המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מופתי מצרים: חברי הנביא התברכו בשתיית השתן שלו
15/6/2007

 

   פתוא של מופתי מצרים: חברי הנביא התברכו בשתיית השתן שלו 

 

לאחרונה פרצה סערה תקשורתית במצרים עקב פרסום ספרו של המופתי של מצרים, ד"ר עלי גומעה, בו טען כי חברי הנביא שתו את השתן שלו כדי להתברך בו. פתוא זו עוררה את התנגדות הממסד הדתי המצרי. בכירים באל-אזהר ובמשרד ההקדשים טענו כי מסקנותיו של גומעה, שהתבססו על המקורות האסלאמיים הן שגויות, וכי דבריו אינם הולמים את התקופה המודרנית, אלא רק גורמים מבוכה ברחוב המצרי ופוגעים בנביא ובאסלאם.

 

בציבור המצרי קמה צעקה על הפתוא והוגשה תלונה כנגד גומעה, בדרישה להעמידו לדין בגין פגיעה באסלאם, בנביא ובחבריו. הפתוא עוררה מחאה ולעג בקרב בעלי טורים בעיתונות המצרית. חלקם טענו כי אין טעם להעלות סוגיות מן העבר שאין להן נגיעה לחיי הציבור כיום. חלקם כתבו כי הפתוא מיועדת לאנשי הפילוסופיה ולא להמון, חלקם טענו כי היא כלי בידי אלו המבקשים לפגוע באסלאם, ואחרים קראו לו לפרוש מתפקידו כמופתי של מצרים.

עם זאת, גומעה עמד על דעתו וטען כי כל גופו של מחמד טהור, ובכלל זה הפרשותיו. בניגוד לדיווחים כי גומעה התנצל לאור התנגדות האקדמיה למחקרים אסלאמיים באל-אזהר, הבהיר גומעה כי לא התנצל, אלא החליט להוריד את ספרו מן המדפים ולא להופיע בכלי התקשורת למען חלוף הסערה.

 

המופתי של מצרים: התברכות באמצעות הרוק של הנביא

המופתי של מצרים, ד"ר עלי גומעה, כתב בספרו "הדת והחיים – פסקי הלכה מודרניים יומיומיים" כי חברי הנביא התברכו בשתיית השתן של מחמד: "אום אַיְמן שתתה את השתן של הנביא, והנביא אמר לה: 'בטן זו לא תיגרר לאש הגיהינום' משום שיש בה חלק מאדוננו שליח אללה...[1] ההתברכות [יכולה] להיעשות באמצעות הרוק הנכבד של הנביא, זיעתו, שיערו, שתנו או דמו. שכן כל מי שידע את אהבת שליח אללה אינו סולד [מהם], כפי שאם אינה סולדת מצואת בנה, על אחת כמה וכמה [כשמדובר] באדוננו שליח אללה אותו אנו אוהבים יותר מאשר את אבותינו, בנינו ובנות זוגנו. מי שסלד או סולד משליח אללה, עליו לחזור בו מאמונתו."[2]

 

לאור המהומה שעורר, הגן גומעה על פסיקתו ואמר: "כל גופו של הנביא - הגלוי והנסתר - טהור, ואין בו דבר שמישהו [יכול] לסלוד ממנו, ובכלל זה הפרשותיו. זיעתו הייתה טובה מריח בושם. אום חראם נהגה לאסוף את זיעתו זו ולחלקה לאנשי אל-מדינה."[3] גומעה הוסיף: "על פי חדית' סוהיל בן עמר באל-חודיביה נאמר: 'חי אדוני, הייתי גם אצל כיסרא [שליט פרס] וקיצר [שליט ביזנץ] ולא ראיתי מקרה של פיאורו של מנהיג כפי שהיו חברי הנביא מפארים את מחמד, ומייד כשמחמד ירק יריקה מיהר אחד מהם [לתפוס אותה] ומרח אותה על פניו.' מכאן קבעו העלמאא ובכללם אבן חג'ר

אל-עסקלאני, אל-ביהקי, אל-דארקטני ואל-הית'מי, את הכלל כי כל גופו של הנביא טהור."[4]

 

מספר שבועות לאחר מכן דווח בעיתונות המצרית כי גומעה התנצל בעקבות התנגדות האקדמיה למחקרים אסלאמיים באל-אזהר לפתוא, וכי לבקשת שיח' אל-אזהר, ד"ר מחמד סיד טנטאוי, הבטיח גומעה להוציא מן השוק את עותקי הספר הכוללים את הפתוא.[5] בהמשך הבהיר גומעה כי לא התנצל וכי לא יופיע בערוצי הטלוויזיה בלווין עד חלוף הסערה סביב הפתוא שלו.[6]

 

שר ההקדשים המצרי: פתוות כגון אלה פוגעות באסלאם

ביקורת קשה נמתחה על גומעה בעקבות דבריו. שר ההקדשים המצרי, ד"ר מחמד חמדי זקזוק, אמר כי "פתוות כגון אלה [של גומעה] פוגעות באסלאם, משרתות את אויביו ודוחפות את האנשים לפיגור ולבורות."[7] במאמר ביומון הממסדי "אל-אהראם", הרחיב זקזוק וכתב: "פתוות טרגיות כגון [זו של גומעה] הזיקו לאסלאם ולנביא יותר מאשר הקריקטורות הדניות [של הנביא מחמד], משום שהפגיעה באה הפעם מצד כמה מהעלמאא האסלאמיים המביאים את דעת האסלאם לציבור, ולא מצידם של יריבי האסלאם...

 

בספרי המסורת יש תבן ויש בר. יש בהם מן המקובל ומן הבלתי מקובל, ואין זה לטובת האסלאם והמוסלמים שנשוב ונפיץ את הזוהמה שבהם... על אלו מאיתנו המדברים בשם הדת להבין כי... העולם השתנה, הנסיבות השתנו, ואין זה מקובל והגיוני עוד למלא את ראשיהם של המוני המוסלמים באמירות המזוהמות, במחשבות החולניות ובהשערות המופרכות שאין שום ראיה לנכונותן...

הפרסום אודות ההתברכות בשתיית השתן של הנביא ומריחת הפנים בליחתו הוא פגיעה חמורה בנביא. אין עוררין על כך שהנביא הוא המופת העליון בתכונותיו והתנהגותו... אך למרות זאת, אללה רצה שיהיה אדם [בן תמותה], ושיישאר בן אנוש שיחיה בקרב בני האדם, יאכל וישתה כמותם, יתחתן ויוליד בנים ובנות... לכן אנו מזיקים ביותר לדמות דגולה זו אם נוציא [את מחמד] מדרגת בני האנוש ונייחס לו [מסורת לפיה] החוקים החלים על כלל בני האדם אינם חלים על הפרשותיו הגשמיות [של מחמד], וניתן להתברך בהן ולהשתמש בהן עד לדרגה של שתיית השתן שלו ומריחת הפנים בליחתו, וחדית'ים דומים אחרים המזיקים לדמותו של הנביא ולאסלאם.

לא ניתן לקבל חדית'ים אלה, לא מבחינת ההיגיון, ולא מבחינת השריעה, ובשום אופן לא ייתכן שאלו חדי'תים מהימנים, גם אם הם נמסרו בספרים וסופרו על ידי מוסרי המסורת. זאת מהסיבה הפשוטה שהדבר מנוגד להיגיון... הקוראן הדגיש כי הנביא הוא בן אנוש כמותנו כאשר ציווה: 'אמור, רק בשר ודם אני כמותכם. נגלה לי כי אלוהיכם אלוה אחד הוא...' [סורה 18, פסוק 110]"[8]

 

אל-אזהר: המופתי טעה בהיקש

האקדמיה למחקרים אסלאמיים בראשות שיח' אל-אזהר, ד"ר מחמד סיד טנטאוי, הביעה התנגדות נחרצת לפתוא של גומעה, חבר האקדמיה, וקבעה כי הפתוא של גומעה אינה מתאימה לנסיבות התקופה. בנוסף, קבעה האקדמיה למחקרים אסלאמיים כי המסורת שעליה התבססה הפתוא לא באה כדי להמליץ להתברך בפועל בשתן של הנביא, אלא באה לתקן בדיעבד את סוגיית שתיית השתן של הנביא, דבר שקרה שלא במתכוון.[9]

 

ד"ר עבד אל-מועטי ביומי, חבר האקדמיה למחקרים אסלאמיים באל-אזהר, הביע מחאה על הפתוא של גומעה במאמר ביומון "אל-אהראם": "הסקת המסקנות הקלוקלת [של גומעה] נובעת בבירור מהישענותו על מקרה יחיד [שנעשה] שלא בכוונה [תחילה]. קאצ'י עיאץ' [בן מוסא אל-יחצבי, עורך קובץ חדית'. מת ב-1149.] סיפר בספרו... כי ברכה אום אימן שתתה מה ששתתה כשהיא לא יודעת מראש שזהו שתן, ולא שזהו השתן של שליח אללה. לא הייתה לה כלל כוונה להתברך [בשתן]. קאצ'י עיאץ' אמר כי אום אימן הייתה 'משרתת את הנביא ואמרה: לנביא הייתה קערת עץ שהייתה מונחת תחת מיטתו ובה הוא היה משתין בלילה. לילה אחד הוא השתין בה, ואחר כך בדק אותה ולא מצא בה דבר. הוא שאל את ברכה עליו, והיא אמרה: קמתי צמאה ושתיתי אותו מחוסר ידיעה.' מכאן יש להסיק את המסקנה משום [שחדית'] זה מגלה את כוונתה האמיתית של הגברת – היא לא התכוונה לשתות את השתן של הנביא כדי להתברך בו. נראה שבעל הפתוא [גומעה] לא קרא את המקור הזה שהיה עליו לקרוא..."[10]

 

קריאה להעמיד את גומעה לדין

עורך הדין נביה אל-וחש הגיש תלונה לתובע הכללי נגד המופתי בה האשים אותו כי דבריו אודות ההתברכות בשתן של הנביא מהווים איום על יציבות החברה ופשע של גידוף והטלת דופי בנביא ובחבריו.[11] בתלונתו אמר אל-וחש כי הפתוא המוזרה של המופתי נותנת לאויבי האסלאם ויריביו הזדמנות פז לדבר בגנות האסלאם ונביאו. אל-וחש קרא להעמיד את גומעה לדין באשמת גידוף האסלאם וחברי הנביא, כפי שהמדינה ממהרת להעמיד לדין כל אדם שמגדף את הנשיא. אל-וחש אמר כי הסכנה הטמונה בפתוא של המופתי היא בכך שהיא פורסמה על ידי אחד מהעלמאא של המוסד הדתי הרשמי הגדול ביותר של המוסלמים הסונים בעולם – אל-אזהר – ולכן הציבור מאמין לכל פתוא שיוצאת ממנו ומהעלמאא שלו.[12]

 

קריאה למופתי לפרוש מתפקידו

בטורו היומי בעיתון הערב הממסדי "אל-מסאא", כתב העורך לשעבר של היומון "אל-גומהוריה", מחסן מחמד, כי "הגיע הזמן שכבוד המופתי של מצרים, ד"ר עלי גומעה, יעזוב את תפקידו," אם על ידי התפטרותו מרצון ואם על ידי כך שמשרד המשפטים המצרי או אל-אזהר יפטרו אותו.[13]

 

בעלי טורים: אין תועלת בפתוא מלבד לאויבי האסלאם

עורך "אל-אהראם", אוסאמה סראיא, טען כי הפתוא של גומעה, גם אם היא שאובה מן המקורות, אינה רלוונטית לחיי המוסלמים כעת. במאמרו כתב סראיא: "ספרי ההלכה מלאים בשאלות וסוגיות רבות שחלקן ירדו לתהום הנשייה, אין להן קשר למציאות החיים של המוסלמים, והן הפכו למורשת עיונית, פילוסופית או פולמוסית. בעבר אמרו חכמי ההלכה כי לא צריך לומר את כל מה שיודעים. הדעה שהתבססה היא כי סוגיות רבות שהעסיקו את חכמי ההלכה המוסלמים בעבר אינן ראויות עוד לעלות לדיון, אם מאחר שהן שייכות לתקופה קדומה וזיקתן לחיי הציבור רופפת, ואם משום שהן עלולות לעורר בלבול ומהומה בציבור. זוהי עובדה הידועה היטב לכל תלמידי ההלכה. אולם אחד מהעלמאא של אל-אזהר נבר בעבר הרחוק כדי להוציא לנו פתוא שברצונו לפרסמה מחוץ להקשרה ובמשמעות שונה ממשמעותה [המקורית]..."[14]

 

גלאא גאבאללה, בעל טור ביומון הממסדי "אל-גומהוריה", כתב: "אם סיפור אום אימן נכון או לא, אין זה יאה שהוא יסופר על ידי המופתי, שמן הראוי שישיב כך באם יישאל: מה התועלת שיש לך בידיעת הדבר? הלא הנביא, על הרוק המכובד שלו, דמו המכובד ושתנו המכובד, כבר לא בינינו. אין כלל מקום לדבר על עניינים בלתי מועילים כאלה העלולים להזיק לאנשים ולעורר דיבורים שיפגעו באסלאם ובדת... השיח' הנעלה שלנו יודע יותר מאיתנו כי פתוות כאלה [מיועדות] לאליטה ולא להמון, משום שישנם כאלה האורבים לאסלאם ומנסים לפגוע בדתנו, ולא ייתנו לפתוות מוזרות כאלה לעבור מבלי ליטול מהן מקל להכות בו את הדת או נשק לפגוע בה, לנסות להרוס אותה, או לכל הפחות להחלישה, בשעה שאומת האסלאם היא חלשה ביותר בימים אלה, ואין לנו כל צורך בחולשה נוספת..."

[15]

 

סגן העורך הראשי של "אל-גומהוריה", עאדל אל-מע'אורי, כתב במאמרו: "נראה כי כבוד [המופתי] לא מצא [שום] נושא [אחר] הקשור למצב האסלאם והמוסלמים להוציא עליו פתוא, והחליט להוציא את הפתוא המוזרה והמקוממת הזו. אני מתאר לעצמי כי אפילו המערב, המצייר תמונות בוטות של ישו וחי באווירה של חירות ופתיחות, לעולם לא היה מקבל את התיאור הזה [של הנביא] שינוצל כחומר חדש ופורה לפגיעה בנביא, [מסוג הפגיעות] שלאחריהן אנו בוכים, מתקוממים וזועקים על חוסר הנימוס של העיתונות המערבית ועל פגיעתה בדת ובנביא, כאשר אנו [עצמנו] מגישים לה את החומר באמצעות פתוות כאלה..."[16]

אחמד רגב, בעל טור יומי בעיתון הממסדי "אל-אח'באר" לעג לדבריו של גומעה. רגב כתב: "[באשר] לפתוא של כבוד המופתי כי חברי הנביא נהגו להתברך בשתיית השתן של שליח אללה, אם נניח לשם הויכוח כי אלו דברים נכונים, כיצד התאפשרה שתיית השתן בפועל כאשר סיפוק הצורך הטבעי נעשה תמיד במקום המבודד המיועד לכך? האם חברי הנביא היו עומדים ומחכים כשבידיהם מיכלים? האם יכול אדם בר דעת והגיון להעלות בדעתו כי הנביא אפשר להם להשיג את שתנו?"[17]

 



[1]  ברכה בנת ת'עלבה אום אימן הייתה משרתת של הנביא מחמד והאומנת שלו.

[2]  אל-מצרי אל-יום (מצרים), 20.5.2007

[3]  אום חראם בנת מלחאן הייתה מבני דודיו של הנביא מחמד מצד אימו ומהראשונים להתאסלם ולהגר למכה.

[4]  אל-מצרי אל-יום (מצרים), 23.5.2007; דברים דומים אמר גומעה לעיתון המצרי "אל-לואא אל-אסלאמי", 26.5.2007

[5]  אל-גומהוריה (מצרים), 3.6.2007; אל-מצרי אל-יום (מצרים), 4.6.2007

[6]  אל-מצריון (מצרים), 9.6.2007; אל-מצרי אל-יום (מצרים), 10.6.2007

[7]  אל-מצרי אל-יום (מצרים), 22.5.2007

[8]  אל-אהראם (מצרים), 29.5.2007

[9]  אל-אהראם (מצרים), 3.6.2007

[10]  אל-מצרי אל-יום (מצרים), 30.5.2007

[11]  נביה אל-וחש הוא עו"ד מצרי שהגיש תלונות רבות בנושאים מגוונים, כמו תלונה נגד פעילת הנשים המצרייה ד"ר נואל אל-סעדאוי, בטענה כי כתביה פוגעים במהות האלוהית, תביעה נגד שר הפנים המצרי להחליף את הסיסמה של משטרת מצרים שסתרה, לטענתו, את החוקה, ואזהרה לראש מועצת העם המצרית ולחברי הפרלמנט פן יקבלו בקשה של יו"ר "מרכז אבן ח'לדון למחקרים ולצמיחה" בקהיר, סעד אל-דין אבראהים, להתמודד לנשיאות מצרים.

[12]  אל-מצריון (מצרים), 25.5.2007

[13]  אל-מסאא (מצרים), 10.6.2007

[14]  אל-אהראם (מצרים), 31.5.2007

[15]  אל-גומהוריה (מצרים), 24.5.07

[16]  אל-גומהוריה (מצרים), 25.5.07

[17]  אל-אח'באר (מצרים), 21.5.07

תגיות