המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
חכם הדת השיעי פצ'לאללה על זכות ההגנה של האישה
23/12/2007

חכם הדת השיעי פצ'לאללה: לאישה זכות להכות את בעלה כהגנה עצמית

 

בפתוא לרגל היום הבינ"ל למאבק באלימות נגד נשים, הביע חכם הדת השיעי, האייתולה מחמד חוסין פצ'לאללה, תמיכה בשוויון זכויותיהן של נשים במשפחה. בפסיקתו קבע כי אישה שבעלה מכה אותה רשאית להכותו בחזרה כחלק מזכותה להגנה עצמית. בנוסף, פסק פצ'לאללה כי אישה שבעלה אינו מכבד את זכויותיה במסגרת ברית הנישואין ביניהם, כגון זכותה לפרנסה או ליחסי מין, רשאית גם היא לשלול מבעלה את זכויותיו אלה. פתוא זו עוררה את התנגדותם של מומחים שונים לענייני דת בעולם הערבי שטענו כי הקוראן התיר לגבר בלבד להכות את אשתו ולמנוע ממנה קיום יחסי מין כדי לחנכה.[1] להלן תרגום חלקים מהפתוא ומהתגובות לה:

 

פצ'לאללה: אישה נשואה היא ישות משפטית עצמאית

בפתוא שהוציא פצ'לאללה נאמר: "למרות כל ההתקדמות [שחלה] בהתייחסות האנושית לנשים, [למרות] ההוקרה לה זכו [נשים] בהשוואה למצבן בעבר במרבית החברות המזרחיות והמערביות, ולמרות עלייתן של נשים בסולם החברתי והפוליטי עד כדי תפיסתן את המשרות הרמות ביותר, ממשלתיות ואחרות, הצטרפותן לתנועות מאבק לצד הגברים, ולעיתים אף  התעלותן מעליהם – [למרות כל זאת,] נשים עדיין סובלות מאלימות המופעלת נגדן בצורות מגוונות, ולא רק בחוגים מסוימים. זו אינה רק [תופעה] מזרחית, היא קיימת בכל העולם, גם אם צורת האלימות וממדיה משתנים ממקום למקום... האישה, בין אם כאחות, בת או רעייה, נתונה עדיין לשליטתו של הגבר בה, בין אם מדובר באחיה, אביה או בעלה..."

 

לאור זאת, ביקש פצ'לאללה להדגיש מספר דברים: "שימוש באלימות צריך להיעשות רק במקרים יוצאי דופן המתחייבים מהצורך בחינוך או כתגובה לתוקפנות... מנהג זה תקף לגבי היחסים בין בני האדם בכלל, ללא הבחנה בין גבר לאישה או בין צעיר למבוגר...

 

האפוטרופסות של הגבר על האישה אין משמעה שליטה של הגבר עליה, אלא פירושה שהגבר נושא באחריות לניהול המשפחה. [אחריות זו] אינה מוטלת רק עליו, אלא הוא צריך לחלוק עם האישה את כל העניינים המשותפים להם כבני זוג...

 

גישתה של האישה לעבודות הבית ונשיאתה במטלותיו [צריכה להיות] מתוך [רגשות] אנושיים, חיבה [ורצון] של הקרבה, שכן שהאסלאם לא כפה עליה דבר מתוך אלה, אפילו בכל הנוגע לענייני גידול [הילדים]. האסלאם כיבד את עבודתה [של האישה ואף קבע כי] יש לתת בעבורה גמול חומרי. על הגבר להעריך את ההקרבה שעושה האישה בעת טיפולה בו ובמשפחה, ולא לנהוג כלפיה בשרירות לב או להשתמש באלימות ביחסיו עימה...

 

על פי האסלאם, האישה – במסגרת הנישואין – היא ישות משפטית בלתי תלויה בגבר מבחינה חומרית. לגבר אסור להשתלט על רכושה הפרטי או להתערב במסחר שלה או באינטרסים שלה, אם הם אינם קשורים אליו כבן זוגה, או שאינם קשורים למשפחה שבאחריותו לנהלה...

 

האסלאם לא התיר לגבר להשתמש באלימות מכל סוג נגד האישה, בין אם ביחס לזכויותיה השרעיות שמחובתו לקיים מתוקף ברית הנישואין ובין אם ביחס ליציאתה מהבית. כמו כן, האסלאם אסר לקלל אותה או להשתמש במילים קשות ופוגעות [כלפיה]. כל אלו הם חטאים שאללה יתבע עליהם דין וחשבון ושהחוק האסלאמי יעניש בגינם...

 

אישה רשאית לנהוג בבעלה כשם שהוא נוהג בה

אם גבר נהג באלימות גופנית כלפי האישה, והיא אינה יכולה להגן על עצמה אלא על ידי תגובה אלימה כמוהו, מותר לה לעשות כן מחמת הגנה עצמית. בנוסף, אם גבר נהג באלימות כלפי זכויותיה של האישה, כלומר שלל ממנה חלק מזכויותיה [המגיעות לה] במסגרת נישואיהם, כגון פרנסה או יחסי מין, מותר לה לשלול ממנו בהתאמה את הזכויות שהתחייבה לתת לו במסגרת החוזה ביניהם...

האסלאם מדגיש כי לאף אחד אין שליטה על האישה אם היא בוגרת, הולכת בדרך הישר ועצמאית בניהול ענייניה. אסור לאיש לכפות עליה בעל שהיא אינה מעוניינת בו. חוזה נישואין הנערך ללא הסכמתה של האישה – בטל ומבוטל...

 

לאור דאגתנו לשמירה על המשפחה, צריכה החקיקה המסדירה את עבודתה של האישה להתייחס להתאמה בין עבודתה - אם היא בוחרת לעבוד - לבין מטלותיה הקשורות למשפחה. כל הפרה של התאמה זו עלולה להביא להתפרקות המשפחה, שפירושה שהחברה נוהגת באלימות מכופלת כלפי מרקמה החברתי וערכיה..."[2]

 

בראיון לאתר www.alarabiya.net הבהיר פצ'לאללה כי פתוא זו "מבוססת על העיקרון השרעי הכללי המתייחס לכל מוסלמי ומוסלמית, לפיו זכותו של אדם מותקף להגן על עצמו..." כן אמר: "איננו מוצאים בקוראן [ראייה לכך] שהקשר בין גבר לאישה הוא קשר של אדון ועבד, אלא זהו קשר של אחריות."

 

פצ'לאללה אף הבהיר את כוונתו בפתוא לגבי יחסי המין בין גבר לאישה: "הפן המיני מהווה דבר בסיסי ביחסי הנישואין, ולכן אסור לאישה להימנע מבעלה מבחינה מינית, אלא ממניעים בריאותיים, נפשיים וחברתיים... דעתנו ההלכתית היא כי מין הוא זכותה של האישה כשם שהוא זכות הגבר. אסור לאישה לשלול את זכותו המינית של בעלה, אם יש לו צורך בכך, כפי שאסור לגבר לשלול מאשתו את זכותה המינית, אם יש לה צורך בכך..."[3]

 

ביקורת על הפתוא: רק לגבר הזכות להכות

הפתוא שפרסם פצ'לאללה עוררה ביקורת רבה בחוגים דתיים בעולם הערבי. ד"ר ג'ודה עבד אל-ע'ני בסיוני, ראש המחלקה ללימודי משפט אסלאמי השוואתי בפקולטה לשריעה באוניברסיטת אל-אזהר במצרים, אמר: "השריעה האסלאמית מתנגדת באופן ברור לכך שבעל יכה את אשתו נמרצות, משום שהנביא התכוון שהדבר [ייעשה] (בעדינות, באמצעות קיסם) רק כדי להדריך את האישה..." בסיוני הוסיף: "אם קרה שהגבר הפר את כללי השריעה והכה את אשתו נמרצות, הרי הוא עבר בכך מן השריעה האסלאמית אל חוק הג'ונגל. אולם, עם זאת, אסור לאישה להשיב לו ולהכותו, משום שגם התנהגות זו אסורה מבחינה הלכתית ומנוגדת לחוקי האסלאם."[4]

 

השיח' ד"ר מחמד אל-נג'ימי, חבר האקדמיה להלכה אסלאמית בסעודיה, הביע גם כן התנגדות לפתוא של פצ'לאללה. בראיון לאתר www.alarabiya.net אמר אל-נג'ימי: "זכותה של האישה להגן על עצמה אם [הגבר] תקף אותה כדי לרצוח אותה, דבר המנוגד להנחיות הקוראן, אך [אין זו זכותה אם תקף אותה] כדי לחנך אותה חינוך שרעי כפי שכתוב בקוראן. אין לאישה זכות להכות את הגבר כמו הזכות שהעניק הקוראן לגבר [להכות את האישה]. כלומר אסור לה לחנכו על ידי הכאתו, כפי שהוא [רשאי] לעשות." אל-נג'ימי הסביר: "ישנה הכאה של חינוך שרעי שהיא הכאה קלה, ואין זו זכות של האישה, אלא של הגבר [בלבד]..."

 

אל-נג'ימי הסכים עם פצ'לאללה כי זכותה של האישה לשלול מבעלה את אותן הזכויות שהוא שולל ממנה, אך במקרים מסוימים בלבד: "אם [הגבר] אינו מפרנס אותה, זכותה [של האישה] להימנע ממנו [מינית] ולדרוש לבטל את חוזה הנישואין; אם [הגבר] השתמש באלימות בעת קיום יחסי מין עימה, זכותה להימנע ממנו ולתבוע אותו, משום שאסור לו לנהוג כך. אך אין שחר לטענה כי במקרים אחרים [מותר לה] להימנע מבעלה [מבחינה מינית]."[5]

 

ד"ר סעד אל-ענזי, אימאם במשרד ההקדשים הכוויתי וחבר באיגוד העיתונאים הכוויתיים, אמר כי הפתוא של פצ'לאללה לפיה מותר לאישה להכות את בעלה היא "אמירה יוצאת דופן ודעה חסרת תקדים המנוגדת לטבע הבריאה ולהגיון הבריא." אל-ענזי הוסיף כי "דעתו של פצ'לאללה מתנגדת לחיי נישואין חמים, משום שהכאה [מצד האישה] היא התנהגות שאינה מביאה ליציבות או להתמדה בחיי הנישואין, אלא למחלוקות, ליריבות ולסיום הקשר הזוגי." לצד זאת אמר אל-ענזי: "בהתייחסות השריעה האסלאמית ל[היתר] להכות, ההוראה האלוהית מופנית לגבר ולא לאישה... הכוונה בהכאה היא להכאה קלה... שמובילה לתיקון."                                                                                                           

הפתוא הורסת בתים ונכנעת ללחץ מערבי

ד"ר בסאם אל-שטי, מרצה לדעוה באוניברסיטת כווית, טען גם הוא כי אסור לאישה להכות את בעלה. אל-שטי הסביר: "הנביא אמר: 'לו ציוויתי על מישהו לסגוד למישהו [אחר], [היה זה כאילו] ציוויתי על האישה לסגוד לבעלה.' ואם כך – כיצד [יוּתר לה] להרים עליו את ידה?" כן אמר אל-שטי: "אם אישה תרים את ידה על בעלה, לא יותיר הדבר כל מקום להתפייסות ביניהם, שכן הגבר לא יוכל לקבל אישה שהכתה אותו... יסודותיה של האישה הם רוך, חמלה, עדינות ונועם. אם תרים יד על בעלה, תעבור האישה לשלב מסוכן בחייה המשפחתיים." לבסוף אמר אל-שטי: "פתוא זו הורסת בתים ואינה משכינה שלום בין בעל ואישה."

 

ראש העמותה השרעית לזכויות אדם בכווית, ד"ר עאדל אל-דמח'י, מתח ביקורת על קביעתו של פצ'לאללה כי אין אפוטרופסות על האישה. אל-דמח'י אמר: "הפתוא של פצ'לאללה סותרת באופן מובהק את האפוטרופסות שהעניק אללה לגבר על האישה." אל-דמח'י הבהיר כי אפוטרופסות זו של הגבר על האישה באה לידי ביטוי "על פי השריעה, בפרנסה, בעליונות עמדתו [בענייני] הבית ובתיקון [התנהגותה] המעוותת של האישה." אל-דמח'י הוסיף: "פתוא זו תהפוך את הבתים לזירות קרב... יש בה מעין כניעה לרוחות המערב וללחצים המערביים על המדינות האסלאמיות בסוגיית הנשים."[6]



[1]  מבוסס על הפסוק הקוראני: "אשר לנשים אשר תחששו פן תמרודנה, הטיפו להן מוסר ופרשו מהן במשכב, והכו אותן..." [34:4]

[2] אל-דיאר (לבנון), 28.11.2007

[3] www.alarabiya.net, 28.11.2007

[4] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 6.12.2007

[5] www.alarabiya.net, 28.11.2007

[6] אל-ראי (כווית), 30.11.2007