כללי

עיתונאי עיראקי מייחל כי המחאות באיראן יובילו לנפילת המשטר: "החיים באזור יהפכו יפים יותר ובטוחים יותר"

 

על רקע התפשטות המחאות ברחבי איראן, פרסם העיתונאי העיראקי, אבראהים אל-זבידי, מאמר ביומון העיראקי אל-אח'באר, שבו תקף בחריפות את המשטר האיראני וטען כי בהתנהלותו הרצחנית והחשוכה, בתוך איראן ומחוצה לה, הוא פגע בתדמיתה של האסכולה השיעית, עד כי מיליוני שיעים ברחבי העולם כיום מייחלים לנפילתו. לדבריו, המחאות המתפשטות בימים אלה באיראן הן מהפכה של העם האיראני כולו, אשר אינו יכול עוד לשאת את עוולות המשטר, והחליט להתמרד. אל-זבידי קבע כי מחאה זו ללא ספק תוביל להתמוטטות המשטר ולהולדתה של "מדינה איראנית חדשה שוחרת שלום ושקולה". הוא אף תיאר במאמרו את ההשפעה החיובית שתהיה לכך על האזור כולו, כאשר בעלי בריתה וגרורותיה של איראן בעיראק, בסוריה, בלבנון ובתימן יפלו מכוחם ומדינות אלה ישובו ליהנות מביטחון ויציבות. לדבריו, "העולם ייפרד מהסיוטים של חומרי הנפץ, הטילים, הכטב"מים, מעשי הרצח והסמים" ו"החיים באזור יהפכו יפים יותר, בטוחים יותר ומשגשגים יותר". אל-זבידי לא חסך ביקורתו גם ממדינות המערב שבמקום להעניש את המשטר האיראני על התנהלותו, הן דווקא מסייעות לו ומספקות לו סיוע צבאי משיקולים אינטרסנטיים.  

 

במאמר נוסף, שפרסם אל-זבידי כמה שבועות קודם לכן, בעקבות עימותים אלימים שפרצו בעיראק בין גורמים פוליטיים שונים ותומכיהם ואשר גבו את חייהם של עשרות עיראקים, הוא טען כי איראן והמיליציות השיעיות בעיראק הנאמנות לה הן האחראיות ל"סדרת המוות המתמשכת" במדינה זו, וקרא לעם האיראני להתקומם נגד ההגמוניה האיראנית ולסלקה מארצו.

 

אבראהים אל-זבידי[1]

 

להלן תרגום קטעים משני מאמרים אלה.

 

המהפכה הבוערת באיראן תוביל להפלת המשטר ותוליד מדינה חדשה שוחרת שלום

"שום כוח העוין את האסכולה השיעית עלי אדמות לא גרם לה נזק כמו זה שגרמו [מנהיג איראן לשעבר רוחאללה] ח'ומייני, יורשו עלי ח'אמנאי, משמרות המהפכה שלו, [מנגנוני] המודיעין שלו, המפלגות שלו והמיליציות העיראקיות, הלבנוניות, הסוריות והתימניות שלו. הם עשו זאת [קרי: פגעו באסכולה השיעית ] באמצעות מעשי הרצח, הבגידה והשחיתות הכספית והמוסרית שביצעו באיראן, [במדינות] השכנות לה, באזור ובעולם [כולו], מאז נחת מטוסו של ח'ומייני על אדמת טהראן בשנת 1979 ועד היום. זה מה שגרם למיליוני שיעים איראנים, עיראקים, סורים, לבנונים, תימנים, סעודים, בחריינים, כווייתים, פקיסטניים ואפגנים, לייחל לנפילת המשטר הזה.

 

במעשיו האכזריים, התוקפניים והחבלניים וברעיונותיו החשוכים והמפגרים, גרם [המשטר האיראני] לעמים רבים בעולם להאמין שכל אזרח שיעי - בין אם הוא נמנה על תומכי המשטר האיראני ובין אם הוא מתנגד לו ושואף להפילו - הוא דוגמה לפיגור, לאלימות, לבגידה, לשקרים ולהונאה.

 

עם מותה של מהסא אמיני כשהידה, איראן כולה בוערת במהפכה שעשויה להיות [המכה] הקטלנית [עבור המשטר], שגם אם יצליח לקוברה, היא הציבה אותו במצב קשה שאין ממנו מוצא, אלא בהתמוטטות [המשטר] בסופו של דבר. המשטר ניצב [כעת] בפני שתי אופציות שאין שלישית להן, ושתיהן [מהוות] התחלה של קריסתו האמיתית והוודאית: אם הוא ינקוט באכזריות - והרי הוא נוטה לכך בשל אופיו הדיקטטורי, השחצן והקיצוני – ויצליח לרצוח או לעצור אלפי מפגינים, יצית את בתיהם, יחריב את בתי הספר, בתי החולים והשווקים שלהם, כפי שעשה בעבר, בכך הוא [רק] יוסיף שמן למדורה ויהדק את החבל סביב צווארו. [מנגד], אם ישתמש בלשון חלקה ובצביעות, ירָצֵה את ההמונים באמצעות חמלה מזויפת ויפגין מוכנות מזויפת לדיאלוג, בכך הוא ישכנע את ההמונים המורדים כי אבדה לו עוצמתו... ויגרום להם להעלות את רף דרישותיהם והם יורו לו להסתלק.

 

 ודאי שקריסתו הקרבה [של המשטר האיראני]... תוליד מדינה איראנית חדשה, שוחרת שלום, שקולה, הפנויה לשמח את תושביה ושכניה...

 

[בעקבות זאת], בעיראק, ייעלמו החמושים והחשד השעבי[2]... ונראה רבים ממנהיגי מסגרת התיאום [השיעית] ומהזרם [של מוקתדא] אל-צדר מאחורי הסורגים. עם כינון מדינת הצדק, השוויון ושלטון החוק, תצטמצם [נוכחותם] של בעלי הטורבנים השחורים והלבנים במוסדות המדינה וחוגיה ויבוא קץ לעידן שבו ניצלו את הטורבן כדי להקל על גניבת כספי הציבור. כמו כן, ייסגרו ערוצי הלווין והרדיו וכן עיתונים רבים השייכים למשטר האייתולות ומתמחים בקידום המעשיות והשנאה. בתוך ימים תוקם ממשלה עיראקית חזקה ועצמאית, וחובשי טורבנים, מפקדי מיליציות וראשי מפלגות [המזוהים עם איראן] ייאלצו לפנות את הארמונות, את החוות החקלאיות ואת האדמות שהם גזלו מן המדינה... העם העיראקי ישיב לעצמו את מיליארדי הדולרים שהמושחתים השיעים, הסונים והכורדים, גנבו והבריחו [אל מחוץ למדינה]. בנוסף [הרווחים] ממשאבי הנפט, ממעברי הגבול, מן הנמלים ומשדות התעופה ישובו כולם אל קופת המדינה כדי שהממשלה תוציא אותם על שיקום המולדת והאזרחים.

 

בסוריה, משטרו של בשאר אל-אסד ייפול לאלתר וללא דיחוי, והוא ישלם את מחיר חביות הנפץ שלו, שאותן הורה להשליך על בתיהם של הסורים החפים מפשע. הביטחון, היציבות והשגשוג ישובו לשרור בסוריה הבטוחה והיפה לאחר היעדרות ארוכה.

 

בלבנון, [מזכ"ל חזבאללה] חסן נאסרללה ייעצר, ייהרג או יימלט מפני החוק, [יו"ר הפרלמנט] נביה ברי יועמד לדין [וכך גם] יתר הקבוצות [העוסקות] ברצח, בגידה, גניבה וסחר בסמים. [אז] ייבחרו חברי פרלמנט פטריוטים אמיתיים, נשיא אמיץ וראש ממשלה מסור ונאמן שלא יהיה נתון לחסות [של מדינה אחרת]. לבנון תשוב להיות הפרח של הים התיכון כבעבר.  

 

ממשלת חמאס וגדודי הג'יהאד האסלאמי יאבדו את שקי הכסף האיראני ואת ארגזי הנשק. הם יתחילו לחפש מממן חדש אך לא ימצאו.  

 

בתימן, החות'ים לא יחזיקו מעמד זמן רב. הם יבינו כי הגיעו לדרך ללא מוצא וייכנעו. הם יניחו את נשקם [ואז] תקום בתימן החדשה מדינה מאוחדת [שבה ישררו] חופש, כבוד, ביטחון ויציבות. 

 

מנהיגי אל-קאעדה, דאעש והטרוריסטים האסלאמיסטים האחרים יאבדו את המחסה הבטוח שלהם באיראן, והעולם ייפרד מהסיוטים של חומרי הנפץ, הטילים, הכטב"מים, מעשי הרצח והסמים.

 

במילים ברורות יותר, האזור ישתנה לחלוטין. החיים בו יהיו יפים יותר, בטוחים יותר, משגשגים יותר וישמרו בו יותר על כבוד האדם...

 

יצוין כי משטר זה, מאז כינונו בשנת 1979 ועד היום, לא חדל ולו ליום אחד לתקוף, לתכנן תקיפה, או לאיים בתקיפת המדינות השכנות והאינטרסים של המעצמות במפרץ ובאזור, ולמרות זאת, מה שמכונה הקהילה הבינ"ל, לא הענישה אותו, כפי שעשתה למשטרו של סדאם חוסיין. אדרבא, מדינות רבות כדוגמת רוסיה, סין, הודו, צפון קוריאה, גרמניה, בריטניה וצרפת ממשיכות לתמוך בו, לסייע לו ולציידו במחסני טילים וכטב"מים... [והן עושות זאת] ממניעים אופורטוניסטים, כלכליים או מדיניים. מדינות אחרות ובהן ארה"ב הבליגו [על התנהגותו] במשך 40 שנה, והן נמנעות מלהתנגח עימו ומנסות לרצותו, בחשאי ובגלוי.

 

 

כאן מגיעה הנקודה הרגישה במאמר זה: גם אם ארה"ב, אירופה, רוסיה, הודו וסין אינן רוצות בנפילת המשטר... הזה שמט לנפול, העם האיראני עצמו -  בהנהגת האישה האיראנית האמיצה והתרבותית, אחותו למולדת של האזרח האיראני הנאור - אינו יכול עוד לשאת את קיומו, והוא מתמרד נגדו ונחוש לסלקו. [העם האיראני יעשה זאת] גם אם כל הממשלות שעל פני כדור הארץ יעמדו לצד משטר זה.

 

המהפכה החדשה אינה כמו קודמותיה [שהתאפיינו ב]הפגנות חולפות בדרישה למים, חשמל, מזון ותרופות. זוהי מהפכה של כל הקבוצות האתניות, הדתות, העדות והשכבות באיראן, שבמשך ארבעים שנה ספגו את העוולות של המשטר, את מעשי העושק שלו ואת השנאה העדתית והגזעיות שלו..."[3]

 

על העם בעיראק להתקומם נגד ההגמוניה האיראנית ולסלקה מארצו

כאמור, במאמר קודם שפרסם אל-זבידי בתחילת ספטמבר באתר החדשות הסעודי אילאף, בעקבות העימותים החמושים שהתגלעו בבגדאד בין תומכי מוקתדא אל-צדר שסיעתו זכתה ברוב המושבים בבחירות האחרונות, לבין תומכי המפלגות והארגונים השיעים והפלגים החמושים הפרו איראניים ואשר גבו את חייהם של 30 אנשים, הוא קרא לעם העיראקי, אשר נחוש להיפטר מן "הכיבוש האיראני" ומשלם על כך בחייו, לצאת בהמוניו כדי "לנהל מערכה גורלית" נגד ההגמוניה של איראן. כך כתב:

 

"הטבח שהתרחש באזור הירוק [בבגדאד] בשבוע שעבר בין בכירי הבית השיעי האיראני המפולגים בין אנשי [זרם] אל-צדר לבין מסגרת התיאום [השיעית הפרו-איראנית] הוא רק פרק אחד בסדרת מערכות מתמשכות המתנהלות ביניהם מזה שנים – לעיתים גלויות ולעיתים נסתרות, בהתאם למצב.

 

כל אחד משני הצדדים מצדיק את יריבותו עם הצד האחר [באומרו] שהוא מגן על האמת, על העדה [השיעית] ועל דת [האסלאם], והופך את הרוגיו לשהידים הראויים לגן העדן ואת הרוגי יריבו לבוגדים אשר ראויים לגיהינום...

 

הממשלה אינה נושאת לבדה באחריות לסדרת המוות המתמשכת בעיראק. חולקים עימה [באחריות] לכך המפלגות, בתי הספר, האוניברסיטאות, העיתונות וארגוני החברה האזרחית, בשל שתיקתם וקשירת הקשר שלהם עם הפוליטיקאים הנוכלים, המנצלים את טמטומם של הטיפשים, את בורותם של הבורים ואת חוסר ערנותם של רפי השכל...

 

וכאן אני מגיע לעצם העניין - ברישומי הממשלות בעיראק מאז 2003 ועד היום הוכנסו מאות אלפי מתים על ידי מפלגותיהם והמיליציות לרשימות השהידים. אם נבדוק בקפידה את זהויותיהם ואת ההיסטוריה של ההתנקשויות, ההוצאות להורג בתלייה או בירי מאז 2004 ועד היום – נמצא כי [למעשה] שלושת רבעי מתוכם הם קורבנות של שכנתנו המוסלמית האחות, איראן. בין אם [הם נהרגו] באמצעות [אקדחים עם] משתיקי הקול של הקצינים האיראניים החשאיים, שנכנסים לעיראק ללא ידיעת הממשלה, או באמצעות ירי שביצעו סוכניה הנאמנים [קרי, המיליציות הפרו איראניות בעיראק], ובאמצעות הטילים, הכטב"מים ומכוניות התופת שלהם...

 

היות שבכל שנה אנו [בעיראק] חווים מהפכה או התקוממות למען החירות, הכבוד והפרנסה, עשרות ולעיתים מאות מצעירינו נרצחים, נחטפים או נעצרים משום שקראו בלהט: 'איראן החוצה, החוצה' – אך כל הפשעים הללו מיוחסים ברישומים ל[גורם] אלמוני.

 

במלים ברורות יותר – העם העיראקי הנחוש להיפטר מן הכיבוש [האיראני], משלם מחיר כבד על חירותו, בתשלומים, אך ההרג והרצח לא פוסקים והכובש לא יוצא.

 

מה אם העם העיראקי כולו – על עובדיו, איכריו, רופאיו, מהנדסיו, קציניו וחייליו, מדעניו, הוגיו, משורריו ואומניו - יתעורר יום אחד וינהל מערכה גורלית עם האחות איראן ויתעקש לנצח אותה ואת סוכניה או למות, ולשלם את מחיר עצמאותו בתשלום אחד, יהא [גובהו] אשר יהא? האם זה לא יהיה ראוי להערכה? יתר על כן, האם משמרות המהפכה [האיראניים] והמיליציות שלהן יוכלו לרצוח את כל העם העיראקי כדי להישאר [בעיראק]? מסופקני".[4]