם באנשים אחרים" [קוראן 39:9]. לפיכך אנו אומרים למי שמזילים דמעות תנין על האבידות ועל מלחמת האחים שעלולים להיות בעקבות יציאה [לג'האד נגד משטר עריץ-כופר]: מלחמת האחים הגדולה ביותר מתרחשת כאשר עמים מקבלים את [מרותם של] עריצי הכפירה, העושק והבגידה בדת האסלאם...
הנה אתם לא יצאתם [לג'יהאד, נגד משטריכם] אך ראו את המחיר העצום שאתם משלמים בדתכם, בכבודכם, בביטחונכם, בחירות שלכם וביקר לכם מכל... אללה אמר: "צֻוִויתם להילחם אף כי מאוס עליכם הדבר ואולם יש אשר תמאסו בדבר מה אף כי טוב הוא לכם ויש אשר תאהבו דבר מה אף כי רע הוא לכם. אללה יודע את אשר לא תדעו" [קוראן 216:2]...
ג'יהאד נגד שליטי הכפירה והעריצות הוא חובה על הכל
3) היציאה [לג'יהאד] נגד שליטי הכפירה והעריצות היא מצווה דתית ולכן האמירה שמצווה זו... נדונה להצליח אם היא מבוצעת נגד כופר אך היא נדונה שלא להצליח אם היא מבוצעת נגד כופר הבוגד בדת האסלאם... כמוה כאמירה שהחוק של אללה מתאים לזמן [מסוים] ולא לזמן [אחר], למקום [מסוים] ולא למקום [אחר] ולכופר [מסוים] ולא לכופר [אחר]. משמעות זו היא חמורה ביותר וחזקה עלינו שהשיח' [חאמד אל-עלי] לא התכוון אליה אולם הפשט של הדברים אינו יכול להתפרש אלא כך.
4) עשיית אנלוגיה בין היציאה [לג'יהאד] נגד השליטים הכופרים בזמן הזה לבין יציאתם [לג'יהאד] של כמה מחברי הנביא ובני הדור הראשון אחרי מוחמד נגד שליטי תקופתם... היא טעות... כיום יוצא מוסלמי [לג'יהאד] נגד כופר שבגד בדת האסלאם... בעוד ש[המוסלמים הראשונים] יצאו [לג'יהאד] של מוסלמים נגד מוסלמים... אם רוצים לעשות אנלוגיה בעניין זה, יש להשוות בין יציאת המוסלמים כיום [לג'יהאד] נגד שליטי העריצות, הכפירה והבגידה בדת האסלאם לבין יציאתם של ראשוני המוסלמים לג'יהאד נגד מוסילמה אל-כד'אב[3] ומדינתו... אשר "עלתה" להם בעשרות אלפי שהידים... חוקי הניצחון אינם קובעים שהמלחמה צריכה להיות מוגבלת לאויב חיצוני [ושיש להניח] לאויב הפנימי שהוא כופר גדול יותר...
5) בעת כישלון של כל ניסיון ג'יהאדי בתקופתנו מן הראוי להאשים את עצמנו ולבדוק את הסיבות לכישלון... [ולא] לומר: עקרון היציאה [לג'יהאד] נגד משטרי הכפירה, העושק והבגידה בדת האסלאם הוא טעות והוא [נדון ל]כשלון.... משום שפירושו מלחמה פנימית [נגד] שלטונות פנימיים. [טענה] זו היא קודם כל [מנוגדת] למצווה הדתית וכמו כן היא מהווה בריחה מנשיאה באחריות ומביקורת עצמית...
6) כאשר אנחנו מדברים על עקרון היציאה [לג'יהאד] נגד עריצי השלטון והכפירה אין הכוונה בהכרח לכך שקבוצה של עד מאה איש תיקח על עצמה את האחריות ליציאה [לג'יהאד] נגד השלטון בשעה שיתר שכבות האוכלוסייה מסיחים את דעתם מחובתם ומהמשימות שדתם מחייבת אותם לבצע. [אדרבא], הכוונה היא שכל שכבות האוכלוסייה - חכמי הדת, הפועלים, הסוחרים, המורים, הרופאים, התלמידים, העיתונאים, הנשים והגברים, המבוגרים והילדים - ערבות זו לזו ב[מצווה] הדתית המוטלת עליהם בעניין זה ובמחויבות שלהם כלפי הדת, האומה והחברה, כל אחד כפי יכולתו... בכל האמצעים הקיימים והלגיטימיים, החל ממרי אזרחי ושביתה כללית, דרך הפגנות זעם וכלה בשימוש בכוח, אם העריץ הכופר יפעל בניגוד לרצון העמים והאומה [האסלאמית].
את כל זה ניתן לעשות ואין בכך משום חטא מבחינה דתית, [אדרבא] זהו אחד מ[אופני] הג'יהאד המכובדים ביותר. כאשר מבצעים זאת כך... תמצאו שהדבר הרבה יותר קל מכפי שחשבתם וחששתם ושמחיר היציאה נגד העריצים העושקים נמוך בהרבה ממחיר [ספיגת] הסבל מהם... מדוע לדעתכם שליטי העריצות והכפירה מודאגים ביותר מהתפשטות עקרון התכפיר [האשמת האחר בכפירה] ומהאשמת משטריהם המושחתים והעושקים בכפירה? משום שהם יודעים שתפיסתם ככופרים וכסוטים מן הדת היא בסיס וצעד ראשון לקראת מרי, הרס וסילוק משטריהם המושחתים ולקראת עימות כללי עם העמים ועם כל שכבות החברה...
"לעיתים רבות האויב הפנימי מר יותר מהחיצוני"
7) הקביעה כי התנגדות לאויב הכובש מצליחה בעוד שהתנגדות לשלטונות מקומיים, כלומר לאויב הפנימי אינה מצליחה היא אמירה תיאורטית שאינה נכונה מבחינה מעשית ועובדתית. והמציאות... אומרת שהאויב הכובש החיצוני והאויב הפנימי... חד הם. הם נאמנים זה לזה נגד האסלאם ונגד אומת האסלאם ולעיתים רבות האויב הפנימי מר יותר בעוינותו, באלימותו ובעושק שלו [כלפי מוסלמים] מאשר האויב החיצוני הכובש. הגם שיש ביניהם אי אלו הבדלים ברצונות ובאינטרסים האישיים הצרים, הרי דבר אחד מאחד אותם והוא חבירתם למלחמה נגד האסלאם והמוסלמים, כפי שקורה כעת, תחת הכותרת והתואנה של 'מלחמה בטרור'...
כיצד אפשר להגיע לאויב החיצוני הכובש [כאשר] האויב הפנימי המקומי שומר עליו ועל האינטרסים שלו כל הזמן והוא [זה ש]צד אותך, הורג אותך, כולא אותך, מדיח אותך מדתך, עוד לפני שהגעת לגבולות אזורי האויב הכובש? מיהו זה המונע משיירות הג'יהאד לעשות את דרכן בבטחה כדי לגרש את האויב הכובש בעיראק, באפגניסטן, בסומליה ובמדינות כבושות נוספות, ועוצר אלפי צעירים מוסלמים לוחמי ג'יהאד... האין זה האויב הפנימי, קרי שליטי העריצות ומשטריהם המושחתים המשתפים פעולה [עם האויב החיצוני]?...
8) מצאתי שהשיח' [חאמד אל-עלי", בעצמו] לא החלטי בסוגיה זו... [שכן באחד ממאמריו] הוא מתיר שימוש בהפגנות אלימות כאמצעי ליציאה נגד שליט כופר אשר אין ספק לגבי כפירתו ואילו במאמרו "מעמדם של סמלי הג'יהאד" הוא אומר: תכניות ההתנגשות עם השלטונות לא יצליחו בעוד שתכניות ההתנגדות לכיבוש יצליחו... כיצד הוא מתיר משהו ואח"כ טוען שהוא לא יצליח?...
מעמדו של השיח' אצלי ידוע, אולם האמת חשובה לי יותר מכל דבר אחר.
עבד אל-מנעם מוצטפא חלימה
"אבו בציר אל-טרטוסי"
1.6.1428 / 16.6.2007
